סמכות מקומית תביעה ייצוגית

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא סמכות מקומית תביעה ייצוגית: מונחות לפני תובענה ובקשה לאישור התובענה כייצוגית, שאותן הגיש המבקש, כנגד עיריית ירושלים. עניינה של החלטה זו בשאלת סמכותו המקומית של בית משפט זה לדון בתובענה ובבקשת האישור. 1. רקע הדברים המבקש, יהודה ברלב, רואה חשבון במקצועו, מחזיק ב-17 מניות בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק). המבקש אינו דירקטור או נושא משרה בבנק וכל זיקתו לבנק מתמצית באותן 17 מניות שבהן הוא מחזיק. הבנק מחזיק במספר נכסים בתחום שיפוטה של המשיבה, עיריית ירושלים. סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) תשנ"ג-1992 (להלן: חוק ההסדרים), מאפשר לרשות מקומית לחייב בעל שליטה בחוב ארנונה סופי שמיוחס לחברה שבבעלותו, המחזיקה בנכס שאינו משמש למגורים, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה). מטרתו של סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה הינה להקל על גביית המיסים של הרשויות המקומיות ולמנוע התחמקות חברות מתשלום ארנונה לאחר שהפסיקו את פעילותן, כך שבהתקיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן ללמד כי נכסים הועברו מהחברה טרם פירוקה, ניתן יהיה להגיע לאותם נכסים אף על ידי גישה ישירה לבעלי השליטה בחברה ומי שלמעשה הפקיעו מהחברה את הנכסים שהיו ברשותה ובכך לסכל את הברחת הנכסים משליטת החברה. סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה מחייב קיומן של הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, ובהן התנאי כי דרישת התשלום תופנה למי שהינו בעל שליטה בחברה. התובענה שבכותרת ובקשת האישור הוגשו לאחר שהתקבלה בידי המבקש דרישה לתשלום ארנונה מאת המשיבה, בגין חוב ארנונה של הבנק. בתובענה ובבקשת האישור נטען, כי המשיבה נוהגת לשלוח לבעלי מניות האוחזים במניות בודדות של תאגידים ציבוריים דרישה לתשלום ארנונה אף שברור לה, כי הם אינם בעלי שליטה ולפיכך דרישתה לתשלום ארנונה הינה בניגוד להוראות הדין. העילות המשפטיות שעליהן מבוססת התובענה הן הפרת חוק ההסדרים, הפרת עקרון תום הלב, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט. בסעיף 37 לבקשת האישור ציין המבקש, באשר לסמכותו של בית משפט זה, כך: "בקשה זו מוגשת לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב בהתאם לסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ט - 2006, שכן דרישת התשלום של המשיבה נמסרה למבקש בתל-אביב ומקום הביצוע הנדרש הנו, בין היתר, בתל-אביב." את הקבוצה הרלבנטית הגדיר המבקש בסעיף 57 לבקשת האישור, כך: "הקבוצה הרלוונטית הינה כל בעל מניות שנדרש על ידי המשיבה לשלם חוב של החברה שבו הוא מחזיק מניות, למשיב, ולא מתקיימים באותו מקרה תנאי חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג - 2002, או כל "חוק הסדרים" מכל שנה אחרת. או כל בעל מניות ששילם למשיבה כספים בגין חוב של החברה שבה הוא מחזיק מניות, למשיב, אף שלא התקיימו באותו מקרה תנאי חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג - 2002, או כל "חוק הסדרים" מכל שנה אחרת." הסעדים המבוקשים בתובענה הם סעד הצהרתי וכן פיצוי כספי בסך 7.5 מילון ₪ לכלל חברי הקבוצה. 2. הבהרת המבקש בעניין הסמכות מיד לאחר שהתובענה ובקשת האישור הועברו לפני, הורתי למשיב להבהיר מדוע הוגשה התובענה לבית משפט זה, לאור התרשמותי כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה ובבקשת האישור. בהבהרה שהגיש טוען המבקש, כי מקום שבו מדובר בתובענה מינהלית ייצוגית, נקבעת הסמכות המקומית על פי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). לשיטתו, מאחר שדרישת התשלום התקבלה בתל-אביב, וזהו האקט עליו הוא מלין, וגם מקום התשלום, לו היה מתבצע, הנו תל-אביב, הסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה על פי תקנות סדר הדין האזרחי. 3. הסמכות המקומית לדון בתובענה כללי הסמכות המקומית בבית המשפט לעניינים מניהליים - בדומה ליתר כללי הסמכות של בתי המשפט - נועדו ליצור וודאות בקרב ציבור המתדיינים לאיזה בית משפט עליהם לפנות, ובלשונה של כב' השופט א' פרוקצ'יה בע"א 9379/03 מיכאל צ'רני נ' מדינת ישראל, פ"ד סא (3) 822, פסקה 12 (2006): "הסדר הסמכויות אמור להבהיר לציבור המתדיינים לאיזו ערכאה עליהם לפנות בבקשתם לסעד מבית המשפט. הותרת שאלות סמכות בערפל של אי-ודאות או באיזור דמדומים של סימני שאלה אינה רצויה מבחינה מערכתית ומבחינת המתדיין הפרטי." בנוסף, תורמים כללי הסמכות המקומית ליעילות פעילותה של מערכת המשפט, מחלקים את העומס למספר מוקדים ומבטיחים נגישות של בעלי הדין לבתי המשפט (ראו בג"ץ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, פסקה 30 (2007). ראו גם אליעד שרגא, רועי שחר המשפט המינהלי - עילות הסף, 62 (התשס"ח - 2008) (להלן: שרגא ושחר, המשפט המינהלי)). התובענה שלפני היא "תובענה מינהלית" כמשמעות המונח בסעיף 5(3) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. לעניין זה נקבע בתקנה 29 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, כך: "תובענה מינהלית תוגש על דרך הגשת כתב תביעה והדיון בה יתקיים לפי תקנות סדר הדין האזרחי, אם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק ותקנות אלה." ככל שמדובר בתביעה ייצוגית, קובע סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006, כדלקמן: "בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, תוגש לבית משפט לענינים מינהליים; בסעיף קטן זה, "החלטה של רשות" - כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים." שתי הוראות החוק האמורות מפנות אותנו לבחון את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי (ראו גם שרגא ושחר, המשפט המינהלי, 65). תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, שכותרתה "תובענה שאינה במקרקעין", הרלבנטית לענייננו, קובעת, כך: "3. (א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; (2) מקום יצירת ההתחייבות; (3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות; (4) מקום המסירה של הנכס; (5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים." המבקש טוען, כי הוא קיבל את דרישת התשלום בתל-אביב וזהו "האקט" שעליו הוא מלין וכי מקום התשלום, לו היה מתבצע, הינו תל-אביב. לשיטת המבקש "כל אלו מעניקים לבית המשפט נכבד זה סמכות מקומית על פי תקנות סדר הדין האזרחי." אולם, אין למצוא בתקנה 3(א) הוראה המקנה לבית משפט זה סמכות בנסיבות אלה, נהפוך הוא; הן "מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע", הן "מקום יצירת ההתחייבות", מצביעים על בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. לאור זאת, בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה ובבקשת האישור. 4. סוף דבר אני מורה על העברת התובענה שבכותרת ובקשת האישור לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. אין צו להוצאות. סמכות מקומיתתביעה ייצוגית