קראו דוגמא מהפסיקה בנושא נפילה מהליכון בחדר כושר במלון: התובעת ילידת 1963, מועסקת כטבחית במלון "פרימה" בתל אביב" (להלן: "המלון"), החל משנת 1994. בין הימים 2.1.11 עד 5.1.11 נטלה התובעת חלק בהשתלמות/סמינר לעובדי מלונות מרחב ת"א מטעם הסתדרות העובדים החדשה. הסמינר התקיים במלון "הרודס" באילת ועסק בתחום דיני עבודה וזכויות העובדים. התובעת השתתפה בו יחד עם עוד שתי עובדות נוספות מהמלון (להלן: "ההשתלמות"). בבוקרו של יום 3.1.11, בטרם ארוחת הבוקר, פנתה התובעת לבצע פעילות ספורטיבית בחדר הכושר שבמלון "הרודס". במהלך אימון על מכשיר ההליכון, איבדה התובעת את שיווי משקלה, נפלה ונחבלה ברגלה השמאלית. המל"ל דחה את תביעתה להכרה בפגיעתה כפגיעה בעבודה מן הנימוק, כי: "על פי הפרטים והעובדות שבידינו פגיעתך בתאריך 3.1.2011 אירעה במהלך השתלמות שאורגנה על ידי 'ההסתדרות החדשה' והמעביד אר-רם בתי מלון בע"מ, אסטור. מדובר בהשתלמות בנושאים כליים, אשר התקיימה מחוץ למקום העבודה, ובחלקה אף מחוץ לשעות העבודה, ולא נמצאה זיקה בין ההשתלמות הנדונה לבין תפקידך גם אם תמצא זיקה שכזו, הרי שהתאונה ארעה בזמן פעילות פרטית הנילוות להשתלמות ועל כן, בנסיבות הנ"ל אין לראות בפגיעתך כפגיעה תוך כדי ועקב עבודתך אצל מעבידך או מטעמו, ואף לא כפעילות נלווית הקשורה לעבודה". החלטה זו היא מושא התביעה הנוכחית. השאלה הדרושה הכרעה הינה, האם עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של אירוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב עבודתה. ב"כ התובעת טוען, כי מירב הסממנים מצביעים על כך שמדובר ב"פעילות נלווית לעבודה": מדובר בפעילות שהמעביד יזם ושהיה מודע לה מראש, מדובר בפגיעה שארעה במהלך ביצוע מעשה שהוא סביר לפעילות הנלווית הנ"ל, למעביד היה אינטרס בהשתתפות התובעת בהשתלמות, היתה זיקה ברורה וממשית למלון ששלח את התובעת להשתלמות וחלה עליה החובה להשתתף באותה השתלמות, מדובר בהשתלמות מקצועית הקשורה בעבודתה של התובעת ושהמעביד עודד אותה להשתתף בו ואף מימן את השתתפותה. בנוסף, אין מדובר ב"חופשה ללא תשלום" בה מושעים יחסי עובד ומעביד, והמעביד אף לא ניכה לתובעת ימי חופשה בגין ההשתתפות בהשתלמות. מכל האמור מבוקש לקבוע כי התובעת נפגעה במהלך "פעילות נלווית לעבודה" ובהתאם כי מדובר ב"פגיעה בעבודה". מנגד, טוענת ב"כ הנתבע, כי ההשתלמות היתה מטעם ההסתדרות ולא מטעם המלון. ההשתלמות אמנם מומנה ע"י המלון, אך לא שולם שכר בעבור ימי ההיעדרות מהעבודה, אלא על חשבון ימי חופשה של העובד, כאשר ההשתתפות היתה בגדר רשות ולא חובה. ככלל ההשתלמות נועדה לעובדי המלונאות, ולא היתה בקשר ישיר לתחום עיסוקה של התובעת שהיתה כאמור טבחית. עוד נטען, כי אף אם תוכר ההשתלמות כפעולה נלווית לעבודה, הרי שהפעילות במהלכה נפגעה התובעת- אימון בחדר הכושר- לא היתה חלק מתכנית ההשתלמות, אלא בגדר פעילות פרטית שהתובעת עסקה בה על דעת עצמה ואינה כלולה בתכנית. לפיכך, אין לראות בפגיעת התובעת כפגיעה במהלך פעילות נלווית לעבודה. דיון והכרעה: המסגרת הנורמטיבית: סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר את המונח "תאונת עבודה" בזו הלשון: "תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמיו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלוח ידו ועקב עיסוקו במשלוח יד." היחס לפגיעה בפעולות השתלמות, רווחה ותרבות כתאונת עבודה, בהיותן פעולות נלוות לעבודה ייקבע במידת הקשר של פעולות אלה לעבודה, או במילים אחרות בבחינת השאלה באיזו מידה נלוות פעולות אלה במידה סבירה לעבודה. מידת הסבירות מן ההכרח שתהא קשורה במרחק שבין "הנלווה" (הפעולה) ובין המלווה (העבודה) (עב"ל 195/97 עזבון חיה גרוסמן נ' המוסד). פגיעה בהשתתפות באירוע "סוף שבוע" הנערך ע"י המעביד ועל חשבונו, לצורך גיבוש חברתי תוכר כתאונה בעבודה, בהיותה פעילות נלווית לעבודה. זאת, רק אם הפגיעה ארעה במסגרת אחת מפעולות הנופש שאורגנו במסגרת אותו נופש, בשונה מפגיעה בפעילות אותה מבצע העובד על דעת עצמו בתקופה ובמקום בהם הוא שוהה באותו סוף שבוע (עב"ל 91/99 אלברט אילוז נ' המוסד, פד"ע לז(209); להלן: "עניין אילוז"). כלומר, תנאי להכרה כתאונה בעבודה, האם הפגיעה נבעה מהשתתפות בפעילות שנמנתה על פעילויות האירוע, להבדיל מפעילות שלא היתה כרוכה בתכנית שהוצעה לעובדים (ר' עניין אילוז לעיל). אם ההשתלמות עצמה היא נלווית לעבודה, תוכר תאונה במהלכה כתאונה בעבודה, אך לא בפעילות פרטית או חברתית הנלווית לאותה השתלמות (דב"ע מט/0-183 המוסד נ' רונית כנף, פד"ע כא 464, עב"ל 368/08 רינה עאמר נ' המוסד). כך לא הוכרה כתאונה בעבודה פגיעה של עובד בעת משחק כדורסל, שעה שהמשחק נעשה בהפסקה בפעילות של תוכנית ההשתלמות (דב"ע נה/0-138 קוזין טובי נ' המוסד, פד"ע כט 506). ומן הכלל אל הפרט: במקרה הנוכחי כלל לא מצאנו צורך לדון בשאלה האם ההשתלמות עצמה היתה בגדר פעולה נלווית לעבודה, זאת בשל העובדה כי גם לו היינו מוצאים שהתשובה לכך היא חיובית, הרי שלאור העובדה כי אין מחלוקת שהתובעת נפגעה במהלך פעילות פרטית שביצעה על דעת עצמה (אימון בחדר הכושר) ובזמנה החופשי, ושאינה מהווה חלק מתוכנית ההשתלמות, הרי שעפ"י הפסיקה, כפי שהובאה לעיל, אין מקום להכיר בה כפעילות נלווית לעבודה ובהתאם כ"פגיעה בעבודה". סוף דבר: התביעה נדחית ללא צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 יום. בית מלוןתאונות במלוןבתי מלון (תביעות)תאונות בחדר כושרחדר כושר / מכון כושרנפילה