סיבוב פרסה בלי אורות

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פניית פרסה בלי אורות: תביעה כספית לחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 12,020 ₪. ביום 19/9/12 בשעה 20:30 לערך, בכביש מכפר עראבה לסכנין, אירעה התנגשות בין רכב בו נהג התובע, והנושא לוחית רישוי מס' 60-290-18 ( להלן - "רכב התובע" ), לבין רכב אחר בעל לוחית רישוי מס' 87-958-51 ( להלן - "רכב הנתבעת" ), שהיה מבוטח אתה עת על ידי הנתבעת 1, וכתוצאה מכך נגרם נזק רכוש לרכב התובע. לטענת התובע, עת נסע הוא ברכבו מכיוון עראבה לכיוון סכנין, רכב הנתבעת, שעמד בשול הימני של הכביש וללא אורות דולקים, ביצע תנועת פרסה בכביש וחסם את נתיב נסיעתו של התובע וכתוצאה מכך פגע בו רכב התובע, ורכב הנתבעת ברח מהמקום. לטענת הנתבעות, הנתבעת 2 ( להלן - "הנתבעת" ), היא שנהגה ברכבה זה, זאת, מכיוון עראבה לכיוון סכנין, ולפתע פגע בה רכב התובע, שנסע אחריה. התובע העיד וציין כי ברכב הנתבעת נהג גבר שעמו נסעו שלושה נוסעים נוספים, וכי רכב זה עמד בצד ימין של הכביש, ולפתע נכנס לנתיב נסיעתו, תוך שהוא עושה תנועת פרסה וכשהוא ללא אורות דולקים, וכלי הרכב התנגשו זה בזה, ורכב הנתבעת ברח מהמקום. לפי התובע, עד ראיה שהיה בסמוך למקום התאונה רשם את מספר רכב הנתבעת שברח מהמקום. עדותו זו של התובע נתמכה בעדותו של מר רפעת בדארנה, אשר העיד כי בהיותו ליד עסקו שבסמוך למקום התאונה הבחין ברכב מסוג איסוזו חונה בצד ימין של הכביש ולפתע עושה פרסה ופוגע ברכב אחר שנסע בכביש ( עמודים 1-2 לפרוטוקול ישיבת יום 3/11/13 ). העד הדגים את נסיבות קרות התאונה וציין כי מי שנהג ברכב האיסוזו היה גבר, וכי רכב זה ברח מהמקום. המדובר בעד ראיה שעדותו הייתה עקבית, לא גילתה כל תהייה והיא עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע, וסתרה את עדותה של הנתבעת, גב' איבת ניקולא, שטענה כי היא זו שנהגה ברכב זה וכי רכב התובע פגע ברכבה מאחור. התרשמתי כי עדויותיהם של התובע והעד מטעמו היו מהימנות וכי תיארו את אשר אירע למעשה. הנתבעת, גב' איבט ניקולא, העידה כי הוא נהגה ברכב מכיוון עראבה לכיוון סכנין, וכי עת הסתכלה במראה רכב אחר פגע ברכבה מאחור והיא עזבה את המקום מאחר וחששה ומאחר והבנה הקטין, שנסע עמה, נבהל והלחיץ אותה, ובהמשך היא הודיעה לבעלה אודות התאונה. עדותה של הנתבעת, לפיה, היא עזבה את מקום התאונה, תומכת בעדויותיהם של התובע ומר רפעת בדארנה, לפיהן, הרכב האחר ברח מהמקום, לאחר שפגע ברכב התובע, וכי מר בדארנה הספיק לרשום את מספרו. ההסבר של הנתבעת לפשר עזיבתה את המקום לא היה סביר והגיוני, שכן, לא ברור פשר חששה של הנתבעת מהנוסעים שנסעו ברכב האחר, שעה שכלל לא היה כל מפגש ביניהם והיא לא שוחחה עמם לאחר התנגשות כלי הרכב זה בזה. יתרה מזאת, חרף טענתה כי רכב התובע פגע בה בעוצמה, היא בחרה לעזוב את המקום ואף לא להביא את בנה לבדיקה רפואית או לברר היקף הנזק שנגרם לרכבה, בעודה בזירת התאונה, וכן לברר את זהות נהג הרכב האחר שפגע ברכבה. התרשמתי כי עדותה של הנתבעת לא הייתה מהימנה כלל, והיא גילתה תהיות עמוקות, ללא הסבר מניח את הדעת. ועוד, הנתבעת העידה כי היא הודיעה לבעלה אודות התאונה, וכי ככל הנראה הוא שיצר קשר עם התובע ומסר לו את פרטי הרכב ( עמוד 3 שורה 17 לפרוטוקול ). חרף זאת, נמנעו הנתבעות מלהעיד את בעלה של הנתבעת על מנת לתמוך בגרסה זו. לא זו אף זו, נמנעו הנתבעות להעיד את בעלה של הנתבעת על מנת שזה יתייחס לעדות התובע, לפיה, בעלה של הנתבעת ביקר אותו בבית החולים והודיע לו כי בכוונתו למסור במשטרה כי אשתו היא שנהגה ברכב. עדותה של הנתבעת, לפיה, בעלה מסר לתובע את פרטי הרכב הפוגע, מחזקת את גרסת התובע, לפיה, בעלה של הנתבעת ביקרו בבית החולים ואמר לו את הדברים לעיל, בעוד שעדותו של התובע, לפיה, בעלה של הנתבעת אמר לו כי בכוונתו למסור כי אשתו נהגה ברכב, לא הופרכה בעדות אחרת, לרבות בעדותו של הבעל, שכלל לא ניתנה. כמו כן, טענת הנתבעת, לפיה, רכבה טרם תוקן וכי לא נעשה בו שימוש מזה שנה וחצי, לא הוכחה בראיה, לרבות תמונה המתעדת את הנזקים בו, ולא ניתן כל הסבר סביר ומניח את הדעת לכך שהיא בוחרת לא לתקן את הרכב ולא לעשות בו שימוש תקופה ניכרת, כאמור, לאחר קרות התאונה, ועדות זו היתירה תהייה קשה ובלי מוסברת. התרשמותי היא כי עדותה של הנתבעת, לפיה, היא נהגה ברכב עת קרות התאונה, לא הייתה מהימנה כלל. ב"כ הנתבעות טוען כי מוקדי הנזק בשני כלי הרכב לא תומכים בתיאור של התובע והעד מטעמו באשר לנסיבות קרות התאונה. דינה של טענה זו לדחייה. התובע והעד מטעמו העידו ( ואני מאמץ תיאורם זה לקרות התאונה ), כי רכב התובע נסע מכיוון עראבה לכיוון סכנין, וכי הוא פגע ברכב הנתבעת עת עשה זה פרסה, מהשול הימני שבצד נסיעת רכב התובע אל תוך נתיב הנסיעה של רכב התובע, חסם נתיב זה, תוך שהוא מנסה לברוח מרכב התובע על מנת למנוע התנגשות בו, ואז אירעה ההתנגשות, כאשר חלקו הקדמי של רכב הנתבעת אינו בכיוון נסיעה קדימה לכיוון סכנין אלא שהיה בכיוון של הטיה שמאלה לתוך נתיב הנסיעה של רכב התובע, שעה שעשה פרסה במטרה להגיע לנתיב הנגדי ולנסוע לכיוון עראבה. נסיבות אלה יש בהן כדי להסביר את מוקדי הנזק בכלי הרכב, כפי שתוארו בעדויות הצדדים וכפי שמוקדי הנזק של רכב התובע פורטו בחוות הדעת של השמאי מטעמו. לפי חוו"ד השמאי מטעם התובע, לרכב התובע נגרם נזק שעלות תיקונו הינה סך של 7,440 ₪, ללא מע"מ ( ראה גם סעיף 6 בעמוד האחרון לחוות הדעת ). לפי התובע, יש להוסיף מע"מ בסכום של 1,334 ש"ח. לפי חשבונית מס שצורפה לחוות הדעת, שכ"ט השמאי עמד על סך של 900 ₪. מצאתי כי התובע הוכיח את נסיבות התאונה וכי זו אירעה כפי שהוא תיאר בכתב התביעה ובעדותו בבית המשפט, וכן הוכיח את שיעור הנזק שנגרם לרכבו ואת הוצאות שכר טרחת שמאי. אני דוחה את התביעה לחייב בגין עוגמת נפש, בסכום של 2,000 ₪. סוף דבר אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיהן, סך של 9,674 ₪ והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,800 ₪. משפט תעבורהפניית פרסה