לטענת הבנק, החשבון לא התנהל כשורה ובאופן תקין, וזאת מהטעם כי התובע נטל על עצמו התחייבויות שלא היה מקום לכבדן במסגרת החשבון, ובהמשך הוא נהג לבקש מהבנק באיחור לבטל אותן התחייבויות, או, לחילופין, לבקש לקיימן אף כי אין מחובתו של הבנק לעשות זאת. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ניהול לא תקין של חשבון בנק: 1. בפניי תביעה בהליך של סדר דין מהיר, לפיה התובע מבקש לחייב נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") בתשלום סך של 40,000 ש"ח. בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין בתביעה ניתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק ולאחר שכל צד הגיש את סיכומיו. 2. התובע מנהל אצל הנתבע חשבון בנק מס' 436478 (להלן: "החשבון"), ולטענתו, מזה שנתיים ימים, מאז התחלפה ההנהלה בסניף הבנק, החלה נגדו פעילות מגמתית ובניגוד להוראותיו והנחיותיו. בכתב התביעה פורטו ארבעה מקרים בהם לטענת התובע התנהלות הנתבע לא היתה כשורה, ואלה הם: א. בחודש אפריל 2012 הורה התובע לנתבע לבטל המחאה אשר משך מהחשבון על סך של 4,400 ש"ח, ז.פ. 19.4.12 (להלן: "ההמחאה הראשונה"), ועל אף זאת, ההמחאה נפרעה בחשבון. ב. ביום 28.9.12 נתן התובע לנתבע הוראה טלפונית לביטול מוחלט של הוראת קבע בחשבון לטובת חברת אורנג' תקשורת בע"מ (להלן: "הוראת הקבע"). על אף זאת, ההוראה כובדה והחשבון חוייב בגינה בסך של 2,050.70 ש"ח. ג. ביום 31.11.12 הגיע התובע לסניף הבנק הנתבע וביקש לבטל את הוראת הקבע. פקיד הבנק הודיע לתובע כי הוא יכבד את הוראתו לאלתר. על אף זאת, החשבון שוב חוייב בגין הוראת הקבע בסך של 2,456 ש"ח. ד. פקיד שומה הטיל עיקול על החשבון ובהתאם לכך הנתבע הקפיא סך של כ-4,000 ש"ח להבטחת מימוש העיקול (להלן: "העיקול"). ביום 3.12.12 הודע לנתבע על ביטול העיקול וב"כ התובע שבה והודיעה לנתבע על כך במכתבה מיום 6.12.12. כמו כן, בימים 9-10.12.12 הפקיד התובע בחשבון סך של 1,400 ש"ח במזומן ושני שיקים על סך כולל של 3,250 ש"ח. על אף כל אלה, ועל אף היתרה המספקת שהיתה בחשבון, הנתבע סירב לפרוע המחאה על סך של 2,400 ש"ח אשר נמשכה מהחשבון, ז.פ. 10.12.12, והוא החזיר אותה בשל העדר כיסוי מספיק (להלן: "ההמחאה השנייה"). התובע מפנה בסיכומיו לחובת האמון המוגברת, כמו גם חובת ההסבר המוטלת על הבנק כלפי הלקוח, וטוען כי החזרת ההמחאה השנייה פגעה בשמו הטוב. בגין מכלול המקרים לעיל התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום סך של 40,000 ש"ח. 3. לטענת הנתבע, החשבון לא התנהל כשורה ובאופן תקין, וזאת מהטעם כי התובע נטל על עצמו התחייבויות שלא היה מקום לכבדן במסגרת החשבון, ובהמשך הוא נהג לבקש מהנתבע באיחור לבטל אותן התחייבויות, או, לחילופין, לבקש לקיימן אף כי אין מחובתו של הנתבע לעשות זאת. באשר למקרים המפורטים בכתב התביעה, השיב הנתבע כדלקמן: א. ההמחאה הראשונה הוצגה לפירעון ביום 19.4.12 כאשר החשבון היה ביתרת חוב חריגה ולפיכך היא סומנה להחזרה בשל העדר כיסוי מספיק (אכ"מ). יום למחרת, יום ו' בשבוע, בשעה 12:29, נתן התובע הוראת ביטול להמחאה השנייה, הפקיד בחשבון סך של 5,000 ש"ח וביקש מהפקידה התורנית אצל הנתבע להימנע מהחזרת ההמחאה מסיבת אכ"מ. הפקידה נעתרה לבקשת התובע, אולם בדוחק הזמן ובשל סיום יום העסקים היא לא הספיקה לסמן את ההמחאה השנייה להחזרה בשל מתן הוראת ביטול. ביום א' העוקב סורבה ההמחאה בשל מתן הוראת הביטול, אולם בשל האיחור, הבנק הגובה סירב לקבל את הוראת הביטול ובסופו של יום ההמחאה השנייה כובדה. ב. הנתבע לא איתר כל פנייה טלפונית של התובע מיום 28.9.12 לביטול הוראת הקבע ותחת זאת אותרה פנייה טלפונית מאוחרת מיום 30.9.12 בשעה 12:54 להחזרת חיוב בודד שזמן פרעונו 28.9.12, יומיים לפני מתן הוראת הביטול. פקיד הבנק הסביר לתובע כי בנסיבות העניין ביטול הוראת הקבע אינו לשיקול דעת הבנק ובסופו של יום ההוראה כובדה. הנתבע מפנה להוראות בנק ישראל, כמו גם לסעיף 2 להוראת הקבע, לפיהן הביטול נכנס לתוקף יום לאחר מתן ההודעה. ג. ביום 30.10.12 החשבון היה אמור להיות מחוייב בגין הוראת הקבע בסך של כ-2,400 ש"ח. דא עקא, רק למחרת היום נתן התובע הוראת ביטול וזו נכנסה לתוקף ביום 1.11.12. בנסיבות העניין, היה מקום לכבד את הוראת הקבע, כפי שאכן נעשה. ד. באשר לעיקול, הנתבע מודה כי נמסרה לו הודעה על ביטולו ביום 3.12.12, אולם הביטול בוצע כעבור 6 ימי עסקים, ביום 11.12.12, ובעקבות זאת שוחרר הסכום אשר הוקפא בחשבון לצורך הבטחת העיקול. עסקינן בפרק זמן סביר לביטול העיקול, ואף התובע עודכן על כך עוד ביום 9.12.12. על אף זאת, התובע לא דאג כי בחשבון תהיה יתרה מספקת על מנת לכבד את ההמחאה השנייה, ולפיכך אין לו אלא להלין על עצמו. הנתבע הוסיף וציין כי ספק רב באם סירוב ההמחאה השנייה פגע בשמו הטוב של התובע, וזאת מהטעם הפשוט כי גם בעבר החשבון הוגבל בהגבלה חמורה בשל סירוב שיקים שנמשכו ממנו. 4. להשלמת התמונה יצויין כי התביעה הוגשה במקור גם כן נגד נתבעת מס' 2, שהינה מנהלת מחלקת בנקאות אישית בסניף הבנק הנתבע, אולם בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים התביעה נגד הנ"ל נדחתה ללא צו להוצאות. 5. שקלתי מכלול טענות הצדדים ועיינתי במוצגיהם, ולאור כל אלה, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 7,000 ש"ח. כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות האגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חשבון בנקבנק