עבירת סירוב לתת דגימה - נהיגה תחת השפעת סמים

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא עבירת סירוב לתת דגימה: לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 10/06/13, על ידי כב' השופטת כרמית פאר גינת, בתיק פל"א 1591-06-12. המערער הובא לדין בגין עבירות של נהיגה בשכרות - עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), בצירוף תקנה 169ב' (א) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: "התקנות"), עבירה של סירוב לתת דגימה - לפי תקנה 169ו' (א) לתקנות, עבירה של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה - עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודה ועבירה של נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תקף - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, [נוסח חדש], תש"ל - 1970. בכתב אישום נטען כי בתאריך 10/06/12, סמוך לשעה 15:25, בג'סר אל זרקא, נהג המערער ברכב בהיותו שיכור, דהיינו, תחת השפעת סמים מסוכנים. המערער התבקש להיבדק לעניין המצאות סמים מסוכנים בגופו וסירב לעשות כן. בנוסף נטען בכתב האישום כי המערער נהג ברכב כשאינו מורשה לנהיגה ומבלי שהיה לו ביטוח תקף. בית משפט לתעבורה שמע את טיעוני הצדדים לעונש והטיל על המערער את העונשים הבאים: חודשיים מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילה בפועל לתקופה של 4 שנים, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 1,800 ₪ או 18 ימי מאסר תמורתו. כאמור, הערעור מופנה כנגד חומרת הדין ובעיקר לעניין רכיב עונש הפסילה בפועל, דהיינו 4 שנות הפסילה בפועל שהוטלו על המערער. המערער טען כי בית משפט לתעבורה החמיר עמו יתר על המידה משהטיל עונש פסילה בפועל למשך תקופה של ארבע שנים. עונש, שלטעמו, חורג ממתחם הענישה הנהוג והמקובל במקרים דומים. עוד הוסיף המערער כי בית משפט לתעבורה לא נתן משקל לטענת המערער כי העבירה בה הורשע - נהיגה בשכרות - הינה מכוח סירוב המערער לתת דגימה לשם בדיקת רמת ריכוז אלכוהול או סמים בגופו. עוד נטען כי הרקע לסירוב הוא, תחושת ההשפלה שחווה המערער בעת מעצרו על ידי השוטרים. בא כוח המערער טען כי בית משפט לתעבורה לא בחן את העבירות בהן הורשע המערער כאירוע אחד וזאת בניגוד להוראת חוק העונשין, תשל"ז- 1977, ובכך שגה בתוצאה אליה הגיע ושלפיה נפסל המערער מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לארבע שנים, כאשר עונש המינימום בעבירה זו עומד על 24 חודשים פסילה. עוד טען בא כוח המערער כי בית משפט לתעבורה לא נתן משקל ראוי להודאתו של המערער, ללקיחת "האחריות", הבעת החרטה, עברו הלא מכביד וכן לעובדה כי את העבירה האחרונה בתחום התעבורה בה הוא נכשל הייתה לפני זמן רב, ביום 29/06/2000. בא כוח המערער צין כי בית משפט לתעבורה בחר להטיל עונש הטומן בחובו את כלל מרכיבי הענישה במקרים כגון דא וזאת לצד פסילה בפועל למשך 4 שנים. בכך, לטענתו, לא קיים בית משפט לתעבורה את חובת האיזון שהיה עליו לעשות בין השיקולים הרלוונטיים לשם קביעת רכיבי הענישה, ובמעשהו זה הוא שגה וטעה. בא כוח המערער ציין כי המערער כבן 31 שנה, מאורס ומטפל באימו שהינה חולה סיעודית. עוד הוסיף וטען בא כוח המערער כי בית משפט לתעבורה שגה כשנמנע מלנכות תקופת הפסילה שהחלה ביום 13/06/12 (להלן: "יום התחלת הפסילה") ועד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו וזאת מבלי לנמק החלטתו . לאור כל אלה, ביקש בא כוח המערער להתערב בגזר דינו של בית משפט לתעבורה ולהעמיד את עונש הפסילה בפועל על שנתיים בלבד, תוך ניכוי ימי הפסילה החל מיום התחלתה. בא כוח המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטעמו, העונש ניתן בגין שתי עבירות שונות ועל כן צדק בית משפט לתעבורה משקבע את אורכו של עונש זה. עוד הוסיף בא כוח המשיבה כי רק בשל עברו של המערער שאין זו הרשעתו הראשונה בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה, הוסיף "חטא על פשע" ונהג בשכרות. המשיבה ציינה כי המערער נתפס עם סמים ברכבו וסירב לתת דגימה, כאשר רק על עבירה זו עונש המינימום הוא שנתיים פסילה. המערער ביצע עבירות נוספות, חמורות לא פחות, על כן הוטל עליו העונש האמור. בא כוח המשיבה ציין כי למערער הרשעות תעבורה קודמות וזאת על אף שאין לו רישיון נהיגה כלל. לטענת המשיבה, בית משפט לתעבורה לאחר שמצא כי יש למערער עבר מכביד עקב נהיגת רכב, למרות שאין לו רישיון נהיגה, בחן את התנהלותו וגם את עברו הפלילי, ובשל כל אלה, הטיל עליו עונש של 4 שנות פסילה בפועל. המשיבה ציינה כי מדובר במערער אשר מזלזל בחוק בצורה חד משמעית וכמי וחוזר חלילה, על כך מדי פעם, ועל כן, בצדק הוטל עליו עונש אותו עונש. לאחר שעיינתי בגזר דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש הפסילה בפועל על 3 שנים. אמנם המערער אינו שומר על כללי התעבורה ולכאורה, קיום החוק אינו נר לרגליו, יחד עם זאת יש להטיל על הנאשם ובענייננו המערער, עונש הולם כמצוות תיקון 113 לחוק העונשין, גם בבואנו לקבוע את אורך תקופת הפסילה, הגם שהמחוקק קבע עונש מינימום בעבירה של הנהיגה בשכרות. המדובר באדם צעיר שאמנם יש לו עבר תעבורתי ופלילי לא קל, יחד עם זאת יש לקחת בחשבון את האפשרות שבבוא העת, יבקש המערער ללמוד נהיגה ולהוציא רישיון נהיגה כדי להתנהל ככל אדם מן הישוב, כך שפסילה לתקופה ארוכה עלולה לעכב את שיקומו של המערער ורכישת כלים על ידו להתנהלות נורמטיבית. אכן יש להילחם בתופעה של נהיגה בשכרות וללא רישיון ואף לפעמים להטיל עונש מאסר הולם, כדי להבהיר שהפרת הוראות החוק אינה משתלמת הן לנאשם הספציפי והן לעבריינים פוטנציאליים. לא נעלמה מעיני ההלכה הקובעת כי ככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שנגזר ע"י הערכאה הדיונית, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נפלה טעות בגזר הדין או במקרה בו הוטל עונש חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. לי נראה כי בימ"ש לתעבורה החמיר עם המערער בעונש הפסילה בפועל יתר על המידה. היה מקום, לטעמי, להתחשב בנסיבות לקולה שיש בהן כדי, כדי להביא להקלה במידה מסוימת. בל נשכח כי נהיגת המערער בשכרות הוכרעה על בסיס סירובו להיבדק ומבלי שתתברר מידת ורמת ריכוז אלכוהול בגופו. הגם שאין להקל ראש בחומרת העבירה של סירוב להיבדק, בעיקר משום שנתפסו סמים ברכב שבחזקת המערער, נראה לי כי בנסיבות העניין ניתן להקל בעונש הפסילה בפועל. עוד יש לתת את הדעת על רכיבי הענישה האחרים שהוטלו על המערער על ידי בימ"ש לתעבורה, דבר שלפעמים כמו במקרה זה, יהיה בהחמרה ברכיב אחד כדי להסביר ההקלה ברכיב אחר. המערער נידון לעונשים שונים וכי הקלה בעונש הפסילה בפועל לא תביא לאיזון לא נכון ברכיבי הענישה, לכן החלטתי לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש הפסילה בפועל על שלוש שנים. יתר רכיבי הענישה יעמדו על כנם. משפט תעבורהנהיגה תחת השפעת סמיםסמים