קראו דוגמא מהפסיקה בנושא נזק למונית בתאונה: ביום 26.7.12 ארעה תאונת דרכים. בתאונה נפגע רכבו של התובע כתוצאה מכך שרכב הנתבע סטה לעבר רכבו ופגע בו. אמנם בכתבי הטענות היתה מחלוקת באשר לאופן ארוע התאונה ואולם במועד הדיון הוסכם כי האחריות לנזקי התובע נופלת על כתפי הנתבע 1 ומבטחתו הנתבעת 2, והדיון התמקד בשאלת גובה הנזק בלבד. המדובר במונית של התובע אשר ניזוקה בתאונה. התובע הגיש תביעה שהסתמכה על חוו"ד של השמאי אסד בראנסה ואשר קבעה נזק ישיר בסך 49,051 ₪, ירידת ערך בסך 19,200 ₪, שכ"ט שמאי בסך 4,089 ₪, אבדן הכנסה 1,750 ₪ והפרשי הצמדה בסך 900 ₪ ובסה"כ 74,990 ₪. הנתבעת הכחישה את הנזק ולאחר שהתאפשר לה להמציא חוו"ד מטעמה הגישה את חוות דעתו של השמאי ארז חרמוני אשר העריך את הנזק הישיר לרכב בסכום של 16,910 ₪ ואת ירידת הערך בסכום של 9,800 ₪ ובסה"כ נזקים בסך 26,710 ₪. השמאים נחקרו בפני ומעדותם עולה כי השמאי מטעם התובע נתן שמאות לפי הצעה ולא שמאות שבדקה תיקון בפועל. לפי דבריו הוא התבקש לשום את נזקי המונית בהנחה שזו תתוקן ובהתאם למחירי החלפים, שהחלפתם דרושה, אצל היבואן של כלי הרכב (פולקסוואגן). השמאי בראנסה העיד כי בעל הרכב אמר לו שהתיקון יקר ואין לו די כסף כדי לבצע את התיקון. לפיכך, הוא ביקש הערכה כזו ולדבריו, לאחר שיקבל את הפיצוי מחברת הביטוח, יתקן את הרכב. השמאי בראנסה הסכים שבדיקה של שמאי שבודק את הרכב לאחר תיקונו עדיפה, בוודאי בענין ירידת הערך. שכן, נכון יותר לבדוק ירידת ערך לפי מצב הרכב לאחר תיקון. השמאי ארז חרמוני בדק את הרכב לאחר שזה תוקן. מחוות דעתו ועדותו עולה כי חלפים שאושרו על ידי השמאי בראנסה כחלפים חדשים שדרושים לצורך תיקון הרכב, לא הוחלפו. בפועל בוצע תיקון של הנזק ולא החלפה בחלפים חדשים. כמו כן, מצא השמאי שחלק מהחלקים המכניים שצוינו בחוו"ד השמאי בראנסה לא הוחלפו ולא היה צורך בתיקונם. באשר לירידת הערך קבע השמאי חרמוני ירידה של 7% בלבד (ולא 12% כפי שקבע השמאי בראנסה) לפי עדותו ההפרש בירידת הערך נובע אף הוא מכך שבוצע תיקון ולא החלפה. החלפה של חלפים שדורשים ריתוך לרכב מורידה יותר את ערך הרכב לכן עדיף לבצע תיקון, כפי שבוצע בפועל, ולא החלפה. כאמור, גם השמאי בראנסה הסכים שחוו"ד שמבוססת על בדיקה שלאחר תיקון עדיפה על פני חוו"ד שנעשית לפי הצעה וללא תיקון, לפיכך, יש לקבל את חווה"ד של השמאי מטעם הנתבעת הן באשר לתיקון שבוצע בפועל (תיקון ולא החלפה בחלקי חילוף חדשים) והן לגבי ירידת הערך (7% ולא 12%). בהתחשב באמור יש לקבוע כי הנזק הישיר שנגרם לרכב התובע הוא הנזק שנקבע על ידי השמאי מטעם הנתבעים היינו סך של 16,910 ₪. בענין זה יש לציין גם כי התברר מהעדויות שהרכב תוקן והוא ממשיך לשרת את התובע, לו רצה התובע לחלוק על ענין זה ולהראות ששילם יותר עבור התיקון היה הוא יכול לצרף חשבוניות תיקון אך התובע לא עשה כן. יש לקבל את חוו"ד של השמאי מטעם הנתבע גם בענין ירידת הערך, שכן, הוסכם על השמאים כי שמאות לענין ירידת ערך שנסמכת על בדיקה לאחר תיקון עדיפה על זו שנעשית ללא תיקון. מאידך, לענין ערך הרכב הסכים השמאי מטעם הנתבעת כי ליום התאונה היה ערכו כפי שקבע השמאי של התובע, 160,000 ₪, ולא כפי שנקבע בחוות דעתו שנעשתה על סמך בדיקת הרכב כשנה לאחר התאונה ולפי ערך הרכב בזמן הבדיקה. לפיכך יש לחשב את ירידת הערך לפי 7% מסכום של 160,000 ₪ (דהיינו 11,200 ₪ ולא 9,800 ₪). כאמור, התובע לא המציא אישור כלשהו באשר לתשלום ששולם על תיקון הרכב, לא המציא אישור על מספר הימים בו שהה הרכב המוסך כדי לתקנו ולא המציא אישור על ההפסד הנגרם לו מכל יום השבתה. כידוע, הנטל על התובע להוכיח את כל תביעתו, כולל הנזק, ומשלא הובאו ראיות אילו אין מקום לקבוע פיצוי נוסף בגין ימי השבתה. הצדדים חלוקים על הסיבה שמנעה את בדיקת רכב התובע על ידי שמאי מטעם הנתבעת, לפני הגשת התביעה. מחד, הראה ב"כ התובע מכתבים בהם כתב כי ניתן לבדוק את הרכב אך יש לעשות כן בשטחי הרשות הפלסטינאית כיוון שמדובר ברכב פלסטינאי. ומאידך, הראה ב"כ הנתבעת מכתב בו נכתב לנתבעת כי הרכב נמכר ולכן לא ניתן לבודקו. לטענתו, רק לאחר שנעשה בירור באמצעות חוקר והתברר שהרכב עדיין משמש את התובע איפשר לנתבעת לבדקו. לענין זה הסביר ב"כ התובע כי נפלה טעות אצלו באשר למכירת הרכב כי הוא סבר שמדובר ברכב אחר. מכל מקום, נראה כי מיד לאחר התאונה התאפשר לנתבעת לבדוק את הרכב, בשטחי הרשות, כפי שנעשה בסופו של דבר, הרכב נבדק על ידי שמאי מטעמה במחסום ביטוניה. בהתחשב בכל האמור אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 28,110 ₪ בגין הנזקים הישירים וירידת הערך. כן אני מחייבה לשלם לתובע את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. לא מצאתי שיש לחייב את הנתבעים בשכרו של שמאי התובע שכן התברר שחוות דעתו זו לא היתה מבוססת על תיקון בפועל ולמעשה התעלמה מהתיקון בפועל שנעשה לרכב. מונית