סמכות רשם ההוצאה לפועל לדון בפרשנות הסכם פשרה

המערער טוען כי כבוד הרשם לא מוסמך לדון בפרשנות הסדר פשרה, וכי טעה כבוד הרשם משלא פעל על פי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, וכי טעה כבוד הרשם כאשר קרא לתוך הסדר הפשרה את מה שלא אמור בו על ידי כך שהקיש מהאמור בהסדר הפשרה, שכן הוספת הגוש החלקה בהסדר הפשרה נועדו לזיהוי מיקום הנכס ולא לקביעת היקפו. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא סמכות רשם ההוצאה לפועל לדון בפרשנות הסכם פשרה: 1. בפני ערעורו של המערער על החלטתו של כבוד רשם ההוצאה לפועל אשר אוהד, מיום 11.03.13, שניתנה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-03449-12-2 , בה נדחתה בקשת המערער בטענת "פרעתי". עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: 2. בתאריך 23.02.10 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין לפיו ניתן למערער זכות להמשיך ולהחזיק בנכס עד לתאריך מוסכם בו עליו לפנות את הנכס 30.11.11. בתאריך 08.01.12 נפתח תיק ההוצאה לפועל על ידי המשיב לצורך גביית 50,000 ₪ עבור הפרת הסכם הפשרה ובגין איחור בפינוי 17,500 ₪. המערער הגיש בקשה בטענת "פרעתי" בה טען כי הוא קיים את פסק הדין בכך שפינה את הנכס במועד המוסכם. בתאריך 10.03.13 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור דנן בה דחה כבוד הרשם את בקשת ה"פרעתי" שהגיש המערער וקבע כי המערער הפר את הסכם הפשרה משני טעמים: האחד, קבע כי המערער הפר את פסק הדין בכך שלא דאג לפינוי של מר וליד מהנכס במועד עליו הוסכם, השני, איחור של מספר ימים בפינוי הנכס. לטענת המשיב על פי ההסדר שנחתם בין הצדדים על המערער לפנות גם את היחידה שהחזיק בה וליד , כאשר המשיב טוען כי הוא התחייב לפנות רק את הדירה בה החזיק וכלל לא ידע כי קיימת יחידה נוספת בה גר מר וליד. טענות המערער: 3. המערער טוען כי כבוד הרשם לא מוסמך לדון בפרשנות הסדר פשרה, וכי טעה כבוד הרשם משלא פעל על פי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, וכי טעה כבוד הרשם כאשר קרא לתוך הסדר הפשרה את מה שלא אמור בו על ידי כך שהקיש מהאמור בהסדר הפשרה, שכן הוספת הגוש החלקה בהסדר הפשרה נועדו לזיהוי מיקום הנכס ולא לקביעת היקפו. המערער טוען כי התביעה בתיק האזרחי בגינה נחתם הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין הוגשה רק כנגד המערער, וכי אילו הייתה כוונת המשיב כי המערער ידאג לפינוי של מר וליד מהנכס היה דואג כי עניין זה יצויין בהסדר הפשרה, וכי אין זה סביר שעל המערער יישא באחריות לדאוג לסילוק ידו של אחר מיחידה אחרת שלמערער אין שום קשר אליה. המערער טוען כי טעה כבוד הרשם שלא נתן דעתו לכך שלפסק הדין לא צורף תשריט המתייחס למימדי הדירה ואף לא הוגש כל מסמך המפרט גוש וחלקה כלשהם להוכחת הטענה כי מדובר באותו גוש וחלקה גם בדירה בה החזיק מר וליד, וגם לא הוצג נסח המלמד שמדובר בדירה שבבעלותו של המשיב. המערער טוען כי כבוד הרשם טעה כאשר יצא מנקודת הנחה מוטעית כאשר קבע כי בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי הנכס כולל גם את היחידה בה החזיק מר וליד, וכי זוהי ליבה של המחלוקת . המערער טוען כי טעה כבוד הרשם כאשר הכריע בטענת "פרעתי" ביישום נטל ההוכחה, וכי החובה של המערער בטענת "פרעתי" היא להראות כי קיים את פסק הדין, ולא כפי שקבע כבוד הרשם כאשר הקיש מתוך כך כי חובת המערער להוכיח פרשנות אחרת לפסק הדין, כאשר כבוד הרשם לא היה מוסמך לדון בכך. המערער טוען כי כאשר עובדה מהותית שהמערער נדרש להוכיחה מצויה בידיעתו המיוחדת של הזוכה , אזי נטל ההוכחה עובר לזוכה. המערער טוען כי מעולם לא הייתה הגדרה בפסק הדין במפורש או במשתמע כי הנכס כולל את דירת מר וליד , וכי טעה כבוד הרשם כאשר ייחס למערער עצימת עיניים, כאשר לא היה כל סממן כי מדובר בדירתו של המשיב. תגובת המשיב: 4. המשיב טוען כי קביעת כבוד הרשם לפיה המערער הפר את הסכם הפשרה היא קביעה עובדתית שנעשתה לאחר שכבוד הרשם חקר, התרשם ממהימנות הצדדים ושקל את הנסיבות שהוצגו בפניו, וכי טענות המערער הינן ביחס לקביעות עובדתיות שנעשו על ידי כבוד הרשם. המשיב טוען כי על המערער היה לפנות לכבוד הרשם ולבקש הבהרה באם סבור הוא כי פסק הדין מצריך הבהרה, וכי המערער לא העלה כל טענה לפיה נדרשת הבהרה על פי סעיף 12, וכי כל שמנסה המערער לעשות הוא ל"תקן" את הסכם הפשרה. המשיב טוען כי אודות מר וליד , שהינו פולש נוסף שתפס חזקה בנכס, למד המשיב רק כשהגיע לפעול לפינויו של המערער, לאחר שהמערער הפר את הסדר הפשרה ולאחר שתיק ההוצאה לפועל כבר נפתח. דיון והכרעה: 5. נוכחתי כי דין הערעור להידחות וכי החלטתו של כבוד הרשם נכונה וצודקת בנסיבות העניין ואיני מוצא להתערב בה. בתאריך 23.02.10 נחתם הסכם פשרה בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין , בסעיף 7 להסכם הפשרה הוסכם כך: "היה ולא יפנה הנתבע את הנכס כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ בתום תקופה , יהא הנתבע חייב לשפות את התובעים בגין נזקיהם בסך של 50,000 ₪ וכן יהא הנתבע חייב לשפות את התובעים בסך של 500 ₪ בגין כל יום איחור בפינוי הנכס ומסירת החזקה בו כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ לתובעים או מי מטעמם". בסעיף 2 להסכם הפשרה הוסכם כי על המערער לפנות את הנכס עד לתאריך 30.11.11 , כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי הנכס המדובר הינו " בית מגורים המצוי ברחוב שריד 33, תל אביב יפו והידוע כחלקה 14 בגוש 7428". בהסכם הפשרה נכתב באופן מפורש כי יש למסור את הנכס כאשר הוא פנוי מכל אדם, המערער טוען כי לא ידע שמר ואליד מתגורר ביחידה אשר מהווה חלק מהנכס המדובר ולכן עמד בהסכם הפשרה כאשר פינה את הנכס, כאשר הוא טוען כי היחידה מופרדת מהנכס ,ואולם המשיב טוען כי היחידה בה מתגורר מר ואליד שייכת לאותו הנכס וכי המערער יודע על הימצאותו של מר ואליד בנכס והיה עליו לדאוג כי גם הוא יפונה ,וכי גם המערער עצמו פינה את הנכס באיחור, ולכן הפר את הוראות ההסכם. כבוד הרשם קיבל את גרסת המשיב לאחר ששמע את עדויות הצדדים, והתרשם ממהימנותם. "ככלל, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית כאשר אלה מושתתים על עדויות, שנשמעו בערכאה הראשונה" . ע"א 1240,558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו-32 אח', פ"ד נב(4) 563, 569 . "התערבות ערעורית בממצאי עובדה תיעשה במקרים חריגים בלבד, כגון מקום שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורש" ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594 . 6. לאחר שהתקיים דיון בפני כבוד הרשם בתאריך 28.01.13, במסגרתו שמע את עדויות הצדדים קבע כבוד הרשם את הקביעות העובדתיות שלהלן: " מעדות החייב התרשמתי כי "עצם עיניים" נוכח הימצאותו של מר ואליד במתחם הנכס, לא מן הנמנע משום שחשש להתעמת עמו: "הוא סוחר סמים, כל יפו מכירים אותו". "אינני מקבל את טענת החייב כי פסק הדין לא נקב במפורש כי הנכס כולל את דירת וליד וכי הזוכה לא תבע את וליד בנפרד. דווקא העובדה כי הזוכה לא תבע את ואליד בנפרד מוכיחה כי הוא ראה את הנכס כיחידה אחת ולא כשתי יחידות נפרדות. הזוכה אף העיד כי סבר שואליד משלם דמי שכירות לחייב , אך לא אדון בסוגייה ז שאינה דורשת הכרעה בעניין שלפניי". "גם חוזה השכירות בין הזוכה לחברת א.ה. היוצרים אינו מלמד לדעתי על מה שמצביע החייב: החייב טוען כי החוזה מצביע על כך שגם הזוכה מודה שהמושכר אינו כולל את המרתף אשר לו כניסה נפרדת, ואולם אני איני קורא את החוזה באופן הזה. לדעתי החוזה מצביע על הגינותו/ זהירותו של הזוכה המיידע את השוכר החדש כי יש חלק במושכר שאינו בשליטתו המלאה ואינו להשכרה בשל כך שמחזיק בו פולש". גם לעניין פינוי הנכס במועד קבע כבוד הרשם כי: "דומני כי גם כאן ניתן להצביע על איחור של מספר ימים בביצוע ההסכם". 7. כבוד הרשם קבע קביעות אלה על סמך הנתונים שהיו לפניו אותה עת, לאחר ששמע עדויות הצדדים, לאחר חקירת הצדדים, ולאחר בחינת הראיות. קביעות אלה הינן קביעות עובדתיות ואל לה לערכאת הערעור להתערב בהן, אלא במקרים נדירים. נוכחתי, כי במקרה הנדון, אין המדובר במקרה נדיר או חריג המצריך התערבות, "החלטתו של המותב קמא מפורטת, מנומקת ומבוססת על אדנים עובדתיים מוצקים. לפי ההלכה, לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו של ראש ההוצאה לפועל, המופקד על ביצוע חוק ההוצאה לפועל, אלא במקרים נדירים. בנוסף, ההחלטה בוססה על ממצאים עובדתיים בדבר אומד דעת הצדדים, וממילא לא תיטה ערכאת הערעור להתערב בממצאיו העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית". ע"א (י-ם) 2624/08 עיריית ירושלים נ' לורנס אנטון ( 26.05.09). 8. לעניין טענתו של המערער כי היה על כבוד הרשם לפעול על פי הוראת סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, ניתן לראות כי במסגרת בקשתו בטענת "פרעתי" לא טען המערער כל טענה בנוגע לאי בהירות ביחס להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, המערער לא הגיש בקשה לכבוד הרשם בכדי שיפנה להוראות סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל על מנת לקבל הבהרה של פסק הדין, והעלה טענה זו רק לאחר מכן, במסגרת סיכומיו, על כן קבע כבוד הרשם כך: "בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי "הנכס" כולל גם את המתחם בו החזיק מר ואליד וגם אם בסיכומי החייב הועלתה טענה כזו הרי שהיא בגדר הרחבת חזית אסורה ", קביעתו של כבוד הרשם נכונה בנסיבות העניין. "בקשת התובע להבהרת פסק דין, הינה בבקשה אשר רק ראש ההוצאה לפועל מוסמך לבקשה בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל [ר' גם אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 354 (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009)]. לעניין זה "בית המשפט העליון שב וחזר על ההלכה לפיה בעל דין אשר טוען כי החלטה צריכה הבהרה, עליו לשכנע תחילה את הרשם, מכיוון שרק הוא מוסמך לפנות לבית המשפט בבקשת הבהרה "(דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות 166 (מהדורה שביעית, 2009), תאח (עכו) 23747-12-11 דרק גייסון שוא נ' סבאח אלעביד ( 25.02.13) סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, טענת פרעתי: 9. סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז 1967 קובע כי "חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו". הבסיס לטענת "פרעתי" בהליכי ההוצאה לפועל נמצא בסעיף 19 לחוק. לפי ההוראה מפורשת, על החייב הטוען שמילא אחר פסק הדין, מוטל נטל השכנוע ועליו הראייה (ע"א 357/72 שנסי נ' בצלציוני, פ"ד כז(1) 741, 744: ע"א 513/67 כהן נ' שהבר (שרייבר), פ"ד כב(1) 194). נטל השכנוע מוטל תמיד על החייב ואיננו עובר לעולם אל הזוכה. אם בסוף הדיון נשאר ספק באשר לביצועו של פסק הדין פוסקים נגד החייב מכיוון שלא עלה בידו להרים את נטל השכנוע בדבר ביצועו של פסק הדין (ע"א 414/66 פישביין נ' דגלס ויקטור פול ע"י מזרח שירות לביטוח, פ"ד כא(2) 466, 453, ע"א 98/68 באומן נ' לנגסנר, פ"ד כב(2) 505). 10. המערער טוען כי טעה כבוד הרשם בכל הקשור לנטל ההוכחה, שכן עובדה מהותית שהמערער נדרש להוכיחה מצויה בידיעתו המיוחדת של המשיב והחובה לצירוף תשריט של הנכס או נסח טאבו הייתה מוטלת על המשיב , ולכן נטל ההוכחה עובר אל המשיב , ואולם ניתן לראות כי המערער היה מיוצג על ידי עו"ד, כאשר פרטי הנכס היו גלויים ופתוחה הייתה הדרך בפניו לראות את מסמכי הטאבו, ולכן קבע נכונה כבוד הרשם כך: "במסגרת טענת "פרעתי" נטל הראייה מוטל על החייב והחייב לא הציג תשריט או נסח רישום מקרקעין המוכיח כי המקום בו החזיק ואליד אינו נופל להגדרת "הנכס" כמפורט בסעיף 2 לפסק הדין". מכל האמור לעיל מצאתי כי החלטתו של כבוד הרשם מנומקת , נכונה וראוייה בנסיבות העניין. סיכום: 11. מצאתי כי דין הערעור להידחות. המערער ישלם הוצאות הערעור על סך של 5,000 ₪ לידי המשיב. הגזברות תעביר מהפיקדון שהפקיד המערער סך של 5,000 ₪ לב"כ המשיב. חוזהפרשנות חוזהפרשנותרשםהוצאה לפועלהסכם פשרהפשרה