קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מקלט מדיני עקב מילת נשים: מבוא עתירה מנהלית שעניינה החלטת המשיבה מיום 22/7/12 שלא לקבל את בקשתם החדשה של העותרים למקלט מדיני בישראל בשל שינוי נסיבות שעניינו חששם כי בארץ מולדתם תבוצע מילת נשים בבתם. עיקרי העובדות העותרים 1-2 הינם בני זוג נשואים (וביחד: "העותרים"), נתיני חוף השנהב, והורי העותרת 3 קטינה ילידת 18/6/06, שנולדה בישראל. במהלך ניהול העתירה, ביום 10/3/13 נולדה לעותרים בת נוספת. בעיקרי הטיעון ציינו העותרים כי טענותיהם בעתירה תקפות, כיום, גם באשר אליה. העותרים, נכנסו לישראל, בנפרד ובמועדים שונים, שלא כדין (העותר ביום 5/4/04 והעותרת ביום 15/10/05). בסמוך למועד כניסתם, פנו כל אחד מהם, לנציבות האו"ם לפליטים והגישו בקשה לקביעת מעמדם כפליטים. בראיון שנערך לעותר ביום 5/5/04, טען, כי הוא זקוק להגנה הואיל ואינו יכול לשוב לארץ מוצאו בשל המציאות המלחמתית השוררת שם, וכן משום סכנת הרדיפה הצפויה לו בשל השתייכות לקבוצה האתניתdioula . בראיון שנערך לעותרת ביום 2/1/06, טענה, כי היא זקוקה להגנה הואיל ואיננה יכולה לשוב לארץ מוצאה, בשל פעילותו הפוליטית של דודה, לאור המצב המלחמתי במדינה וכן בשל העובדה כי תושבי הצפון, כמוה, נתונים לרדיפה. בקשות אלו של העותרים נדחו מן הטעם, כי העובדות הנטענות בהן אינן מקימות פחד מבוסס היטב מרדיפה (בקשת העותר נדחתה בהחלטה מיום 15/12/08 ואילו בקשת העותרת נדחתה בהחלטה מיום 13/8/08). יחד עם זאת, ועל אף שנדחו בקשותיהם הפרטניות, המשיכו העותרים לשהות בישראל מתוקף מדיניות "אי ההרחקה" שנהגה באותה עת ביחס לנתיני חוף השנהב. העותרים הגישו בקשות לעיון מחדש בהחלטות הפרטניות שניתנו בעניינים (העותר ביום 28/12/08 והעותרת ביום 17/11/08), בעקבות כך, נערכו להם ראיונות נוספים: העותרת רואיינה ביום 28/1/09 על ידי נציבות האו"ם לפליטים ופעם נוספת ביום 23/2/10, עברה ראיון רישום וזיהוי על ידי יחידת המסתננים, לאחר שהטיפול במבקשי המקלט הועבר מנציבות האו"ם לפליטים למשרד הפנים. העותר רואיין, גם כן, על ידי אותה היחידה ביום 17/1/10, זאת לאחר שהחל בתהליך של יציאה מרצון מן הארץ בשנת 2009, אולם תהליך זה לא הושלם על ידו. הבקשות הנ"ל לעיון מחדש נדחו על הסף ע"י המשיבה מהטעם כי לא סופק מידע חדש שיש בו לשנות מן ההחלטה המקורית (החלטות מיום 19/3/12 בעניין העותר ומיום 28/3/12 בעניין העותרת). בעניין העותר גם נקבע בהחלטה הנ"ל כי הוא שינה את גרסתו בבקשתו זו אודות המקום בו נולד והשתייכותו הפוליטית ולכן לא ניתן להתייחס למידע זה כמידע רלוונטי ולעותרת הודע, כי אין מניעה להשבת נתיני חוף השנהב לארצם, ולפיכך, גם ההגנה הזמנית שניתנה תופסק. ביום 23/5/12, פנו העותרים אל יחידת הטיפול במבקשי המקלט (להלן: "RSD"), והגישו בקשה חדשה למקלט מדיני בשל שינוי נסיבות: האחת, הולדת בתם, העותרת 3, בישראל, שבמועד הגשת הבקשה הייתה בת 6. לטענת העותרים, כנהוג בחברה ממנה הגיעו, עם חזרתה לחוף השנהב תיערך לה בכפייה מילת נשים, זאת על אף סירוב הוריה ובשל העובדה כי משפחותיהם של העותרים מתעקשות על קיום המילה מסיבות של מסורת ונידוי חברתי. העותרת ציינה, כי עברה בעצמה על ידי משפחתה מילת נשים וכי טענה זו לא הועלתה על ידם בעבר הואיל ובעת הגשת הבקשה הראשונה טרם נולדה העותרת 3 ובשנת 2008, עת הגישו בקשה לעיון חוזר הייתה העותרת 3 בת שנתיים ובגיל זה לא מבצעים את המילה. הנסיבה השנייה שצוינה, היא סיום ההגנה הזמנית לנתיני חוף השנהב בישראל, שבעקבותיה העותרים אינם יכולים להישאר בישראל כדין, אלא במעמד של פליטים לאחר בדיקת בקשתם האינדיבידואלית. בקשת העותרים נדחתה ע"י RSD (מכתב מיום 22/7/12), תוך שנקבע, כי בראיונות שנערכו לעותרים בעבר, לרבות זה בשנת 2010, עת העותרת 3, הייתה כבר בת 4, לא הועלתה הטענה בדבר החשש מכפיית מילת נשים עליה, על אף שהמילה הצפויה לכאורה, הייתה ידועה מרגע היוולדה ולא התעוררה מעת הגעתה לגיל 6. לפיכך, נקבע, כי מאחר וניתנה לעותרים ההזדמנות להעלות כל טענה חדשה ורלוונטית בראיונות משנת 2010, הזדמנות שלא נוצלה, לא ניתן כעת לטעון כי בעניינם של העותרים חל שינוי נסיבות המחייב הגשת בקשה חדשה מטעמם. כמו כן, הודגשה עמדת משרד החוץ הכללית, לפיה לא ניתן כעת להתייחס למדינת חוף השנהב כאל מקום בו מתנהלת מלחמת אזרחים או כאזור בו נשקפת סכנה לנתיניה. מכאן העתירה שעניינה כאמור ההחלטה, זו האחרונה מיום 22/7/12. להשלמת התמונה העובדתית בלבד, יצוין, כי העותרים נכללו, יחד עותרים רבים אחרים מחוף השנהב בעתירה מנהלית כנגד החלטת שר הפנים להפסיק את מדיניות ההגנה הזמנית לנתיני חוף השנהב (עת"מ (י-ם) 22790-02-12 דיארה נ' משרד הפנים (25/3/12), עתירה זו נדחתה, והערעור שהוגש עליה (עע"מ 3231/12), נמחק בהסכמה. תמצית טענות הצדדים העותרים טוענים, כי המשיבה החליטה לסיים את ההגנה הזמנית לנתיני חוף השנהב, אך איננה מאפשרת לעותרים להגיש בקשה חדשה למקלט בישראל עקב שינוי נסיבות בעניינם, פועלת בניגוד לחובותיה המשפטיות של ישראל מכוח האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והפרוטוקול המשלים אותה משנת 1967, הוראות המשפט הבינלאומי, נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן: "הנוהל"), וכן בניגוד להבטחותיה בעת"מ (י-ם) 58162-01-12 אבו באקאיוקו נ' משרד הפנים (24/6/12), ובעת"מ (י-ם) 53765-03-12 א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל נ. שר הפנים (7/6/12), לפיהן עם סיום מתן ההגנה הקולקטיבית יש לאפשר לנתיני אותה המדינה להגיש בקשות מקלט אינדיבידואליות. זאת ועוד, נטען, כי ההחלטה, אינה בוחנת כלל את הטענה בדבר מילת נשים לגופה, אלא דוחה את הבקשה, מן הטעם היחיד כי טענה זו לא הועלתה בבקשות המקלט של העותרים בעבר (טענה פרוצדורלית גרידא). החלטה זו מוטעית משפטית, שרירותית, נטולה ביסוס עובדתי רלוונטי, ונוגדת את הוראות הנוהל באשר לאפשרות דחיית הבקשות על הסף, ועל כן בלתי סבירה בעליל. לטענת העותרים, הטענה בדבר מילת נשים לא הועלתה בעת כניסת העותרים לראשונה לישראל, שכן הסכנה נוצרה בעת שהותם בישראל, לאחר הולדת בתם והגעתה לגיל בו מבוצעת בחוף השנהב מילת נשים. טענתם גם לא הועלתה בבקשות לעיון מחדש משנת 2008, כמו גם בראיונות משנים 2009-2010, בתום לב, שכן בזמנו חששם העיקרי היה המצב הביטחוני הרעוע בחוף השנהב (כפי שגם מעידה ההגנה הזמנית שניתנה), וכן מאחר והאפשרות לחזרתם לשם לא נראתה ממשית. לבסוף, נטען, כי המילה שעברה העותרת עצמה הנה עניין כאוב, אישי ואינטימי, שהיא איננה ששה לשתף בו אחרים, אלא כאשר חשבה שהדבר הכרחי ובלתי נמנע. נטען, כי כוונת המשיבה לגרשם מבלי לבחון את בקשתם עלולה להעמיד את שלומם בסכנה חמורה, מענישה את בתם הקטינה רק בשל טעות אפשרית של הוריה, ומעמידה אותה בסכנה ממשית של הטלת מום אכזרית ובלתי הפיכה (בעניין זה הפנו העותרים לאסמכתאות רבות באשר לסכנת הרדיפה הצפויה בשל מילת נשים). על כן התבקש בעתירה זו לבטל את החלטת המשיבה לדחות בקשתם להגיש בקשה חדשה ולקבל את בקשתם במובן של בדיקתה בהתאם להוראות הנוהל, ובד בבד להאריך את אשרת השהייה כל עוד הבקשה נבדקת, וכן התבקש להורות למשיבה להכיר בעותרים כפליטים בשל סכנת המילה הצפויה לבתם וייתן להם רישיון ישיבה של תושב ארעי. מנגד, טוענת המשיבה, כי יש לסלק את העתירה על הסף מחמת שיהוי בהגשתה, שכן ההחלטות הסופיות בבקשותיהם הפרטניות של העותרים ניתנו כבר בימים 19/3/12 ו- 28/3/12. לגופה של העתירה, נטען, כי בבקשה החדשה לקבלת מקלט מדיני נעשה ניסיון להראות כי חל שינוי נסיבות בעניינם של העותרים, כאשר השינויים המתוארים הם סיום ההגנה הזמנית והולדת בתם. לטעמה של המשיבה, ברור מעל לכל ספק, כי לא מדובר בשינוי נסיבות אמיתי, שכן, ראשית, סיום ההגנה הזמנית אינה מהווה עילה למקלט, בפרט כשבקשתם הפרטנית של העותרים נבחנה ונדחתה בשנית. ולגבי העמדת הילדה בסיכון של מילת נשים, סבורה המשיבה, כי זו אינה מהווה שינוי נסיבות, מאחר ולידת בתם הייתה ידועה במועד בחינת בקשתם הפרטנית והגשת הבקשות לעיון מחדש, ואף על פי כן לא מצאו העותרים לנכון לטעון לרדיפה כלשהי ביחס אליה. משכך, סבורה המשיבה, כי התנהלות העותרים, מלמדת, כי עסקינן במי שמבקשים להישאר בישראל בכך דרך אפשרית, תוך ניסיון להאריך את שהותם ו"למשוך זמן" על ידי העלאת טענות חדשות וסותרות ובאופן שמנוגד לעקרון סופיות ההליך, ועל כן, דחיית הבקשה על הסף, לפי סעיף 4 לנוהל, בדין יסודה. לפיכך, לגישת המשיבה, לא נפל כל פגם בדחיית הבקשה למקלט מדיני, והפעלת הסמכות נעשתה באופן ראוי וסביר, תוך שקילת מכלול העובדות והנתונים. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להתקבל, במובן של החזרת התיק ליחידת ה-RSD, על מנת שזו תבחן מחדש, את בקשתם של העותרים. עיקר המחלוקת נסבה על ההיבט הדיוני, היינו, דחיית בקשתם של העותרים להגיש בקשה חדשה החדשה, זאת מבלי לבצע בדיקה של טענותיהם לגופו של עניין ומבלי לזמנם לראיון מקיף. הנוהל הקובע את דרך הטיפול בבקשת מקלט מדיני בישראל מגדיר מספר שלבים לדיון בבקשה החל מעת הגשתה. השלב הראשון הוא הרישום, הזיהוי ועריכת ראיון בסיסי (ראו סעיפים 2 ו-3 לנוהל). משהושלם שלב זה, מתקבלת החלטה ביחידת ה-RSD על דחיית הבקשה על הסף או קביעת ראיון מקיף למבקש. סעיף 4 לנוהל מאפשר כאמור את דחיית הבקשה על הסף, על יסוד הראיון הבסיסי אם נמצא כי: "הטענות והעובדות העומדות בבסיס הבקשה, גם אם יוכחו כולן, אינן מגבשות אף לא אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים". על פי סעיף 9 לנוהל, רשאי מי שנדחתה בקשתו לפנות בבקשה לעיון מחדש אם "חל שינוי בנסיבות הרלוונטיות להחלטה, לרבות גילוי מסמכים וממצאים חדשים". הנוהל איננו מסדיר את דרך הפעולה בה יש לנהוג כלפי מי שהגיש בקשה בעבר, נדחה, נהנה מהגנה קבוצתית ומשזו הוסרה מבקש להעלות טענות חדשות בדבר מתן מעמד של פליט. בענייננו, בחנה המשיבה את הבקשה החדשה שהוגשה בפריזמה של סעיף 4 ומבלי לקיים ראיון בסיסי, דחתה אותה על הסף. בית המשפט העליון, נדרש, אך לאחרונה, לסוגיית הליך הדחייה על הסף, בעע"מ 1440/13 צ'ימה נ' מדינת ישראל- משרד הפנים (7/8/13). בפסק דין זה שניתן בדעת רוב, כבוד השופט ח. מלצר, הדגיש את עקרונות סעיף 4 לנוהל, תוך שהוא קובע, כי ניתן להורות על דחייה על הסף, מקום בו נמצא, לאחר הראיון הבסיסי, כי הטענות והעובדות העומדות בבסיס הבקשה למקלט מדיני אינן מגבשות "רדיפה" (כמשמעה באמנה) על רקע אחת מחמש עילות: גזע, דת, אזרחות/לאום, השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת, או השקפה מדינית/דעה פוליטית מסוימת. הודגש, כי סילוקו של הליך על הסף הוא צעד דרסטי בשיטתנו המשפטית, השמור, ככלל, למקרים מובהקים, קיצוניים ויוצאי דופן. דברים אלו יפים לשיטתו, ואולי ביתר שאת- בנוגע לדחייתן של הסף של בקשות למקלט מדיני ועתירות על החלטות אלו, זאת לאור ההשלכות החמורות העלולות להיות לחייו, לשלומו ולביטחונו של מבקש המקלט המדיני בעקבות דחיית בקשתו. לכן, נקבע, כי מן הראוי שהמשיבה תעשה שימוש בסמכות זו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן, כאשר ברור כי בשום פנים ואופן טענותיו של מבקשי המקלט (אפילו יתבררו כנכונות) לא תגבשנה ולו אחת מ"עילות הרדיפה" הקבועות באמנה. זאת ועוד, נקבע כי לצורך דחיית הבקשה על הסף, על הרשות המוסמכת להניח כי כל טענותיו של המבקש הן אמת. על כן, נימוקים הקשורים לסתירות שנמצאו כביכול בגרסתו של המבקש, כמו גם קביעה לפיה לא עלה בידי מבקש המקלט המדיני להצביע על קיומו של פחד מבוסס מפני רדיפה בארץ המוצא, אינם רלוונטיים להחלטה בדבר דחייה על הסף, שכן נושאים אלו מחייבים בחינה עובדתית מעמיקה, החורגת אף מגדרי הראיון הבסיסי ומהבירור הנערך לצורך דחייה על הסף, לפי סעיף 4 לנוהל. נוכח האמור, ברי, כי החלטת המשיבה בדבר דחיית הבקשה על הסף איננה יכולה להיוותר על כנה, שכן החלטה זו מבוססת, רובה ככולה, על נימוקים ממישור המהימנות, שכאמור לעיל, אינם אמורים להיבחן בשלב מקדמי זה. משכך, החלטת המשיבה נעדרת תשתית עובדתית רלוונטית וחורגת ממתחם הסבירות. לא נעלמה מעיני העובדה, כי עסקינן בעותרים, אשר עניינם נבחן לא פעם על ידי הרשויות המוסמכות, אולם, נתון זה איננו צריך להשפיע בבואנו לבחון את בקשתם החדשה, אשר הגשתה הותרה במסגרת ביטול ההגנה הקולקטיבית על נתיני חוף השנהב (ראו למשל, עת"מ (י-ם) 58162-01-12 אבו באקאיוקו נ' משרד הפנים (24/6/12), ומבססת עילת פליטות שונה בתכלית מן הבקשות הקודמות נגד משרד הפנים, ועל כן יש להקפיד הקפדה יתרה בשמירת זכויותיהם של מבקשי המקלט, לאורך הליך בדיקת בקשתם לאשורו. במועד הדיון שהתקיים ביום 1/1/13 התבקשה המשיבה לשקול מתן אפשרות לעותרים להגיש בקשתם מחדש. מתשובת המשיבה ונימוקיה המפורטים (מכתב מיום 20/1/13), עולה כי יחידת RSD דנה לגופו של עניין בשאלת הסיכון למילת נשים לעותרת 3. אין לקבל התנהלות זו של המשיבה,משל דנה בינה לבין עצמה לגופו של עניין מבלי לתת לעותרים את יומם להשמע - ודווקא היא הנותנת, כי החלטתה לדחות את הבקשה החדשה על הסף אינה עומדת במבחן סע' 4 לנוהל על פיו, ניתן לדחות על הסף בקשה רק עת הטענות והעובדות החדשות אינן מגבשות אף לא אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים, אפילו יוכחו כולן. ולא כך הוא בענייננו. סוף דבר העתירה לפיכך מתקבלת באופן שהבקשה תוחזר ליחידת ה-RSD ותטופל בהתאם לקבוע בנוהל, היינו קיום ראיון לבחינת טענותיהם של העותרים ובחינת טענותיהם לגופו של עניין. משרד הפניםמבקשי מקלט מדיני