נהיגה בשלילה בפעם השלישית

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא נהיגה בשלילה בפעם השלישית: 1. בפני בקשה למעצרו של המשיב, עד לתום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו- 1996. 2. נגד המשיב הוגש כתב אישום בפל"א 5169-12-13 המייחס לו אישומים של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ר.נ. שפקע ביוני 2007 וללא ביטוח. על פי כתב האישום, בתאריך 31.05.2012 נשפט הנאשם בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה בתיק 3407-03-12 ונדון, בנוכחותו, בין היתר, לפסילה בפועל למשך 4 שנים. אף על פי כן, בתאריך 22.12.2013 נתפס המשיב נוהג בלוד רחוב יצחק רבין בהיותו פסול נהיגה ללא רישיון תקף וללא ביטוח. 3. בד בבד, עם הגשת כתב האישום, התביעה עתרה למעצרו של המשיב, עד תום ההליכים המשפטיים, מאחורי סורג ובריח. 4. ביום 24.12.13 התקיים בפניי דיון בבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. ב"כ המבקשת הדגישה, כי המשיב נשפט בתיק 3407-03-12 בשני אישומים של נהיגה בפסילה, היינו זו הפעם השלילשית בה נתפס המשיב נוהג בפסילה. כמו כן הפנתה לעברו המכביד, ולעובדה, כי נגד המשיב תלוי ועומד מאסר מותנה בן 7 חודשים, אשר אף בו לא היה כדי להרתיע את המשיב. ב"כ המשיב לא טען נגד קיומן של ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר, אלא אך טען, כי המשיב אינו מסוכן לציבור וכי גם אם קיימת מסוכנות ניתן לאיינה בחלופת מעצר. לפיכך, ביקש לשחררו למעצר בית בפיקוח שלושה מפקחים מוצעים: אבו קטיפאן מאהר, אלעסאם אמיר ואלעסאם סאמי. 5. העבירות, שבהן מואשם המשיב, הינן חמורות ביותר באופיין, ומשקפות זלזול מוחלט בחוק. המבקש התעלם מהסכנה הברורה והמיידית הנשקפת מנהיגתו על אף שרישיונו נפסל ע"י בית המשפט לתקופה ממושכת וכן פקע לפני למעלה משש שנים, ובכך התעלם מהכרעה שיפוטית שפסלה אותו מלנהוג תקופה ארוכה. לכך יש להוסיף, כי על פי האמור בבקשה, למשיב עבר פלילי בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסעת שב"ח, אלימות, הסגת גבול, הפרת הוראה חוקית, סמים, רכוש, שבל"ר ועוד. בתעבורה לחובת המשיב הנוהג משנת 77', 48 הרשעות קודמות מהן ת"ד- גרימת מוות ללא כוונה (משנת 1974), ת"ד נוספת (משנת 77'), רישיון נהיגה שפקע מעל 6 חודשים (7 ה"ק), מהירות מופרזת (7 ה"ק), תאונת דרכים נוספת (משנת 95'), הסעת נוסעים מעל המותר (3 ה"ק) ונהיגה בזמן פסילה (3 הרשעות קודמות- שתיים מהשנים 78' ו- 79' ואחרונה משנת 2012 הכוללת שני אישומים של נהיגה בזמן פסילה, בגינן נפסל רישיונו לארבע שנים). היינו, עברו של המשיב מכביד מאד הן מבחינת כמות הרשעות קודמות והן מבחינת חומרתן. 6. לאור התנהגותו בעבר, הפרות החוק החוזרות ונשנות של המשיב המצביעות על זלזולו בחוק ובגורמי אכיפת החוק, אין שום ביטחון שבמקרה של המרת המעצר לחלופה, לא ישוב המשיב על העבירות שבהם הוא מואשם עתה. על כן, הנני סבורה, כי בנסיבות אלו, מוצדק מעצרו עד תום ההליכים, ובין היתר כדי למנוע מהמשיב התעלמות מהחוק ומהסיכון שהוא יוצר במעשיו הנלוזים. 7. המשיב עתר, כאמור לשחרורו לחלופת מעצר. חלופת מעצר, כשמה, הינה תחליף למעצר המתבקש והיא מהווה הקלה לטובת הנאשם ונועדה למזער, עד כמה שניתן, את התוצאות החמורות של המעצר, וזאת מבלי שתכלית המעצר תפגע. אכן ביהמ"ש העליון קבע, כי במקום שחלופת המעצר מתאימה לנסיבות המקרה והנאשם, יש להעדיף את חלופת המעצר על פני המעצר בפועל, וזאת כדי לאפשר לעצור לקיים אורח חיים מינימלי מבלי לפגוע בתכלית המעצר. אך אין זה מתאים למקרה דנן לאור עברו של המשיב, ולאור חומרת העבירות המיוחסות לו. במקרה דנן, מלבד הסכנה לחיי אדם, הטמונה בעבירות שביצע המשיב, עולה, כי מדובר באדם שאינו שועה לאזהרות כלפיו. מסקנה זו עולה מעברו הפלילי המכביד וכן מעברו התעבורתי המכביד והן מהעובדה כי אף מאסר מותנה למשך 7 חודשים שהינו בר-הפעלה, לא היה בו כדי להרתיע את המשיב מלבצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו. כאמור, המשיב נתפס נוהג בפסילה בפעם החמישית. - כל אלו מצביעים על מי שלא ניתן לתת בו אמון שלא יפר את תנאי חלופת המעצר, אמון שהוא, כידוע, הבסיס להשתת חלופה חלף מעצר מאחורי סורג ובריח. "כפי שנפסק, כאשר המקרה, לאור נסיבותיו הספציפיות, למד על כך שלא יהיה די בחלופת מעצר כלשהי כדי להשיג את תכלית המעצר, אין צורך לבחון חלופות קונקרטיות". (בש"פ 8471/01 דכנאש נ' מדינת ישראל ניתן ביום 08.11.01). סבורתני כי במקרה דנן, ניתן ללמוד ממכלול הנסיבות, כי אין חלופת מעצר שיהיה בה כדי להשיג את תכלית המעצר, בשים לב לעברו המכביד של המשיב ולנסיבות החמורות של המקרה. כבר נפסק על ידי בי"המש העליון: "במיוחד בימים אלה, שמדינתנו שרויה בימים שאינם כתיקונם מבחינת הקטל בדרכים. לית מאן דפליג, כי עסקינן בתופעה שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על בטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כבוד השופט א' לוי בבש"פ 6/07 יאיר כוכבי נ' מ"י, אשר עיקרם לענייננו נוסח כהאי לישנא: "בתקופה בה תאונות הדרכים גובות את מחירן בחיי אדם כמעשה של יום יום, מצווים בתי המשפט להחמיר עם נאשמים מסוגו של העורר, גם על ידי החזקתם במעצר בטרם הורשעו. מנקודת השקפה זו סבורני כי אין תחליף לסכנתו של העורר אלא במעצר ממש, ומכאן החלטתי לדחות את הערר". סעיף 21 (ב) (1) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה- מעצרים] התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים") מורה לבית המשפט לבחון, האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם תהא פחותה. כך או אחרת, בחינתו של בית המשפט באשר לשאלת מסוכנותו של הנאשם הינה דו-שלבית. ראשית, מוטל על בית המשפט לבחון האם ניתן באופן עקרוני לאיין את מסוכנותו של הנאשם. רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית, יבחן בית המשפט האם החלופה המוצעת עשויה לאיין את מסוכנותו (ראו לעניין זה, בין היתר, בש"פ 10414/05 משה ניסנוב נ' מ"י (לא פורסם); בש"פ 10210/05 עדנאן אלעטאונה נ' מ"י (לא פורסם); בש"פ 5277/05 מ"י נ' חאתם (עומר) דחלה ואח' (לא פורסם); בש"פ 5859/04 מ"י נ' נאיף אבו סבייח (לא פורסם))". בש"פ 1753/07 אבו רקיה נ' מ"י מיום 19/03/07 מפי כב' השופט ג'ובראן. 8. במקרה דנן, מלבד המסוכנות בעבירות שבהן מואשם המשיב, הרי שהוא הוכיח, כי הוא בז לפסיקת בית המשפט וממשיך בביצוע עבירות שכבר נדון עליהן, על כן קיימת סבירות גבוהה כי חלופת מעצר שתוטל על המשיב תופר על ידו. בנסיבות אלו, חלופת מעצר אינה מתאימה למשיב ובית המשפט לא יעניק לו את ה"הקלה" כאשר נראה לו שהיא לא תקויים. בית המשפט העליון קבע בעניין אבו רקיה הנ"ל כי: "אכן, מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה אינו שכיח (ראו: בש"פ 2465/05 סלימאן אלחמידי נ' מ"י (לא פורסם)), אך נסיבות המעשים המיוחסים לעורר, ובפרט חומרתם, יש בהם כדי להצדיק לטעמי את המשך מעצרו עד תום ההליכים נגדו (ראו: בש"פ 7047/04 יוסף אלעסאם נ' מ"י (לא פורסם)). לא מצאתי כל דופי בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי. הלכה היא, כי השיקולים לעניין מעצר עד תום ההליכים נוגעים הן למעשים המיוחסים לנאשם והן לנסיבותיו האישיות העשויות ללמד על רמת מסוכנותו (ראו: דנ"פ 2316/95, דנ"פ 2316/95, בש"פ 537/95 עימאד גנימאת נ' מ"י, פ"ד מט641). ויפים הדברים גם לענייננו. 9. במקרה זה, סבורתני, כי בנסיבות העניין אין כל מקום לשקול שחרור בכל חלופה. עברו של הנאשם מלמד, כאמור, כי לא ניתן ליתן בו אמון. גם עיון בפרוטוקול הדיון מיום 31.05.2012 בתיק 3407-03-12 מלמד, כי מדובר במשיב רצידיביסט שלא ניתן ליתן בו אמון. בפרוטוקול הצהיר הנאשם כהאי לישנא: "יותר אני לא אחזור לשבת להגה עד שיסתדר המצב הרפואי" (כך במקור- ל.ש.ש.). אף הסנגור הודיע לפרוטוקול כי "הנאשם מודה ומביע צער, לא יחזור שוב להגה". בנסיבות אלו, כאשר בית משפט לא יכול לתת אמון במשיב אין מקום לבחון חלופה. למעלה מן הדרוש אציין, כי המפקחים המוצעים נבחנו ואני סבורה, כי הם אינם יכולים לשמש כמפקחים ראויים, כפי שיפורט להלן: המפקח המוצע סמי אלעאסם עצמו נשפט בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וכן מסירת פרטים כוזבים ושימוש במרמה ברשיון נהיגה ונדון לעבודות שירות. אמיר אלעאסם הינו בעל עבר פלילי בעבירות רכוש. בחקירתו בפני נקט גישה מצמצמת ביחס לעבירה בה מואשם המשיב והמעיט בחומרת העבירה ("הוא נסע למסגד כדי להתפלל. זה רק 700 מטר", עמ' 5 ש' 5) כל המפקחים הינם בשנות השלושים לחייהם, צעירים באופן משמעותי מהמשיב, שהינו כבן 61, שניים מהם בניו, ולא התרשמתי מאף אחד מהמפקחים המוצעים, כי ישמש למשיב דמות סמכותית ומציבת גבולות. 10. מכל האמור לעיל עולה, כי קיימת עילה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, הן בגין חומרת העבירות המיוחסות לו, והן לאור מסוכנותו, בשים לב לעברו המכביד. לפיכך, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהנהיגה בשלילה