קראו דוגמא מהפסיקה בנושא סמכות לדון בעתירה בנושא לשכת עורכי הדין: עניינה של החלטה זו בשאלת הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בעתירה שבכותרת. 1. רקע הדברים ביום 6.8.13 הגיש העותר, עו"ד, חבר לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב, עתירה כנגד המשיבים, שבמסגרתה התבקש בית המשפט, בין היתר, "להורות למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יועבר המשיב 1 לצמיתות מתפקידו כראש לשכת עורכי הדין מחוז תל-אביב וכן יועבר מתפקידו כיו"ר ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין מחוז תל-אביב, ולא ישמש באף תפקיד ציבורי בלשכת עוה"ד בישראל", וכן "להמליץ למשטרת ישראל לחקור את המשיב 1 בכל הקשור לשימוש בכספי ציבור בכלל ובכספי לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב בפרט." (ראו סעיפים 1 ו-2 לעתירה). בעתירתו ציין העותר, כי היא מוגשת לבית המשפט על פי סעיף 13 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין), במסגרת סמכותו של בית משפט זה על פי הוראות סעיף 5 (1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים) וסעיף 21 (5) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. עתירה זו, על פי האמור זה, הוגשה בעקבות עתירה קודמת שאותה הגיש עו"ד רועי אברהמוביץ כנגד המשיב 1, שבמסגרתה עתר העותר לאכיפה של הסכם קואליציוני בין סיעת עתיד בראשות המשיבים 1 ו-2 לבין העותר (עת"מ (ת"א) 50639-10-12). ביום 15.11.12 ניתן פסק דין בעתירה על ידי כב' השופט ורדי, אשר הורה בפסק הדין, כך: "1. לאחר שעיינתי בעתירה, בבקשה ובתגובות אני מוחק את העתירה על הסף. 2. לטעמי, אין סמכות עניינית לבית משפט זה . הסעד המבוקש בעתירה הינו אכיפה של הסכם קואליציוני בין סיעת עתיד בראשות עו"ד X ועו"ד X לבין העותר, כשמבוקש לאכוף את סעיף 7 שבהסכם זה בו ניתנה לעותר זכות לשימוש בחדר בקומת ועד מחוז תל-אביב, לשימושו הפרטי והאישי כולל מזכירה במימון מלא של ועד המחוז. והנה, העותר קובל על כך שסולק מהחדר שקיבל עקב נאום שנשא בכנס עורכי דין באילת, שלא מצא חן בעיני המשיב. 3. מעבר לשאלות הרבות והמעניינות ואף התמיהות המתעוררות מסעיף זה, כולל שאלות משפטיות, חוקתיות ומוסריות והשימוש שנעשה לכאורה בכספי ציבור עורכי הדין חברי מחוז תל-אביב (שמן הראוי היה ליידע אותם בשימוש שנעשה לכאורה בכספיהם), הרי, לכאורה לא מדובר בהחלטה של "רשות", שכן ההסכם הינו בין העותר לבין סיעת עתיד (ונאמר בתגובה שלשכת עורכי הדין ו/או ועד המחוז לא אישרו הסכם זה), מה גם, שבכל מקרה, לא מדובר גם בהחלטה לפי חוק לשכת עורכי-הדין, כנדרש בפרט 21 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. 4. אכיפת הסכמים קואליציוניים נידונה ככלל בבתי המשפט האזרחיים ויתכבד העותר ויגיש הליך משפטי מתאים בפורום המשפטי הראוי. 5. בנסיבות העניין אין צו להוצאות." בעתירה שלפניי טוען העותר, כי מהמסכת העובדתית נשוא העתירה הקודמת עולה, כי המשיב 1 שלח את ידו בכספי הקופה הציבורית של מחוז תל-אביב והמרכז בלשכת עוה"ד, בהיקף הנאמד בכ-300,000₪ ועשה בהם שימוש לצורך הגשמת מטרותיו האישיות והפוליטיות וכי קיים חשש שהמשיב יעשה שימוש נוסף בכספי הקופה הציבורית לצרכיו האישיים. העותר טוען, כי "יש לקבוע שהמשיב, במעשיו המתוארים לעיל, יצר תשתית מוצקה להכרזתו כנבצר מלשמש בתפקידיו במסגרת מוסדות הלשכה.". על פי טענת העותר, מזה מספר שנים הוא פונה למוסדות לשכת עורכי הדין ומביא לפניהם תלונות על התנהלותו הלא כשירה בעליל של המשיב 1, ואולם זאת ללא כל תגובה מצדם. על פי הטענה, גם פניותיו של העותר לשרת המשפטים, ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה ולמבקר המדינה ודרישתו מהם כי יפעלו להשעיית המשיב 1 בגין קביעותיו של כב' השופט ורדי בעתירה הקודמת, טרם נענו. לאור כל זאת, עתר העותר לסעדים שפורטו לעיל. בד בבד עם העתירה, הגיש העותר בקשה לדיון דחוף בעתירה בתקופת הפגרה. בו ביום הורתה כב' השופטת שיצר על הגשת תגובות המשיבים לבקשה. בתגובתו של המשיב 1 לבקשה נטען, כי אין כל מקום לדיון בעתירה, לא כל שכן דיון דחוף בעתירה, וזאת בשל חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בעתירה. על פי הטענה, העתירה כלל אינה מכוונת כנגד החלטה של רשות או גוף, לא כל שכן החלטה בעניין המנוי בתוספת הראשונה של חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. גם יתר המשיבים התנגדו לבקשה, מטעמיהם, ובין היתר מהטעם כי אין בעתירה ממש, באשר אין למשיבים כל סמכות על פי דין לגרום להעברת המשיב 1 מתפקידיו הציבוריים בלשכת עורכי הדין. בתשובתו של העותר לתגובת המשיב 1 לבקשה עמד העותר על כך שלבית משפט זה סמכות לדון בעתירה. ביום 15.8.13 הגיש המבקש "בקשה (חלקית) למתן צווי ביניים דחופים בפגרה". בבקשה ציין העותר, כי לנוכח התנגדות המשיבים לקיים דיון בפגרה, הוא אינו עומד עוד על בקשתו לקיים דיון בפגרה, אולם הוא מבקש כי יינתנו צווים זמניים "אשר הם לטובת ציבור עורכי הדין ולשמירת כספם". המבקש עתר לכך שיינתן "צו מניעה זמני המונע מהמשיב 1 מלהשתמש אישית ו/או ע"י מי מטעמו בכספי לשכת עורכי הדין, במחוז תל אביב והמרכז", לרבות צו שימנע מהמשיב "מלהשתמש בכספי לשכת עורכי הדין למימון ייצוגו בהליך זה". העותר ציין בבקשתו, כי "על מנת למנוע שיתוק המערכת הכספית השוטפת בלשכת עורכי הדין מחוז תל אביב [יש] להטיל מלאכה זו על יו"ר לשכת עורכי הדין הארצית, המשיב 2, הגבוה ממנו בהיררכיה בלשכה ו/או למנות את רו"ח של הלשכה למשימה זו ו/או כל אדם ו/או כל עו"ד אשר ימונה ל"מנהל כספים" מטעם בית המשפט עד למתן החלטה סופית בתיק זה." בתגובתו לבקשה למתן צווי ביניים שב וטען המשיב 1 לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בעתירה. בתגובותיהם של יתר המשיבים לבקשה נטען, בין היתר, כי ממילא צווי הביניים המבוקשים כלל אינם מצויים בסמכותם. ביום 2.9.13 נדחתה בקשת העותר למתן צווי ביניים על ידי כב' השופט ורדי. ביום 24.9.13 הגיש העותר "בקשה דחופה לקביעת מועד דחוף לצורך דיון והכרעה בתיק זה". ביום 29.9.13 הורתי, כך: "כיוון שהועלתה טענה של העדר סמכות עניינית יגיב העותר לטענה זו בכתב תוך 14 ימים מהיום. רק לאחר מתן החלטה בבקשה, ואם תדחה הטענה, ייקבע התיק לדיון." החלטה זו ניתנת לאחר שהתקבלה עמדת העותר בסוגיית הסמכות העניינית. 2. טענות הצדדים בעניין הסמכות העניינית העותר טוען, כי לבית משפט זה סמכות לדון בעתירה המכוונת כנגד החלטתה של לשכת עורכי הדין, שהינה רשות מינהלית. על פי הטענה, עניינה של העתירה הוא במחדלם ובהימנעותם של משיבים 2-4 מקבלת החלטה בעניין העברת המשיב 1 מתפקידו ולפיכך המדובר בעתירה המופנית כנגד החלטה של רשות, המוגדרת בסעיף 2 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים גם כהימנעות מקבלת החלטה. העותר טוען לחילופין, כי במידה ובית משפט זה ימצא כי אין לו סמכות לדון בעתירה, כי אז מן הראוי להורות על העברתה לדיון לפני בג"ץ. המשיב 1 טוען, כי העתירה אינה מכוונת כלל כנגד החלטה של רשות או גוף, לא כל שכן החלטה בעניין המנוי בתוספת הראשונה של חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, וכי מכל מקום, בית משפט זה נעדר סמכות גם נוכח הסעדים שהתבקשו בעתירה, זאת משום שמשיבים 2-4 אינם מוסמכים לקבל החלטה על העברת המשיב 1 מתפקידו וכפועל יוצא של האמור, בית משפט זה נעדר סמכות להורות למשיבים 2-4 לעשות כן. 3. הסמכות לדון בעתירה סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים נגזרת מהוראת סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים הקובע, כך: "בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה - (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית); (2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מינהלי); (3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית); (4) ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק." לענייננו חשובה הוראת סעיף 5(1) הקובעת, כי בית המשפט לעניינים מנהליים ידון בעתירות נגד החלטת רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה. העותר הצביע על פרט 21 (5) לתוספת הראשונה כמקנה סמכות לבית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה זו. נוסחו של פרט זה הוא: "הסדרת עיסוק - החלטה של רשות לפי הוראות חיקוקים המפורטים בזה: ... "(5) חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, למעט סעיפים 25א עד 25ה, ולמעט החלטות שר המשפטים לפי החוק האמור". אולם, העתירה שלפני אינה עוסקת כלל ועיקר בהסדרת עיסוק על פי חוק לשכת עורכי הדין; כאמור, במסגרת העתירה שלפני מבקש העותר מבית משפט זה להורות למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יועבר המשיב 1 לצמיתות מתפקידיו כיו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז בשלכת עוה"ד וכיו"ר ועדת האתיקה של מחוז תל-אביב והמרכז בשלכת עוה"ד. אולם, הדחת המשיב 1 מתפקידיו הציבוריים אינה בגדר "הסדרת עיסוק" לצורך הסמכות של בית המשפט לעניינים מינהליים. ויודגש, אמנם בית משפט זה מוסמך לדון בעתירה התוקפת את החלטות מוסדות לשכת עורכי הדין בעניין העמדה לדין משמעתי והוא הדין באשר להחלטות ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין (ראו בג"צ 208/08 יהודה זהבי, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין בישראל (2008); בג"צ 11213/05 פלונית נ' ועד מחוז תל-אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין בישראל (2006); בג"צ 1541/06 חננאל נ' היועץ המשפטי לממשלה (2005); אליעד שרגא ורועי שחר, המשפט המינהלי, עילות הסף (תשס"ח- 2008), עמ' 50-5). אולם, בענייננו מדובר בעתירה המכוונת להדחת המשיב 1 מתפקידיו הציבוריים. עיון בחוק לשכת עורכי הדין מעלה, כי המשיבים 2-4 כלל אינם מוסמכים לקבל החלטה על העברת המשיב 1 מתפקידיו הציבוריים, אותם הוא ממלא לאחר שנבחר בבחירות שהתקיימו כדין. סעיף 8ג לחוק לשכת עורכי הדין עוסק בהעברת ראש הלשכה מכהונתו. אין הוראה דומה לגבי יו"ר ועד מחוז בלשכת עורכי הדין. על כן אין מדובר בהחלטה שיכולים היו המשיבים 2-4 לקבל, ומכאן שאין מדובר במחדל משלא קיבלו החלטה כאמור. מכאן, שבית משפט זה אינו אוחז בסמכות עניינית לדון בעתירה מכוח פרט 21 (5) לתוספת הראשונה וממילא, מקום בו המשיבים 2-4 כלל אינם מוסמכים לקבל החלטה על העברת המשיב 1 מתפקידיו הציבוריים, נעדר בית משפט זה סמכות להורות למשיבים 2-4 לעשות כן. 4. סוף דבר בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה זו. אשר על כן, אני מורה על מחיקת העתירה. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות. עורך דיןלשכת עורכי הדין