קראו דוגמא מהפסיקה בנושא נספח הארכת הסכם שכירות: 1. בפניי תביעה שטרית בגין חמישה שיקים בחתימת יד הנתבעת ערוכים לפקודת התובע ועל סך 2,800 ₪ כל אחד מהם. מועד פירעונם החל מיום 2.8.11 ועד 2.1.12 למעט 2.12.11 ובסה"כ 14,000 ₪. השיקים נמסרו מראש על ידי הנתבעת לידי התובע לצורך תשלום דמי שכירות חודשיים בהתאם לעסקת היסוד שהיא הסכם שכירות מיום 1.2.10 (להלן: "הסכם השכירות"). על פי הסכם השכירות, שכרה הנתבעת את דירתו של התובע למשך שנה אחת ושיכנה בה עובדים זרים אשר הועסקו אצלה כעובדי ניקיון במתחם ביל"ו סנטר. תוקפו של הסכם השכירות הוארך באמצעות נספח בחתימת הצדדים לשנה נוספת ועד 31.1.12. הנתבעת הודיעה לתובע במכתב מיום 9.6.11 על הפסקת השכירות וזאת בהתאם להוראות הפיסקה השנייה בסעיף 16 להסכם אשר לשונו כדלקמן: "היה והשוכר יפנה את המושכר לפני תום תקופת השכירות, לא ישחררו הדבר מתשלום דמי השכירות ויתר התשלומים בהם הוא חייב לפי חוזה זה במועדם ובמלואם. למרות האמור לעיל, השוכרים רשאים לסיים השכירות בהודעה מראש עקב אי העסקת העובדים הזרים ו/או ההתקשרות עם הנהלת בילו סנטר, במכתב בדואר רשום לפחות חודשיים מראש שמתוכם לפחות 30 יום הדירה תהיה פנויה מכל חפץ ואדם לפני יום הפינוי הסופי.." . (פסקה שלישית בסעיף זה אינה רלוונטית לענייננו - ו.ש.). 2. המחלוקת הצדדים נחלקו באשר לקיומו של התנאי המפסיק את הסכם השכירות, דהיינו, האם אכן הפסיקה הנתבעת מלהעסיק העובדים הזרים כטענתה. 3. טענות התובע: התובע טוען כי בניגוד למוסכם בסעיף 16 להסכם, הנתבעת לא חדלה מלהעסיק עובדים זרים כעובדי ניקיון במתחם ביל"ו סנטר וההתקשרות עם הנהלת בילו סנטר עדיין תקפה. לטענתו, בביקור ברחבי בילו סנטר מצא ואף צילם את אחד מהעובדים הזרים לבושים במדי הנתבעת וממשיכים לעבוד כעובדי ניקיון בפועל במתחם. בבירור שערך עם אחר אישר הלה כי הינו עובד אצל הנתבעת ושוכן בדירה אחרת בקריית עקרון. לטענת התובע, לא צלח בידי הנתבעת להוכיח כי אכן חדלה מלהעסיק עובדים זרים מאחר ונמנעה מלהציג מסמכים חיצוניים (להבדיל מאלו הערוכים על ידה) כגון מסמכי רשויות המס והמעידים על הפסקת העסקת עובדים זרים כגון טפסים 161, 161א ו 102 הנוגעים לעובדים אלה. עוד טען התובע כי יש להתעלם מאישור רו"ח שהוצג משום שחתימת רו"ח על האישור לא אומתה על ידי עו"ד והוא לא זומן להעיד. התובע הוסיף וטען כי הנתבעת העסיקה יותר מחמשת העובדים הזרים שהתגוררו בדירה לצורך ביצוע עבודות הניקיון במתחם ביל"ו ולכן לא מלא התנאי של אי העסקת עובדים זרים. היה על הנתבעת לחדול מהעסקת עובדים זרים בכלל ולא רק חמשת העובדים שהתגוררו בדירה. כמו כן, בקש ב"כ התובע שלא להאמין לדברי עדי הנתבעת בשל סתירות שהתגלו בעדותם. 4. טענות הנתבעת: הנתבעת מצידה טוענת כי במאי 2011 פרץ סכסוך אלים בין חמשת העובדים הזרים ששוכנו בדירה המושכרת ולפיכך, עזבו העובדים הן את הדירה והן את עבודתם אצל הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת כי חדלה מלהעסיק עובדים אלה והעבירה את ביצוע עבודות הניקיון במתחם ביל"ו סנטר לקבלן משנה. הנתבעת טענה כי התובע סירב לקבל את החזקה בדירה למרות פניות חוזרות ונשנות אליו. לטענת הנתבעת אין משמעות לכך שעובדים שלה לשעבר נמצאו לובשים את מדי הנתבעת שכן אלו אינם מחויבים להשיב את המדים שקבלו לנתבעת. כמו כן, הטפסים המוזכרים על ידי התובע כנדרשים להוכחה, אינם הטפסים המתאימים להתפטרות עובדים או כי יש צורך בהם להוכחת הפסקת עבודתם של העובדים הזרים. 5. דיון והכרעה השאלה העולה מסכסוך זה היא שאלה עובדתית בלבד ולכן יש לבחון את הראיות שהביאה הנתבעת כדי להוכיח את קיומו של התנאי המפסיק ואלו הם: טפסי ריכוז שכר לחודש הראשון והאחרון של כל אחד מהעובדים הזרים שהתגוררו בדירה, אישור חשב החברה, רו"ח שעאר, לפיו חדלה הנתבעת מלהעסיק את העובדים שהתגוררו בדירה והעתק החוזה שנחתם בין הנתבעת לקבלן המשנה אצלו מועסקים היום שניים מהעובדים שהתגוררו בדירה. הנתבעת תמכה מסמכים אלו בעדותם של מנכ"ל הנתבעת, מר משה קלר ומנהל אזור אצל הנתבעת, מר שמואל שמולאביץ. 6. התובע לעומת זאת, הציג ראיות לסתור בדוגמת שני סרטונים שצילם ביום 5.8.11 המעיד על פגישתו עם אחד מהעובדים הזרים שהתגוררו בדירה העונה בחיוב לשאלת התובע בדבר העסקתו אצל הנתבעת והשני מיום 30.7.11 בו ניתן לראות את אחד מעובדי הניקיון במתחם ביל"ו לובש חולצה עם הדפס שמה של הנתבעת על פניה. 7. לאחר שעיינתי בכל הראיות שהוגשו ועדויות עדי הנתבעת, שוכנעתי כי הנתבעת אכן הפסיקה להעסיק את העובדים הזרים אשר עבורם שכרה את הדירה ובכלל במתחם ביל"ו ובכך מלא התנאי המפסיק המאפשר לה להפסיק את תקופת השכירות ללא השלמה של תשלום דמי שכירות עד תומה. יתכן והיה בידי הנתבעת להביא ראיות נוספות התומכות בטענתה כי חדלה להעסיק עובדים זרים במתחם ביל"ו, כטענת ב"כ התובע, אך אין בכך כדי להפוך את הראיות שהובאו לחסרי משקל או כאלה שיש להטיל בהם ספק במיוחד כאשר לא מצאתי כל עילה מסתברת וחילופית מצד הנתבעת להפסיק את הסכם השכירות לפני תום תקופת השכירות. 8. התובע הודה בעדותו כי סעיף 16 להסכם השכירות נועד למנוע מצב בו לא תהא לנתבעת צורך בדירה לאחר שתחדל להעסיק עובדים זרים במתחם ביל"ו. התובע היה מודע היטב למטרת השכירות והצורך בה ואף שלא נטה להסכים לתנאי זה, הסכים לו לבסוף לאחר מו"מ בין הצדדים (עמ' 4 פרוטוקול יום 26.6.13 החל משורה 25 ועד עמ' 5 שורה 5). מהתנהגות התובע לאחר שקיבל את מכתבה הראשון של הנתבעת בדבר הפסקת השכירות, נראה כי אף שחתם על ההסכם הכולל את התנאי המפסיק, לא ראה עצמו מחויב לו. התובע הודה שקיבל את מכתבה של הנתבעת כבר בתחילת יוני 2011 אך סירב לקבל את החזקה לידיו בתחילת יולי כמצוות הוראות ההסכם למרות שהראיות המעידות לטענתו על המשך העסקת העובדים הזרים סופקו לידיו רק בסוף יולי תחילת אוגוסט. התובע לא טרח להשיב בכתב למכתביה של הנתבעת מיום 9.6.11 ומיום 14.7.11 ולציין את ספקותיו באשר להתקיימותו של התנאי המפסיק ובתצהיר עדותו הראשית אינו מספק כל הסבר מדוע סירב לקבל לידיו את המפתחות של המושכר או להשיב בכתב למכתביה של הנתבעת. הסברו לסירוב זה בחקירתו הנגדית - "כדי שלא יווצר מצב שיטענו "החזרתי לך את המפתחות ואנו נקיים משייכות לדירה" (עמ' 6 בפרוטוקול יום 26.6.13 שורות 13-14) - אינו מספק שכן אין לו כל תמיכה בהוראות הסכם השכירות כעולה מהרישא לסעיף 16 להסכם. 9. התובע בעדותו הסכים כי התנאי המפסיק נקבע על מנת לאפשר לנתבעת לחדול מלשאת בתשלום דמי השכירות שלא לצורך. בעוד הנתבעת הביאה שני עדים מטעמה וכן מסמכים שונים בתמיכה לטענתה כי לא היה לה עוד צורך בדירה לשם שיכון עובדיה, לא הוצגה מטעם התובע ולו גרסה אפשרית חילופית להתנהגותה של הנתבעת בפינוי הדירה המושכרת לפני תום השכירות וזאת מאחר ואין גרסה חילופית או קיומה אינו סביר. הנתבעת טענה והציגה הסכם עם קבלן משנה אשר נטל על עצמו את האחריות לביצוע עבודות הניקיון ובכך התייתר הצורך מצידה של הנתבעת בהעסקת עובדים זרים ונשיאתה בהוצאות מגוריהם. ההסכם נחתם עם קבלן המשנה במאי 2011 הוא המועד שבו הפסיקה הנתבעת להעסיק עובדים זרים לצורך עבודות הניקיון במתחם ביל"ו. מה יותר פשוט מלשכור עובדים זרים אחרים במקום אלו שעזבו כתוצאה מהסכסוך בין העובדים, להמשיך לבצע את עבודות הניקיון כפי שהתחייבה כלפי מנהלת מתחם ביל"ו בהסכם שעדיין תקף ולשכנם באותו מושכר? הגרסה החילופית לפיה הנתבעת, ממניעים לא ידועים, חותמת על הסכם מיותר עם קבלן משנה, מצליחה להביא לעדות שקרית מנהל פרויקט, שאינו עובד היום אצל הנתבעת, להחתים רו"ח על אישור שיקרי ואף להסתכן בעדות שקר של מנכ"ל הנתבעת רק לצורך הימנעות מתשלום 5 תשלומים נוספים של שכירות בסכום כולל של 14,000 ₪ - אינה גרסה חילופית שאפשר לקבל אותה כגרסה אפשרית, ואפילו שווה בסיכוייה, לגרסתה של הנתבעת. 10. כמו כן, אין די בנסיבות אלו בהותרת בית המשפט בתהייה מהי הגרסה החילופית. ב"כ התובע בסיכומיו מפרט מדוע לטענתה לא הוכיחה הנתבעת את גרסתה אך אינו מציג כל עובדות וראיות התומכות בגרסה חילופית אפשרית לפינוי הדירה מדייריה. אין להותיר את המציאות הנטענת על ידי בעל דין בחלל ריק והנטל, כנטל משני, לבסס גרסה חילופית ומניעים סבירים להתנהגותה של הנתבעת מוטל על התובע שכשל בכך נוכח מכלול העדויות שהציגה הנתבעת לביסוס גרסתה היא. 11. דווקא הראיות שהוצגו על ידי התובע, כדי לסתור גרסת הנתבעת, באמצעות הסרטונים ניתנים להסבר סביר במיוחד כאשר אינם נתמכים בעדות המצולמים עצמם. העסקתו של העובד הזר באמצעות קבלן משנה של הנתבעת עשויה להסביר את תשובתו כי הינו מועסק על ידי הנתבעת. מדובר בעובד זר שהשפה והניואנסים של זהות המעסיק אינם נהירים לו די צורכם. אף לבושו של עובד הניקיון בחולצה ועליה לוגו של הנתבעת אינה מספיקה כדי להעיד על העסקתו על ידי הנתבעת, נוכח העדר החובה להשיב הלבוש לנתבעת, וכך אף צבע המכונה בה השתמש לצורכי עבודתו. לא הוכח כי רק הנתבעת הינה בעלים של מכונת ניקיון בצבע ירוק וכי העברת הבעלות או השאלת המכונה לאחר מחייבת שינוי צבע המכונה. 12. הטענה כי יש להתעלם מהאישור רו"ח משום שחתימתו לא אושרה על ידי עו"ד והוא לא הובא לעדות, היא טענה שהיה מקום לטעון אותה לכל המאוחר במועד בו נשמעו ראיות הצדדים. בהעדר התנגדות מצד ב"כ התובע, הוגש האישור ואין להתעלם מתוכנו. משקלו של אישור רו"ח אמנם נמוך יותר בצורתו זו, אך אין הוא היחיד ומצטרף לעדויות ומסמכים נוספים שהוגשו על ידי הנתבעת. 13. אשר לעדויות עדי הנתבעת, לא מצאתי בהן סתירות משמעותיות, אם בכלל, באופן המאפשר דחיית גרסתם החד משמעית לפיה הנתבעת פסקה מליתן שירותי ניקיון באופן ישיר במתחם ביל"ו וכי ביצוע העבודות הועבר לקבלן משנה מטעמה. ב"כ התובע מרחיב בטענותיו לעניין מספר העובדים שהועסקו על ידי הנתבעת במתחם ביל"ו בניסיון להראות כי הנתבעת המשיכה והעסיקה עובדים זרים במתחם, ולו כאלה שלא התגוררו במושכר, ועל כן לא התמלא התנאי המפסיק הדורש אי העסקת עובדים זרים בכלל. טענה זו דינה דחייה משני טעמים, ראשית, לא ברור מה מבקש ב"כ התובע לטעון. בהנחה שגרסה זו נכונה והנתבעת העסיקה בעת ובעונה אחת עובדים זרים נוספים לאלו שהתגוררו במושכר, האם טוען ב"כ התובע כי היה על הנתבעת להוציא עובדים אלו ממקום מגוריהם ולשכנם במושכר במקום אלו שעזבו? גרסה זו אינה מתקבלת על הדעת ועומדת בסתירה לכוונת הצדדים לפיה הוסכם לאפשר לנתבעת להימנע מתשלום דמי שכירות בהעדר הצורך בדיירים לשכנם במושכר. שנית, אין בקביעת מספר העובדים הזרים שהועסקו על ידי הנתבעת כדי לסתור את טענת הנתבעת לפיה הועבר ביצוע עבודות הניקיון במתחם ביל"ו לידי קבלן המשנה, כך שהסתירות הנטענות הינן שוליות ולא משמעותיות. 14. סוף דבר הוא כי הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪. חוזה שכירותחוזההארכת חוזהשכירות