קראו דוגמא מהפסיקה בנושא נהיגה בשכרות פעם שניה: השאלה שלפנינו פשוטה. מה דינו של אדם מבוגר מאוד האחראי בפועל על רווחתם של אנשים לא מעטים שעקב הלחץ בו היה שרוי שתה ונהג פעמיים? והתושבה היא כי למרות המקובל, אין זה המקרה לשולחו למאסר בפועל. אך היות ואי אפשר בלא כלום, אין מנוס מפסילה משמעותית וקנס כספי הולם, כמובן יחד עם מאסר על תנאי. והכל כפי שיפורט. הנאשם שלפני הורשע על סמך הודאתו בשני כתבי אישום בגין שני אירועים שונים. תמצית הטענה העובדתית בכתב האישום הראשון ((ת"ע 7128-12-12) היא שביום 08.06.2012 בסמוך לשעה 00:26 בלילה, נהג הנאשם ברכב מסוג "ניסן" מ"ר 21-10-2013, ונסע ברחוב יוסף נדבה, בירושלים. על פי הנטען, בהגיע הנאשם בסמוך לבית מספר 3, נהג ברשלנות, עת סטה שמאלה והתנגש ברכב חונה מסוג "שברלוט" מ"ר 21-317-60 שכתוצאה מהפגיעה נדחף ופגע ברכב אחר מסוג "יונדאי" מ"ר 59-067-63. עוד נטען, כי הנאשם עזב את המקום מבלי להשאיר פרטים. כמו כן, נהג ברכב בהיותו שיכור, ובבדיקת דם שנערכה לו נמצא כי ריכוז האלכוהול במאה מיליליטר דם הוא 281 מיליגרם. כתוצאה מהתאונה, ניזוקו כלי הרכב המעורבים. סעיפי האישום שבהם הודה והורשע הנאשם בגין המקרה הנ"ל: סטייה מנתיב, עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); גרימת תאונה, עבירה על תקנה 21(ב)(2); רשלנות, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") נהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62(3) בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה ואי מסירת פרטים, עבירה על תקנה 145(ג) ו- (1) ו- 145(ג)(2) לתקנות התעבורה. תמצית הטענה העובדתית בכתב האישום השני (ת"ע 2336-01-13) היא שביום 01.11.2012, בסמוך לשעה 17:15, נהג הנאשם ברכב מסוג "סובארו" מ"ר 39-371-23, מכיוון כללי שדרות משה דיין לכיוון כללי נווה יעקב, בירושלים. על פי המתואר בכתב האישום באותן נסיבות נהג הנאשם בקלות ראש בכך שנסע בניגוד לכיוון התנועה ובהיותו שיכור, כך שבבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף הינו 995 מיקרוגרם. סעיפי האישום שבהן הודה והורשע הנאשם בגין המקרה הנ"ל : נהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62(3), 64ב(א)(3) בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה ותקנה 169א לתקנות התעבורה ונהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה. נציין כי תיק 2336-01-13, התנהל בפני כב' השו' מ' קסלסי ביום 12.06.2012, ולאחר שהנאשם הודה בעבירות המיוחסות באמצעות ב"כ עו"ד לדר, ביקש הסנגור לצרפו לת"ע 7128-12-12 שגם בו הודה הנאשם לפני ביום 09.07.2013, במיוחס לו. כיוון שכך, התביעה ביקשה להשית על הנאשם בגין שני האישומים עונש של מאסר בפועל שלא יפחת מ- 10 חודשים, פסילת רישיון למשך 6 שנים, מאסר על תנאי שלא יפחת משנה למשך 3 שנים, קנס ופסילה על תנאי. נציגת המאשימה הדגישה את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם. ציינה כי עסקינן בנאשם שבפרק זמן קצר נתפס כשהוא נוהג בשכרות כשרמת אלכוהול בדמו, פי כמה וכמה מהכמות המותרת בחוק. כמו כן, הדגישה את חומרת העבירה של נהיגה בשכרות ואת מסוכנתה לכלל ציבור ולנאשם עצמו. הסנגור, טען לעומת זאת, כי יש להתחשב בנאשם. לדבריו, חרף חומרת העבירות, מדובר באדם מבוגר בן 63, בעל נסיבותיו חיים קשות וקיצוניות במיוחד. לדבריו, הנאשם עלה לארץ בשנת 1992, ממוסקבה עם אשתו ובנו היחיד. עם עלייתו לארץ הנאשם עבד במקצועו כמהנדס אלקטרוניק, ואשת הנאשם כמתכנתת. אלא שבשנת 2004, החלה התדרדרות קשה במצבה הבריאותי של אשתו. אשתו חלתה במחלה קטלנית, בשנת 2005 התפטרת ממקום עבודתה והוכרה כנכה בשיעור של 100% על ידי ביטוח הלאומי. הנאשם במקביל לפרנסת המשפחה סעד את אשתו באופן יומיומי עד לפטירת בחודש מאי 2010. זאת ועוד, אחיו של הנאשם אשר סייע לו בטיפול אימו בת ה- 98, נפטר בשנת 2009. עוד ציין כי אח נוסף של הנאשם נמצא בבית אבות, וכי הנאשם הוא אפוטרופוס של אחיו ושל בן אחיו הסובל מתסמונת דאון. בשנת 2011, נפטר חמו ומאז הנאשם הוא זה שמטפל בחמתו הסובלת מבעיות רפואיות קשות ואף הוא זה המסיע אותה מדי יום למועדון קשישים. כיום הנאשם מטפל באימו בת ה- 98, ובחמתו בת ה- 94, באחיו ובבן אחיו כאמור הסובל מתסמונת דאון. כן ציין הסניגור כי מלבד הטיפול הרפואי של הנאשם, הוא זה שדואג לכל הצרכיה הכלכליים של אמו החולה. זאת חרף בעיותיו הבריאותית של הנאשם עצמו. לדברי הסניגור, נסיבות אלה לא אפשרו לנאשם לקבל החלטות רציונאליות, והביאו להידרדרות במצבו הנפשי ולשתיית אלכוהול. לדבריו, מדובר במקרים שאינם מאפיינים את אורח חייו הנורמטיביים של הנאשם העושה ככל שאל ידו על מנת להמשך לחיות בכבוד. במהלך הדיון העיד מעסיקו של הנאשם מר בוריס אבלוב ומסר כי מדובר בעובד מסור ומקצועי שמעולם לא השתכר וכל דאגתו הייתה ועודנה לפרנסת משפחתו. כמו כן, העיד בפני מר אלכס טיומקין, חברו של הנאשם מזה כ- 48 שנה. לדבריו, מהכירותו את הנאשם לאורך השנים היטב מדובר באדם ישר וטוב שהעבירות אינן מאפיינות אותו. לדבריו, מבלי להפחית מחומרת העבירות, עסקינן בנאשם שהחיים התאכזרו אליו שוב ושוב. דומה כי אין צורך להכביר במילים אודות חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ועל הצורך להעביר מסר ענישה מרתיע. מגמת הפסיקה היא שיש להחמיר עם נהגים שיכורים, ובפרט שבהיותם כך גרמו לתאונת דרכים. זאת לנוכח העובדה שכאשר נהג נכנס לרכב כשהוא שיכור, הוא מהווה סכנה ממשית לעצמו, ולציבור המשתמשים בדרך. מותב זה כבר ציין בשלל פסקי דין, כי צריכת אלכוהול בכלל ונהיגה בשכרות בפרט, משפיעה לרעה על כל הנהיגה, בין אם מדובר בשדה הראיה אשר מצטמצם, מהירות תגובה איטית, שיבוש בקואורדינציה ותפיסה מרחבית, ועוד. זוהי כמובן הגישה הכללית, אולם בשיטתנו הענישה היא כמובן אינדיבידואלית. ועלינו להביא במסגרתה גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם. בעניין זה יפים דבריו של בית משפט העליון כפי שנאמרו בע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2), 421: "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאבה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי-המשפט". (ראו עוד ע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 350, פסקה 7). עוד נוסיף, כי תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", התיקון קובע את העיקרון המנחה בענישה ואת השיקולים שבית המשפט רשאי לשקול בעת מתן גזר הדין. סעיף 40ג ו- 40ד לתיקון קובעים כי בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור. במקרה שלפנינו שיקול השיקום ידו על עליונה. לא ניתן להתעלם מנסיבותיו חייו הקשות והחריגות של הנאשם. כפי שהובאו בהרחבה בפני בית המשפט על ידיו סניגורו, מעסיקו וחברו של הנאשם. מדובר בנאשם שבמהלך שלוש שנים איבד כמעט את כל האנשים היקרים לו. כיום, בשארית כוחותיו וחרף מצבו הבריאותי, גילו הלא צעיר ובדידותו, מטפל במסירות באמו, בחמתו, באחיו הנמצא בבית אבות, ובאחיינו הסובל ממחלת תסמונת דאון. אכן, התרשמתי כי העומס הנפשי בה היה שרוי הנאשם, הצער העמוק בנבכי נשמתו, הסבל והייאוש מכך שכל החיים התהפכו עליו לרעה, לא אפשרו לו לקבל החלטות רציונאליות, וכאמצעי להתמודדות עם נסיבותיו חייו הטרגיות והקשיים היומיום, הובילו אותו לדאבון הלב אל הטיפה המרה. ככלל, לא התרשמתי כי העבירות שלפנינו מאפיינות את אורח חייו. זאת ועוד, הנאשם ציין בפני כי מאז המקרים עבר טיפול גמילה וכיום אינו נוגע באלכוהול. הנאשם ביקש להדגיש כי מדובר בהתנהגות חד פעמית שלא יישוב עליה. כמו כן, הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו והודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. בנסיבות האמורות, סבורני כי הטלת עונש של מאסר בפועל, כבקשת המאשימה, עשוי לסכן את מצבו הנפשי והרגשי של הנאשם שממילא כאמור אינו פשוט, ולפגוע קשות בטיפולו של הנאשם בבני משפחתו התלויים בו לחלוטין. התועלת לציבור בענישתו תצא מופסדת בכך שהתלויים בו יפלו למעמסה על הציבור. לנוכח האמור, ומבלי להקל ראש בחומרת העבירות בהן הודה והורשע הנאשם, לנוכח נסיבותיו האישיות והטרגיות, גילו המבוגר, מצבו הרפואי שלו ושל בני משפחתו, ולפנים משורת הדין, מצאתי לנכון לחרוג ממדיניות הענישה הראויה במקרים אלה, ולהשית עליו את העונשים הבאים: פסילה מלנהוג על רכב שהוא לתקופה של שלוש שנים בניכוי הפסילה המנהלית. הנאשם יפקיד רישיונו תוך 30 יום מהיום. למען הסר ספק הנאשם מוזהר שהעונש המקובל לנהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל. מאסר על תנאי של חמישה חודשים לשלוש שנים, אם ינהג בזמן פסילה. קנס בסך 20,000 ₪ (עשרים אלף ₪) או 120 יום ימי מאסר. הנאשם ישלם את הקנס בעשרים תשלומים שווים ורצופים, את התשלום הראשון ביום 01.09.2013. בנסיבות העניין, אין מקום לרכיבי ענישה נוספים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום. משפט תעבורהשכרות