קראו דוגמא מהפסיקה בנושא סטיה פתאומית מנתיב נסיעה: 1. לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 24.11.06 בסך 2,974 ₪. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג פיג'ו 307 מ.ר. 49-267-60 שנת ייצור 2007 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע 2 היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה הנהג ברכב משאית מסוג מרצדס, מ.ר. 36-367-15 שבבעלות הנתבע 1 (להלן: "רכב הנתבעים"). 2. אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה וכעולה מעדות נהגת התובעת, בעת שרכב התובע נסע בנתיב הימני מתוך שני נתיבים, רכב הנתבעים שנסע בנתיב השמאלי סטה לפתע ימינה, מנתיב נסיעתו לעבר נתיב נסיעת רכב התובעת פגע בו והיסב לו נזקים כפי שצויינו בחוות דעת השמאי אברהם קפלן מיום 15.4.07. 3. אליבא דגירסת הנתבע 1, כפי שנטענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, רכב הנתבעים לא היה מעורב בתאונה הנטענת. בנוסף, הנתבע 1 צירף לכתב ההגנה תעודת משלוח מס' 4867 מיום 24.11.06 התומכת לכאורה בטענתו כי במועד התאונה המשאית עבדה בעיר מודיעין ומשכך, לא יכלה להיות במקום התאונה אשר בעיר ירושלים בו בעת. הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה אך התייצב במועד הדיון ומסר את גירסת הגנתו כפי שפורטה בפרוטוקול הדיון. יצויין בהקשר זה, כי הנתבעים אינם מיוצגים. 4. ביום 8.12.13, התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לטענות הצדדים. העדה מטעם התובעת, גב' קארן כהן שביט, העידה, כי ביקשה לפנות שמאלה בנתיב הימני מתוך שני נתיבים הפונים שמאלה בצומת מרומזר מרחוב עין גדי לרחוב דרך חברון כאשר רכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי ובמהלך הפנייה רכב הנתבעים פגע ברכבה וברח מבלי להותיר פרטים. העדה מסרה כי באותו רגע דאגה לרשום את מספר הרישוי של רכב הנתבעים ובהינתן העובדה, כי עסקינן ברכב שנימסר לחזקתה על ידי מקום עבודתה דאגה היא למסור את פרטי האירוע הן למקום עבודתה והן בדרך של הגשת תלונה במשטרה. כמו כן, העדה תיארה את המשאית כמשאית לבנה גדולה אך לא גדולה מידי. בדו"ח תאונה שמילאה נהגת התובעת מיום 12.12.06 והוגש במועד הדיון נרשמו נסיבות קרות התאונה כדלקמן: "תוך כדי נסיעה בנתיב הימני פגעה ברכבי משאית אשר נסעה בנתיב השמאלי והמשיכה בדרכה דיווחתי למשטרה על האירוע". בהודעה על תאונת דרכים שמולאה במשטרת ישראל על ידי נהגת התובעת מיום 28.11.06 ניתנה גירסת נהגת התובעת לראשונה כדלקמן : " ביום שישי בשעה 8:30 לערך, חציתי עם הרכב את הרמזור מצומת הבנקים לכיוון גילה. משאית שהייתה במקביל אליי פגעה ברכב שלי מצד שמאל. הפגיעה ברכוש בלבד בדלת שמאחורי הנהג. למרות שעצרתי בצד וצפרתי לנהג המשאית שיעצור המשאית המשיכה לסוע. רשמתי את מספר הרכב 363-67-15. הכיוון מרחוב עין גדי לרחוב דרך חברון". כאמור לעיל, הנתבע 2 מסר את גירסת הגנתו במועד הדיון. לטענתו, כלל לא היה מעורב בתאונת הדרכים נשוא תיק זה. עוד ציין, כי במועד התאונה הנטענת עבד עם משאיתו בעיר מודיעין וכי הינו מתגורר בשכונת צור באכר ממנה הינו נוסע בשעה 6:00 בבוקר למודיעין דרך צומת פת, שדרות בגין וכביש 443. בחקירתו הנגדית ציין הנתבע 2, כי אינו זוכר את מועד התאונה וכי זיכרונו נסמך על תעודת המשלוח מס' 4867 שהוציא במועד התאונה. כמו כן, הנתבע 2 לא שלל את האפשרות כי הינו נוסע דרך רחוב דרך חברון. במועד הדיון העיד אף הנתבע 1 . בחקירתו הנגדית אישר הנתבע 1 כי המשאית הינה לבנה. כמו כן, ציין, כי מי שמלא והוציא את החשבונית מס' 4867 היה הנתבע 2. 5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות שהוגש לבית המשפט ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים, הנני מעדיף את גירסת התובעת על פני גירסת הנתבעים. להלן נימוקיי. ראשית ועיקר, התרשמתי מעדות נהגת התובעת והנני נותן אמון מלא בעדותה. העדה העידה באופן ברור וקוהרנטי ועדותה נתמכה אף בהודעות שהוגשו על ידה מיד בסמוך לאחר קרות התאונה. יתרה מכך, עסקינן בעדה אובייקטיבית לחלוטין, נטולת כל אינטרס בתוצאות ההליך שכן, הרכב אינו בבעלותה והיא לא נדרשה לשאת בתשלום עבור הנזקים הנטענים. לעומת עדותה, עדות הנתבעים הינה בבחינת עדות יחידה של בעלי דין המעוניינים בדבר וללא סיוע ראייתי מלבד תעודת המשלוח שהוצגה ואשר נערכה על ידם. סבורני, כי קיים פער מהותי בין משקל של עדות אובייקטיבית הנתמכת במסמך כגון הודעה על קרות תאונה המוגשת לגוף רשמי לבין מסמך הנערך על ידי הנהג המעורב בתאונה. , סבורני, כי עדות נהגת התובעת לא רק שלא נסתרה, אלא, כאמור נתמכה בסיוע ראייתי בדמות ההודעה על קרות התאונה שהוגש מיד בסמוך לאחר קרות התאונה. יצויין, כי מצאתי לקבל אף טענת התובעת בעניין השאילתה שהובילה לידי זהות בעלי רכב הנתבעים (פרו' בעמ' 5 שורות 13-18). צירופן של מספר עובדות שציינה נהגת התובעת אינו מותיר עוד מקום לספק, כי עסקינן ברכב התובעים. מספר הרכב, סמיכות מקום מגוריי נהג הרכב, צבע הרכב ותצורתו. נוכח האמור, הנני מקבל את גירסת התובעת באשר לאופן קרות התאונה. 6. על יסוד הגירסה העובדתית כאמור לעיל הנני קובע, כי הנתבע 2 התרשל בכך שנהג בניגוד להוראות סעיפים 40 ו- 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הקובעות, כי "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". בנוסף, "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". 7. באשר לשיעור הנזקים נטען לניתוק קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו בתאונה לנזקים שצויינו בחוות דעת השמאי כשלושה חודשים לאחר מכן. אף בעניין זה סבורני, כי יש לדחות הטענה זו. אומנם, רכב התובעת נבדק כשלושה חודשים לאחר קרות התאונה ואומנם, לא צורפו תמונות הנזקים לדו"ח השמאי ואולם סבורני כי ניתן ללמוד אודות הנזקים באמצעות הראיות שצורפו באופן אלטרנטיבי. הנזקים שנגרמו בתאונה כבר צויינו על ידי עדת התביעה במסגרת "תיאור הנזק" בהודעה שהוגשה למשטרה הן מילולית כדלקמן "פגיעת פח מאחורי הדלת. הדלת השנייה מצד שמאל" והן ויזואלית כפי שעולה מהאיור המתואר בהודעה. כמו כן, בהודעה לחברת ניו קופל מיום 12.12.06 נרשם בתיאור הנזק "דלת + כנף אחורית שמאלית". הנני ער לכך, כי בהודעה שהוגשה למשטרת ישראל צויינה רק הדלת האחורית שמאלית כמי שנפגעה פגיעת פח ואולם, נוכח אופי קרות התאונה שכאמור אירעה במהלך נסיעת שכלי הרכב שמאלה באופן ששניהם היו בתנועה, הנני מקבל כסביר שנגרם נזק לפח הרכב אף לכנף האחרית שמאלית. נזקים אלה, כאמור, תוארו על ידי עדת התובעת מיד בסמוך לאחר התאונה ויש בהם די בכדי לדחות את טענת ניתוק או היעדר קשר סיבתי. לא מצאתי לאשר ימי השבתה בהיעדר הוכחה כדבעי. 8. נוכח האמור, הנני סבור, כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה ומחייב הנתבעים לשלם סך של 1,747 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעים יישאו בהוצאות אגרת בית משפט בסך 365 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 920 ₪. משפט תעבורהסטיה מנתיב