סעיף 4 לחוק הפיצויים הגרמני משנת 1956, אשר תוקן ב-1965, קובע תנאי זכאות לפיצויים לנרדפי הנאצים: "(1) זכאות לפיצוי מתקיימת אם הנרדף (א) .... (ב) .... (ג) לפני 31/12/1952 היגר, הועבר או גורש ומקום מגורו האחרון או מקום מושבו הקבוע היה בשטח הרייך הגרמני בגבולותיו, ליום 31.12.37 או בשטח השיפוט של העיר דנציג... (2) הגירה במשמעות חוק זה היא גם במקרים בהם הנרדף, לפני 8.5.45, מהסיבות המנויות בסעיף (1), העביר את מקום מגוריו או את שהותו הקבועה משטח הרייך בגבולותיו מיום 31.12.37 או מהעיר דנציג...". הפסיקה דנה בהזדמנויות רבות בהחלת סעיף 4 לחוק הפיצויים הגרמני על ניצולים החיים בישראל והיחס בינו ולבין חוק נכי רדיפות הנאצים. בכל פסקי הדין נקבע כי מי שהיה זכאי לתבוע את גרמניה בהתאם לסעיף 4 לחוק הגרמני, אינו נכנס לגדר החוק הישראלי, משום שהסכם השילומים לא מנע ממנו לתבוע פיצויים מאת ממשלת גרמניה, ראו למשל ע"א 2608/03 מחוזי ת-א הרצוג חיים נ' הרשות המוסמכת: "אין חולק על כך שמי שנכנס לגדרו של סעיף 4 לחוק הגרמני אינו נכנס לגדר החוק הישראלי שכן חרף הסכם השילומים יכול היה לתבוע פיצויים מאת ממשלת גרמניה"; וכן ע"ו 41179-07-11 גפן נ' משרד האוצר; ו"ע חיפה 49119-12-10 יצחק וגרהוף נ' הרשות המוסמכת. זוהי ההלכה העוברת כחוט השני בכל הפסיקה הישראלית. פסה"ד בעניין גרשון צלרמאיר הגיש העורר תביעה לגרמניה במסגרת סעיף 4 הנ"ל ונדחה, אך סיבת הדחייה לא הובאה בדיון בפני וועדת העררים למרות שהמשיבה התחייבה לעשות כן. הוועדה סברה כי לסיבת הדחייה משמעות מכרעת כי "...אם נדחה העורר בגרמניה משום שלא נרדף או משום שאין לו עילה או משום שלא הוכיח את תביעתו...מאידך, אם נדחתה תביעת העורר...משום שלא היתה לו עילת תביעה ישירה או בשל שאלת נתינות וכיוצ"ב קרי לא היתה לו זכות לתבוע את גרמניה, אזי לא מתקיימים התנאים שבסעיף 4 לחוק הפיצויים הגרמני ולכן רשאי העורר להגיש תביעה על פי חוק נכי רדיפות הנאצים...". הוועדה סברה כי מאחר והמשיבה לא עמדה בהתחייבותה להמצאת חומר מתורגם מגרמניה יש בכך לחזק "המסקנה כי אין בהחלטת הדחייה (של התביעה בגרמניה) משהו שפועל כנגד העורר." סעיף 1 לחוק הרדיפות מגביל את הזכות לפיצויים (במסגרת הסכם השילומים) למי שלא יכול היה לתבוע פיצויים בגין נרדפותו בגדרו של חוק הפיצויים הגרמני, וזו לשון החוק: "נכה" - אדם שלקה בנכות מחמת מחלה, החמרת מחלה או חבלה, ואשר אילולא הנאמר בהסכם בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדראלית של גרמניה מיום כ' באלול תשי"ב (10 בספטמבר 1952) ובמכתב מס' 1א' שבו, היה זכאי בגלל נכותו לתגמול, קצבה או פיצוי אחר מאת הרפובליקה הפדראלית של גרמניה; פיצוייםניצולי שואה