קראו דוגמא מהפסיקה בנושא נהיגה עם רישיון נהיגה לא מתאים לסוג הרכב: מבוא כנגד הנאשם מיוחסת עבירה של נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה שלו אינו מתאים לסוג הרכב, וזאת בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"); וכן נהיגה ברכב ללא ביטוח בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש], תש"ל - 1970. הטענה העובדתית היא, כי ביום 22.05.12 נהג הנאשם בקטנוע המחייב רישיון בדרגה A כשברשותו רישיון נהיגה בדרגה A1 . גדר המחלוקת אין מחלוקת כי הנאשם נתפס נוהג באופנוע בנפח 998 סמ"ק הדורש רישיון נהיגה בדרגה A. אין גם מחלוקת, כי הנאשם לא החזיק במועד הרלוונטי לכתב האישום רישיון נהיגה בדרגה A. המחלוקת העיקרית בתיק זה היא האם יש ברישיון הנהיגה שהיה בידי הנאשם מדרגה A1 כדי לספק את הדרישה לנהוג באותו אופנוע הדורש רישיון בדרגה A. לאמור, הנאשם טוען, כי במועד הרלוונטי לביצוע העבירה, משרד הרישוי שדרג את רישיונות הנהיגה של הנהגים המחזיקים ברישיון מדרגה A1 לרישיון מדרגה A וכך אוטומטית רישיונו התאים לטענתו לנהיגה באותו אופנוע. הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום והתיק נקבע להוכחות. בדיון ההוכחות העיד מטעם המאשימה השוטר דוד בן שטרית, אשר ערך לנאשם את הזמנה לדין. המאשימה הגישה את המסמכים הבאים: הזמנה לדין וכתב אישום (ת/1), דו"ח עיכוב (ת/2), הודעת הנאשם במשטרה (ת/3) ותעודת עובד ציבור ממשרד הרישוי לגבי רישיון הנהיגה של הנאשם. בהתאם לעדות השוטר, הוא בדק במסוף ומצא כי הנאשם נוהג ברכב ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הקטנוע, שכן לטענתו הנאשם נהג בקטנוע בנפח 998 סמ"ק המחייב רישיון נהיגה בדרגה A ואילו בידו היה רישיון נהיגה בדרגה A1 המתאים לאופנוע עד 500 סמ"ק. בהתאם לתעודת עובד ציבור שהוגשה מטעם משרד הרישוי, עולה כי במועד הרלוונטי לביצוע העבירה, לנאשם לא היה רישיון נהיגה בדרגה מתאימה לקטנוע. הנאשם העיד בעצמו. לטענתו לא ידע כי עליו לשדרג את הרישיון וכי סבר לתומו כי הרישיון שיש בידיו מכסה אותו לאותו סוג רכב. המאשימה טוענת כי, בנסיבות העניין, כאשר הנאשם הודה בביצוע העבירה, אולם לטענתו הוא לא ידע כי חלה עליו חובה לשרג את רישיונו, אינה פוטרת אותו מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. לעומת זאת, טוענת ב"כ הנאשם, כי הנאשם טעה לחשוב שרישיונו תקף מאחר ומדובר בתקופה בה שודרגו רישיונות הנהיגה של הנהגים אוטומטית ממשרד הרישוי מדרגה A1 לדרגה A. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. הנאשם הודה בכך שלא היה לו רישיון מתאים לסוג הקטנוע עליו נהג, אולם טענתו היא כי לא ידע שעליו חובה להתאים את רישיונו. הצדק עם ב"כ המאשימה כי אי ידיעת החוק אינה פוטרת ולכן אין מנוס מלהרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. הנאשם ציין בפניי כי לאחר ביצוע העבירה פנה למשרד הרישוי על מנת לברר את נושא הרישיון ושם נמסר לו כי רישיונו ישודרג אך ורק באם יבצע מבחן מעשי לאותו סוג רכב. הנאשם אכן ניגש למבחנים ושדרג את רישיונו לדרגה A רק לאחר שעבר מבחן מעשי. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי עומדת לנאשם הגנה של "טעות במצב דברים" לפי סעיף 34יח לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, אשר פוטרת אותו מאחריות פלילית. בנוסף, הנאשם לא הביא בפניי כל ראיה לפיה משרד הרישוי שידרג את הרישיונות באופן גורף מדרגה A1 לדרגה A אלא להפך, עדותו של הנאשם בפניי ששדרוג רישיונו הייתה בביצוע מבחנים, מחזקת את טענות המאשימה. לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי המאשימה הצליחה להוכיח את האשמה המיוחסת לנאשם מעבר לכל ספק סביר. לסיכום אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. גזר דין הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של הנהיגה ברכה ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב, כאשר נהג בקטנוע בנפח 998 סמ"ק המחייב רישיון נהיגה בדרגה A כאשר בידיו רישיון נהיגה בדרגה A1 המתאים לרכב עד 500 סמ"ק. המאשימה ביקשה בטיעוניה לעונש להטיל על הנאשם עונש מאסר, מאסר על תנאי, פסילה, פסילה על תנאי וקנס. לטענתה הנאשם נוהג משנת 2001 ולחובתו 26 הרשעות קודמות. ב"כ הנאשם ביקשה להתחשב בעובדה שהנאשם הוציא רישיון נהיגה מתאים מיד לאחר ביצוע העבירה וכי הוא טעה לחשוב שרישיון הנהיגה שברשותו מכסה אותו לאותו סוג רכב. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, תוך שאני מביא בחשבון שהנאשם שדרג את רישיונו לדרגה מתאימה לסוג הרכב וכן כי מדובר בבחור צעיר שאין לו עבירה דומה, אינני מוצא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל. מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם נע בין מאסר על תנאי למאסר בפועל. בהתחשב בכל הנסיבות אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 1. לתשלום קנס בסך 1,500 ₪ אשר ישולם עד ליום 15/10/2013. 2. לפסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים. הנאשם יפקיד רישיונו או אישור משרד הרישוי על העדר רישיון במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 15/10/2013. תשומת לב הנאשם לכך שהעונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל. 3. לפסילה מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. 4. אני מצווה על מאסרו של הנאשם למשך 30 יום וזאת על תנאי למשך 3 שנים, אם יעבור על הוראות סעיף 10 א' ו/או 67 לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, שעניינם נהיגה בפסילת רישיון או נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום. משפט תעבורהרישיון נהיגה