ניכוי תגמולי מל"ל נכות כללית בתאונת דרכים

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ניכוי תגמולי מל''ל נכות כללית בתאונת דרכים: מבוא לפני תביעת התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 25/4/09 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. ביום 24/10/13 ניתן פסק דין חלקי לפיו חויבה הנתבעת לשלם לתובע את הסכום המוסכם שאינו שנוי במחלוקת בסך כולל של 765,509 ₪ ונותרה להכרעה המחלוקת שבין הצדדים באשר לאופן ניכוי תשלומי המל"ל מסוג נכות כללית. מחלוקת זו הינה על סך של 64,597 ₪ כולל שכ"ט עו"ד. בתיק דנן מונו שני מומחים רפואיים לבדיקת התובע: פרופ' מ. סודרי בתחום האורתופדיה וד"ר ג. אור בתחום הפסיכיאטריה. פרופ' סודרי קבע, כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור משוקלל של 22% לפי הפירוט כדלקמן: 20% לפי סעיף 48 (1) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), בגין ההגבלה בתנועות ירך ימין. 2.5% בהתאמה לסעיף 75 (1) (ב) לתקנות בגין צלקת ניתוחית בירך ימין. ד"ר אור קבע, כי התובע סובל מנכות נפשית בשיעור של 15% בהתאמה לסעיף 34 (ב) (2) - (3) לתקנות, כאשר 10% מתוכם נובעים ממצב קודם ו- 5% הינם כתוצאה מהתאונה. התובע הגיש תביעה לנכות כללית למל"ל ונקבעו לו נכויות זמניות בשיעורים כדלקמן: 100% מיום 25/4/09 ועד ליום 31/8/09; 65% מיום 1/9/09 ועד ליום 10/10/10; 80% מיום 11/10/10 ועד ליום 31/12/10; 65% מיום 1/1/11 ועד ליום 31/5/11; 51% מיום 1/6/11 ועד ליום 4/12/12; 44% מיום 5/12/12 ועד ליום 1/11/13. המחלוקות שבין הצדדים: מבוא: אין חולק כי משלא כל הנכויות שנקבעו לתובע ע"י המל"ל מקורן בתאונה, יש לערוך ניכוי יחסי לפי ההלכות שנקבעו ע"י ביהמ"ש העליון רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ,., רע"א 9388/12 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אינה ליוונוב (להלן: "פרשת ליוונוב"). יחד עם זאת, הצדדים חלוקים באשר לאופן יישום ההלכה הפסוקה. עמדת הנתבעת: לשיטת הנתבעת, יש להפחית מהנכות הכוללת שנקבעה לתובע ע"י המומחים הרפואיים של ביהמ"ש את הנכות הרפואית שאינה נובעת מהתאונה שנקבעה לתובע ע"י המומחים הרפואיים של ביהמ"ש, והיחס בין הפרש זה ובין הנכות הכוללת הוא שיעור הניכוי, כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש העליון בפרשת ליוונוב: לשיטת הנתבעת, לקביעות הועדות הרפואיות במל"ל במסגרת נכות כללית, אין כל משמעות לצורך חישוב הניכויים ויש לפעול באופן כדלקמן: תחילה יש לקבוע מהי הנכות המשוקללת הכוללת, המתקבלת משקלול הנכויות שנקבעו ע"י המומחים הרפואיים מטעם ביהמ"ש (20% + 2.5% + 15%): 33.7%. לאחר מכן יש לבדוק מהי הנכות המשוקללת שאינה קשורה לתאונה, כפי שנקבע ע"י המומחים הרפואיים מטעם ביהמ"ש: 10%. לאחר מכן יש לבודד את הנכות הנובעת מהתאונה: 23.7% = 33.7%-10%. ואת הנכות הנובעת מהתאונה יש לחלק בנכות המשוקללת הכוללת על מנת לקבל את החלק היחסי: 0.703264 = 10% (הנכות שאינה נובעת מהתאונה ע"פ מומחי ביהמ"ש) - 33.7% (הנכות המשוקללת הכוללת של התובעת ע"פ מומחי ביהמ"ש 33.7% (הנכות המשוקללת הכוללת של התובע עפ"י מומחי ביהמ"ש) ובמעוגל: 70%. לאור האמור לעיל, לשיטת הנתבעת שיעור גמלאות המל"ל שיש לנכות מסכום הפיצוי הוא: 116,710 ₪ 70% X 166,728 ₪. עמדת התובע: לשיטת התובע, דרך החישוב בה נקטה הנתבעת הינה שגויה, שכן שלא כטענת הנתבעת, לקביעות הועדות הרפואיות של המל"ל (נכות כללית) יש משמעות קריטית לצורך חישוב הניכויים, ומכאן ששיטות החישוב בהן נקטה הנתבעת בסיכומיה הן שגויות. בהתאם להלכה הפסוקה, יש לחלץ מתוך "הנכות הכוללת", קרי הנכות שנקבעה לנפגע בענף "נכות כללית" במל"ל, את הנכות הקודמת, או הנכות שאינה קשורה לתאונה. דהיינו, לאחר שנחלוץ את הנכויות שאינן קשורות לתאונה ונפחיתן מה"נכות הכוללת" שנקבעה במל"ל, נוכל לקבל את היחס בין הנכויות הקשורות לתאונה ל"נכות הכוללת" וזאת עפ"י פעולה חשבונאית שנקבעה במתווה הפסיקה. אין חולק כי ה"נכות הכוללת" של התובע במל"ל, היא בשיעור משוקלל של 44%. נכות זו מורכבת מ-30% נכות אורתופדית ו-40% נכות פסיכיאטרית. המל"ל שילם לתובע קצבאות על יסוד "נכות כוללת" זו. מנגד, מומחי ביהמ"ש, קבעו לתובע נכות אורתופדית בשיעור 22% ונכות נפשית בשיעור 5%. ברי, כי יש להפחית מתוך ה"נכות הכוללת" שהעניק המל"ל לתובע, 21.8% נכות משוקללת ואת תוצאת ההפחתה הנ"ל שהתקבלה, יש לחלק ב"נכות הכוללת". הנתבעת אינה זכאית ליהנות על חשבון התובע מהפיצוי המגיע לו, והחישוב שהוצע על ידה בסיכומיה, יש בו כדי לקפחו ולכן יש לדחותו. הכרעה סבורני כי עמדת הנתבעת מיישמת הלכה למעשה את ההלכה הפסוקה: "על-פי הנתונים כפי שהוכחו (הדגשה במקור ה.י) בבית משפט השלום, באמצעות המומחים הרפואיים שהוא מינה, להבדיל מנתוני המל"ל שלא הוכחו ואין להתבסס עליהם לצורך הנדון, רק 5% מתוך הנכות המשוקללת הכוללת בשיעור 37.63% אינם מיוחסים לתאונה, והם בבחינת "נכות קודמת". זו התמונה שהתקבלה על יסוד הראיות... בבית משפט השלום לא הוכח שיעור הנכות הכוללת של המשיבה מעבר ל- 37.63% (נתון שהתקבל על יסוד עדויות המומחים שמונו על-ידי בית המשפט), ובית המשפט לא היה רשאי לקבוע כי הנכות הכוללת עומדת על 90%, אף אם זה השיעור שנקבע על-ידי המל"ל... 9. בענין כלל הובהרה דרך החישוב של השיעור היחסי מתגמולי המל"ל אותו יש לנכות מהפיצויים שנפסקים לנפגע בתאונת דרכים, כאשר התגמולים משולמים עבור מכלול נכויות שלא כולן נובעות מהתאונה.... על-פי מה שנפסק בפרשה הנ"ל, דרך החישוב הנכונה נעשית באופן הבא: משיעור הנכות הכוללת הנוכחית של הנפגע (כפי שהוכחה בבית המשפט!) יש לנכות את שיעור הנכות של הנפגע עובר לתאונה (הנכות הקודמת). היחס שבין ההפרש הנ"ל לבין הנכות הכוללת הנוכחית מבטא את שיעור הניכוי של תגמולי המל"ל. במקרה דנא, ועל פי הנתונים שהוכחו בבית המשפט" (כל ההדגשות עם קו אינן מופיעות במקור). (ס' 8-9 לפסה"ד בפרשת ליוונוב). בית המשפט מבהיר היטב בפרשת ליוונוב כי הנכות שהוכחה הינה אך ורק הנכות שנקבעה ע"י מומחי ביהמ"ש, להבדיל מהנכות שנקבעה ע"י המל"ל. לאור האמור לעיל, הנני לקבוע כי קרנית הסך כולל של 765,509 ₪ משקף את הסכום שעל הנתבעת לשם לתובע לאחר ניכוי תשלומי המל"ל. נכותתאונת דרכיםניכוי תגמולי מל"ל (ביטוח לאומי)נכות כללית