קראו דוגמא מהפסיקה בנושא סרטן עקב חשיפה לקרני רנטגן: בפנינו תביעה להכרה במחלת התובע כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") כמחלת מקצוע או במסגרת מיקרוטראומה. ייאמר כבר מעתה, כי בתיק זה ניתן פסק דין ביום 14.7.2009, לפיו נדחתה התביעה (להלן: "פסק הדין הקודם"). התובע ערער לבית הדין הארצי בעב"ל 649/09. בפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 22.4.10 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה התיק יוחזר לבית הדין האזורי וימונה מומחה רפואי נוסף מתחום האונקולוגיה. העובדות המוסכמות בתיק זה הן אלו (כפי שנקבעו בדיון בפני כב' השופט נויגבורן מיום 18.6.06, ס"ק ה תוקן בדיון מיום 4.11.07): א. התובע הינו יליד שנת 1951. ב. התובע עבד כרנטגנאי מיום 5/1/76, כפי שיפורט להלן. ג. עד שנת 1985 עבד התובע בפועל בביצוע צילומים רנטגנאי ובמסגרת זאת היה חשוף לקרינה. ד. בשנת 1985, עבר התובע למשרד ניהול כאשר עסק גם בניהול וגם בביצוע בפועל של צילומי רנטגן. ה. גם בעבודתו בניהול, היה התובע חשוף לקרינה כיוון שחדרו היה צמוד לחדר צילום ובדוח מתחילת שנת 1997 נמצא כי חדר העבודה שלו היה חשוף לקרינה ברמות שהינם כאלו העלולות לגרום למנות קרינה שנתיות בין 1 ל- 5 מיליסיוורט מחדר הצילום הצמוד, בהעדר הגנה בניהם. מצב זה נמשך עד בערך מחצית שנת 1997. ו. מאותו מועד ואילך לא היה התובע חשוף לקרינה פרט למקרים בודדים שביצע צילומים ובפרט לתקופה של כשבועיים שעבד באופן רצוף בביצוע צילומים בסניף שיח ג'ראח, שם חלון העופרת היה שבור. ז. בשנת 1993, הכיר המוסד לביטוח לאומי בפגיעה בעיניו של התובע כמחלת מקצוע הנובעת מקרינה. ח. בשנת 2002, חלה התובע בסרטן הערמונית. ביום 24.7.2008 מונה כמומחה של בית הדין ד"ר טמיר גפן (להלן: "ד"ר גפן"), מומחה ברפואה תעסוקתית, אשר נתבקש לחוות דעתו בעניין הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע להופעת מחלת התובע כמחלת מקצוע או במסגרת מיקרוטראומה. בפני המומחה עמד החומר הרפואי וכן חוות דעת רפואיות שונות בעניינו של התובע, הן מטעם התובע והן מטעם הנתבע. בנוסף צורפו גם לעיונו חוות דעת מראש תחום הגנה מקרינה מנחל שורק מיום 19.3.07 ומכתב נוסף מנחל שורק וכן הערכת ראש תחום ניטור אישי בקופ"ח מיום 29.9.06 באשר להיקף החשיפה. יצוין כי מונה מומחה מתחום הרפואה התעסוקתית דווקא לאור בקשתם המוסכמת של הצדדים בעניין זה (ראו החלטה מיום 24.7.08 עמ' 1 ש' 6- 7). כפי שפורט בפסק הדין הקודם, בחוות דעתו מיום 29.1.08 קבע ד"ר גפן כי התובע סובל ממחלת סרטן הערמונית. ד"ר גפן קבע כי אין המדובר במחלת מקצוע או במחלה שנגרמה במנגנון של מיקרוטראומה, אלא במצב תחלואתי רגיל. ד"ר גפן חזר על קביעתו זו בתשובותיו לשאלות ההבהרה, התייחס לחוות דעת ד"ר מידן מטעם התובע ונימק קביעתו תוך התייחסות למקורות בספרות הרפואה עליהם הצביע התובע. בחוות דעתו המפורטת והמנומקת התייחס המומחה למחלת התובע, סרטן הערמונית, שכיחותה באוכלוסייה וגורמי הסיכון לה וכן לתנאי עבודתו של התובע כפי שהובאו בפניו (על פי העובדות המוסכמות כדלעיל). כאמור, בפסק הדין הקודם מיום 14.7.09 נדחתה התביעה, והתובע ערער על פסק דין זה. בהתאם להסכמת הצדדים לה ניתן תוקף של פסק דין בבית הדין הארצי, מונה מומחה רפואי מתחום האונקולוגיה, פרופ' אליעזר רובינזון (להלן: "פרופ' רובינזון"). בחוות דעתו ובתשובותיו הבהיר פרופ' רובינזון כי אין תיעוד בספרות הרפואית לקשר בין סרטן הערמונית לקרינה, וכי אין קשר סיבתי אפוא בין תנאי עבודת התובע למחלתו. בקשת התובע למינוי מומחה רפואי אחר נדחתה, בין היתר לנוכח הנימוק שהובא בה לעיכוב שחל בהגשת תשובות המומחה, כאשר אלו הוגשו לתיק בית הדין במועד סמוך למועד הגשת הבקשה. אף על פי כן, בהחלטה מיום 22.6.12 הודע לצדדים כי בית הדין סבור שיש מקום למנות מומחה רפואי נוסף מתחום האונקולוגיה על מנת שמלוא התשתית הרפואית המקיפה תהא בפניו, והצדדים הוזמנו להביע עמדתם בעניין. בהחלטה מונה מיום 24.6.12 המומחה הנוסף מתחום האונקולוגיה, פרופ' רפאל קטן (להלן: "פרופ' קטן"). לנוכח בקשת התובע, נקבע בהחלטה מיום 24.6.12 כי חוות דעתו של פרופ' רובינזון לא תועבר למומחה הנוסף וזו אכן לא הועברה. בחוות דעתו מיום 22.8.12 קבע פרופ' קטן כי התובע סובל ממחלת סרטן הערמונית ב"דרגה הנמוכה (הטובה) ביותר", דרגה 6 בסולם גליסון, כאשר "נדיר ביותר למצוא גידול עם ציון קטן מ-6". פרופ' קטן קבע כי סרטן הערמונית הינו הסרטן השכיח ביותר בגברים ולא נמצא כל קשר בינו לבין מקצוע כלשהו, ואיננו בגדר מחלת מקצוע. כן קבע כי סרטן הערמונית אינו תולדה של תנאי עבודה, כיוון ש"תנאי עבודה וחשיפה לקרינה אינם נמנים על הגורמים לסרטן הערמונית", והפנה לספר היסוד (Textbook) של האונקולוגיה. המומחה הוסיף כי "למיטב הבנתי, ולאחר שעיינתי בתיק החולה, תנאי העבודה לא גרמו לסרטן." בתשובותיו מיום 27.12.12 לשאלות ההבהרה, השיב פרופ' קטן כך: "שאלה: האם הייתי משנה את דעתי לו היו בפניי הנתונים הנוספים בענייו חשיפתו של התובע כאשר לא עבד כטכנאי רנטגן. תשובה: עניין חשיפתו של התובע בעת היותו עובד בתפקיד מנהלי במשרד הצמוד לחדר הרנטגן, הובא לידיעתי. נראה לי שלאור הדיון בעניין בתיק, ולאור מכתבו של ראש תחום הגנה מקרינה מן המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק (מיום 19.3.2007), נחה דעתי שהחשיפה של התובע, ככל הנראה, לא עלתה מעל לסף המותר לעובדי קרינה." נראה כי יש בכך כדי לענות על טענות התובע בעניין סף הקרינה בתקופות בהן לא תועד. ראשית, יש בבדיקה האחרונה שבוצעה כדי ללמד על הכלל, כאשר בהתאם לאמור במכתב ראש תחום הגנה מקרינה מהמרכז למחקר גרעיני בנחל שורק, מדובר בקרינה "גבוהה" ולא "גבוהה מאוד", שעל כן סבר שמדובר במנות קרינה של בין 1 ל-5 מיליסוורט, בהתאם למינוחים המקובלים במרכז. לכל הפחות, הרי שבהעדר תיעוד הולם, לא ניתן לקבוע תשתית ראייתית אלטרנטיבית לפיה היתה קרינה גבוהה מאוד כפי שטוען התובע, שאין לה בסיס בעובדות. בפסק הדין הקודם כבר נקבע כי מחלת סרטן הערמונית בה לקה התובע איננה בגדר מחלת מקצוע. לא נחזור על האמור בפסק הדין הקודם וכל שנאמר שם תקף ורלוונטי אף לפסק דין זה. כל שלושת המומחים קבעו כי הספרות הרפואית העדכנית לא קבעה קשר בין מחלת סרטן הערמונית לבין עובדי קרינה. לטענת התובע, העדרו של מחקר המצביע על קיומו של קשר סיבתי, אינו מצביע בהכרח על קיומו של קשר כזה, וייתכן שיוכר בעתיד. אין ביכולתנו לקבל טענה זו. גם אם ייתכן שבעתיד תהיינה קביעות רפואיות שונות, לא ניתנה לבתי הדין הנבואה, וקביעות רפואיות מתקבלות על בסיס המצב הרפואי הקיים כיום. קביעת המומחים לפיה אין בספרות הרפואית העדכנית מקור המצביע על קשר כזה, (תוך שהתייחסו למקורות עליהם הצביע התובע והבהירו מדוע אין הם מלמדים על קשר כזה), די בה. נמצא אפוא כי חוות דעת המומחים מנומקות ומפורטות ושוללות את הקשר הסיבתי בין מחלת התובע, סרטן הערמונית לבין עבודתו. קביעת קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין אירוע חריג לבין ליקוי רפואי, היא קביעה משפטית המושתת על חומר הראיות שלפני בית הדין (ר' עב"ל 1146/00 צבי פחטר - המל"ל (לא פורסם, ניתן ביום 18.5.03)). בית הדין נוטה לסמוך על חוות דעת המומחה שמונה על ידו וליתן משקל רב לחוות הדעת של המומחה הרפואי שכן "חוות דעת המומחה שנתמנה על-ידי בית-הדין אינה עדות "לטובת" אחד הצדדים, והמומחה אינו עד של צד זה או אחר" (בג"צ 1199/92 לוסקי - ביה"ד הארצי לעבודה פ"ד מז (5) 734). מדובר במומחה שמקבל שכרו מביה"ד והוא בר הכי בתחומו. אכן ישנם מקרים בהם ניתן לסטות מהכלל לפיו סומך בית הדין על חוות דעתו הרפואית של המומחה שמונה על ידו כאשר קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. (ראו לעניין זה דב"ע נו0-244/ המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר (לא פורסם) ; דב"ע תשן0-48/ המוסד לביטוח לאומי נ' עמירם פוליאקוב פד"ע כב 321 ). בהתאם להלכה הפסוקה, לא במהרה יסטה בית הדין מחוות דעת המומחה שמינה מטעמו. כך קבע בית המשפט העליון: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדין, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה נ' מונטי רבי (לא פורסם, ניתן ביום 23.4.90); ע"א 558/96, ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל פ"ד נב(4) 563 (1998)). בית המשפט העליון חזר על עיקרי ההלכה כדלהלן: "ברע"א 5611/07 לינצקי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (טרם פורסם, ניתן ביום 21.10.07) עמדנו על תפקידו המיוחד של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, וכן על חלק מן השיקולים שיובאו בחשבון על ידי בית המשפט, בדונו בבקשה לפסול מומחה שמונה על-ידו: "נוכח תפקידו המיוחד של המומחה הרפואי שמונה על-ידי בית-המשפט" - כך קבענו שם - "מוטלות עליו חובות שונות ובהן החובה לנהוג באובייקטיביות וללא משוא פנים, ותוך הקפדה שהדבר גם ייראה. סטייה מעקרונות אלה והפרת חובת הנאמנות של המומחה כרופא, עשויה להוביל לפסילתו או לפסילת חוות-הדעת שנתן (ראו למשל ע"א 600/96 אדרי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, (לא פורסם, ניתן ביום 17.7.1996)). יחד עם זאת, כבר נפסק בעבר כי משמונה מומחה מטעם בית-המשפט, חזקה עליו שינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה (השוו: רע"א 1548/06 עדי אטיאס נ' ד"ר בלכר מריאן (טרם פורסם, ניתן ביום 20.4.2006)); וכי לפיכך, פסילתו יכול שתיעשה רק בנסיבות חריגות. כך במיוחד, מקום שזה כבר נתן את חוות-דעתו וכאשר בתוצאת חוות-הדעת יש כדי להשפיע על שיקוליו של בעל-הדין המבקש את פסילתו (ראו: רע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (טרם פורסם, ניתן ביום 3.7.2006))". (רע"א (עליון) 7098/10 אוהד טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית (ניתן ביום 31.1.11)). בענייננו לא מצאנו כל הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מחוות דעתם המנומקת של שלושת מומחי בית הדין, או לקבוע קביעות עובדתיות (בדבר עוצמת החשיפה לקרינה) או רפואיות (על קיומו של קשר סיבתי בין מחלת סרטן הערמונית לקרינה) בהעדר כל ביסוס עובדתי או רפואי התומך בקביעות אלו, כפי שמבקש התובע. במקרה דנן המומחים הסתמכו על העובדות שנקבעו, עיינו בחוות הדעת השונות ונתנו חוות דעת מפורטות ומנומקות ואף השיבו לשאלות ההבהרה שנשאלו. לתובע ניתן יומו מעל ומעבר, כאשר שלושה מומחים שונים, משני תחומים רפואיים שונים, מונו מטעם בית הדין כדי לבחון את עניינו. סוף דבר לאור כל האמור, אנו מאמצים את חוות הדעת של מומחי בית הדין וקובעים, לאור האמור בהן, כי אין קשר סיבתי בין מחלת סרטן הערמונית ממנה סובל התובע לבין נסיבות עבודתו וכי לא הוכחה בנדון דנן פגיעה בעבודה על דרך של מחלת מקצוע או במסגרת מנגנון המיקרוטראומה. אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. רפואהסרטן