קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מעמד לאזרחית ירדנית: העתירה בתמצית: העותרת 1 היא אזרחית ירדנית המתגוררת בישראל כבר משנת 1996. העותר 2 הוא אזרח ישראלי. העותרים 1ו-2 נשואים זו לזה החל מיום 20/10/11. העותר 3, קטין יליד 22/8/12. לטענת העותרים 1-2, זהו בנם המשותף. עניינה של עתירה זו בשני סעדים: הסעד הראשון שהתבקש, הוא להורות למשיב לשדרג את מעמדה של העותרת למעמד קבע, שעל פי הנטען היא זכאית לו עוד משנת 2003. הסעד השני שהתבקש, הוא לרשום במרשם האוכלוסין את העותר 3 כבנם של שני העותרים ולהעניק לו אזרחות ישראלית, מכוח מעמדו של אביו, העותר 2. לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים, החלטתי לדחות את העתירה, בכפוף להערות שיפורטו בהמשך. רקע עובדתי וטענות הצדדים: העותרת 1, אזרחית ירדן ילידת 1980, נכנסה לישראל באשרת תייר ביום 25/8/96 לאחר שנישאה ביום 14/7/1996 למר ג' , תושב קבע במזרח ירושלים (להלן: "הבעל הראשון"). לבני הזוג נולדו 4 ילדים, ומכוח נישואין אלו הוגשה בקשה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל. ביום 12/6/00 ניתן לעותרת רישיון לשהייה ארעית בישראל (אשרה א/5) שהוארך בכל שנה עד ליום 15/12/06. ביום 6/6/06 זומנה העותרת למשרדי המשיב, כדי להעניק לה אשרת קבע לשהייה בישראל, ולא התייצבה. ביום 29/8/06 הגיע הבעל הראשון למשרדי המשיב וביקש לבטל את ההליך המדורג למתן מעמד קבע לעותרת, מאחר ובין בני הזוג פרץ סכסוך. בהתאם בוטל מעמדה של העותרת (להלן: "החלטת הביטול"). ביום 3/9/06הוגשה בקשה מטעם העותרת לשדרג את מעמדה למעמד קבע מטעמים הומניטאריים, לאחר שנטען כי סבלה מאלימות של הבעל הראשון. הוחלט להאריך את מעמדה של העותרת כתושבת ארעית בעלת אשרה א/5 שמתחדשת מעת לעת. ביום 10/6/10, כאשר נבחנה בקשת העותרת להארכת אשרת השהייה, התברר כי העותרת הייתה מעורבת בפלילים ואף ריצתה מאסר. עקב כניסתה אל מאחורי סורג ובריח, הועברה המשמורת על ילדיה לבעל הראשון. בנסיבות אלו סורבה בקשת העותרת למתן מעמד מטעמים הומניטאריים. ביום 15/2/11 הוגשה בקשה נוספת ע"י העותרת ללשכת המשיב בנצרת, ובה ביקשה העותרת כי יותר לה להישאר בישראל, כדי שתוכל לראות את ילדיה. הבקשה הועברה לבחינת הועדה לעניינים הומניטאריים. בין לבין הודיעה העותרת כי התגרשה מהבעל הראשון ונישאה לאזרח ישראלי בשם צ' עולה, שהוא אסיר האמור לרצות מאסר עד לשנת 2037 (להלן: "הבעל השני"). ביום 3/10/11 התגרשה העותרת מהבעל השני, וביום 20/10/11 נישאה לעותר 2. העותרים פנו למשיב כדי להסדיר את מעמד העותרת בישראל ולרשום את העותרים כנשואים. העותרים הונחו להגיש בקשה להסדרת מעמד העותרת בישראל מכוח נישואיה לעותר 2. בקשה כזו טרם הוגשה. במקביל, ולאחר חלוף זמן, ביקשו העותרים לרשום את העותר 3, שנולד לעותרת 1, כבנו של העותר 2 ובהתאם ליתן לו אזרחות ישראלית. העותרים הונחו כי עליהם להוכיח את אבהות העותר 2, זאת מאחר ומאז יום הנישואין ועד ללידתו טרם חלפו 300ימים. העתירה תוקפת את התנהלות המשיב ומתמקדת בשני סעדים. במסגרת הסעד הראשון מתבקש בית המשפט, למעשה, לבטל את החלטת הביטול שקיבל המשיב עוד ביום 29/8/06 ולהעניק לעותרת מעמד של קבע בישראל, כפי שהייתה זכאית לקבל עוד ביום 6/6/06. הסעד השני המבוקש הוא להורות למשיב לרשום את הקטין כבנם המשותף של העותרים, ובנו של העותר 2, בלא כל דרישה להוכחת אבהות. טענות ב"כ העותרים פורטו בהרחבה בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון בפני מיום 7/7/13. בתמצית נטען כי החלטת הביטול מיום 29/8/06 התקבלה שלא כדין, בלא שהעותרת נשמעה. עוד נטען כי מעולם לא נמסרה החלטת הביטול הנ"ל לעותרת או לבאת כוחה, ומכאן גם שלא חל שיהוי בעניין תקיפת החלטה זו במסגרת שלעתירה מנהלית. בכל הנוגע למעמדו של הקטין -נטען כי הקטין נולד כ-10 חודשים לאחר מועד נישואי העותרים. בנוסף, כך נטען, ניתן לבדוק ולוודא כי בפועל לא נפגשה העותרת עם הבעל השני, שהוא אסיר, במובן זה שאין אפשרות כי הקטין נולד כתוצאה מנשואיה לבעל השני. מכאן שהדרישה להוכחת אבהות היא דרישה בלתי סבירה ובלתי מידתית, הפוגעת בכבודם של העותרים. ב"כ המשיב עותרת לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי, ככל שהדבר מתייחס להחלטת הביטול מיום 29/8/06. ככל שהדבר נוגע להסדרת מעמד מכוח הנישואין לעותר 2, נטען כי טרם הוגשה בקשה, והעותרים לא מיצו את ההליך המנהלי. עוד נטען כי העותרת לא פירטה בעתירתה את דבר הרשעתה בפלילים, נתון שהיה חלק מהמסד העובדתי על פיו התקבלו החלטות בעניינה של העותרת. מכאן שמדובר באי-גילוי פרטים, המצדיק את דחיית העתירה. בכל הנוגע לרישום מעמדו של הקטין, טוען המשיב כי הוא פועל בהתאם לחוק ולנהלים, ומטעם זה אין מקום להתערב בהחלטותיו. דיון: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את העתירה, בכפוף להבהרות שיפורטו. מלכוד האלימות ההגירתית [למקור הביטוי שמצאתי לנכון לעשות בו שימוש ראו: הדר דנציג-רוזנברג ונעמי לבנקרון, ״אלימות הגירתית״ (טרם פורסם).]: בטרם אתייחס לטעמים שבדחיית העתירה, ברובם בהתייחס לסדרי הדין הראויים, ראוי לומר כמה מילות רקע על המציאות אליה נקלעה העותרת, בחלקה שלא באשמתה. מצאתי לנכון להבהיר זאת, בטרם אתייחס לעתירה לגופה, מאחר ורקע זה יצטרך לבוא במסגרת שיקולי המשיב, זאת כאשר העותרים יפעלו בהתאם לנדרש להסדרת מעמדם וכפי שיובהר בסיכום עתירה זו. תחילת הסתבכות הליך הסדרת מעמדה של העותרת בישראל נעוץ במערכת יחסיה של העותרת עם הבעל הראשון. כפי שעולה ממכלול הנתונים שבפני, ושאינם שנויים במחלוקת, העותרת החלה בהסדרת מעמדה בישראל לאחר נישואיה לבעל הראשון, ממנו גם נולדו ארבעת ילדיה הראשונים. העותרת עזבה את הבעל הראשון, ככל הנראה ולטענתה עקב אלימות שהופעלה כלפיה, ועברה להתגורר במעון לנשים מוכות. הבעל הראשון פנה למשרדי המשיב וביקש לבטל את מעמד העותרת בישראל לאחר שזו עזבה אותו. ההליך המדורג בעניינה של העותרת, שבעת ההיא כבר הייתה זכאית למעמד קבע בישראל, הופסק בלא שנשמעה עמדתה, הכל בשים לב לצעד שנקט הבעל הראשון. בשים לב לשיהוי הקיצוני שנקטה העותרת, אשר לא הגישה עתירה כנגד החלטת הביטול עד לעת האחרונה, לא ניתן לברר כעת את כל הנתונים שעמדו בבסיס שיקול הדעת המנהלי שהפעיל המשיב בשנת 2006, עת ביטל את ההליך המדורג בעניינה של העותרת. עם זאת לא ניתן להתעלם מהתופעה אשר חוזרת על עצמה מעת לעת בעתירות דומות. השיטה להסדרת מעמד בישראל מכוח מערכת יחסים זוגית בין בני זוג, שהאחד הוא אזרח ישראלי והשני זר, מקנה לבן הזוג הישראלי שליטה בפועל על ההליך. ברצותו יאפשר את ההליך וברצותו יודיע למשרד הפנים על הפסקת הקשר הזוגי, וכפועל יוצא מכך תופסק אשרת השהייה בישראל לבן/בת הזוג הזרים. מציאות זו מנוצלת לא אחת, ע"י בני זוג אלימים, המנצלים את תלותן של בנות הזוג הזרות בכוחם לשלוט על אשרת השהייה של בת הזוג בישראל. נפגעת האלימות בתא הזוגי ניצבת בפני האפשרות להמשיך ולהיענות לכל גחמותיו של בן הזוג המכה, או לחילופין להסתכן בביטול אשרת השהייה בישראל, דבר שעלול לנתק אותה ממקום שהפך עם השנים להיות מרכז חייה, ועיתים אף מילדיה. בפועל הופך משרד הפנים, בחלק מהמקרים ושלא ברצונו, להיות חלק מרכיב הכוח באמצעותו חובט בן הזוג האלים בבת הזוג הזרה. אם זו לא תחריש ותספוג בהכנעה - תורחק מישראל (לעיתים אף בלא יכולת להעיד על האלימות שחוותה). כאמור, במקרה שבפני לא בוררו כל הנסיבות עד תום, בעיקר עקב השיהוי שבהגשת העתירה. עם זאת, נראה על פניו כי הבעל הראשון רצה להעניש את העותרת על שעזבה למעון לנשים מוכות ונקט בצעד שמטרתו להרחיקה מישראל ומילדיה. אמנם לעותרת ניתנה האפשרות להמשיך ולשהות בישראל מטעמים הומניטאריים, ואולם הסדרת מעמדה הופסקה, זאת לאחר שכבר הייתה זכאית למעמד של קבע. בסופו של יום, ולאחר שנכלאה עקב מעורבות בפלילים, עברה המשמורת על ילדיה לידי הבעל הראשון. על רקע תלות זו והצורך "לארגן" בעל שהוא אזרח ישראלי כדי לזכות באשרה המיוחלת, נישאה העותרת לאותו אסיר, בעלה השני, אותו כלל לא הכירה ובפועל גם לא חייתה עמו. נישואין אלו בוטלו לאחר זמן קצר ואולם לא ניתן להתעלם כי מדובר, שוב, בתופעה שבבסיסה כניסה מרצון למצב של תלות בבעל בלתי רצוי, רק לצורך הסדרת מעמד בישראל, כך שתוכל להמשיך ולשהות בסמיכות לילדיה מהבעל הראשון. מצאתי לנכון להצביע על תופעה זו, בה הופך משרד הפנים ואופן הפעלת מדיניות ההליך המדורג להיות מכשיר בידי בעלים אלימים להשלטת רצונם על בנות זוג התלויות בהם בעצם שהותן בישראל. לא לשם כך ניתנו למשיב סמכויותיו, לא לשם כך נקבעו כללי ההליך המדורג. ראוי כי הדבר יילקח בחשבון במקרים מסוג זה. מכאן לעתירה שבפני ולטעמים לדחייתה של העתירה. גבולות התערבות בית המשפט המנהלי בהחלטות המשיב: בטרם אתייחס לטעמי דחיית העתירה,נזכיר כי הכלל החולש על המסגרת הדיונית בעניין שבפני הוא כי שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטות על פי חוק הכניסה לישראל הוא רחב ביותר ובימ"ש אינו נוהג להתערב בו. ראו: בג"צ 482/71 לאוניה מאה קלרק, ו-7 אח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד כז(1), 113, עמ' 116-117; בג"צ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מו(4), 505; בג"צ 1031/93 אליאן (חוה) פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד מט(4), 661; בג"צ 2597/99 תאיס רודריגז-טושביים נ' שר הפנים ואח', פ"ד נח(5), 412, עמ' 447-448; בג"ץ 2527/03 סועאד אסעיד ואח' נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ח(1), 139; עע"ם 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים - מנהל האוכלוסין ואח' (ניתן ביום 2.7.2008). שיהוי בהגשת העתירה כנגד החלטת הביטול מיום 29/8/2006. כאמור, ההחלטה לבטל את ההליך המדורג, ומכוח זאת את המעמד שהעותרת כבר הייתה זכאית לו, התקבלה כבר ביום 29/8/06. העתירה שבפני, במסגרתה תוקפת העותרת לראשונה החלטה זו, הוגשה ביום 13/1/13. יוער כי לא ברור באיזו לשכה התקבלה החלטת הביטול (ככל הנראה בירושלים) ומכאן שיתכן שהסמכות המקומית לדיון בעתירה כנגד אותה החלטה, מסורה לבית משפט אחר. בכל מקרה אין חולק כי מדובר בשיהוי כבד בהגשת העתירה. טענת ב"כ העותרת, כי לא קיבלה מעולם את ההחלטה בדבר הפסקת ההליך המדורג אינה יכולה לעמוד. העותרת פנתה בבקשות להסדרת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. די בכך כדי להצביע כי הייתה מודעת לכך שמעמדה מכוח ההליך המדורג ויחסיה עם הבעל הראשון הופסק, ולכל הפחות היה עליה לדעת זאת ולנקוט הליכים מתאימים כדי לברר את מעמדה ולפנות בעתירה מתאימה מוקדם יותר. משלא עשתה כן, לוקה העתירה בשיהוי כבד ודי בכך כדי שעתירה תידחה על הסף, ככל שהדבר נוגע להחלטת הביטול משנת 2006. אי-גילוי פרטים מלאים בעניינה של העותרת: בעתירתה לא גילתה העותרת את כל הפרטים בעניינה, ובעיקר לא הזכירה כי ריצתה מאסר לאחר שהורשעה בפלילים. כפי שצוין, עובדות אלו היו רלוונטיות להחלטות המשיב בעניין מעמדה של העותרת בישראל. אי גילוי הפרטים במלואם מהווה עילה לכשעצמה לדחיית עתירתה על הסף. "אי גילוי נאות של העובדות החשובות לענין בגוף העתירה מהווה אי נקיון כפיים המצדיק לכשלעצמו דחיית עתירה ללא התייחסות לגופא, שכן היא אינה ממלאת כראוי אחר החובה להציג בפני בית המשפט תמונה מלאה ואמינה על בסיסה עליו להכריע (ראה בג"צ 1156/03 נאדיה אלסעדי ואח' נ' שר הפנים (טרם פורסם); בג"צ 1228/93 הר שמש נ' ועדת הערער שהוקמה על פי חוק מקרקעי ישראל התש"ך-1960 (לא פורסם); בג"צ 421/86 יוסף אשכנזי נ' שר התחבורה, פ"ד מא(1) 409). [בג"צ 9775/06 ראיסה דמישב נ' משרד הפנים, (ניתן ביום 9.1.2007)]. אי-מיצוי ההליך המנהלי: כפי שצוין לעיל, העותרים הונחו להגיש בקשה מפורטת לעניין הסדרת מעמדה של העותרת ללשכת המשיב בחדרה. בקשה כזו לא הוגשה עד היום. מכאן שלא מוצה ההליך המנהלי. "עקרון מושרש ומקובל הוא מלפנינו כי פניה לרשות המינהלית או הציבורית הנוגעת לעניין הינה בבחינת תנאי סף על מנת שבית משפט ייזקק לעתירה נגדה" (בג"ץ 10312/05 כהן נ' בן שלמה (6.11.2005); בג"ץ 675/11 עמירה נ' עיריית ירושלים (25.1.2011)) [בג"ץ 6731/12 ג.ש. נ' היועץ המשפטי לממשלה, (18.6.2013); לעניין אי-מיצוי ההליך המנהלי כעילה לדחיית עתירה על הסף ראו גם: בג"ץ 2188/12 יוסף שאהין נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 26.6.2013); בג"ץ 7536/12 פלוני נ' משרד הביטחון - המינהלה הביטחונית לסיוע, (ניתן ביום 24.6.2013)]. גם בכך די כדי שהעתירה תידחה על הסף. כפי שיובהר בהמשך, כאשר תוגש בקשה חדשה ללשכת המשיב בחדרה, יהיה על המשיב לשקול גם את כל השתלשלות העובדות שקדמה להליך זה. מכאן גם החשיבות לפנות אל המשיב ולמצות את ההליך המנהלי, וזאת בטרם פניה לבית המשפט. חוסר ניקיון כפיים: במקרה שבפני סבור אני כי הנישואין לבעל השני, אשר על פניהם היו נישואין שאין מאחוריהם דבר ושכל מטרתם לבסס עילה להסדרת מעמד בישראל, גם הם מהווים התנהגות בחוסר ניקיון כפים. סבור אני כי מדובר, בפועל, ביצירת קשר לכאורה זוגי, ללא כל זוגיות של ממש, במטרה שבבסיסה מצג של מרמה. ער אני לעובדה שהדבר נעשה תחת מצוקתה של העותרת, אליה התייחסתי בפרק קודם. עם זאת, אין בכך כדי להכשיר את המעשה המהווה, בבסיסו, חוסר ניקיון כפיים המצדיק את דחייתה של העתירה על הסף. עד כאן הטעמים לדחיית העתירה, ככל שהיא מופנית כנגד החלטות שהתקבלו בעבר בנוגע להסדרת מעמדה של העותרת בישראל. העתירה בעניין מעמדו של העותר 3 בישראל: הרקע העובדתי פורט לעיל. כפי שיובהר, סבור אני כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב, על בסיס הנתונים שהוצגו בפניו, וכי לעותרים פתוחה הדרך להליך חלופי להליך המנהלי בו בחרו לנקוט, שהוא ההליך הנכון לבירור המחלוקת. סעיף 22 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965קובע כדלקמן: "לא יירשם אדם כאביו של ילד שנולד לאשה שהיתה נשואה לאדם זולתו בתוך 300 יום שלפני יום הלידה, אלא על פי פסק-דין של בית-משפט או בית-דין מוסמך." מתן החלטה מנהלית או פס"ד הקובעים כי העותר 1 הינו אביו של העותר 3, הינו בעל חשיבות רבה, באשר אין בו רק ייחוס של העותרים זה לזה, אלא כתוצאה מהצהרה זו נובעת שורה של תוצאות נוספות, הן בדין, למשל, לעניין חיוב עותר 1 במזונות עותר 3, לעניין דיני ירושה, לעניין דיני נישואין וכיו"ב; והן בחיי היום יום, באשר גוררת היא קשר בין העותרים בהיותם בן ואב. במקרה שבפני מדובר גם בהכרזה שכפועל יוצא ממנה,יכול ותיקבע אזרחותו של הקטין. לפיכך נקבע, כי"...קביעת אבהות היא עניין שקשה להפריז בחשיבותו, הן לאיש ולאישה הנוגעים בדבר והן לילד המבקש והזכאי לדעת אם איש זה שאותו טוענת כי הוא אביו, אכן הינו אביו". [ע"א 2558/91 פלונית ופלוני נ' פלוני, פ"ד מז(2) 8, פיסקה 13 לפסק הדין; וכן ראו ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 , פיסקה 11 לפסה"ד]. לא בכדי הקפידו בתי המשפט בעריכת בדיקות לעניין הוכחת אבהות, גם במקרים בהם הסכים הגבר כי הוא האב. היו אף מקרים אשר נידונו בבתי המשפט, שהתברר, כי אף שהאם הצהירה, בכנות ומתוך שכנוע פנימי, כי פלוני הינו אביו של בנה, בדיקה מדעית שנערכה גילתה שאין הדבר כך [ראו למשל: ע"א 313/68 פלוני, קטין נ' פלוני, פ"ד כב(2) 1020 ; ע"א 417/80 פלוני נ' פלונית, פ"ד לז( 3) 15 ; ע"א 335/81 פלוני נ' אלמוני, פ"ד לח(2) 530] בעניין כגון זה שבפנינו, רישום קטין כבנו של אזרח ישראלי, וההשלכות מרחיקות הלכת על מעמדו של הקטין ובהמשך על מעמדה של אמו, שאינה אזרחית ישראל, דן בית המשפט העליון בהרחבה בבג"ץ 10533/04 איל ויס נ' שר הפנים, (ניתן ביום 28.6.2011. להלן: "פסק דין וויס"). ב"כ העותרים הפנתה בעניין זה לדעת המיעוט ואולם דעת רוב הרכב השופטות הייתה שונה, ככל שהדבר נוגע להצהרת אבהות הגוררת גם קביעת מעמד בישראל. בית המשפט דן בהרחבה בהשלכות הנוהל ודרישת המשיב בקיומו, לרבות דרישה של בדיקת רקמות או כל הליך אחר. סיכמה את הנושא הנשיאה ביניש בדברים הבאים: "עם זאת, וכפי שציינה חברתי השופטת ארבל, נראה כי הפתרון לקשיים אלה אינו נעוץ בהכרח בביטולו של הנוהל, כי אם באופן יישומו. בנסיבות העניין, וכפי שציינו חברותיי, חלק מדרישות ההוכחה שמציבה המדינה במסגרת נוהל המעמד, ובעיקרם התנאי בדבר בדיקת אבהות, הינן אכן דרישות מכבידות הכרוכות באובדן זמן יקר ובעלויות כספיות נכבדות, שיכול ובני הזוג יתקשו לעמוד בהן. היבט זה מטריד במיוחד, שכן יש ככלל להימנע מן האפשרות כי מחסום כלכלי יעמוד בדרך למימוש זכויות מהותיות, כדוגמת מתן מעמד לקטין שהוא בן לתושב ישראלי. ברם, וכפי העולה מן הנוהל עצמו, קיים מדרג פנימי של ראיות אותן מתבקשים בני הזוג להמציא במסגרת הבקשה; תחילה ראיות אובייקטיביות לגבי קיום תא משפחתי טרם להוריית הקטין ורק לאחר מכן, וככל שאלה לא מסופקות או מתעורר חשד ביחס לאמינותן - פסק דין הקובע אבהות. בנוהל נקבע כי ככלל בנסיבות אלה ידרוש נציג משרד הפנים ביצוע בדיקה גנטית. בנסיבות אלה, מן הראוי לאמץ את העקרונות שהתוותה חברתי השופטת פרוקצ'יה בפסקאות 54-55 לפסק דינה, לפיהם במקרים בהם אכן מתעורר חשד ביחס לאמינות הצהרתם המשותפת של בני זוג מעורבים בדבר האבהות, ההפניה לקבלת פסק אבהות צריכה לשמש אמצעי אחרון, רק לאחר שכל אמצעי ההוכחה האחרים מוצו ומשלא לא נמצאה בדל-ראיה אמינה המצביעה על קשר זוגי כלשהוא בין האם לבין הטוען לאבהות. כמו כן, יש להותיר את ההכרעה בשאלת דרכי קביעת האבהות (אם בדרך של בדיקה גנטית ואם בדרכי הוכחה אחרות) להכרעת בית המשפט המוסמך במסגרת ההליך השיפוטי של מתן פסק הדין. מסקנות אלה מתחייבות כאמור נוכח פוטנציאל הפגיעה בבני הזוג ובקטין מהכבדת יתר בעקבות הפנייה לקבלת פסק אבהות, ואף אני סבורה כי יש לאמצן כמסקנות מחייבות להפעלת שיקול דעתו של משרד הפנים המפעיל סמכויותיו בהתאם לנהלים נזכיר לעניין זה כי ככלל, תובענות לאבהות או לאימהות נתונות לסמכות ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה בהתאם להוראות סעיפים 1(4) ו-3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. מכאן שלכאורה קים הליך חלופי לסעד המנהלי שהתבקש בעתירה זו ודי בכך כדי שהעתירה, לעניין זה, תידחה. מכאן שלכאורה על העותרים להגיש גם בעניין זה בקשה מפורטת למשרד הפנים, שתספק את כל הנתונים בעניין הורתו של הקטין, העותר 3. ככל שבקשה זו תידחה, כי אז יהיה עליהם למצות את ההליך הנכון בעניין זה והוא פניה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לסעד מתאים. בית המשפט לענייני משפחה הוא הפורום המתאים לדון במחלוקת ולהכריע האם די בראיות שיביאו העותרים כדי לקבוע כי העותר 1 הוא אביו של העותר 3, או שיש צורך בראיות נוספות, כגון בדיקת רקמות. אין צורך לומר גם, כי אם בסופו של הליך יתברר כי המשיב גרר את העותרים להליך מיותר, יוכל בית משפט לענייני משפחה להביא את הדבר בחשבון במסגרת של פסיקת הוצאות ראויות. סיכום: אשר על כן, ובסיכומו של דבר, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטות המשיב. ככל שהדבר נוגע להחלטת הביטול מיום 29/8/06, סבור אני כי דינה של העתירה להידחות על הסף, מכל אחד מהטעמים שפורטו לעיל. ככל שהדבר נוגע לעניין הבקשה לרשום את העותר 3 כבנו של העותר 1, וכפועל יוצא מכך להעניק לו אזרחות ישראלית - סבור אני כי המשיב פעל בהתאם לנהלים ולהוראות החוק, ואין עילה להתערב בהחלטותיו. עם זאת, וכפי שצוין, סבור אני כי על העותרים להגיש בקשות חדשות, מפורטות וערוכות כדבעי, בנוגע לסעדים שהתבקשו בשני ראשי עתירתם. בכל הנוגע למעמד העותרת, הגם שעתירתה נדחתה, יהיה על המשיב להביא בחשבון במסגרת כל החלטה שתתקבל בעתיד, גם את הרקע העובדתי כפי שפורט לעיל, לרבות העובדה שבעבר נמצאה העותרת כמי שזכאית למעמד קבע בישראל וכי מעמדה לא הוסדר על רקע נסיבות עזיבתה את בעלה הראשון. כמו כן יהיה מקום להביא בחשבון כי החלטת הביטול התקבלה בעבר בלא שנערך לעותרת שימוע ובלא שהובאו אז בחשבון נסיבות פרידתה מהבעל הראשון. נתונים אלו יהיו בעלי משקל גם בנוגע לבקשה שיגישו העותרים, כפי שהונחו להגיש ע"י המשיב. חזקה כי המשיב יביא בחשבון את מכלול הנתונים דלעיל במסגרת כל החלטה שתתקבל בעתיד. בכל הנוגע למעמדו של העותר 3 ורישומו כבנו של העותר 1 - על העותרים להגיש גם בעניין זה בקשה מפורטת. המשיב ישקול את עניינם של העותרים בהתאם לאמות המידה שנקבעו בדעת הרוב בפסק דין וויס הנ,ל, כפי שצוטט לעיל. ככל שתידחה הפניה, פתוחה הדרך לפנות בהליך המתאים לבית המשפט לענייני משפחה, שהוא הפורום המתאים לבירור מחלוקות עובדתיות בנוגע לרישום אדם כאביו של אחר. בכפוף לאמור לעיל, ותוך שמירה על זכותם של העותרים למיצוי ההליכים כפי שפורט לעיל, ומבלי שאביע עמדה לגופו של עניין, העתירה נדחית. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו. הסדרת מעמדמשרד הפניםירדן