בסעיף 2.9 לכתב התביעה המקורי נכתב כי ביום 29.8.96 התקיימה פגישה בין התובעים ובין פריצקר בה סוכם כי בגין המכירות בפרויקט בית הכרם הקיים תשולם עמלה אחידה בשיעור של 1.5% ואילו בגין מכירות בפרויקט בית הכרם הקטנה תשלום עמלה בשיעור של 0.4% "וכן סוכם כי התשלום יבוצע לקראת סיום שיווקם של מתחמים 4א' ו- 3 בפרוייקט הקיים". קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מתחם 4א: 1. בפניי תביעה לתשלום עמלות אשר לטענת התובעים התחייבו הנתבעים לשלם להם. הנתבעים מכחישים כי הייתה התחייבות שלהם לשלם עמלות. לחלופין טוענים הנתבעים כי התביעה, לפחות בחלקה, התיישנה. 2. התובעים (להלן: "התובעים" או "רשמן ופורת") ניהלו במועדים הרלוונטיים לתביעה עסק של שיווק דירות עבור יזמי פרויקטים. הנתבעת 1 (להלן: "חברת צוותא") היא חברה יזמית בתחום הנדל"ן. הנתבע 2, יצחק פריצקר (להלן: "פריצקר"), הוא יזם בתחום הנדל"ן אשר היה בתקופה הרלוונטית לתביעה בעל השליטה ומנהל הנתבעת 1. הצדדים השלישיים, אפריקה ישראל להשקעות בע"מ ודנקנר השקעות בע"מ היו שותפים יחד עם חברת צוותא בשני פרויקטים הרלבנטים לתיק זה, פרויקט "רמת בית הכרם" ופרויקט "בית הכרם הקטנה". 3. מטעם התובעים העיד בועז רשמן. מטעם הנתבעים העידו יצחק פריצקר ורפי ביסקר מי ששימש בשנת 1996 כמנכ"ל דנקנר השקעות. מטעם הצדדים השלישיים העיד זוהר קפלן, אשר שימש בתפקיד מנכ"ל שיווק בדנקנר השקעות החל מחודש יולי 1997. הרקע 4. אין מחלוקת כי בתאריך 24.3.1992 נכרת בין התובעים לבין חברת צוותא הסכם לפיו ישווקו התובעים עבור חברת צוותא את דירות המגורים אשר ייבנו על ידה בפרויקט רמת בית הכרם (ת/1). פרויקט זה, אשר אינו נשוא התביעה, יקרא להלן: "רמת בית הכרם" או "הפרוייקט הישן" או "בית הכרם הישן". על פי ההסכם הנוגע לפרויקט רמת בית הכרם, אמורים היו התובעים לקבל עמלה עבור הדירות אשר ימכרו בפרויקט, אשר בנוגע אליהן התובעים יצרו את הקשר הראשוני עם הרוכש. העמלה אותה אמורים היו לקבל התובעים הייתה בשיעור של 2% ממכירת כל דירה (סעיף 11.1.1 להסכם). בדירות בהן תהיה מעורבות של מתווך חיצוני או אדם אחר אשר יצר את הקשר הראשוני עם הרוכשים במכירה, סוכם כי התובעים יהיו זכאים לעמלה בשיעור של 1.25% ממכירת כל דירה (סעיף 11.1.2 להסכם). תקופת ההסכם נקבעה לשנה אחת, ונקבע כי בתום אותה השנה יתחדש החוזה למשך שנה נוספת וחוזר חלילה עד למכירת כל הדירות בפרויקט בהתאם להסכמים השונים אשר יעשו לגבי הפרויקט (סעיפים 4.1.2. ו- 4.1.1 להסכם). בתאריך 3.4.94 נחתם נספח לחוזה המקורי לפיו החל מתחילת השיווק של מתחם 9 בפרויקט ישונו שיעורי העמלות הקבועות בסעיפים 11.1.1 ו- 11.1.2 לחוזה המקורי ויעמדו על 1.3%. ההסכם בעניין פרויקט בית הכרם הקטנה 5. במהלך קיץ 1996 נערכה הנתבעת יחד עם הצדדים השלישיים לשיווק פרויקט נוסף ברמת בית הכרם בשם "בית הכרם הקטנה". 6. ביום 29.8.96 נערכה פגישה בין התובעים לבין פריצקר, במהלכה נערך פרוטוקול (ת/3). באותו מסמך, לאחר שנרשמו הנוכחים בפגישה, נרשם כך: הוחלט היות וה"ה רשמן ופורת מעונינים להקדיש מרב מאמציהם לקידום שיווק פרוייקט, "בית הכרם הקטנה" להלן הפרוייקט החדש והיות ולטענתם כמות המכירות תגדל משמעותית בשני הפרוייקטים (בית הכרם הקיים והחדש) וזאת בעיקר הודות למאמציהם לכן ע"מ להמריצם הסכים יצחק פריצקר להודיע לשותפיו ולקבל הסכמתם שהחל מיום 1/9/96 יקבלו ה"ה עמלות כדלקמן: מכירות בית הכרם הקיים 1.5%. מכירות בית הכרם החדש 0.4%. ה"ה רשמן ופורת יצחק פריצקר פריצקר הוא שניסח את ת/3 וערך אותו בכתב ידו, יום לפני היציאה לקידום השיווק של בית הכרם הקטנה (רשמן, עמוד 28 לפרוטוקול). 7. לטענת התובעים, ההסכם מיום 29.8.96 הוא הסכם מחייב, ועל פי הסכם זה חייבים הנתבעים לשלם להם את העמלות בגין מכירות בית הכרם החדשה. לטענת הנתבעים מדובר בהסכם עם תנאי מתלה, כאשר ההתחייבות היחידה על פי המסמך היא לפנות לשותפות האחרות ולבקש את הסכמתן להסדר המוצע. עוד לטענת הנתבעים, פריצקר פנה אל "דנקנר" בבקשה לאשר תשלום עמלה זו, אך "דנקנר" הטילה על כך וטו מוחלט, ולכן פריצקר לא פנה כלל לחברת אפריקה ישראל. לפי גרסת הנתבעים, פריצקר הודיע לתובעים כי השותפים לא אישרו את ההסדר, כמה ימים לאחר שנחתם ת/3. בתשובה לטענות הנתבעים טוענים התובעים כי פריצקר מעולם לא הודיע להם שהשותפים לא אישרו את ההסדר, ולא זו בלבד, אלא שההסדר, ככל שהוא נוגע להגדלת העמלות בפרויקט רמת בית הכרם יושם באופן מיידי, מה שתומך בכך שאכן נכרת הסכם. האם הודיע פריצקר כי אין הסכמה של השותפות 8. רשמן העיד כי הנתבעים או מי מהם מעולם לא הודיעו לתובעים כאילו השותפים לא אישרו את ההסדר על פי ת/3 (סעיף 20 לתצהיר). עוד לפי עדותו, ת/3 יושם בפועל ולתובעים שולמה על פיו העמלה המוגדלת של 1.5% עבור פרויקט רמת בית הכרם. כאשר התבקש להגיב לכך שפריצקר אומר שהודיע לו מפורשות שאין הסכמה של השותפים, כמה ימים אחרי שנחתם ת/3, השיב רשמן: "לא היו דברים" (עמוד 21 לפרוטוקול). בעדותו בבית המשפט העיד רשמן כי בעת שחתמו על ת/3 הבהיר פריצקר כי לא תהיה כל בעיה לקבל את הסכמת שותפיו (עמ' 15 לפרוטוקול). עוד לפי עדותו, לאורך התקופה פריצקר אמר לו מספר פעמים כי התובעים יקבלו את העמלה עבור קידום שיווק בית הכרם הקטנה, כפי שקיבלו את העמלה עבור שיווק רמת בית הכרם (עמודים 17 ו- 31 לפרוטוקול). 9 לפי תצהירו של פריצקר: "ההתחייבות היחידה ע"פ המסמך האמור היא לפנות לשותפות האחרות ולבקש את הסכמתן להסדר המוצע. אין זכר להתחייבות לשלם את העמלות בהעדר הסכמה מהשותפות האחרות" (סעיף 19 לתצהיר) עוד לפי התצהיר: "סמוך לאחר חתימת הפרוטוקול פניתי לחברת דנקנר. על-סמך הניסיון, חב' אפריקה ישראל הייתה בדרך כלל מסכימה רק לדברים שחב' דנקנר הייתה מסכימה להם קודם. לכן לא היה טעם לפנות תחילה לחב' אפריקה. אך כשפניתי לחב' דנקנר (ודיברתי שם עם רפי ביסקר מטעם חב' דנקנר) נתקלתי בסירוב מוחלט" (סעיף 20 לתצהיר וראו גם את עדותו בעמוד 41 לפרוטוקול). "חברת דנקנר ראתה בהצעה לשלם עמלות אלו לתובעים ניגוד אינטרסים, זאת לאור הקשר בין התובעים לבין המיזם המשותף הקודם (שבו חלקה של חב' צוותא היה 60%) והיא הטילה וטו מוחלט על כל התקשרות עם התובעים לענין פרוייקט "בית הכרם הקטנה" ולא הסכימה לשלם עמלה בשיעור 0.4% או בכל סכום אחר לתובעים בקשר למכירת דירות בפרוייקט "בית הכרם הקטנה". סירוב מוחלט וחד-משמעי זה שם קץ להצעה ולא היה צורך לנסות ולשכנע את חב' אפריקה, מאחר ובהעדר הסכמה של כל השותפות למיזם המשותף ממילא לא ניתן היה להסכים להצעה" (המשך סעיף 20 לתצהיר וראו גם את עדותו בעמוד 43 לפרוטוקול). פריצקר הצהיר כי הודיע לתובעים על הסירוב האמור, והכל נעשה במהלך מספר ימים לאחר חתימת הפרוטוקול, כך שכבר בחודש 9/1996 ידעו התובעים שלא יהיו זכאים לעמלות בקשר למכירות הדירות בפרויקט "בית הכרם הקטנה" (סיפא של סעיף 20 לתצהיר; עמוד 43 לפרוטוקול). לפי עדותו, התובעים ביקשו שלפחות "יצ'פרו" אותם במסגרת פרויקט רמת בית הכרם (סוף סעיף 20 לתצהיר; עמוד 45 לפרוטוקול). 10. אני מעדיפה את עדותו של רשמן לפיה פריצקר מעולם לא הודיע לתובעים על כך שהשותפים לא אישרו את ההסדר שהוצע וכי ברור היה לתובעים שההסכם בתוקף. עדותו של רשמן נתמכת בכך שמיד לאחר שנחתם ת/3, עלתה העמלה בפרויקט רמת בית הכרם ל- 1.5%, כאשר לפי ת/3 גם העלאת עמלה זו הייתה חלק מהתמורה שיקבלו התובעים עפ"י ההסדר וגם היא הייתה טעונה הסכמה של השותפים. הנתבעים אינם חולקים על כך שהעמלה בפרויקט רמת בית הכרם עלתה ל- 1.5%. הדבר אף עולה ממזכר של הנתבעים אל בא כוחם מיום 11.11.04 בו מאשרים הנתבעים שהעמלה בפרויקט רמת בית הכרם אכן עלתה כאמור (ת/6), שיק של הנתבעת אל התובעים מיום 7.8.97, כאשר בספח מצוינת עמלה של 1.5% (ת/7) וחשבונות מאושרים של התובעים מיום 3.7.97 ומיום 4.6.97 בגין תשלום עמלה של 1.5% (ת/8 ו- ת/9). לשאלה האם השותפים אישרו את העלאת העמלה בפרויקט רמת בית הכרם ל- 1.5% השיב פריצקר כי הוא לא היה זקוק לאישור שאר השותפים בעניין עמלה זו (עמ' 39 לפרוטוקול). לפי גרסתו: "זה גם אישור שניתן בדיעבד" (עמוד 39 לפרוטוקול). לשאלה מה הכוונה באישור שניתן בדיעבד השיב פריצקר: "כשבאו לחתימת השיקים" (עמוד 40 לפרוטוקול). לשאלה האם העמיד את שותפיו בפני עובדה, השיב פריצקר: "בבית הכרם הישנה הייתי מנהל והיו לי סמכויות יותר נרחבות. בבית הכרם החדשה לא הייתי מנהל" (עמוד 40 לפרוטוקול). 11. גרסתו של פריצקר בעניין העלאת העמלה ברמת בית הכרם לא הייתה עקבית, איננה נתמכת בעדויות של השותפים לפרויקט ואיננה סבירה. אם בתחילת העדות השיב פריצקר כי הוא לא נזקק לאישור השותפים בכל הנוגע להעלאת העמלה ברמת בית הכרם, הרי בהמשך הוא העיד כי הם נתנו אישור בדיעבד להעלאה זו. לשאלה האם נכון כי בפרויקט רמת בית הכרם היה פריצקר הגורם הדומיננטי שקיבל את רב ההחלטות השיב רפי ביסקר, מי ששימש בשנת 1996 כמנכ"ל דנקנר השקעות, כי אינו זוכר בדיוק, אולם השותפות שהיתה בין הצדדים היתה שותפות מסוג של קבלת החלטות במשותף, בלי קשר לאחוזים, ולא שותפות של הכתבה (עמוד 60 לפרוטוקול). לפי עדותו של ביסקר, גם בפרויקט הישן שבו פריצקר היה יותר דומיננטי והוביל את הפרויקט, היתה זו "הובלה בהסכמה" (עמוד 60 לפרוטוקול). בחקירה נגדית לב"כ התובעים השיב ביסקר כי לא היה מקרה שבו פריצקר כפה את החלטתו עליו ועל השותפים מכח זה שהוא היה השותף הבכיר (עמוד 62 לפרוטוקול). עדותו של בריסקר אינה מתיישבת עם עדותו של פריצקר על כך שלא נזקק להסכמת השותפים בפרויקט הישן. 12. אין הגיון בהעלאת העמלה ברמת בית הכרם, ללא כל תמורה מצד התובעים. לפי גרסת פריצקר, ההסכם היה כפוף לאישור השותפים, ואם אמנם הודיעו השותפים כי אינם מקבלים את ההסכם, לא ברור על מה היה עליו לפצות את התובעים. אין גם הגיון במתן אישור להעלאת העמלה ברמת בית הכרם, מבלי לתת את העמלה בבית הכרם החדשה, שכן המטרה במתן העמלות בשני הפרויקטים הייתה אחת, הגברת המכירות בשני הפרויקטים. 13. פריצקר העיד כי כאשר פנה לחב' דנקנר ודיבר עם רפי ביסקר הוא נתקל בסירוב מוחלט, שכן חברת דנקנר ראתה בהצעה ניגוד אינטרסים, לאור הקשר בין התובעים לבין המיזם המשותף הקודם שבו חלקה של צוותא היה 60%, והיא הטילה וטו מוחלט על כל התקשרות עם התובעים לעניין פרויקט בית הכרם הקטנה (סעיף 20 לתצהיר פריצקר). לפי עדותו הוא פנה אל רפי ביסקר וניסה לשכנע אותו מספר פעמים אך רפי ביסקר סירב, ובכל שיחה הוא היה בוטה יותר (עמוד 41 לפרוטוקול). בחקירה הנגדית הוא הוסיף טעם נוסף להתנגדות של רפי ביסקר והוא כי דנקנר לא רצה לראות את התובעים בפרויקט, הן מסיבות ענייניות והן מסיבות אישיות (עמוד 43 לפרוטוקול). הגרסה לפיה רפי ביסקר ראה בהצעה ניגוד עניינים מעוררת אף היא ספקות, במיוחד לאור עדותו של פריצקר שמטרת ההסדר הייתה לקדם את שני הפרויקטים ולמנוע הפרעה של התובעים בשיווק הפרויקט החדש. יש להניח כי פריצקר לא היה מעלה בפני השותפים הצעה אשר טומנת בחובה ניגוד אינטרסים כה בולט, וודאי שלא היה מתחייב לקבל את הסכמת השותפים, כפי שעשה בת/3. ואם היה, אמנם, ניגוד עניינים בין שני הפרויקטים, לא ברור מדוע העלו פריצקר ושותפיו את העמלה של התובעים בפרויקט רמת בית הכרם מ- 1.3% ל- 1.5%. 14. לשאלה האם הוא זוכר פניה של פריצקר אליו בעניין תשלום עמלה בסך 0.4% לתובעים מכל המכירות בבית הכרם הקטנה השיב ביסקר כי קשה לו לזכור פניה ספציפית של פריצקר אליו מלפני 15 שנים. הוא אינו זוכר שהייתה כזו פניה. לפי עדותו: "אם הוא (פריצקר) אומר (שהייתה כזו פניה) יכול להיות שהוא צודק" (עמ' 60 לפרוטוקול). לשאלה האם התובעים ביצעו תפקיד כלשהו בקשר לפרויקט בית הכרם הקטנה השיב ביסקר כי אינו זוכר (עמוד 60 לפרוטוקול). 15. זוהר קפלן, אשר שימש סמנכ"ל שיווק בחברת דנקנר השקעות, העיד כי איננו זוכר שהיה מודע לכך שפריצקר עשה סיכום עם התובעים לפיו עמלת השיווק בפרויקט "רמת בית הכרם" תעלה ל- 1.5% תוך כדי השיווק (עמ' 63 לפרוטוקול). מחקירתו הנגדית של קפלן בבית המשפט עלה כי הוא החל לעבוד בדנקנר השקעות רק בחודש יוני 1997 ולכן לא יכול היה לדעת על פניותיו של פריצקר, אשר היו לפי גרסת פריצקר באוגוסט 1996. 16 במהלך עדותו הסביר, כאמור, פריצקר כי אחת הסיבות לכך שדנקנר דחה את ההסדר הייתה שהוא לא היה מעוניין בתובעים. לשאלה כיצד מתיישבת עדותו זו עם העובדה שהתובעים קיבלו את השיווק הבלעדי של סביוני בית הכרם שם דנקנר הייתה שותפה ב- 50% השיב פריצקר: "את זה תשאל אותו" (עמוד 43 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט ממתי ידע שביסקר אינו סובל את התובעים השיב פריצקר כי ידע זאת לאורך כל הדרך (עמוד 43 לפרוטוקול). ביסקר נשאל על יחסו אל התובעים והשיב: "אני לא נגד אף אחד בתיק. עובדה שהתובעים קיבלו אצלנו עבודה בפרוייקט אחר. באותו פרוייקט פריצקר לא היה שותף" (עמוד 61 לפרוטוקול). 17. עדותו של רשמן לפיה פריצקר לא הודיע לתובעים על כך שהשותפים דחו את ההסדר נתמכת גם בכך שבתאריך 27.10.96 שלחו התובעים מכתב אל פריצקר בו הם מבקשים כי יעביר הוראת תשלום להנה"ח של צוותא בגין עסקאות וחוזים שנחתמו בפרויקט בית הכרם הקטנה עד לאותו מועד (נ/7). 18. עדותו של רשמן לפיה פריצקר אמר כי לא תהיה כל בעיה לקבל את הסכמת השותפים נתמכת בנוסח ת/3 בו התחייב פריצקר "להודיע לשותפיו ולקבל את הסכמתם" להסדר. ההתכתבות בינואר 1998 19. רשמן העיד כי בתאריך 8.1.98 התקיימה פגישה בין התובעים ובין פריצקר. לפי עדותו, באותה פגישה אמר פריצקר שהוא הולך לדנקנר לגמור את העניין ולהביא את השיק בעניין עמלות בית הכרם הקטנה (עמוד 18 לפרוטוקול). לפי עדותו של רשמן, בזיקה לאותה פגישה שלחו התובעים אל פריצקר את המכתב ת/12 בו ביקשו כי תועבר אליהם העמלה בשיעור של 0.4% ממכירות בית הכרם הקטנה עפ"י ההסכם ביניהם (סעיף 27 לתצהיר רשמן). רשמן הצהיר כי במועד זה היו התובעים זכאים לקבל את התשלום בגין בית הכרם הקטנה, שכן הסיכום היה שהסכום יועבר לקראת סיום שיווק מתחמים 3 ו- 4א' ברמת בית הכרם (סעיף 28 לתצהיר רשמן). פריצקר הגיב על דרישת התובעים בכתב יד, על גבי מכתבם וכתב: "בועז, אמיר שלום, אני מכחיש בתוקף שביום 8.1.98 נעשה סיכום כלשהו ביננו להד"מ. ביום זה היה בקור שלי במשרד המכירות ושיחה ביננו בה הבטחתי לשלם סכום כלשהו... (לא ברור) על ידי החברות ע"ח עמלות עתידיות וזאת כדי לעזור לכם כלכלית. יצחק פריצקר להזכירכם 3 דירות במתחם 3 עדיין לא מכורות" (המכתב הוגש וסומן ת/13). בתשובתו מכחיש פריצקר כי ביום 8.1.98 נעשה סיכום בעניין בית הכרם הקטנה, למרות שבמכתב שנשלח אליו, לא נכתב כי ביום זה נעשה ההסכם. הגרסה לפיה פריצקר פנה אל השותפים ואלה לא אישרו את ההסכם נשוא המסמך ת/3 כלל לא עלתה על ידו בתגובה. 20. רשמן הצהיר כי תרשומת זו של פריצקר הייתה הפעם הראשונה בה נרמז או נאמר לתובעים כי הנתבעים מסרבים לשלם את העמלה. עוד לפי תצהירו, הגרסה בת/13 כאילו מדובר במקדמה "על חשבון עמלות עתידיות" היא שקר וכזב, מעולם לא ניתנו לתובעים מקדמות ועובדה שמעולם לא קוזזו מקדמות מהעמלות. לפי תצהירו, התובעים גם לא היו זקוקים לכל עזרה כלכלית ולא היה להם צורך ב"גמילות חסדים" (סעיף 30 לתצהיר). בחקירה הנגדית הוא הוסיף כי לא הגיע לתובעים כל פיצוי (עמוד 19 לפרוטוקול). פריצקר עמד על כך שהשיחה מיום 8.1.98 עסקה אך ורק בעמלות שאמורות היו להגיע לתובעים בגין הפרויקט הקודם, פרויקט רמת בית הכרם, ומה שדובר היה לשלם מקדמה כלשהי, על חשבון עמלות עתידיות, על מנת לעזור לתובעים כלכלית (סעיף 28א. לתצהיר פריצקר; פריצקר, עמוד 51 לפרוטוקול). 21. ביום 8.1.98, היום בו התקיימה הפגישה בין התובעים ובין פריצקר, שלח פריצקר מכתב לדנקנר בו המליץ לשלם לתובעים בונוס מיוחד בסך 25,000 ₪ (ת/14). במכתב כתב פריצקר לזוהר קפלן: "נא לדאוג להכנת תשלום זה מחשבון בית הכרם הקטנה. תשלום זה מהווה פיצוי להם מזמן שיצאנו בשיווק שלא על ידם" באותו מכתב ביקש פריצקר מזוהר קפלן: "2. אבקשך עם התחלת עבודתם בשיווק עבור החברות אפריקה ישראל ודנקנר להחתים אותם (את התובעים, ע.כ.) כי אין להם כל תביעה מכל סוג שהוא לרבות תביעה כספית בגין עמלות העבר עד ל- 1/1/98 מהחברות דנקנר, אפריקה ישראל צוותא ופריצקר". רשמן הצהיר כי סמוך ליום 8.1.1998 קיבל טלפון מחברת דנקנר לפיו מחכה להם שיק ע"ש 25,000 ₪ ועליהם להגיש חשבונית. התובעים נדהמו מהסכום המגוחך, לטענתם, שלא שיקף כלל את המגיע להם וביקשו להבין במה מדובר, ועל כן נשלח אליהם בפקס מכתבו של פריצקר המופנה לזוהר קפלן (סעיף 32 לתצהיר רשמן). התובעים סרבו לקבל תשלום זה וסירבו לחתום על כתב ויתור כלשהו (סעיף 32 לתצהיר רשמן; רשמן, עמ' 18 לפרוטוקול). 22. עדותו של פריצקר לפיה תוכן השיחה מיום 8.1.98 עסק רק בעמלות שאמורות היו להגיע לתובעים עומדת בסתירה למכתב שנשלח לדנקנר (ת/14) בו המליץ פריצקר, לשלם לתובעים פיצוי על כך שלא שולבו בפרויקט בית הכרם הקטנה. עדותו של רשמן לפיה התובעים סרבו לקבל את הסכום תומכת בכך שלא דובר על פיצוי. סתירות ואי התאמות התגלו בעדותו של פריצקר בנוגע לבקשתו מדנקנר להחתים את התובעים על כתב ויתור ובעיין היחסים בין התובעים ובין אפריקה ישראל ודנקנר. בעדותו אמר פריצקר כי בשלב בו הוא ביקש מדנקנר להחתים את התובעים על כתב הויתור הוא לא ידע שנסגרו הסכמים בין התובעים ובין אפריקה ישראל ודנקנר (עמוד 53 לפרוטוקול). לפי עדותו היה כאן צד אנושי, ותו לא (עמוד 53 לפרוטוקול). לשאלה מדוע התנה את התשלום בויתור על תביעות השיב פריצקר: "מאותה סיבה שעובד עוזב חברה או דייר מקבל דירה, הכל ברוח טובה, מצד אחד מקבלים מכתב פיצויים וכל המגיע ועוד תוספת בונוס של חודשיים ומצד שני אל תיזכר בעוד שנתיים שאני חייב לך משהו" (עמוד 54 לפרוטוקול). בהמשך הודה פריצקר כי הוא ביקש זאת מדנקנר שכן: "בגלל ההסכם העתידי הם (דנקנר, ע.כ.) החזיקו את המנוף שאיפשר להחתים על כתב ויתור" (עמוד 55 לפרוטוקול). בניגוד לדברים שאמר בתחילת עדותו על כך שהוא לא ידע שנחתמו הסכמים בין התובעים ובין דנקנר, התברר שלא זו בלבד שהוא ידע שנחתם הסכם, אלא הוא סבר שזה יהיה המנוף אשר בעזרתו ניתן יהיה להחתים את התובעים על כתב ויתור. לשאלת בית המשפט מדוע הוא עצמו לא ביקש מהתובעים לחתום על כתב ויתור השיב פריצקר: "אני ביקשתי את זה מדנקנר" (עמוד 54 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט מדוע לשלם את הבונוס מחשבון בית הכרם הקטנה, אשר שם, לפי גרסתו של פריצקר, לא הייתה כל מעורבות של התובעים, השיב פריצקר: "כי היה פה איזה פצע כזה שהגליד אמנם שכל הזמן מתייחס לאותה הבטחה שלי מהעבר שבכל אופן אל תבודדו אותם מהפרוייקט של בית הכרם הקטנה כדי לסגור מעגל שלא הצלחתי לשכנע 0.4% אז לפחות משהו" (עמוד 56 לפרוטוקול). בהמשך הוא הוסיף כי העובדה שהוא הסכים לכך שהתובעים יעברו לעבוד עם אפריקה ישראל ודנקנר הייתה סיבה נוספת לתשלום הסכום מחשבון בית הכרם הקטנה (עמוד 56 לפרוטוקול). 23. לשאלה בגין איזה עמלות עבר חשש פריצקר שהתובעים עלולים להגיש תביעה עתידית השיב פריצקר: "כל תביעה כספית שהיא. הרי אין לי תביעה על בטון רק תביעה על עמלות" (עמוד 55 לפרוטוקול). 24. כפי שטוענים התובעים, העובדה שפריצקר ביקש כי כתב הויתור עליו יחתמו התובעים יהיה גם כלפיו באופן אישי, תומכת בכך שהוא חשש גם מפני תביעה אישית נגדו. 25. זוהר קפלן העיד כי איננו זוכר את מכתב הפניה של פריצקר אליו, אך הוא זכר חד משמעית כי לפני שהתקשר עם התובעים לשיווק פרויקט סביוני בית הכרם אמר לו פריצקר שבהזדמנות יחתים את התובעים על כך שאין להם תביעות והוא ענה לו שאם הם ירצו הם יחתמו ואם לא, אז לא (עמ' 65 לפרוטוקול). ביסקר העיד כי בתחום של יזמות לפרויקים לבניה יש כאלה שמחתימים אנשים שנתנו שירות ויש כאלה שלא (עמ' 61 לפרוטוקול). 26. העובדה שמבין כל השותפים פריצקר הוא היחיד שביקש את החתימה על כתב הויתור, אומרת דרשני. קשה להשתחרר מהרושם כי מטרת המהלך של הפניה לדנקנר, אשר נעשה ללא שיתוף התובעים וללא ידיעתם, היה ללחוץ על התובעים לוותר על דרישותיהם בעניין העמלה של בית הכרם הקטנה. העובדה שהתשלום נעשה מקופת בית הכרם הקטנה תומך בכך שהתשלום נעשה בזיקה לעמלה שדרשו התובעים. זיקה זו אף עולה מתשובתו של פריצקר אשר צוטטה לעיל. מועד תשלום העמלות ושאלת ההתיישנות 27. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה מתי התגבשה הזכות של התובעים לקבל את העמלות. שאלה זו חשובה שכן לטענת הנתבעים, גם אם תתקבל גרסת התובעים, הרי המועד בו צריך היה לשלם את העמלות הוא בסמוך לאחר מכירת כל דירה ודירה, כפי שסוכם בעניין שיווק הפרויקט הישן, ועל כן התיישנה התביעה בגין הדירות אשר נמכרו עד ליום 27.8.1997 אשר בגינן הגיעה עמלה ביום 26.9.1997. 28. לתובעים היו מספר גרסאות בנוגע למועד תשלום העמלות. בסעיף 2.9 לכתב התביעה המקורי נכתב כי ביום 29.8.96 התקיימה פגישה בין התובעים ובין פריצקר בה סוכם כי בגין המכירות בפרויקט בית הכרם הקיים תשולם עמלה אחידה בשיעור של 1.5% ואילו בגין מכירות בפרויקט בית הכרם הקטנה תשלום עמלה בשיעור של 0.4% "וכן סוכם כי התשלום יבוצע לקראת סיום שיווקם של מתחמים 4א' ו- 3 בפרוייקט הקיים". בשאלה 14 לשאלון נשאלו התובעים מתי נעשה הסיכום לפיו סכום העמלות בשיעור של 0.4% יועבר אליהם לקראת סיום שיווק מתחם 4א' ומתחם 3 והם השיבו: "הסיכום היה בתאריך 8/1/98". בתאריך 27.10.96 שלחו התובעים אל פריצקר מכתב בו הם מבקשים כי תשולם להם העמלה בשיעור 0.4% לחוזים שנחתמו עד לאותו יום בפרויקט בית הכרם הקטנה (נ/7). מכתב זה אינו מתיישב עם הגרסה לפיה מלכתחילה סוכם כי התשלום יהיה לקראת סיום שיווק מתחם 4א' ומתחם 3. בחקירה הנגדית נשאל רשמן האם מהיום בו חתמו על ת/3 הוא ידע כי התשלום יהיה בסיום השיווק והשיב: "לא. אני אומר שהכסף יועבר אלינו לקראת סיום השיווק. ידעתי את זה מסיום הדירה לדוגמא. זאת לאחר מס' בקשות לתשלום עמלה בגין 0.4 אחוז שהועברו לפריצקר בשלב מוקדם יותר בתחילת הדרך בשיחות בינינו הודיע שהכסף יועבר במועד יותר מאוחר לקראת סיום השיווק למרות שהוצאנו מסמך ראשוני במועד יותר מוקדם" (עמוד 22 לפרוטוקול). על הגרסה לפיה לכל אורך הדרך אמר להם פריצקר כי כאשר הם יסיימו את העבודה במתחמים הישנים, הם יקבלו את העמלה עבור בית הכרם הקטנה חזר רשמן מספר פעמים (עמוד 21 לפרוטוקול; עמוד 22 לפרוטוקול). 29. פריצקר, אשר הכחיש כי התחייב לשלם את העמלה, לא יכול היה להתייחס לעדות של רשמן בעניין מועד התשלום, אלא רק להכחישה. 30. הגרסאות השונות של רשמן אכן פוגעות במהימנות עדותו, אולם לא במידה כזו אשר תביא לכך שלא ניתן יהיה לבסס עליה ממצאים. גרסתו לפיה הוסכם שהתשלום יהיה לקראת סיום שיווק מתחמים 3 ו- 4א' נתמכת באמור במכתב ששלחו התובעים לפריצקר ביום 20.1.98 (ת/12) בו נכתב כי זה הסיכום, למרות שבאותו שלב לא נהיה לתובעים כל אינטרס בקביעת מועד זה כמועד התשלום. אני מקבלת, אפוא, את עדותו של רשמן לפיה מועד תשלום העמלות היה לקראת סיום שיווק מתחם 4א ומתחם 3 בפרויקט רמת בית הכרם, ודוחה את הטענה כי התביעה התיישנה. 31. אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה העילה של מצג שווא התיישנה בחלוף 7 שנים ממועד החתימה על ת/3. מצג השווא נעשה, אמנם, באותו שלב, אך התובעים לא ידעו ולא יכולים היו לדעת על כך שמדובר במצג שווא ועל כך שאין בכוונת הנתבעים לדאוג לכך שהעמלות ישולמו, עד לינואר 1998. 32. אשר לטענת השיהוי שהעלו הנתבעים, אכן לא ברור מדוע השתהו התובעים והגישו את תביעתם רק בשנת 2004. עם זאת, לא מתקיימות במקרה זה הנסיבות המצדיקות קבלת טענת שיהוי. הנתבעים לא הוכיחו כי שינו מצבם לרעה עקב השיהוי, ולא הוכיחו כי נגרם להם נזק בגינו (ראו לעניין את ע"א 6805/99 תלמוד תורה נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד נז(5) 433 (2003)). נטל ההוכחה ומהימנות העדים 33. שני הצדדים החליטו להסתפק בעדות יחידה של בעל דין. 34. שני הצדדים לא הביאו עדים אשר יכולים היו לתמוך בגרסתם. התובעים לא הזמינו את אשת המכירות אשר איישה, לטענתם, את הדירה לדוגמא. הנתבעים מצידם לא הביאו כל ראיה אשר תתמוך בעדות של פריצקר לפיה בבית הכרם הקטנה הייתה דירה לדוגמא משלה. 35. טענת הנתבעים לפיה יש לזקוף לחובת התובעים את אי העדתו של התובע 2 תמוהה לאור התנגדותם לבקשת התובעים להשמיע את עדותו של אמיר פורת לאחר שהסתיימה החקירה הנגדית של פריצקר, התנגדות אשר התקבלה בהחלטה מיום 24.6.07. 36. אין מחלוקת כי המסמך ת/3 נחתם. אין גם מחלוקת כי פריצקר התחייב להודיע לשותפים ולקבל את הסכמתם לשלם את העמלות בהתאם לת/3. המחלוקת היא בשאלה האם פנה פריצקר לשותפים והאם הודיע לתובעים על כך שהשותפים לא הסכימו להסדר, ובעניין זה מוטל הנטל על פריצקר, ולא על התובעים, מה גם שהמסמך ת/3 ותשלום העמלות בהתאם למסמך זה, תומכים בגרסת התובעים על כך שפריצקר מעולם לא אמר להם כי השותפים דחו את ההסדר. 37. ב"כ הנתבעים מביע בסיכומיו תמיהה על כך שהתובעים הסתמכו על שתיקת הנתבעים, טענה אשר לטענתו הנה "מקוממת ואינה נראית על פניה רצינית". לטענתו, עסקה של קרוב לחצי מיליון ₪ לא עושים על פי שתיקה וברור שהתובעים, כמו כל אנשי עסקים סבירים, היו דורשים תשובה פוזיטיבית, אם יש או אין אישור, אלא אם כבר קיבלו תשובה שלילית, כפי שטוען הנתבע 2. לטעמי, תמוהה יותר העובדה שפריצקר, אשר חתם על המסמך ת/3, לא הבהיר לתובעים בכתב כי השותפים להסכם דחו את ההסדר. הדבר תמוה עוד יותר בהתחשב בכך שהעמלה ברמת בית הכרם אכן הועלתה, מבלי שהיה לכך כל הסדר כתוב וכל הסבר בכתב, מדוע משולמת תוספת זו. לא ברורה לי גם טענת הנתבעים לפיה ההסתמכות על הגדלת העמלות של הפרויקט הראשון לא הייתה סבירה. עילת התביעה 38. התובעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם והוכיחו כי הנתבעים פעלו שלא בתום לב בקשר להסכם ת/3, הפרו את ההתחייבות לקבל את הסכמת השותפים ויצרו מצג לפיו נכרת, כביכול הסכם, מקום בו לטענתם הסכם לא נכרת. לפי סעיף 27(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973: "חוזה שהיה טעון הסכמה של אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה." לפי סעיף 28(א) לחוק החוזים (חלק כללי): "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי קיומו." לאור קביעתי לפיה לא הוכח שפריצקר אכן פנה לשותפים על מנת לקבל את הסכמתם ולאור הוראת סעיף 28(א) לא זכאים הנתבעים להסתמך על אי קיומו של התנאי (ראו לעניין זה את בג"צ 6231/92 אלברט זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4) 749 (1995)). 39. קיימת מחלוקת מלומדים בשאלת תוקפו של חוזה על תנאי. לדעת פרופ' דניאל פרידמן, חוזה על תנאי הוא חוזה תקף ומחייב לכל דבר, שכל ההבדל בינו ובין חוזה מוחלט הוא בעניין התוכן. לעומתו סבר פרופ' גד טדסקי כי חוזה על תנאי הוא אכן חוזה שלם, אך אין לראותו כחוזה תקף עד התקיים התנאי. לדעת פרופ' גבריאלה שלו חוזה על תנאי הוא חוזה שלם מרגע כריתתו (פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 472 - 473 (2005)). אם טרם נכרת החוזה, כי אז חוסר תום הלב של הנתבעים הוא בניהול המשא ומתן, ובנסיבות המקרה זכאים התובעים לפיצויי קיום בגין עילה זו. ראו לעניין זה את פסק הדין שניתן בפרשת קל בניין (ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה, פ"ד נו(3) 289 (2002)) שם נפסקו פיצויי קיום במקרה בו חברה הזמינה הצעות לביצוע עבודה במסגרת מכרז, ניהלה משא ומתן עם המציעים, סיכמה את כל התנאים עם אחד המציעים וכל שנותר הוא הצורך באישורה של מועצת המנהלים של החברה, אך מועצת המנהלים החליטה שלא לאשר העיסקה וכרתה חוזה עם מציע שלא נטל חלק במכרז, כאשר בהתנהגותה זו הפרה החברה את חובתה לנהוג בתום לב. אם נכרת חוזה, מדובר בחוסר תום לב בקיום החוזה, המהווה הפרה של החוזה, שכן כפי שנפסק, אי עמידה בדרישת תום הלב עולה למעשה כדי הפרת חוזה (ע"א 3912/90EXIMIN S.A נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל, פ"ד מז(4) 64 (1993)). התובעים פעלו בהתאם למצג והפעילו דירה לדוגמא ועובדה זו מחזקת את זכותם לקבל פיצוי בגובה התמורה המגיעה להם על פי החוזה. יש להדגיש כי לשיטתו של פריצקר הם לא היו חייבים להפעיל דירה לדוגמא, אלא רק להקדיש את מרב מאמציהם לקידום שיווק פרויקט בית הכרם הקטנה. עמידה בתנאי ההסדר 40. ההסכם (ת/3) כלל שתי התחייבויות: א. העלאת העמלה בפרויקט רמת בית הכרם ל- 1.5%. ב. תשלום עמלה בשיעור של 0.4% בפרויקט בית הכרם הקטנה. 41. רשמן העיד כי הצורך של הנתבעים בשירותי התובעים ונכונותם של הנתבעים לשלם לתובעים את העמלה של 0.4% נבעו מכך שבפרויקט בית הכרם הקטנה לא הייתה דירה לדוגמא וכי בעקבות ההסכם ת/3, הוקמה במתחם 4א' של רמת בית הכרם דירה לדוגמא לצורך קידום השיווק של בית הכרם הקטנה (סעיף 14 לתצהיר רשמן). עוד לפי עדותו, הדירה לדוגמא הופעלה על ידי התובעים ואוישה על ידי סוכנת מכירות שהועסקה על ידם ועל חשבונם (סעיף 16 לתצהיר רשמן). פריצקר הכחיש כי הכוונה הייתה שהתובעים יפעילו דירה לדוגמא (עמוד 37 לפרוטוקול). לשאלה מה ציפה מהתובעים בכל הנוגע לפרויקט בית הכרם הקטנה השיב פריצקר: "להיות חלק מהצוות השיווקי. למשל לא להיות שליליים כלפי קונים שלא מוצאים דירות בבית הכרם הישן. קואופרטיבים לטובת שני הפרויקטים" (עמוד 36 לפרוטוקול). לשאלה האם כל מה שהיה עליהם לעשות זה לא להשמיץ את הפרויקט החדש השיב פריצקר: "בנוסף שכל מי שמגיע לאזור המכירות של בית הכרם החדש ימצא דירה באחד הפרוייקטים או אצלנו או בקטנה" (עמוד 37 לפרוטוקול). מדובר היה בדמי שיתוף פעולה (שם). מעדותו של פריצקר עולה כי המטרה הייתה להגדיל את המכירות בשני הפרויקטים (עמוד 38 לפרוטוקול). פריצקר העיד כי הדירה לדוגמא ברמת בית הכרם לא נועדה לשרת את מכירות בית הכרם הקטנה הואיל והדירות היו מדגמים שונים לחלוטין (סעיף 32 לתצהיר) אולם ההוצאות שהוציאה צוותא עבור דירה לדוגמא באותה תקופה, כמפורט במסמך ת/17, תומכות בעדותו של רשמן. פריצקר העיד כי הייתה דירה לדוגמא בפרויקט בית הכרם הקטנה, אך עדותו זו אינה נתמכת בראיות חיצוניות כלשהן, על אף שקיימות, והדבר פועל לחובתו. הנתבעים לא הציגו כרטיס הנהלת חשבונות המתייחס להקמת דירה לדוגמא בבית הכרם הקטנה (ראו לעניין זה את חקירתו הנגדית של פריצקר בעמוד 50 לפרוטוקול). 42. אני מקבלת, אפוא, את עדותו של רשמן לפיה בהתאם להסכם הפעילו התובעים דירה לדוגמא לצורך פרויקט בית הכרם הקטנה. 43. לפי גרסתו של פריצקר, הכוונה הייתה שהתובעים לא יכשילו מכירות בבית הכרם הקטנה ואין כל עדות שהתובעים הפריעו או הכשילו מכירות בבית הכרם הקטנה. הפעלת הדירה לדוגמא תומכת בכך שלא רק שהם לא הכשילו מכירות, אלא גם תמכו בהן. גובה הפיצוי 44. ככל שמדובר בהפרת החוזה ת/3 וחוסר תום לב בקיום החוזה עצמו, זכאים התובעים לפיצוי בגובה הנזק שנגרם להם עקב הפרת החוזה, שהוא למעשה הסכום שאמורים היו התובעים לקבל לפי ת/3. ככל שעילת התביעה היא חוסר תום לב בניהול משא ומתן, זכאים התובעים בנסיבות המקרה ל"פיצויי קיום" כפי שנפסק בפשרת קל בנין בע"מ הנ"ל. זכותם של התובעים לפיצוי בגובה הסכום אותו הם אמורים היו לקבל על פי החוזה מתחזקת בשל כך שהם מילאו את חלקם על פי החוזה, וזאת לאחר שהנתבעים לא יידעו אותם על כך שהשותפים לא אישרו את החוזה. 45. התובעים מודים כי הם עזבו את האתר בינואר 1998 ולכן אין לקחת בחשבון את הדירות שנמכרו לאחר מכן. מהנספחים נ/3 ו-נ/4 עולה כי בפרויקט נמכרו עד לחודש פברואר 1998 28 דירות בנות 3 חדרים ופחות ו- 38 דירות בנות 4 חדרים ויותר. לצורך החישוב נחשב 28 דירות במחיר של 236,000 דולר כל אחת, סה"כ 6,608,000 דולר, ו- 38 דירות במחיר של 270,000 דולר כל אחת סה"כ 10,260,000 דולר. סך העמלה של 0.4% מתוך הסכום של 16,868,000 דולר הינה 67,472 דולר, סכום זה על פי שער הדולר ביום הגשת התביעה (4.486) הינו 302,679 ₪ ובתוספת מע"מ הינו 349,594 ₪. העילה האישית נגד פריצקר 46. אני מקבלת את טענת התובעים, פריצקר אינו יכול להסתתר תחת מעטה אישיותה המשפטית של חברת צוותא והוא נושא באחריות אישית להפרת ת/3, כמו גם למצגים הכוזבים שהוצגו בפני התובעים בדרך של אי גילוי העובדות לאשורן. פריצקר הוא גם זה שחתום, באופן אישי על המסמך ת/3, ולא החברה. 47. גם אם חתם פריצקר בשם החברה, אין בכך כדי לפטור אותו מאחריותו האישית. בפרשת חברת פסל (ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נגד חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ (פורסם במאגרים, 31.12.2003)), נפסק כי אם ביצע בעל התפקיד בתאגיד, באופן אישי, את יסודות העילה המקימה חבות, לא ישמש המעטה התאגידי אצטלה לבעל התפקיד להתכסות בה. כך גם קובע סעיף 54(א) לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 לפיו: "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס." 48. אני מקבלת את טענת התובעים לפיה לא התגבשה בין הצדדים הסכמה למחוק את התביעה נגד פריצקר. הסכמה כזו לא הוגשה לבית המשפט והתביעה נגד פריצקר לא נמחקה. סיכום 49. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים 302,679 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה (27.9.04). 50. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעים שכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ. הנתבעים יחזירו לתובעים את הוצאות המשפט בהן נשאו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד להחזר בפועל. 51. את הסכומים שנפסקו על הנתבעים לשלם לתובעים תוך 21 יום מהיום. חבותם של הצדדים השלישיים 52. לטענת הנתבעים, אם תתקבל התביעה, יש לחייב כל אחד מהצדדים השלישיים לשפות את הנתבעים בגין שליש מסכום הפיצוי שהנתבעים יחוייבו בהם וזאת מהטעמים הבאים: א. אם התובעים סיפקו שירות, אותו שירות סופק לא רק לנתבעת 1, אלא גם לפרויקט כולו, והוא זיכה את המיזם המשותף, כולל חלקם של הצדדים השלישיים. ב. היות והנתבעת 1 לא התיימרה לחייב את המיזם המשותף, ללא קבלת הסכמת השותפים, אלא הסכימה לחוזה על תנאי, המותנה בקבלת הסכמת השותפים, היא לא הפרה חוזה או התחייבות עם הצדדים השלישיים. ג. עפ"י סעיף 9 להסכם המיזם המשותף, עד לסיום העסקה המשותפת הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בכל המטלות וההתחייבויות הנובעות מהעסקה המשותפת ובקשר אליה. 53. לטענת הצדדים השלישיים דין ההודעה להידחות. לטענתם המסמך ת/3 לא הוצג להם ועל קיומו נודע להם לראשונה כאשר הוגשה נגדם ההודעה לצד שלישי. עוד לטענתם, העמלה בשיעור 0.4% לא נועדה לתגמל את התובעים עבור שיווק בית הכרם הקטנה, שכן בעת שנחתם ת/3, היה ידוע לתובעים וגם לפריצקר ולצדדים השלישיים כי השיווק של פרויקט בית הכרם הקטנה נמסר לחברת השיווק "אמבסדור", אשר פריצקר היה שותף בה. 54. אני מקבלת את טענת הצדדים השלישיים לפיה דין ההודעה להדחות. לגרסת הצדדים השלישיים, לא זכור להם כי פריצקר פנה וביקש אישור לתשלום 0.4%. לפי גרסת פריצקר הוא פנה רק לדנקנר, ועקב סירובו, לא פנה לאפריקה ישראל. אם פריצקר לא פנה ולא קיבל אישור, אין מקום לחייב את הצדדים השלישיים. גם לפי גרסת פריצקר לפיה הוא פנה לדנקנר וקיבל סירוב אין מקום לחייב את הצדדים השלישיים, שהרי לפי גרסתו הם לא הסכימו לקבל את השירות ולשלם את העמלה. כפי שטוענים הצדדים השלישיים, על פי ההסכם בין חברת צוותא ובין הצדדים השלישיים, על מנת שהחלטה תחייב את הצדדים, עליה להתקבל פה אחד וכל ההחלטה אחרת אינה מחייבת. 55. על חיובם של הנתבעים לשלם במקרה זה את מלוא הסכום, למרות שהשירות ניתן, כביכול, גם לצדדים השלישיים, ניתן ללמוד בדרך של היקש מסעיף 6 (ב) לחוק השליחות, התשכ"ה - 1965 העוסק במקרה בו פועל שלוח ללא הרשאה, שאז רשאי הצד השלישי לראות את השלוח כבעל דברו. 56. אני דוחה את טענת הצדדים השלישיים כי דין ההודעה להדחות בשל התיישנות. תביעת ההשתתפות מהצדדים השלישיים קמה עם הדרישה של הכספים מהנתבעים, ולכן לא התיישנה. 57. אני דוחה, אפוא, את ההודעה לצד שלישי. 58. הנתבעים ישלמו לכל אחד מהצדדים השלישיים הוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ₪. עמלת מכירות