קראו דוגמא מהפסיקה בנושא נהיגה עם רישיון פג תוקף: פתח דבר: 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 25/04/13, על ידי השופט אהוד קפלן, בתיק פ"ל 2019-02-13. 2. הערעור מופנה כנגד חומרת הדין. ההליך בבית משפט קמא: 3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות: עבירה של נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"), עבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - עבירה לפי סעיף 2 (א)(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל - 1970, עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה - עבירה לפי סעיף 10א' לפקודה ועבירה של נהיגה בקלות ראש - עבירה לפי סעיף 32 (2) ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה. 4. בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 20/02/13, נהג המערער ברכב בכניסה לישוב ג'ת שבמשולש. מתברר כי ביום 30/04/12, נפסל המערער מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 40 חודשים וזאת על ידי בית המשפט לתעבורה בחדרה במסגרת תיק פל"א 3599-02-12 (להלן: "התיק הקודם"). 5. המערער הפקיד את רישיונו ביום 30/04/12, במזכירות בית המשפט לתעבורה בחדרה. חרף זאת נמצא ביום 20/02/13, כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה תקף (רישיון הנהיגה פקע) וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, משכך עבר עבירה של נהיגה בקלות ראש. המערער נהג ברכב למרות שידע כי רישיון הנהיגה שלו נפסל על ידי בית משפט. 6. המערער הודה ביום 20/02/12, בית משפט קמא הכריע את דינו, קבע מועד לטיעונים לעונש ושלח את המערער לקבלת תסקיר שירות המבחן. 7. ביום 10/04/12, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, שמע בית משפט קמא את הטיעונים לעונש והטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בחופף לעונש מאסר מותנה של 12 חודשים אשר הוטל על המערער בתיק הקודם, כך שעל המערער לרצות עונש מאסר של 12 חודשים. כמו כן, הטיל בית משפט קמא 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כמפורט בגזר הדין ופסילה בפועל למשך שנה. 8. כאמור, הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. טענות הצדדים: 9. המערער טוען כי בית משפט קמא החמיר אתו יתר על המידה ולא נתן משקל הולם להודאתו, לנסיבותיו האישיות. עוד טען המערער כי תסקיר המעצר שהגיש שירות המבחן במהותו חיובי ובעקבותיו אף שוחרר המערער לחלופת מעצר. שירות המבחן הגיש תסקיר ביחס לעונש והמליץ על הארכת המאסר המותנה ומשדחה את המלצתו, שגה בית משפט קמא. 10. המערער טען כי בית משפט קמא החמיר אתו בשל שגגה, בקובעו שזו היא הפעם השלישית שהמערער נוהג בפסילה למרות שלאמיתו של דבר זו היא הפעם השנייה ועל כך ניתן ללמוד מגיליון הרשעותיו הקודמות. 11. המערער אומנם נכשל בעבירה לא קלה, אך אין לומר כי המדובר במקרה חמור המחייב הטלת עונש מאסר כה ארוך ולכן מתבקשת ערכאת הערעור לקבל את הערעור ולהאריך את עונש המאסר המותנה. 12. בא כוח המערער הפנה לפסיקת בתי המשפט וציין כי המדובר במערער בן 54, אב לשבעה וסבא לחמישה נכדים, הוא המפרנס היחיד התומך במשפחתו ובשלושת ילדיו הלומדים בחו"ל. שליחתו למאסר כה ארוך, עלולה לגרום להתדרדרות מצבו הנפשי ותפגע קשות בו ובמשפחתו. 13. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטעמה, העונש שהוטל על המערער אינו חורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים ויש לזכור כי המערער נידון לשנת מאסר עקב הפעלת עונש מאסר מותנה שלמרות אורכו וחומרתו, לא היסס המערער מלשוב ולעבור אותה עבירה, תוך התעלמות מודעת, מגזר הדין של הערכאה הראשונה ועל כן, היה עליו לצפות כי חזרה על עבירה דומה עלולה להביא לשליחתו למאסר לתקופה ארוכה. 14. לדעת המשיבה, צדק בית משפט קמא משדחה את המלצת שירות המבחן שהתעלם מנתונים ושיקולים שבטובת הכלל, ועל כן, לא ניתן לומר כי הוא שקל את מכלול הנסיבות כפי שעליו לעשות בבואו לגבש המלצה טיפולית. אין כל הסבר להמלצת שירות המבחן שההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע עבור המערער כאשר הליך קודם ובו הוטל אף מאסר מותנה ארוך, לא הרתיעו. 15. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. דיון והכרעה: 16. לאחר שעיינתי בגזר הדין, בהודעת הערעור, בהרשעות הקודמות ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור. 17. אין לומר כי בימ"ש קמא החמיר עם המערער בשל האמירה שזו הפעם השלישית שהמערער מבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה, וגם אם נפלה טעות, לטעמי, אין בכך כדי להביא לשינוי התוצאה העונשית. בפועל, בית משפט קמא לא הטיל על המערער עונש ממשי בגין העבירה האחרונה כאשר הורה שעונש המאסר שהטיל יהיה חופף לעונש שהפעיל. 18. מיותר לציין כי בית משפט קמא לא נימק בגזר דינו מדוע הוא הורה על חפיפת העונשים כמתחייב מהוראת סעיף 59 לחוק העונשין. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי העונש שהוטל על המערער הינו עונש חמור וחורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. בימ"ש קמא הפעיל עונש מסר מותנה והטיל עונש מאסר נוסף וסביר ואף בחופף. 19. עוד יש להפנות לגישת ערכאת הערעור ביחס לגזרי דין של הערכאה הדיונית - ערעור על חומרת העונש. בעניינים שכאלה, היא אינה נוהגת להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, למעט במקרים החריגים ויוצאי הדופן - ראו ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09), ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10), ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.4.09), עפ"ת (חי') 23021-07-09 מדינת ישראל נ' חאדר אסוואד (ניתן ביום 24.11.09. עניינו של המערער לא נימנה עם המקרים החריגים. 20. עוד יש להפנות להלכה שקבעה את גישתו של בית המשפט בענישה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ושעמדה על חומרתה היתרה והצורך בענישה מחמירה בגינה, לאור העובדה כי טמון בה סיכון בטיחותי לציבור הנהגים והולכי הרגל ואף משקפת היא יחס של ביזוי החוק וזלזול בצווי בית המשפט. ראו לעניין זה: עפ"ת (חי') 3748-09-11 ראני נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 10.10.11), רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.5.05), רע"פ 1392/09 נתן אבנילוב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 5.3.09) ורע"פ 3943/11 אסלם ברהום נגד מ"י (ניתנה ביום 27.5.11), רע"פ 6206/07 ענתבי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.9.07), רע"פ 1575/07 משיח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.2.07), רע"פ 303/10 עבד אל קאדר נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 13.1.10) וע"פ (מחוזי חיפה) 3168/08 מדינת ישראל נ' חוג'יראת אמל, (ניתן ביום 19.3.08). 21. עיינתי בתסקיר שירות המבחן ובחנתי את טענות הצדדים ולא שוכנעתי כי בית משפט קמא טעה כשהחליט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן. המערער לא כיבד את החלטת בית המשפט בתיק הקודם, אשר הטיל עליו עונש מאסר מותנה, אמנם ארוך, אך כנראה, לשם הרתעתו, ולדאבון הלב המציאות הוכיחה כי לא היה די בעונש צופה פני העתיד כדי להרתיע את המערער והראיה היא שהוא שב וביצע את העבירה פעם נוספת. 22. קבלת המלצת שירות המבחן יוצרת מצב שבו על המערער לא יוטל עונש ממשי ומשמעותי כלל ועיקר. אם עונש מאסר מותנה ארוך לא הרתיע אותו, הרי שניתן להניח שגם הארכת המאסר המותנה לא תרתיע אותו ואף עלולה לחזק הבנתו המוטעית, את גישת בימה"ש שהקלה עמו בתיק הקודם ואף תעמיק אצלו את הרושם והתחושה שתמיד יוכל לחמוק מענישה ממשית. המערער לא עשה דבר לשיקום עצמו ושיפור התנהלותו, נהפוך הוא, עונש הצופה פני עתיד יצר אצלו את הרושם שניתן לנהוג בזמן פסילה וככל הנראה, לא ייתפס ולא ייענש ובכך טעה. 23. העבירה של נהיגה בזמן פסילה הפכה לתופעה שמחייבת גישה מחמירה. לא זו בלבד שעבירה זו מבוצעת על ידי מי שנפסל מלנהוג ובית משפט קבע כי הוא אינו מורשה אלא לעבירות אלה יכול להתווסף פן כלכלי שבדרך כלל נושא בו הציבור בכללותו. כי הרי נזק שנגרם בעקבות נהיגה בזמן פסילה, תשלום הפיצוי מוטל על כתפי הציבור והגם שאינני מתעלם מכך שבעניינו של המערער לא נגרם נזק כזה. כאן המקום לציין כי המערער אינו נקי כפיים, יש לו הרשעות קודמות בתחום הפלילי, ( 2 עבירות בהקשר להסעת והעסקת עובד שוהה בלתי חוקי ועבירה של קבלת נכס שהושג בעוון ובתחום התעבורה צבר 40 עבירות שכוללות עבירות חמורות, זאת למרות שהמערער יליד 1960 ונוהג משנת 1980. 24. אשר על כן, אני מחליט לדחות את הערעור. צו עיכוב ביצוע גזר הדין בטל בזה ועל המערער להתייצב ביום 18.8.13 שעה 09:00, במזכירות בית המשפט השלום בחדרה כדי להתחיל לרצות את עונשו 25. כמו כן, על המערער לקיים את יתר רכיבי גזר הדין בהתאם לקביעת בית משפט קמא כשמניין הזמן מיום מתן פסק דין זה. משפט תעבורהנהיגה ללא רישיון בתוקף