נהיגה עם קסדה לא קשורה

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא נהיגה עם קסדה לא קשורה: הנאשם זכאי מחמת הספק הנאשם עומד לדין בגין אירוע אחד, לגביו מיוחסות לו שתי עבירות; האחת, נהיגה ברכב כשקסדת המגן שחבש אינה קשורה ברצועה שתמנע את נפילתה בשעת הנסיעה, בניגוד לתקנה 119(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן - תקנות התעבורה), ושנייה, אי ציות לאות עצור שניתן על ידי שוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה. נסיבות האירוע, בהתאם לדו"ח שערך יורם רינון (ת/1), מתנדב ביחידת התנועה (להלן - רינון) היו כלהלן: ביום 7.9.09, שעה 11:25, עמד רינון במצב סטטי בצומת הרחובות בית אל - דבורה הנביאה בתל אביב, על הכביש סמוך למכוניות שחנו בצד. אותה עת קטנוע שמספרו 6875314 (להלן - הקטנוע), נהוג בידי גבר שהיה לבדו, נסע על רחוב בית אל ממזרח למערב, ובצומת הנ"ל פנה שמאלה ברחוב דבורה הנביאה לכיוון דרום. כשרינון הבחין בקטנוע, נהגו חבש קסדה שרצועתה לא הייתה קשורה סביב צווארו. בשלב זה, רינון התקדם לעבר מרכז הכביש כשהוא לבוש במדי שוטר, חובש כובע שוטר ועוטה אפוד זוהר, סימן לנהג האופנוע באמצעות ידו הימנית לעצור. על פי הנטען, נהג הקטנוע התקרב לעברו, וכשהיה במרחק של כ-2 מטרים ממנו, הגביר מהירותו וברח לכיוון דרום על רחוב דבורה הנביאה. פרטי האירוע ומספר הקטנוע נרשמו על ידי רינון בשטח, על גבי פתקית (ת/2). הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ונוהל דיון הוכחות. מטעם התביעה העיד השוטר המתנדב רינון שערך, כאמור, את הדו"ח ואת הפתקית, אשר הוגשו כעדות ראשית בהתאם להוראות סעיף 27(א)(1) לפקודת התעבורה תשכ"א - 1961. אין חולק כי הקטנוע הנ"ל הינו בבעלותו של הנאשם וברשותו. השאלה שבמחלוקת הינה באשר לזיהוי הקטנוע ולזהות הנוהג בקטנוע. תשובתו של הנאשם לכתב האישום הייתה הכחשה מוחלטת של הנטען כלפיו במובן זה, שלא הוא זה שנהג בקטנוע במועד האמור בכתב האישום, על אף שהוא אכן היה בעליו. הנאשם גם טען, כי זיהויו שנעשה באמצעות מספר הקטנוע, נובע מכך שלוחית הזיהוי בקטנועו נגנבה, לסברתו, בידי אדם ששמו רפי כחלון, שעשה כך בעבר. לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את נסיבות המקרה, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התביעה להוכיח את זהות הקטנוע ונהגו מעל ספק סביר ואלו טעמי: זיהויו של הנאשם כמבצע העבירה מושתת על רישום מספר הקטנוע. השוטר המתנדב רינון, שרשם בפתקית את מספר הקטנוע, נמנע מלציין פרטים נוספים ביחס לקטנוע. דוגמת סוג הקטנוע, צבע הקטנוע, או סימנים מזהים כל שהם. ראוי לציין כי צבע הקטנוע הוא לבן, על פי הודעתו של הנאשם (ת/3), שלא נסתרה. צבע לבן הינו חריג ויוצא דופן לגבי כלי רכב דו גלגליים. לא ברור מדוע רינון לא מצא לנכון לציין זאת על גבי הפתקית או בדו"ח שערך בסמוך לכך (ת/1). בנוסף, רינון נמנע מלציין, בפתקית או בדו"ח, פרטים מזהים אודות רוכב הקטנוע, דוגמת מבנה גוף, פרטי לבושו, סוג הקסדה שחבש (האם שלמה או חלקית), וצבעה. הימנעותו של רינון מלציין פרטים מזהים כאמור לעיל, לא תרמה לזיהויו הוודאי של הנאשם כמבצע העבירות שיוחסו לו. על פי עדותו, הוא הבחין בקטנוע במרחק של כ-5 מטרים, עת שהיה בפניה בצומת, ולאחר מכן הקטנוע התקרב אליו עד למרחק של כ- 2 מטרים. ממרחק זה, בהעדר חסימה כל שהיא לשדה הראיה הישיר של רינון לקטנוע, כפי שציין בפתקית "ביננו אין רכב", אין קושי, בשעת יום (11:25) בחודש ספטמבר, ללא מגבלות תאורה נטענות כל שהן, להבחין בפרטים, הן ביחס לקטנוע והן ביחס לרוכבו. בה בעת, אותה קרבה המתוארת בין רינון לבין הקטנוע, יש בה כדי לחזק את גרסתו כי זיהה את מספר הרישוי של הקטנוע. בהעדר פרטים נוספים, די כי תיפול טעות ברישומה של לו ספרה אחת בלוחית הזיהוי של הקטנוע, בכדי לשגות בזיהויו של הנאשם כמבצע העבירות המיוחסות לו. עם זאת, יש לציין כי כעובדה, הרכב שאותר על ידי המשטרה, בהתאם למספר לוחית הזיהוי, הוא אכן קטנוע, כסוג הרכב שאותו זיהה רינון כמבצע העבירה הנטענות. עדותו של השוטר בבית המשפט לא הוסיפה דבר. משנשאל מה ראה וכיצד נראה רוכב הקטנוע השיב: "..אינני יודע איך הוא נראה. אני יודע רק מה שהקראתי מהדו"ח. מעבר לזה, אין לי שום דבר..". משהפציר בו הנאשם: "אתה יכול לתאר משהו מעבר למה שהקראת? משהו שיעזור לי להגיע לבן אדם?" השיב: "אני לא זוכר. רק מה שכתבתי" (פרוט' עמ' 3 שורות 4-6). עבירת אי ציות לאות לעצור מעוגנת בתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה כלהלן: 23.(א) עובר דרך חייב לציית - (1) .. (1א) .. (2) לאותות הניתנים על ידי שוטר במדים או על ידי שוטר צבאי במדים, או על ידי פקח עירוני, או על ידי עובד מע"צ או על ידי עובד נת"א במדים. על פי תקנה 24: 24.(א)(1) .. (2) האות "עמוד" יינתן בהרמת היד כשכף היד פתוחה לכיוון התנועה, או על ידי סימון באור אדום בזמן תאורה; האות "עמוד" יכול להינתן גם בהרמת היד או הידיים אפקית לצדדים כשכף היד פתוחה לכיוון התנועה; על הנוהגים ברכב, הבאים מהכיוון שאליו מופנית היד או מהכיוון שאליו מופנה גבו של השוטר או של הפקח העירוני, לעצור את רכבם. (ב) האות שיינתן על ידי שוטר או על ידי פקח עירוני, יחייב גם אם ניתן בצורה לא מדוייקת, ובלבד שלא היה ספק סביר לגבי משמעות האות. הנה כי כן, על מנת להוכיח את יסודות העבירה, יש להוכיח כי השוטר היה במדים וכן כי ניתן על ידו אות לעובר הדרך, באופן שנקבע בתקנה 24(א)(1)(2) לתקנות התעבורה. גם אם האות לא ניתן בצורה מדויקת, יהיה בו כדי לחייב עובר דרך, ובלבד שלא קם ספק סביר לגבי משמעותו. בדו"ח של רינון צוין: "סימנתי לנהג הרכב לעצור בידי הימנית". לטענת בא כוח הנאשם, אין כל התייחסות בדו"ח ממנה ניתן ללמוד כי רוכב הקטנוע זיהה את האות והבינו, ובכלל זה האם נוצר קשר עין בין רינון לרוכב הקטנוע. איני מקבלת טענה זו, האות לעצור ניתן על ידי רינון, בהתאם למתחייב בתקנה 24(א)(2) לתקנות התעבורה. לאחר שהתקדם לעבר מרכז הכביש, הנטל לטעון לספק סביר לגבי הבנת משמעות האות מוטל על כתפי ההגנה, משלא נטען כלל על ידי הנאשם כי לא הבין את האות שניתן, מהווה טענה זו השערה בלבד. בהמשך הדו"ח ציין רינון "..וכשהיה במרחק של כ-2 מ' ממני הגביר מהירות וברח לדבורה הנביאה..". אני סבורה כי במקרה דנן, ובהעדר הסבר כל שהוא מטעם ההגנה להאצת מהירותו של רוכב הקטנוע, הרי האצה זו מתיישבת דווקא עם הבנת האות. עבירת אי ציות לאות שוטר לעצור, הינה עבירה שאינה מן הקלות, שכן היא משקפת כוונה לחמוק באופן מודע מרשויות אכיפת החוק. יתר על כן, עצם ההימלטות משוטר, יכול שתעלה חשד שלא בכדי בוצעה. על אף זאת, לא נעשה כל ניסיון להתחקות אחר הקטנוע הנמלט. גם אם לא הייתה לרינון אפשרות לדלוק אחר הקטנוע הנמלט, או שהונחה שלא לעשות זאת, תמוה בעיני מדוע רינון לא דיווח על ההימלטות הנטענת באמצעי הקשר שברשותו לניידות אחרות, או למוקד, ומדוע לא נעשתה, סמוך לאירוע, פעולה לאיתור הקטנוע ורוכבו. לא נטען כי הייתה מניעה לאתר את בעל הקטנוע בתוך זמן קצר, ולחקור אותו על אתר. פעולה כזו הייתה צפויה ומתבקשת בנסיבות העניין, והייתה עשויה כשלעצמה לתרום לאישוש או הפרכה של ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם. חרף זאת, חקירתו הראשונה של הנאשם אודות העבירות המיוחסות לו, נעשתה ב- 16.10.09. קרי, למעלה מחודש מיום האירוע. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט אלון אופיר בתת"ע (אי) 10367-01-11 מדינת ישראל נ' מנחם גיגי: "..כאשר בידי המשטרה יכולת לחקור את החשוד, את הסובבים אותו, את הבעלים של הרכב ואת הרכב עצמו, והיא נמנעת מלעשות כך, לא יהיה לה אלא להלין על עצמה כאשר אותו נאשם יזוכה ולו מחמת הספק שאפשרה המשטרה.." הנאשם טען כי במועד ביצוע העבירה המיוחסת לו לא נהג כלל בקטנועו כיוון ש "..באותה תקופה לא היה לי ביטוח.." (פרוט' עמ' 8 שורה 26). טענה זו הועלתה על ידו כבר בחקירתו הראשונה במשטרה (ת/3) בציינו: "..ביטוח אין לי בתוקף לתאריך 7.9.09 מאחר ואני לא נוסע על הקטנוע מתאריך 1.8.09 מאחר ואין לי כסף לשלם ביטוח על הקטנוע.." (שורות 9-10). אין בטענה זו, גם לו נמצאה אמת לאמיתה, כדי להוכיח שאכן הנאשם לא נהג בקטנועו במועד המיוחס לו. יתר על כן, טענה זו לא נסמכה בתיעוד כל שהוא. הנאשם יכול להמציא אישור מחברת הביטוח כי לא חידש את הביטוח, ויכול גם להמציא את הפוליסה שהוציא לבסוף לאחר חלוף זמן. הלכה היא כי הימנעות מלהציג ראיה התומכת בטענה, משלא ניתן טעם לכך, פועלת לחובת הטוען. הנאשם טען כי קרוב לוודאי שאת העבירות המיוחסות לו ביצע אחר, בשם רפי כחלון (להלן - רפי כחלון) , אותו הכיר בזמנו, אשר בעבר גנב ממנו את לוחית הזיהוי של הקטנוע. לגרסתו, רפי כחלון נהג להצמיד את לוחית הזיהוי שגנב ממנו לאופנועים אותם גנב, ומשביצע באמצעותם עבירות, הן יוחסו לנאשם. הנאשם צירף מסמכים לתמיכה בטענתו זו. מסמכים אלו כללו תיעוד חקירתו במשטרה של רפי כחלון מתאריך 30.5.2003 בה הוחשד בגניבת אופנוע מסוים, כאשר לוחית הזיהוי המקורית הוסרה ממנו, ובמקומה הותקנה לוחית זיהוי עם מספר אופנוע שהיה שייך לנאשם בעבר. התביעה טענה שמסמכים אלו מתייחסים לתיקים שהיו בשנים 2002-2005, ואין בהם כשלעצמם כדי להוכיח את שהתרחש באירוע הנוכחי, בפרט נוכח חלוף הזמן בין האירוע הנדון לאירועים שהתרחשו בזמנו. מנגד, בא כוח הנאשם טען כי, יש בהתנהלות זו בעבר משום דפוס התנהגותי, שיכול ללמד גם על האירוע הנוכחי. משהועלתה טענה זו על ידי הנאשם, כבר בחקירתו הראשונית במשטרה (ת/3, עמ' 12-17) היה מקום מצד המשטרה לאתר ולחקור את רפי כחלון. גם אם בעבר היו מספר מקרים, בהם נחשד רפי כחלון בשימוש בלוחית זיהוי השייכת לנאשם, הרי אין בידי הנאשם טענה כי מקרה כזה נשנה מאז 2005 ועד היום. זאת ועוד, הנאשם העלה בעדותו "גרסה כבושה", לפיה לוחית הזיהוי של קטנועו לא הייתה מותקנת עליו במועד ביצוע העבירות הנטענות, ואף פרק זמן עובר לכך. הנאשם הצדיק את העובדה שהתלונן על גניבת הלוחית במשטרה רק בחודש ינואר 2010, בטענה כי חשב שהיא נפלה מעצמה, ולא ייחס את העדרה הנטען של הלוחית לגניבתה. קשה לומר כי גרסתו של הנאשם הייתה משכנעת. עם זאת, בנסיבות המיוחדות של האירוע הנוכחי, משהוצג כי בעבר נעשה שימוש בלוחית הזיהוי של אופנועו, ומשהעלה הנאשם עוד בחקירתו הראשונית חשד לביצוע עבירה פלילית דומה על ידי אותו גורם, היה מקום לחקירה משטרתית, ויש בהעדרה כדי לפעול לטובת הנאשם. אחרית דבר, מכלל החומר שבפני, התעורר בליבי ספק באשר לזיהויו של הנאשם כמי שביצע את העבירות המיוחסות לו. בנסיבות אלו, החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירות שיוחסו לו בפרשה זו, ולו מחמת הספק. משפט תעבורהקסדת בטיחות