קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מצב דיכאוני חרדתי - אובדן כושר עבודה: 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 8/5/13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 החלטת הוועדה מתעלמת לחלוטין מהליקויים השונים והבעיות הרפואיות מהם סובל המערער, לרבות מצב דיכאוני חרדתי, PTSD, בלטי דיסק, קטרקט, ליקוי ראייה, CTS דו צדדי, נדודי שינה, כאבי ראש וסחרחורות וכאבי צוואר. 2.2 לא מברור מהחלטת הוועדה כיצד אדם שהינו כמעט עיוור ואשר איבד לחלוטין ראייתו בעין אחת ורואה מטושטש בעינו הבריאה יכול לעבוד בעבודה כגון גינון, וסדרן בחניון ו/או עבודות מיון שאלו הן העבודות שהוצגו על ידי הוועדה. 2.3 הוועדה לא נתנה דעתה להשכלתו, גילו ויכולתו של המערער לחזור לעבודתו הקודמת. 2.4 הוועדה התמקדה בעיקר בעובדה כי המערער סובל מליקוי ראיה, אולם התעלמה מכל שאר ליקויים של המערער, לרבות כאבי צוואר, ידיים, ראש, ליקוי שמיעה ובלטי דיסק. 3. טענות המשיב: 3.1 ב- 11/9/07 עמד המערער בפני הוועדה שקבעה 30% נכות בגין ליקוי הראיה ובסה"כ 43%. 3.2 וועדת אי כושר התכנסה בעניינו של המערער בעקבות החלטת דרג ראשון ביום 25/10/07 וכבר אז קבעו שהוא לא איבד מכושרו להשתכר 50%, באותו זמן עבד המערער כעצמאי בחנות רהיטים. טרם הוועדה לעררים דנן הועמד בפני וועדה רפואית מדרג ראשון בפני רופא מוסמך שקבע לו 42% ונתן חוות דעתו שהוא מסוגל לעבודה מלאה במגבלת הראייה. 3.3 הוועדה סקרה את נכויותיו של המערער, התייחסה להשכלתו, לתולדות חייו ועברו התעסוקתי וכן התייחסה לחוו"ד פקידת השיקום שסברה שהמערער לא איבד 50% מכושרו. הוועדה קובעת את סוג העבודה אותו יכול המערער לעבוד, את המגבלה ונותנת דוגמאות לסוגי עבודות אותן יכול המערער לבצע. 3.4 מגבלתו של המערער בראייתו נוגעת לראייה דו עינית והצורך לשמור על העין הבריאה. ככל שטוען המערער כי הוא סובל ממגבלה גם בעינו השנייה, יתכן שיצטרך להביא ממצאים ככל שקיימים לבדיקה מחדש. מכל מקום, הטענה כי בעין הבריאה ראייתו מטושטשת לא נאמרה בפני וועדות רפואיות שנערכו זמן קצר למדיי טרם וועדת העררים. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי, כי יש לדחות את הערעור. 6. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בדוח שיקום ובחוות דעת רופא מוסמך ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לפרוטוקול. 7. במסגרת ישיבתה מיום ה- 8/5/13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 3 לפרוטוקול), שציין כי הוא סובל מכאבי ראש, אינו יושן בלילה, פוחד שמנסים לרצוח אותו, כאבים בצוואר, בלסת, ובידיים, בעיקר ביד ימין, אינו רואה בעין אחת ובשניה מטושטש, סובל מליקוי באוזן וכי הוא מוכן לעבוד בעבודה מתאימה. 8. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 6 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "בן 59 אובחן כסובל מהגבלה קלה עש' מותני (10) כאבי צוואר (0), CTS ימין (5) שמאל (5), כאבי ראש (10) ליקוי שמיעה (5), ליקוי ראיה (30) ליקוי פסיכיאטרי (0) סה"כ נכות רפואית יציבה בשיעור 42% מה- 1/4/12. על פי חוות דעת רופא מוסמך מסוגל לעבודה מלאה בהתאם לראייתו ולהכשרתו. על פי דוח שיקום: בעל 7 שנ"ל, עבד כשנה וחצי במפעל פלדה ונאסר לתקופה ארוכה בגין רצח (79-94) לאחר שחרורו עבד בעבודות מזדמנות במסגרות, שטיפת מכוניות, וכעצמאי בחנות רהיטים עד 2010. מאז אינו עובד. לדעת פ. שיקום מסוגל לעבודה מלאה בעבודות פשוטות כפי שעשה בעבר. בהופעתו בפני הוועדה תיאר את השלכות הליקויים על תפקודו בעבודה כמפורט בפרוטוקול. הוועדה עברה על כל החומר הרפואי שבתיק והינה בדיעה שהתובע מוגבל לעבודה הדורשת ראיה דו עינית ללא סיכון יתר להיפצע בעין הבריאה. בתנאים אלה יוכל לעבוד בעבודות חרושתיות קלות - הרכבה, מיון, אריזה, חניון, גינון, ...קל וכו'..."(ההדגשות הוספו א.ק.) 9. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 10. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 11. הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה, המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פי נוסח ההחלטה. 12. הסמכות לקבוע את העבודה אשר הוצעה למבוטח ומתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ומובן שלא המבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח או לאו (דב"ע מד' 01-924 מוחמד אחמד בושנאק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' 40). כן נקבע בפסיקה: "מכל האמור עולה כי העבודה המוצעת לנכה בנכות כללית אינה חייבת להיות עבודה התואמת את כישוריו המקצועיים של האיש, אלא יכולתו הפיזיולוגית". דב"ע מב'/01-1638 רוזינגר נטע נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' 349. לשון אחרת מתפקיד הוועדה לבדוק האם המערער מסוגל לעבוד כלל לאור מצבו הרפואי, ובמידה שכן - באילו עבודות ובאילו אחוזי משרה. הוועדה בדקה סוגיה זו, עיינה במסמכים הרלוונטיים לרבות חוו"ד רופא מוסמך הקובע כי המערער מסוגל לעבודה בהיקף משרה מלא הלוקחות בחשבון את מגבלת הראייה, ובחוו"ד פקידת שיקום שקבעה אף היא שהמערער מסוגל לעבודה במשרה מלאה בעבודות פשוטות. וקבעה שהמערער מסוגל לבצע עבודות שאינן דורשות ראייה דו צדדית בשל מגבלתו זו שהינה מגבלתו הרפואית העיקרית - כאשר ההצעות שהוצעו על ידה לוקחות האמור בחשבון לרבות הנכויות הרפואיות הנוספות שנקבעו למערער כפי שהוועדה פירטה בקביעתה להם היתה ערה. יש לציין, כי המערער ו/או ב"כ המערער לא ציינו, מדוע העבודות אותן הציעה הוועדה אינן מתאימות למערער בשים לב לנכויות הרפואיות שנקבעו למערער. לעניין טענת המערער כי הוא סובל מטשטוש גם בעינו האחרת בעטייה לא נקבעה לו נכות - החלטת הוועדה נסמכת על החלטת הוועדה הרפואית בעטייה נקבעו למערער נכויות בשיעור 42%, עליה לא הוגש ערר. לפיכך אם המערער סבור שקיימת לו החמרה במצבו הרפואי - שמורה לו הזכות להגיש בקשה לבדיקה מחדש. קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנתה כי המערער לא איבד את כושרו להשתכר. 13. כעולה מהאמור לעיל, הוועדה בחנה ביסודיות את עניינו של המערער טרם הגיעה למסקנותיה, ועת היו בפניה הממצאים שפורטו מעלה, תוך הסתמכות עליהם הגיעה למסקנותיה, תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה. מדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו. לא מצאתי בנימוקי הערעור פגם שנפל בהחלטת הוועדה, שהביעה במכלול שיקוליה את מגבלותיו הרפואיות של המערער, את גילו, השכלתו, עיסוקיו בעבר ואת מצבו הכללי וך שנתנה התייחסותה לכל אלה במסגרת פרוטוקול הדיון. 14. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 15. אין צו להוצאות. 16. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. התחום הנפשיאובדן כושר עבודהדיכאון