עיכוב פיטורי עובד עיריה

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא עיכוב פיטורי עובד עיריה: 1. בקשה לצו מניעה זמני המורה על עיכוב פיטורי המבקש, לאחר שהוועדה הפריטטית שהתכנסה בעניינו של המבקש לא הגיעה להסכמה. בבקשה התבקשו הסעדים הזמניים הבאים: "א. צו מניעה זמני המורה על עיכוב הפיטורים להכנס לתוקף או הקפאתם עד להחלטה סופית בהליך העיקרי לביטול הודעת הפיטורים. ב. צו מניעה זמני המורה על עיכוב ומניעת פרסום כל מכרז מחדש על ידי המשיבה למשרת מנהל מחלקת החינוך וזאת עד להחלטה והכרעה סופית בהליך העיקרי לביטול הפיטורים." 2. בפתח הדיון יש להדגיש כי כל הקביעות להלן הן קביעות לכאורה, על יסוד הראיות שהוצגו בשלב זה, שעניינו סעדים זמניים. 3. הרקע העובדתי - א. המבקש הוא מנהל מחלקת חינוך בעיריית טייבה, היא המשיבה מס' 1 (להלן - העירייה). למבקש נשלחה הודעת פיטורים ליום 2.4.13. ב. המשיב מס' 2, מרכז השלטון המקומי, היה צד לוועדה פריטטית שהתכנסה בעניינו של המבקש, כפי שיפורט להלן. ג. עניינו של המבקש נדון לראשונה בבית דין זה בפני מותב בראשות כב' השופטת אגסי (סע"ש 45711-03-13), אשר קבע בהחלטה מיום 28.4.13 כי אין להתיר את פיטורי המבקש מבלי לנקוט בהליכים הקבועים בחוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות (להלן - חוקת העבודה) ומשום כך על הצדדים לפנות להליך בוררות על פי סעיף 70 לחוקת העבודה. בהתאם, בית הדין הורה על הקפאת הליך הפיטורים עד למיצוי הליכי הבוררות בין הצדדים (להלן - ההליך הראשון). ד. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי וזה קבע בפסק דין מיום 30.6.13, על יסוד הסכמת הצדדים שיש לכנס ועדה פריטטית עד ליום 15.7.13, עוד נקבע בפסק הדין: "בהעדר הסכמה בוועדה הפריטטית, ככל שהצדדים לא יסכימו על בוררות בהתאם לחוק הבוררות, ייכנסו לתוקף פיטורי המשיב מס' 1." ה. הוועדה הפריטטית התכנסה בשני מועדים: ביום 9.7.13 וביום 16.7.13. ו. בין שתי הישיבות, המבקש פנה שוב לבית הדין בבקשה לסעדים זמניים, לביטול הדיון בוועדה הפריטטית. בקשה זו נדונה בפני מותב בראשות כב' השופטת טרכטינגוט (סע"ש 28174-07-13). לאחר דיון בבקשה, בית הדין מחק אותה, מאחר שהמבקש קיבל את המלצת בית הדין. עוד הוסיף בית הדין, כי גם לגופו של עניין לא היה מקום לבקשה המכוונת כנגד ועדה פריטטית שהוקמה על פי פסק דינו של בית הדין הארצי (להלן - ההליך השני). ז. מאחר שבדיוני הוועדה הפריטטית הצדדים לא הגיעו להסכמה, הודע למבקש על סיום עבודתו בעיריה. 4. להלן תמצית טענות המבקש: א. למבקש טענות רבות ביחס להתנהלות העיריה כלפיו, בכלל זה טענות כי יו"ר הוועדה הממונה לעיריה מתנכל אליו באופן אישי על רקע מחלוקת ביניהם בנושא העסקת קבלן מסוים. על רקע זה המבקש זומן לישיבת שימוע בחודש מרץ 2013, אשר בסופה ניתנה למבקש הודעת פיטורים ליום 2.4.13 (מועד זה נדחה, בעקבות ההליכים בבית הדין). ב. על בית הדין לבחון את טענות המבקש ביחס לאותה ישיבת שימוע, מאחר שההליכים בבית הדין נגעו לפרוצדורת הפיטורים ובשום שלב לא נדונו טענות המבקש לגופן. ג. מיד לאחר הדיון בבית הדין הארצי הודיע יו"ר הוועדה הממונה שהמבקש יפוטר תוך יומיים, בשתי כתבות שפורסמו באינטרנט. ד. עמדת מרכז השלטון המקומי היתה מלכתחילה כי לא יסכים לכל פתרון מלבד פיטורי המבקש. משום כך המבקש טען כי הוועדה הפרה את כללי הצדק הטבעי ואת חובת תום הלב, כאשר ההחלטה בעניינו של המבקש נפלה עוד טרם שטיעוני הצדדים נשמעו. ה. המבקש לא קיבל שכר במשך שנתיים עקב מצבה כלכלי של העירייה ואף לא הועברו דמי גמולים לפנסיה ולקרן השתלמות. רשלנות העירייה הביאה למבקש חסרון כיס של למעלה ממיליון ₪. ו. הליך השימוע שהתקיים בחודש מרץ 2013 לא היה תקין, לא התאפשר למבקש ובא כוחו לעיין בחומר רלוונטי והוועדה הממונה אף קיבלה מיו"ר הוועדה הסבר שלא בנוכחות המבקש. החלטת הוועדה על הפיטורים נעשתה בחוסר תום לב וללא הנמקה, מתוך שיקולים זרים. ז. עמדת יו"ר הוועדה הממונה בנושא פיטורי המבקש הכשילה את הוועדה הפריטטית ולא איפשרה את יישוב המחלוקת בין הצדדים. על כן זכותו של המבקש למו"מ ענייני והוגן נפגעה. ח. לפי פסיקת בית הדין, אם יש טענה של תרמית, הטעיה או טעות בוועדה הפריטטית ניתן לבררן בבית הדין. על כן על בית הדין להפעיל את ביקורתו השיפוטית על התנהלות המשיבים בוועדה ואת שיקול דעתם. 5. להלן תמצית תשובת העירייה: א. רוב טענות המבקש הן מיחזור של הטענות שנבחנו ונדונו בבית הדין הארצי. פסק הדין שניתן בבית הדין הארצי הורה על כינוס ועדה פריטטית. המבקש הוא שניסה לעצור את דיוני הוועדה (ההליך השני) והוא הסתיר בהליך זה את העובדה הנ"ל. ב. אין בסיס לטענות המבקש בנוגע להתנהלות הוועדה והתמליל שהמבקש צירף לבקשה תומך בעמדת העירייה ולא בעמדת המבקש. ג. בסופו של יום, כפי שקורה הרבה בוועדות פריטטיות, הצדדים לא הגיעו להסכמה. משכך, הודיעה העיריה למבקש על הפסקת עבודתו, בדיוק כפי שפסק בית הדין הארצי. 6. מרכז השלטון המקומי טען כי לבית הדין האזורי לעבודה אין סמכות כלפיו, כי לא העסיק את המבקש ומעבר לכך הוא מצטרף לטיעוני העירייה. 7. לאחר שעיינו בתמלול ישיבת הוועדה הפריטטית, בפסקי הדין שניתנו בעניינו של המבקש ובטיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי הדין הבקשה להידחות. טרם שנפרט את הנימוקים לדחיית הבקשה, נדגיש כי ההחלטה מבוססת על ראיות לכאורה, שהרי עסקינן בהליך זמני. מכאן לנימוקים לדחיית הבקשה. 8. לאחר שעניינו של המבקש נדון בפני בית הדין הארצי, יש לבחון את התנהלות הצדדים בכל הנוגע לפיטורי המבקש, לאור פסק דינו של בית הדין הארצי. בפסק הדין, אשר ניתן על יסוד הסכמת הצדדים, נקבע במפורש כי תכונס וועדה פריטטית וכי הצדדים ינהגו כך: "בהעדר הסכמה בוועדה הפריטטית, ככל שהצדדים לא יסכימו על בוררות בהתאם לחוק הבוררות, ייכנסו לתקף פיטורי המשיב מס' 1." 9. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה לא הגיעה להסכמה ואף לא היתה הסכמה לפנות להליך של בוררות על פי חוק הבוררות, תשכ"ח - 1968. בנסיבות אלה, על פי פסק הדין של בית הדין הארצי, "ייכנסו לתוקף פיטורי המשיב מס' 1" (הוא המבקש - ד.ו.). 10. להבנתנו, בשלב זה, לאחר שעניינו של המבקש נדון בבית הדין הארצי, אין מקום במסגרת הליך זמני להעלות טענות ביחס לשימוע שנערך למבקש בחודש מרץ 2013. לגופה של טענה, מתמלול הישיבה השניה של הוועדה הפריטטית עולה שלמעשה הוועדה נהגה כגוף שהוא גם ועדה פריטטית וגם ועדת שימוע, שכן בוועדה נכחו גם המבקש ובא כוחו וגם יו"ר הוועדה הממונה. עובדה זו יש בה לרפא פגמים שהמבקש הצביע עליהם לגבי ישיבת השימוע ממרץ 2013. 11. מקריאת תמלול ישיבת הוועדה הפריטטית לא שוכנענו כי הוועדה נהגה תוך הפרת כללי הצדק הטבעי. נציין כי הישיבה השניה היתה ארוכה מאד (כשלוש שעות, 94 עמודי תמלול) וטענות הצדדים נשמעו בה באריכות. זאת ועוד, ניתן להתרשם כי בעוד שבנושא הבוררות היתה בין הצדדים מחלוקת עקרונית, היו הצעות קונקרטיות שהוחלפו בין הצדדים (עמוד 9 לתמלול, שורות 24-28, עמוד 10, שורות 10-13, עמוד 58, שורות 2-20). גם אם הצדדים לא הגיעו להסכמות בסופו של דבר, אין הדבר מעיד שהוועדה נהגה שלא כדין, שהרי אין חובה להגיע להסכמה והדברים אף עולים מפסק דינו של בית הדין הארצי. בנוסף, העמדה העקרונית שמרכז השלטון המקומי הביע היא בנושא הבוררות ולא לעצם קיומה של הוועדה הפריטטית 12. לכל האמור לעיל נוסיף כל על פי ההלכה הפסוקה, לא בנקל יינתן סעד של אכיפת יחסי עובד - מעביד והוא סעד הנתון לשיקול דעתו של בית הדין (בג"צ 4485/08 אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב, ניתן 5.10.09, בג"צ 1837/07 בוגר נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן 1.9.08; ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים - צויזנר, פד"ע לו 438 (2001)). כאשר על פני הדברים, הצדדים פעלו על פי פסק דינו של בית הדין הארצי, לא מצאנו סיבה לחרוג מהנפסק שם (המבוסס על הסכמת הצדדים), ולהורות על החזרתו של המבקש לעבודה. 13. מעבר לכך, אנו סבורים כי מקום בו מבקש העותר לבית הדין בבקשה לסעד זמני אינו מגלה בבקשתו כי רק שבועיים קודם לכן פנה לבית הדין בבקשה בעניין דומה, אין מקום להיעתר לבקשה לסעד מן היושר. 14. בנוסף, ככל שלמבקש טענות ביחס להתנהלות הוועדה הפריטטית, היה מקום לצרף להליך את כל הצדדים לוועדה ולא רק את ארגון המעבידים. התשובה שקיבלנו בתשובה לשאלה שעורר המותב בנושא זה במהלך הדיון, לפיה הארגון נמצא בחופשה מרוכזת, אינה מניחה את הדעת, וזו בלשון זהירה. 15. זאת ועוד, חלק מהבקשה מתייחס לנזקים כספיים שנגרמו למבקש. על פי ההלכה הפסוקה, אין לתן צו מניעה זמני בנושא כספי, כך שטענות המבקש בנושים אלה אינם יכולות לשמש נימוק לצו המניעה הזמני שהתבקש. 16. סוף דבר - הבקשה לסעדים זמניים נדחית. המבקש ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד כל אחד מהמשיבים לבקשה בסך 4,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, שיאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פיטוריםעירייה