סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט

עניני משפחה, כמשמעותם בחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995, למעט תובענות לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, שעילתן אינה סכסוך בתוך המשפחה ותובענות לפי חוק השמות, התשט"ו-1956, ולפי חוק קביעת גיל, התשכ"ד-1963 - יידונו בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורה בית המשפט לדון בענין, כולו או מקצתו, בפומבי.; איסור הפרסום אינו עומד לכשעצמו ויש צורך בהוראה מיוחדת לאיסור פרסום [רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו (6) 592; בג"צ 6005/93 עליאש נ' צור, מט (1) 168]. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט: בפניי בקשה דחופה שהגישו הנתבעים לפסילת סעיפים מתצהירים ומסמכים שצורפו ע"י התובעת לתצהיר עדותה הראשית ולחיובה בהוצאות לדוגמא בגין כך ולהתליית התובענה כנגד הנתבע עד להכרעה בשאלת הבעלות בנתבעת בהליך התלוי ועומד בביהמ"ש למשפחה ("ביהמ"ש"). 1. טוענים הנתבעים כי בתצהירה ונספחיהם מצויות אמרות ונספחים מהליכים בביהמ"ש, שהינם הליכים חסויים, בניגוד לחוק בתי המשפט [סעיף 68 (ה); "החוק"]. כך נספחים ד', ח' וסעיפים 24, 50-52 לתצהירה וסעיפים 25, 70-75 לתצהיר בעלה (עופר X; "הבעל"]. [יוער כי רישא הבקשה בהקשר זה אינה זהה לתוכנה (ס' 7) משעותרים הנתבעים גם למחיקת סעיפים ולא רק לפסילת נספחים]. לבקשה לעיכוב הליכים - התובעת טוענת להרמת מסך נגד הנתבע, שהגיש בקשה למחיקתה. כעולה גם מתצהיר התובעת (נספח ד') בביהמ"ש תלויה ועומדת תובענה שעילתה העיקרית הינה הבעלות בנתבעת. הנתבע טען בבקשתו מעבר לשאלת הרמת מסך, כי הנתבעת הוקמה ביוזמת ולבקשת הבעל (אחיו של הנתבע) על רקע קשייו הפיננסיים ונבצרותו המשפטית להקים חברה. ביהמ"ש, לו הסמכות העניינית, יכריע בשאלת הבעלות בנתבעת הכרעה שתשליך על ההליך דנא, ומשעסקינן בענין תלוי ועומד יש לעכב ההליכים [ע"א 9/75 אל עוקבי נ' מ.מ.י., פ"ד כט (2) 477; בש"א (י-ם) 4561/08 אגד בע"מ נ' יסעור (2009)], נוחות בעה"ד, מניעת הכרעות סותרות וכיוצ"ב [ת"א (ת"א) 47977-09-12 בן עזרא נ' מד"י]. 2. התובעת בתגובתה עתרה לדחיית הבקשה שהוגשה בחות"ל תוך ניצול לרעה של הליכי המשפט. הבקשה לפסילת מסמכים הוגשה ע"מ לעכב ההליכים בביה"ד ולבזבז זמנו של ביה"ד וכספי התובעת. כך מבקשים הם לפסול את כתב התביעה שבביהמ"ש (נספח ח') עליו נסמכים הם בבקשה לעיכוב הליכים. מבקשים הם להסתיר התביעה בביהמ"ש ומנגד כי ביה"ד יעיין בה (ע"מ להכריע בבקשת העיכוב). משמע, מבקשים פסילה חד צדדית כלפי התובעת, וזו התנהגות בחוסר ניקיון כפיים בבקשת סעד, ודאי סעד עיכוב הליכים. מבקשים הם חיסיון מצד אחד ומצד שני מוותרים עליו. כך ניתן לא מכבר פס"ד באותה התביעה המאַמץ גרסת הבעל ופוסק הוצאות למבקש. כך, חרף טענת המבקשים כי אין בתוכן הדברים שיחשפו כדי לפגוע בהם, אלא להיפך - מדוע על ביה"ד לפסול מסמכים כאלה?! לאור האמור, יש לדחות הבקשה לפסילת מסמכים. כך, למען הזהירות הפנתה התובעת לסעיפים 68 (א), 70 (א) לחוק, להלכה כי איסור הפרסום אינו עומד לכשעצמו ויש צורך בהוראה מיוחדת לאיסור פרסום [רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו (6) 592; בג"צ 6005/93 עליאש נ' צור, מט (1) 168]. בענייננו אין מדובר בהפרת החיסיון בביהמ"ש, שכן 2 ההליכים מתנהלים בין אותם צדדים ו- 2 הצדדים נחשפו לכל המסמכים. כאן לא נפגעה פרטיות הצדדים. אינטרס חשיפת האמת, עשיית הצדק, תום לב ועניין אישי כשר - מביאים לכך שאין למנוע ממנה לצרף כל הראיות הרלוונטיות, שיובילו למשפט צדק. אין מדובר בפרסום אלא בהעלאת טענות, ששני הצדדים חשופים להם ואף לא סבורים שנגרם להם נזק, העלאת טענות בהליך משפטי איננה פרסום וכאמור בס' 13 (5) לחוק איסור לשון הרע (ת"א 3634-02-11 בנק מזרחי טפחות נ' הכשרת הישוב; רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל). בענייננו, אין מדובר בלשון הרע, אין מדובר בפרסום בכלי התקשורת אלא במסמכים המוצגים לשם עשיית האמת החוסים בצל ההגנה המוחלטת למתדיינים. אין המדובר בעניין משפחתי, אינטימי או המערב ילדים. עקרון פומביות הדיון עדיף (ע"א 518/93 היועמ"ש נ' מרום; תמ"ש 29170/03). ולבקשה לעיכוב הליכים - עתרה התובעת לדחייתה כי כל הטענות מקומן בביהמ"ש. התביעה דנא הוגשה לפני יותר משנתיים, ביה"ד דן בבקשות שונות ונחשפה בפניו מסכת הראיות הרלוונטית ומכאן שהבקשה הינה אבסורדית ותגרום לבזבוז משאביו של ביה"ד ותמוה שאין בקשה כזו בתביעה בביהמ"ש, "חוסר תום לב של ממש!!!". נראה שמדובר בטעמים טקטיים, לעכב ההתדיינות ולגרום לסחבת, כשהתובעת זקוקה לכספים שתבעה המגיעים לה, כאוויר לנשימה. התובעת עתרה לדחיית הבקשה ולחיוב בהוצאות לדוגמא. 3. ולהכרעה - פסילת סעיפים ומסמכים עולה מהוראות החוק כי בענייני משפחה, נשמע הדיון בדלתיים סגורות, בניגוד למקובל בהליך משפטי אחר, הנשמע ב"פומבי", וכל פרסום על דיון כאמור אינו יכול להעשות אלא ברשות בית המשפט. ברי גם כי "בית המשפט אינו, לעניין הנדון, ביהד"ע, שהרי עסקינן במגבלה ספציפית ו"הפה שאסר" הוא הפה שיכול להתיר. העובדה כי 2 הצדדים הם צדדים להליך בביהמ"ש והמסמכים מוכרים להם, אין לה כל משמעות לענייננו, משחזקה כי נקיים הוראות הדין. ואגב כך, ההליך שבפנינו הוא הליך פומבי ואינו עוסק בלשון הרע או בפרסום כזה. מכאן נגזר כי אין לי אלא לקבל הבקשה, חרף כל טענות התובעת - אין ולא יהיה בפני ביה"ד כל מה שהינו חלק מההליך בביהמ"ש. אגב כך, אין עסקינן בשאלה אם עסקינן ב"פרסום" שהינו בבחינת "לשון הרע" וכיוצ"ב טענות; כן נציין כי חלק לא מבוטל מטענות התובעת בבקשה זו - דווקא מתייחס לבקשה השניה. משהטענות בתצהירים ומשהמסמכים (כמפורט בבקשה) הם מתיק ביהמ"ש (ועל כך אין חולק) - דין כי ימחקו מההליך שבפניי. עיכוב הליכים התובעת טענה בתביעה כי הנתבע "שימש כמנהל ובעלים של התובעת, וככזה עשה בנתבעת כבתוך לו,... תוך עירוב עניינים והתנהלות אישיים בענייני הנתבעת ולהיפך, מחד, ומאידך, תוך שהוא מחליט וקובע כל דבר וענין בשרירות ובאופן אישי". בהמשך תביעתה טענה כי הנתבע "הינו הבעלים, המנהל ובעל ופעל בנתבעת כפי רצונו. כל שנעשה בנתבעת... הוכתב על ידו, במיוחד.. הפרות חוקי עבודה..." כן טענה כי הנתבע "הינו המחליט, המוציא והמביא" בנתבעת. התובעת עתרה כנגד הנתבע מכח חבותו כשולח (ס' 14 לפקודת הנזיקין) והן כמעביד. עוד נטען כי הנתבע חב משידע על התנהלות הנתבעים 3-4 (נושאי משרה ומנהלים בנתבעת (ונבהיר - אין בתביעה אלא הנתבעת והנתבע - המבקשים דנא!). ההליך שבפנינו ידון בשאלה אם יש מקום להרמת מסך, ביחס לנתבע. להליך שבפנינו נזכיר כי ניתנה החלטה (ע"י כבוד השופטת מ. לויט עוד ביום 11.10.11) הדוחה הבקשה למחיקה על הסף של התביעה כנגד הנתבע. ונבהיר - לא לנו לדעת אם שאלת הבעלות בנתבעת הוכרעה אם לאו בתביעה בביהמ"ש (אחת מההליכים שבין הצדדים) אנו עוסקים בשאלת הרמת המסך (ולא בעצם הבעלות). בנסיבות אלה ומשההליך שבפנינו קבוע להוכחות - כך ישמע. נזכיר כי "הכרעתנו" בהיבט זה תהא אינצידנטלית בלבד ולהליך שבפנינו בלבד. נכון יהא כי ישמע ההליך שבסמכותנו כפי שנקבע. לאור האמור - נעתרת הבקשה לפסילת סעיפים בתצהיר ונספחים המבוקשים ונדחית הבקשה לעיכוב הליכים. התובעת תשא בהוצאות הבקשה (ובשים לב לתוצאתה) בסך 2,500 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום, אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. חוק בתי המשפט