קראו דוגמא מהפסיקה בנושא נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף פחות מ-6 חודשים: 1. הנאשם הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום: - נהיגה בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. - נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף פחות מ-6 חודשים, עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה. - נהיגה ללא ביטוח תקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי. 2. בטיעוניה לעונש, פרטה התביעה בפני בית המשפט את נסיבות העבירה כאשר הנאשם נהג לביצוע עבודות שירות בזמן פסילה בגין ענישה שהושתה עליו בתיק קודם, כן הפנה ב"כ המאשימה עברו התעבורתי המכביד ביותר של הנאשם וטענה כי מדובר בעבירות חמורות ביותר אשר יש לגזור בגינם מאסר בפועל שלא יפחת משנה, הפעלת מאסר מותנה למשך 9 חודשים במצטבר, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה ממושכת שלא תפחת מ-3 שנים וקנס כספי. 3. הסנגור המלומד ביקש התחשבות בנאשם והפנה לתסקיר שירות המבחן בעניינו, טען כי מדובר בהחלטה ילדותית, טען כי חודש מעצר ביגר אותו, הוא למד לקחו, ומבקש לשקם את חייו. לסיכום ביקש להאריך המאסר המותנה, לאמץ המלצת שירות המבחן, של"צ ממושך צו מבחן וענישה צופה פני עתיד. 4. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג', א' לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשיי העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, עיקרון ההלימה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. 5. הנאשם הורשע בביצוע עבירות חמורות ובין היתר נהיגה בזמן פסילה. אין ספק שנהיגה בזמן פסילה היא עבירה חמורה ביותר. עבירה המשקפת התייחסות של זלזול בהוראות החוק וצווי בית המשפט, תוך רמיסתם ברגל גסה, וסיכון משתמשי הדרך. ברע"פ 6115/06, - מדינת ישראל נ' מוראד אבו -לבן, נפסק כי: "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור- נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מוכיח כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה", כי "מי שהודע לו שנפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו... דינו - מאסר שלוש שנים". ברם, בית המשפט זה חזר והדגיש - ולא רק בעבירות מן הסוג בהן חטא המבקש - כי מלאכת הענישה הינה אינדיבידואלית... הנזק שמסר עלול להמיט על נאשם שהורשע בנהיגה בזמן פסילה, וברגיל מנהל אורח חיים נורמטיבי - הוא אמנם שיקול רלוונטי וחשוב לעניין העונש אולם, זהו אינו השיקול המרכזי וודאי שאינו היחיד. שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם הרצון להתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה, שעל חומרתה הרבה כבר עמדתי, והצורך לשגר מסר ענשי חד וברור כדי להרתיע את ציבור הנהגים...". 6. בית המשפט מסכים לחלוטין עם העמדה שכיוון שמדובר בעבירה חמורה שנעשתה בכוונה תחילה, ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה למען יצא מסר ברור מבית המשפט לכלל ציבור הנוהגים בפסילה וללא רישיון הנהיגה, ולבטח אלו שבעזות מצח נוהגים ברכב בדרכם לביצוע עבודות שירות, בזמן פסילה ובכך רומסים ברגל גסה את החלטת בית המשפט שטרם יבשה הדיו מעליה. 7. לאור האמור אני קובע את מתחם העונש ההולם בגין העבירות בתיק זה לכל הפחות למאסר על תנאי, פסילה בפועל שתנוע בין 6 חודשים ל-18 חודשים, וכן פסילה על תנאי וקנס. ובנסיבות המתאימות גם מאסר בפועל כפי שנקבע המחוקק ובית המשפט העליון ברע"פ 6115/06. 8. בגזירת העונש המתאים לנאשם שבפני וכמצוות המחוקק יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות לביצוע העבירה, במקרה שלפני נסיבות העולות מטיעוני ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם, ומתסקיר שרות המבחן. 9. עברו התעבורתי של הנאשם מכביד עימו הוא אוחז ברישיון נהיגה משנת 2000 ולחובתו 11 הרשעות תעבורה קודמות כולל נהיגה תחת השפעת סמים אלכוהול מיום 03.02.13 עבירה שבגינה נדון הן לריצוי עבודות שירות שבדרך אליהם נתפס המשיב נוהג, ומעבר לכך הוא נידון בתיק זה ל- 9 חודשי מאסר על תנאי ל 3 שנים מאסר על תנאי הכולל נהיגה בפסילה והנה - עוד בטרם יבשה הדיו שב ונהג בדרך לביצוע עבודות השירות, כאשר המאסר על תנאי כלל לא מרתיעו. דבר זה מעיד לטעמי על מסוכנות הנאשם וזלזולו בחוק ובפסיקת בית המשפט. 10. הוגש תסקיר שירות המבחן לעניין העונש, ובו פרוט מצבו האישי של הנאשם ועברו התעסוקתי התקין שנגדע עקב עבירת השכרות, שירות המבחן התרשם "כי נבו מאופיין באישיות ילדית, ובעל נטייה למרדנות וקושי בקבלת מרות. קיימת נטייה להתנהלות אימפולסיביות, ללא חשיבה על ההשלכות והמשמעות כשנראה כי מתנהל מתוך מיקוד בסיפוקים מידיים ללא יכולת לתכנן לזמן ארוך". 11. שירות המבחן התרשם כי התנהלות הנאשם בכביש משקפת את קשייו לדחות סיפוקים, ואת קשייו לכבד כללים וגבולות, להערכת שירות המבחן בבסיס התנהגותו היו עמדות המקלות מהמשמעות של מעשיו, כשעונשי מאסר על תנאי, פסילה וקנסות שהוטלו עליו לא הרתיעו אותו". 12. לצד זאת, שירות המבחן התרשם כי הנאשם מבין חומרת מעשיו ולוקח אחריות ונראה כי המעצר שהיה הראשון עבורו הרתיע אותו, הציב לו גבול, המחיש לו את המחיר האישי הכרוך בכך, ומאז המעצר החל לפתח מודעות לצורך לערוך שינוי. 13. שירות המבחן העריך כי ענישה שתשלב אלמנטים טיפוליים לצד אלמנטים חינוכיים ומוחשיים תהווה מסגרת לתהליך של שינוי אותו החל בחודשיים האחרונים ובכך תהווה ענישה שתסייע בהפחתת סיכון להישנות עבירות, שירות המבחן המליץ להאריך המאסר המותנה ולהטיל צו מבחן למשך שנה, שילוב בקבוצת תמיכה וכן צו של"צ, על מנת להציב גבול ברור לחומרת מעשיו ולסייע לו לקבל אחריות על בחירותיו והשלכותיהן - אציין מפורשות כי איני מקבל המלצה זו. לעניין הארכת מאסר מותנה קבע ביהמ"ש העליון ברע"פ 7391/08 יוסף מחאג'נה נ' מ"י: "שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בהארכת עונש מאסר מותנה מתמקד במצבים שבהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה כי כך יהיה". איני סבור כי זה מצבו לאור תיאור אופי הנאשם בתסקיר שירות המבחן כאמור מעל, שנדמה שמצבו דורש הצבת גבול ברור להתנהגותו, מעבר לטענת ב"כ ושירות המבחן כי הבין והפנים מצבו. שהרי גם שירות המבחן טוען כי הלה "החל לפתח מודעות ראשונית לדפוסי התנהלותו המתוארים והצורך לערוך שינוי במישורים השונים", ובכל הכבוד, איני רואה בכך סימן מניח את הדעת כי לא ישוב לסורו ויסכן את משתמשי הדרך. בע"פ 4872/95 מ"י נ' גל אילון ואח', קבע בית המשפט העליון כי עבודת שרות המבחן היא בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה, הנותנת בידי השופטים כלי חשוב ביותר להיעזר בו במלאכת האיזון בין כל השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהטילו על העבריין את העונש ההולם. אלא שחוות דעתו של השירות מאירה את הפן השיקומי ומתמקדת בעבריין, ואילו חובתו של בית המשפט היא לתת דעתו על כל ההיבטים האחרים ששירות המבחן אינו מופקד אליהם. וכן קבע בית המשפט כי שאין העזרה והתמיכה בנאשמים יכולות וצריכות לבוא במקום ענישה ועליהן לבוא בנוסף לה. שכן אם יבואו במקום ענישה, הדבר ישדר מסר שגוי לנאשמים ובין היתר יסיר מעליהם את תחושת האחריות אותם הם צריכים לפתח. ואציין שכיוון שהנאשם העז ונהג לביצוע עבודות שירות בזמן פסילה הרי הביע בכך עזות מצח חמורה ביותר ואיני סבור כי יש להתחשב בו יתר על המידה. 15. עוד לעניין החמרת הענישה ראה לדוגמא דברי כבוד הנשיאה דאז, השופטת בייניש בע"פ 674/99 טויטו נ' מ"י. "הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו, ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדבר היא שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המרביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. צר לי על כך, אולם דומני, שאיש לא יחלוק, שהשעה צריכה לכך" (ראה לעניין דברי כבוד השופט טירקל בע"פ 2842/96). 16. בכל מקרה אציין כי הענישה הינה אינדוידואלית לנסיבות כל מקרה, ולגופו של עניין וכך גם החלטתי במקרה זה. 17. בנסיבות אלו נוכח חומרת העבירות ונוכח עברו התעבורתי המכביד ביותר של הנאשם, ולאחר ששקלתי כל טיעוני הצדדים לחומרא ולקולא, ותוך מתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ושיקול אפשרות שיקומו של הנאשם, כך שיראה את האור בקצה המנהרה, הודאתו בכתב האשמה, קבלת האחריות, לא אמצה עימו את מלוא חומרת הדין כדרישת המאשימה, והנני גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן: א. אני גוזר על הנאשם בגין הרשעתו בתיק דנן מאסר של 6 חודשים. ב. הריני מפעיל את המאסר על תנאי בן 9 חודשיים מתיק 5077-11-11 לריצוי באופן חופף, סה"כ ירצה הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, בניכוי ימי מעצרו בפועל בתיק זה. ג. אני גוזר על הנאשם 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירה מסוג נהיגה בזמן פסילה, או נהיגה ללא רישיון נהיגה. ד. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של12 חודשים. ה. פוסל את הנאשם ל6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי שלא יעבור את העבירות בהם הורשע או עבירות תוספת ראשונה או שניה לפקודת התעבורה. ה. הנאשם ישלם קנס בסך 5,000 ₪ שישולם עד יום 10.10.14. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי. משפט תעבורהנהיגה ללא רישיוןנהיגה ללא רישיון בתוקףרישיון נהיגה