מה העונש על עקיפה מסוכנת ? קראו דוגמא מהפסיקה בנושא עקיפת רכב בדרך לא פנויה: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ועקיפת רכב אחר כשהדרך לא הייתה פנויה במרחק מספיק בכדי לאפשר את ביצוע העקיפה בבטחה. בכך נטען כי גרם הנאשם לסיכון נסיעתו של רכב אחר, בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. הנאשם הודה בביצוע העקיפה, אך כפר וטען כי לא עקף באופן מסוכן. מטעם המאשימה העיד רס"מ ניסים סנקר, (להלן: "עד התביעה") אשר ערך את טופס ההזמנה לדין (ת/1) וזכרון דברים (ת/2). העד העיד כי נסע אחרי רכב הנאשם בכביש 42 מכוון יבנה לצומת אשדוד. העד ציין כי הבחין ברכב הנאשם שניסה מספר פעמים לעקוף רכב משא (מערבל בטון) שנסע לפניו, אך נוכח התנועה שבנתיב הנגדי, לא הצליח לבצע את העקיפה. העד ממשיך ומציין כי בניסיונותיו לעקוף, גרם הנאשם לרכבים שבנתיב הנגדי לסטות לשול הכביש ולהבהב לו עם אורות חזית רכבם כדי למנוע תאונה. לדברי העד, בק"מ 89 יצא הנאשם לעקיפת מערבל הבטון ובמהלך העקיפה, הגיע מולו רכב בנתיב הנגדי אשר הבהב לו עם אורות החזית, ירד לשוליים ונעצר שם כדי למנוע תאונה. הנאשם המשיך בנסיעתו, חזר לנתיב הימני. העד ציין כי נסע אחרי הנאשם, תוך שמירת קשר עין, עד אשר פנה הנאשם לכיוון יישובי עשרת שם ביקש ממנו לעצור בצד הדרך ומסר לידיו את טופס הזמנה לדין. בזיכרון הדברים (ת/2) שרטט העד סקיצה של אופן ביצוע העבירה וציין כי כי מזג האוויר היה נאה. הנאשם העיד כי נסע לעבודתו במושב עשרת, לפניו נסעה משאית בטון במהירות של 60 קמ"ש לערך, ולאחר שקו ההפרדה הרצוף שסומן על הכביש הפך לקו מקוטע, ניסה לעקוף את משאית הבטון כאשר בפעם הראשונה לא ביצע את העקיפה מאחר והבחין ברכב המגיע מולו ולאחר נסיעה של 100 מטרים נוספים, הבחין כי בנתיב הנגדי נוסע רכב במרחק של 250-300 לערך, עקף את משאית הבטון, המשיך בנסיעה ונעצר על ידי עד התביעה רק לאחר שפנה ליישובי עשרת. באמצעות הנאשם הוגשו תמונות המקום (נ/1-נ/2). טענות הצדדים ב"כ המאשימה, מבקש מבית המשפט להרשיע את הנאשם, לקבל את עדותו של עד התביעה ואת הודיית הנאשם מיד לאחר ביצוע העבירה כפי שצוין על ידי עד התביעה בדברי הנהג" שבת/1 והן בזיכרון הדברים ת/2. הסנגור מבקש מבית המשפט לזכות את הנאשם. לטענתו, התביעה לא הצליחה להוכיח מעל לכל ספק סביר שהנאשם ביצע עבירה והעקיפה בוצעה עת הנתיב הנגדי היה פנוי, הנאשם לא סיכן אחרים ולא גרם לסטיית הרכב שנסע מולו. בנוסף טוען הסנגור, כי היה על עד התביעה להזהיר את הנאשם לפני ביצוע העקיפה עוד בשלבים בהם ניסה לעקוף ולא הצליח ובעצם למנוע את העבירה ולא היה צורך לחכות עד שהנאשם יבצע את העבירה ושיסכן את שלום הציבור אם כך היה לטענת עד התביעה. הסנגור ציין כי אחד מתפקידיה של משטרת ישראל הינו מניעת עבירות. בעניין זה הפנה הסנגור לסעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א- 1971 ולסעיף 2 לפקודת המטה הארצי "טיפול המשטרה בעבירות תעבורה". הסנגור המשיך וטען כי יכול והרכב שהגיע בנתיב הנגדי, סטה לשול הכביש לאחר שהבחין בניידת המשטרה, שמע את הסירנה שהופעלה ופעל על פי חוק ונתן זכות קדימה לרכב הביטחון. בעניין זה הפנה הסנגור לתקנה 93 (א)(1)לתקנות התעבורה התשכ"א-1961. בנוסף, טוען הסנגור כי קיימת סתירה בין עדותו של עד התביעה לעדות הנאשם כאשר הנאשם העיד כי נעצר על ידי עד התביעה לאחר פנייה שמאלה ליישוב עשרת בעוד עד התביעה העיד כי שעצר את הנאשם בתחנת אוטובוס והתחנה ממוקמת לפני הפנייה. דיון לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים, שקלתי את הראיות ועיינתי במסמכים שהובאו בפניי, שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. סעיף 47(ד) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 קובע כדלקמן: "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא." עד התביעה העיד במפורש כי הבחין בביצוע העבירה וזאת כאשר נסע אחרי רכב הנאשם. עד התביעה העיד, כי בטרם ביצע הנאשם את העקיפה, ניסה לעקוף את משאית הבטון לפחות פעמיים אך הדרך לא היתה פנויה (ת/1 וב- עמוד 2 לפרוטוקול שורה 11). הנאשם בעדותו אישר כי עשה ניסיון לעקוף את המשאית אך לטענתו, עשה ניסיון אחד בלבד לפני שעקף (עמוד 4 לפרוטוקול שורה 31-32). עד התביעה ערך שרטוט (ת/2) מדויק של אופן ביצוע העקיפה והעיד כי הנהג שהגיע בנתיב הנגדי, הבהב באורות הרכב, סטה לשול הדרך ואפשר לנאשם לעבור. וכך העיד: "ש. כשאתה הסתכלת, יצאת קצת שמאלה, והסתכלת לנתיב הנגדי, באיזה מרחק ראית את הרכב שבא ממול? ת. לא ידוע, הוא היה ממש קרוב לרכב העוקף של הנאשם. ש. כמעט הם התנגשו? ת. כן. ש. והיה מצב של התנגשות של ממש? ת. כן, אחרת לא הייתי נותן לו דו"ח. אם הנהג של הרכב ממול לא היה סוטה, היתה התנגשות". ש. מה עשה הרכב שבא ממול? ת. ירד לשוללים (צ"ל שוליים- ט.א.נ), הבהב לו ונתן לו לעבור" (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 27-32 ועמוד 3 לפרוטוקול שורות 1-6). הנאשם בחקירתו ובתשובתו לבית המשפט ציין כי כלל לא הבחין ברכב שהגיע בנתיב הנגדי לא ראה כי סטה ואף לא ראה אותו ממשיך בנסיעה. הנאשם העיד כי לא הביט לכל הכיוונים והתמקד בנסיעתו כאשר היה צריך לפנות אחרי כ- 200 מ' שמאלה. (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 2-6). הנאשם העיד: "אני עברתי ונסעתי" (עמוד 6 לפרוטוקול שורה 4). הנאשם לא טען בפני עד התביעה כי לא ביצע את העבירה ואף לא בפני הקצין אשר ערך לו את השימוע. גרסה זו הועלתה על ידי הנאשם רק בבית המשפט. ב"דברי הנהג" שבת/1 נרשם כי הנאשם הודה בביצוע העבירה וכך נרשם: "אני ממהר לעבודה, תן לי קנס ושחרר אותי אתה צודק אני צריך להחליף את העובד שם רק בשביל העבודה אני ממהר אני מבקש", בחקירתו בבית המשפט ציין כי אכן אלו דבריו (עמוד 7 לפרוטוקול שורה 17). הנאשם אף הודה כי והתנצל בפני הקצין אשר ערך לו את השימוע בעניין הפסילה המנהלית של רישיון הנהיגה וכך אמר לפניו: "אני מצטער, בבקשה תשאיר לי את הרישיון, אני צריך לעבודה" (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 19-24). גם אם אקבל את טענת הסנגור כי היה על עד התביעה להזהיר את הנאשם בטרם ביצע את העבירה ועקף, אין הדבר מעלה או מוריד לעניין ביצוע העבירה עצמה. איני מקבלת אף את טענת הסנגור לפיה הרכב שהגיע בנתיב הנגדי סטה בכדי לאפשר לניידת המשטרה לעבור. עד התביעה העיד במפורש כי הפעיל את הסירנה רק לאחר שרכב הנאשם סיים את העקיפה ורק לאחר שהרכב שנסע בנתיב הנגדי סטה (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 4-6). סוף דבר לאור האמור לעיל, עדותו המדויקת והעקבית של עד התביעה, השרטוט שערך (ת/2), לאחר שבית המשפט הזהיר עצמו כי עדות יחידה לפניו, הנני מוצאת את הנאשם אשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בהתאם. גזר דין הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה ועקיפת רכב אחר כשהדרך לא הייתה פנויה במרחק מספיק בכדי לאפשר את ביצוע העקיפה בבטחה. בכך גרם הנאשם לסיכון נסיעתו של רכב אחר, בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בא כח המאשימה עותרת להשית על הנאשם עונש פסילה לתקופה ארוכה מעונש פסילה בחוק, פסילה על תנאי ו קנס. הגישה גליון הרשעותיו של הנאשם לפיו, הוא מחזיק ברשיון נהיגה משנת 1992 ולחובתו 7 הרשעות. הסנגור מבקש מבית המשפט להתחשב בנאשם, לא לגזור עליו עונש פסילה מעל תקופת המינימום שבחוק, ואף לתקופה קצרה ממנו. הסנגור הגיש לבית משפט מסמכים לפיהם, הנאשם הוכרז על ידי המל"ל כנכה והוא מקבל קצבת נכות בשיעור של 100 אחוז. לא מצאתי נסיבות המצדיקות חריגה מעונש המינימום שבחוק. נוכח חומרת העבירה מחד, ומאידך לאחר שעיינתי בגליון הרשעותיו של הנאשם, לא מצאתי לגזור על הנאשם עונש פסילה לתקופה ארוכה מזו שקבע החוק. לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי טיעוני הצדדים, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1200 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם. הקנס ישולם ב- 3 תשלומים שווים ו רצופים החל מיום 1.12.13 ובכל 1 לחודש. היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי. הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבלת שובר תשלום. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית. רישיון הנהיגה יופקד בבית המשפט לא יאוחר מיום 24.12.13 בשעה 12.00 וממועד ההפקדה תחושב הפסילה. גם אם לא יפקיד הנאשם את רישיונו, נחשב הוא פסול מלנהוג אך הפסילה תחושב ממועד ההפקדה בלבד. אם אין לנאשם רישיון נהיגה בתוקף, יפנה למזכירות בית המשפט. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה. משפט תעבורהעקיפה