להלן פסק דין בנושא תביעה בגין שירותי עגינה: פסק דין 1. התובעת הינה מנהלת מקרקעי ישראל לרבות נמל תל אביב-יפו (להלן: "הנמל"). 2. התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים 1,2 בגין שירותי עגינה, משיה ואחסון של הספינה ASTRY אשר הייתה שייכת לנתבעים או למי מהם. (להלן: "הספינה"). 3. הספינה עגנה בנמל במשך שנים, משטבעה, וקודם ששקעה לקרקעית הנמל, נמשתה על ידי התובעת ואוחסנה על ידה לאחר מכן. בכתב התביעה נתבעו החובות הבאים: א. 50,870 ₪ בגין אגרות עגינה ושירותי מים וחשמל שסיפקה התובעת לנתבעת בעת עגינתה של הספינה בנמל תל אביב-יפו (להלן: "הנמל"). (להלן: "החוב בגין שירותי העגינה"). ב. 50,076 ₪ בגין הוצאתה ומשיתה של הספינה מהמים בעת שזו החלה לטבוע במימי הנמל (להלן: "החוב בגין הוצאת הספינה"). ג. 11,439 ₪ בגין אחסון הספינה בשטח האחסון של הנמל, לאחר הוצאתה מהמים. (להלן: "הוצאות האחסון"). 4. כנגד הנתבע 1 נטען כי הינו חייב לשאת בסכום התביעה מכוח היותו הבעלים הרשום של הספינה אשר נתן התחייבותו לתובעת לשאת בהוצאותיה. באשר לנתבעת נטען כי החזיקה בייפוי כוח אשר הקנה לה את הזכות לתת הוראות ולקבל החלטות בנוגע לספינה וכך אף נהגה. 5. התובעת טוענת כי בשנים 1999-2000 הבחינו אנשי הנמל כי הספינה נמצאת בסכנת טביעה ומהוה מטרד לנמל ולבאיו. באותה עת דרשה התובעת מהנתבעת כי תדאג להוצאת הספינה מהנמל ולסילוקה. בשנת 2000 טבעה הספינה והתובעת קיבלה שלוש הצעות מחיר קודם ששילמה 50,076 ₪ למציעת ההצעה הנמוכה ביותר למשית הספינה . 6. הנתבעים היו נשואים זל"ז. הליכי הגירושין שביניהם כללו גם תביעת בעלות בספינה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הבעלות בה היא משותפת. 7. הנתבע 1 טוען כי משנת 1998, עת החלו הדיונים המשפטיים שביניהם, תפסה הנתבעת שליטה מלאה ובלעדית בספינה ואף התכתבה עם התובעת ונתנה לה הוראות בקשר אליה. לטענתו, הבחין כי מצב הספינה מתדרדר ועל כן ביקש למכור אותה אלא שהנתבעת 2 סיכלה ניסיונותיו. הנתבע טוען כי התובעת לא הקטינה את הנזק בדחותה את משיית הספינה עד לטביעתה ובכך שמנעה מכירת הספינה בסכום של 5,000$. הנתבע אף התנגד לחיוב מכוח תקנות הנמלים אגרות שירותי עגינה בנמל יפו, ככל שהינו מתייחס לאחסון כלי השיט מחוץ לשטח העגינה. 8. הנתבעת טענה כי עד שנת 1998 נשא הנתבע בחובות הספינה, למרות שנתן לה ייפוי כוח לטפל בה עוד ב-1995. לשיטתה, אין הנתבע רשאי לטעון כי ביקש למכור את הספינה מחד גיסא ולהתנער מחובותיה, מאידך גיסא. עוד נטען כי בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הנזקים שנגרמו לספינה מעת שקיעתה ישולמו על ידי האישה, דהיינו, שהנתבע כבר פוצה בגין כך. לטענתה, אין בתשלומי האיזון שנעשו בעת חלוקת הרכוש הכללית כדי להפוך את האישה לבעלים, לצורך חיוב בדמי עגינה והוצאות התובעת. הנתבעת אף טענה כי באה בדברים עם התובעת, על מנת למשות את הספינה קודם שטבעה ושילמה לה 5,000 ₪ אלא שהתובעת חזרה בה ומנעה מהנתבעת את הוצאת הספינה מהמים. דיון: 9. שירותי עגינה כאמור, מדובר בחוב בגין אגרות עגינה ושירותי מים וחשמל שסופקו. הנתבע חתם בתאריך 11.9.93 על התחייבות כלפי מנהלת נמל יפו לשלם בגין השירותים האמורים. סעיף 1 בפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן: "הפקודה") מגדיר את המונח "נמל" כדלקמן: "אחד הנמלים המפורטים בתוספת...", עיון בתוספת מעלה כי נמל יפו נכנס לתחום הגדרה זו. שר התחבורה עשה שימוש בסמכות שהוקנתה לו מכוח סעיף 60 לפקודה והתקין את תקנות הנמלים (אגרות שירותי עגינה בנמל יפו), תשמ"ו - 1986. תקנות אלו קובעות את האגרה על פי אורכן ורוחבן של ספינות. איני בוחנת את חבות הנתבעים בתשלום האגרות בראי תקנה 28 לתקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט), תשכ"ו- 1966, הקובעת דרך פוטנציאלית לבקשה לביטול או שינוי החלטת מנהל הנמל בדבר האגרות, היות שהצדדים (דהיינו - התובעת) לא טענו זאת. לאור האמור, חייבים הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום החוב בגין אגרות העגינה והשירותים, בסך 50,870 ₪ (שחושבו עד לטביעתה של הספינה), הן מכוח ההתחייבות החתומה ע"י הנתבע, לשאת בתשלום שירותים ועגינה ואף מכוח הדין - תקנות הנמלים (אגרות שירותי עגינה בנמל יפו (תיקון) תשנ"ז- 1977. (להלן:"התקנות"), לעניין זה , חיוב הנתבעת ביחד עם הנתבע בא מכוח ייפוי הכוח והתנהגותה כבעלים (ראה נספחם י"ג-ט"ז). 10. הוצאת הספינה: הנתבעים נדרשו (באמצעות הנתבעת) לפעול למניעת טביעתה של הספינה. בפקודה: "27. דרישה לסילוק מבעל כלי שיט א.כל מקום בישראל שטבע בו כלי שיט או עלה על שרטון או ניטש, ולדעת הממונה על הנמלים הוא מכשול או סכנה לניווט, או מכשול לשימוש בנמל, או עלול להיות כך, רשאי הממונה על הנמלים לדרוש בכתב מבעל כלי השיט למשות את כלי השיט, לסלקו או להשמידו, או להתחיל באחת הפעולות האלה, תוך הזמן ובדרך שנקבעו באותה דרישה, והבעל חייב לקיים את הדרישה על חשבונו". איני מקבלת את טענת הנתבע כי לא ידע את מצב הספינה. בתצהירו המשלים של התובע, סעיפים 9-13 נכתב: "אני מצהיר כי מאחר והספינה הייתה עשויה מעץ - היא הייתה חייבת לקבל טיפול שוטף. במים קיימים גורמים שונים שמזיקים לספינות, במיוחד לאלו שעשויות מעץ. כך, יש במים תולעים שאוכלות עץ. הן נכנסות לתוך העץ ואוכלות אותו מבפנים. כשהספינה הייתה בהשגחתי הייתי מוציאה מהמים אחת לשנתיים - שלוש וצובע ברעל נגד התולעים את כל החלק שנמצא במים. ידעתי שמאז שויקי (הנתבעת) לקחה את האחריות לספינה היא לא טיפלה בה ולכן היה ברור לי שמצב הספינה אינו טוב..." זאת ועוד, הנתבעים הזמינו חוות דעת מומחה מטעמם לבדיקת הספינה במסגרת ההליך שהתנהל ביניהם בבית המשפט לענייני משפחה, קודם שהוגשה תביעה זו. בחוות הדעת התריע המומחה בפני הנתבעים כי הספינה עלולה לשקוע עקב מצבה (ת/5): "3. מאחר וקיימת סכנה מיידית לכלי השיט עקב חדירת מים יש להוציא את כלי השיט מהמים בהקדם האפשרי על מנת לבצע את עבודות התחזוקה הדרושות. 4. במידה וכלי השיט ישקע במקום העגינה שלו בנמל עלויות פינוי כלי השיט עלולים להיות גבוהים באופן משמעותי מערך כלי השיט. אין גישה למנוף הנדרש להוציא את כלי השיט במקום ההתקשרות הקבוע שלו ולכן תידרש עבודת חילוץ מסובכת על מנת להציף את כלי השיט ולהוציאו במידה וישקע". דהיינו, הנתבעים ידעו את סכנת השקיעה הנשקפת לספינה וכי עלות משיתה תהיה גבוהה. התרשמותי היא כי הנתבעים לא אבו לשלם סכומים אלו בשל העדר הכדאיות הכלכלית לכך. כך גם ניסיונותיה של הנתבעת להגיע להסדר תשלומים עם התובעת, הסדר שלא עמדה בו. 11. סילוק הספינה מהמים בהעדר פעולה מצד הנתבעים לגרסת התובעת, לא בוצעה כל פעולה מצד הנתבעים למשיית הספינה. כדי למנוע סכנת שקיעת הספינה לקרקעית הנמל (מפגע מסוכן למשתמשים בנמל) ועל מנת למנוע את הצורך בהוצאות מיותרות של משיית הספינה מהקרקעית (דבר שכרוך לגרסת התובעת, בעלויות פוטנציאליות של מאות אלפי ₪) נאלצה האחרונה לפעול למשיית הספינה על חשבונה מהמים. בהעדר פעולה כאמור בסעיף 27 לפקודה מצד בעל הספינה, נקבע בסעיף 28 כי: 12. סילוק על ידי הממונה "לא קיים בעל כלי השיט דרישה לפי סעיף 27, או ראה הממונה על הנמלים הכרח או תועלת למשות, לסלק או להשמיד את כלי השיט, או להתחיל באחת הפעולות האלה, לפני תום הזמן הנקוב בדרישה, רשאי הממונה על הנמלים לשים ידו על כלי השיט ולמשותו, לסלקו או להשמידו;ואולם אם בעל כלי השיט או מענו לא היו ידועים לו ופורסמה דרישה ברשומות כאמור בסעיף 27 (ב), לא יהיה הממונה על הנמלים רשאי לנהוג בכלי השיט כאמור לפני תום שני חדשים מיום פרסום הדרישה." 13. ההוצאות למשיית הספינה הנתבעים טענו טענות שונות בגין ההוצאות למשיית הספינה, כך למשל טענו לעניין הקטנת הנזק. בפקודה נקבע לעניין ההוצאות בגין הפעולות האמורות כי: 14. כיסוי הוצאות הממונה "הפעיל הממונה על הנמלים את הסמכויות הנתונות לו בסעיפים 27 עד 29, כולן או מקצתן, זכאי הוא להיפרע מבעל כלי השיט את ההוצאות שנגרמו אגב הפעלת סמכויותיו או למכור את כלי השיט בדרך שתיראה לו;היו דמי המכר עודפים על ההוצאות, יחזיק בעודף כנאמן לטובת האדם הזכאי לו;היו ההוצאות עודפות על דמי המכר, זכאי הממונה על הנמלים להיפרע את ההפרש מבעל כלי השיט." העידה החשבת בעמ' 13 לפרוטוקול לעניין הצעות המחיר: "הנמל קיבל שלוש הצעות מחיר, הראשונה מחברת מרטר בסך 58,000 ₪+מע"מ, השנייה מחברת טיפון 56,000 ₪+מע"מ והשלישית הזולה ביותר 42,800 ₪+מע"מ והיא זו שזכתה". מכיוון שכך, הנני מקבלת התביעה בגין הוצאה זו ומחיהת את הנתבעים בסכום של 50,076 ₪. 15. הוצאות האחסון באשר לטענת הנתבעים בדבר סירוב הנמל להעלות את הספינה לשטח המספנה שבנמל, טענה התובעת כי סמכותו של הנמל למנוע הוצאת כלי שיט מהנמל בגין חובות דמי עגינה - קבועה בסעיף 40 לפקודה. ואולם, כותרת הסעיף הינה: "40. תשלום היטלים - תנאי להפלגה או להוצאת טובין מנהל נמל לא ירשה לכלי שיט, לעזוב את הנמל אלא אם שוכנע ששולמו אגרות הנמל, מכס, דמי הסגר ושאר תשלומים בעד כלי השיט או טובין שעליו, או שיש ערובה לתשלומם, והוא רשאי שלא להרשות שיוצאו משטח הנמל טובין שיש עליהם תשלום כאמור לפני ששוכנע ששולם או יש ערובה לתשלומו. על פי סעיף זה, מוקנית לתובעת זכות העיכבון לגבי ספינות על תכולתן לצורך גבית שירותי הנמל. על פי כללי הפרשנות התכליתית והלשונית כאחד יובן כי אין הכוונה למניעת משיצת הספינה מהמים אלא לעיכובה של ספינה ומניעת הוצאת טובין ממנה, קודם שתפליג למחוזות ים, מבלי שהובטחו דמי העגינה. 17. לפיכך,הנני מקבלת טענת הנתבעים כי סירובה של התובעת להעביר את הספינה לשטח המספנה הגדיל את הוצאותיהם. 18. מעדויותיהם של הנתבעים עולה כי מצבם הכספי לא אפשר להם לטפל בספינה לאחר העלאתה למספנה. הנתבעת העידה (עמ' 31 לפרוטוקול) כי: ש. ...האם הייתה לך אפשרות לממן את שיפוץ הספינה בעצמך? ת. פניתי להרבה גורמים כאן בארץ, היה טייס בחיל האוויר מהרצליה, הוא הסכים לשלם עבורה 25,000 $ גם הוא נתקל בקשיים, אני אישית לא יכולתי לשפץ את הספינה אלא שצדדים שלישיים היו מוכנים לשפץ אותה או לקנות אותה. כן גם מצבו הכלכלי של הנתבע, כמתואר במכתבו למנהל הנמל (נספח י' לתצהיר חומש). 19. תמוהה בעיני טענת ב"כ הנתבעת 2 כי האחרונה לא עודכנה בחוב, שהרי לתצהירה צורף "מחירון מספנה ינואר 2000" ובו מפורטת עלות האחסנה לכלי שיט שונים והרלוונטי לעניינינו: "המתנה יבשתית בשטח פתוח בדרום הנמל כל מ"ר", לפי חלופות של "לחודש בש"ח"/ "לשבוע או לחלק ממנו"... תמוהה בעיני גם טענת ב"כ הנתבעת 2 כי החוב בגין שירותי אחסנה אינו נזכר בכתב התביעה. הנתבעת לא התנגדה לשינוי חזית, ואף הציגה שאלות לעניין זה: ש. בשלב שבו הוצאתם את הספינה לפי חוק, ואתם אומרים שאתם מחייבים על אחסנה, מה עשיתם כדי לשמור על הספינה. ת. שמנו את הספינה איפה שניתן לשים שיגרם הנזק הכי קטן, בדרום הנמל. ש. עבור האיחסון הזה אתם לוקחים כסף. ת. נכון. אלא שמכיוון שקיבלתי טענת הנתבעים לעניין זכות העיכבון, נדחית התביעה להוצאות האחסון בסך 11,439 ₪. 20. שני הנתבעים, מנסים לגולל את החובות זה לפתחו של זה. בפסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה (שעליו הוגש ערעור שנדחה), קבע בית המשפט כי: "רכישת היאכטה היתה יוזמה של שני בני הזוג...הזכויות ביאכטה אמנם נרשמו על שם הבעל אולם אין חולק כי היאכטה משותפת לו ולאישה. האישה טוענת כי הזכויות ביאכטה הן שלה באופן בלעדי כיוון שנרכשו מכספים ממכירת דירה באילת. אני דוחה טענתה, אין ספק כי ברכישת היאכטה וברישומה על שם הבעל, התכוונו הצדדים לשיתוף. היאכטה היא רכוש שנצבר במהלך הנישואין, גם העובדה שהזכויות ביאכטה נרשמו על שם הבעל מעידה במצב זה על הסכמה לכך שהנכס יהיה משותף...הבעל הזרים לתקציב המשפחה את כל מקורותיו הכלכליים, פירנס את ארבעת הילדים...תוך שהוא מכניס גם כספים שהתקבלו על ידו מירושה . לפיכך, אני קובעת כי היאכטה משותפת לשני בני הזוג". 21. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי היות והנתבעת התנגדה בכל תוקף למכירת הספינה - הנזקים שנגרמו ליאכטה מעת שקיעתה, ישולמו על ידי האישה בלבד. ואולם, נטען בפני בית משפט זה ע"י הנתבעת כי כבר פיצתה את הנתבע בגין כך. זה מצידו לא הכחיש אלא טען כי בית המשפט לענייני משפחה, קבע כי על הנתבעת חלים החובות והנזקים בגין הספינה. חרף זאת, איש מהצדדים לא שלח הודעת צד ג' כנגד רעהו . לפיכך, הגעתי למסקנה כי לאור הראיות שבפני חייבים הנתבעים בכל הסכומים דלעיל (למעט הוצאות האיחסון)- ביחד ולחוד. בשל גודל הסכומים וחסרון הכיס של הנתבעים , אין צו להוצאות. משפט ימי - דיני ימאות