מכרז אחזקת כבישים

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מכרז אחזקת כבישים: רקע 1. הנתונים הרלוונטיים הובאו בפסק-דין קודם שניתן על-ידִי ביום 6.6.2013 בתיק עת"מ 4394-05-13. בעלי-הדין כאן היו גם בעלי-דין בתיק הנ"ל. בעלת המכרז-המשיבה 1, היא חברה ממשלתית העוסקת באחזקה ובפיתוח של רשת הכבישים הבינעירונית בישראל. כחברה ממשלתית, היא כפופה לחוק חובת מכרזים, התשנ"ב-1992, ולתקנות חובת מכרזים, התשנ"ג-1993. בחודש ספטמבר 2012 פרסמה המשיבה 1 את המכרז הנדון עתה, שנועד לבחור שלוש חברות שתבצענה את עבודות האחזקה השוטפת של כבישי המשיבה 1, משך תקופה של 24 חודשים (עם אופציה להארכה). מסירת העבודות נעשית בחלוקה לשלושה מרחבים: צפון, מרכז ודרום. פעולות האחזקה חולקו על-ידי בעלת המכרז למספר דיסציפלינות, כמו סימון צבע על הכבישים, אחזקה והתקנה של מעקות וכיו"ב. 2. ועדת המכרזים של המשיבה 1 קיבלה החלטה בדבר הזוכות במכרז ביום 5.2.2013. העותרת, אחת המתמודדות במכרז, קיבלה הודעה בדבר תוצאות המכרז ביום 7.2.2013. כפי שעולה מנספח 11 לעתירה, היה בידי העותרת התיעוד הרלוונטי לתקיפת החלטת ועדת המכרזים לכל המאוחר ביום 17.3.2013, דהיינו, לפני חלוף המועד הסטטוטורי לפנייה לביתהמשפט. אין מחלוקת בין בעלי-הדין, כי המועד לתקיפת החלטה זו חלף, וזאת בשיםלב לתקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: "התקנות"). עתירה קודמת שהגישה העותרת ביום 23.4.2013, כנגד החלטת ועדת המכרזים הנ"ל, נדחתה על-ידִי בפסקדין מיום 2.5.2013, עת"מ 42045-04-13. העתירה הנוכחית הוגשה ביום 9.5.2013. 3. עמדת העותרת היא, כי פנתה אל ועדת המכרזים של בעלת המכרז בבקשה לעיון חוזר בהחלטה המתייחסת אליה בעניין תוצאות המכרז. בקשה זו, לעיון חוזר, כללה תיעוד, וכן הנמקה, שלדעת העותרת לא היו בפני ועדת המכרזים בעת ההחלטה המקורית מיום 5.2.2013. ועדת המכרזים דנה בטענות העותרת נגד החלטת הזכייה ביום 21.4.2013, והחליטה להשאיר על כנה את ההחלטה מיום 5.2.2013. העותרת סבורה, כי עתירתה הנוכחית מתייחסת אך ורק להחלטה המאוחרת של ועדת המכרזים, ומכיוון שכך, אין היא לוקה בשיהוי ודינה להידון לגופה. דיון והכרעה 4. כפי שציינתי בפסק-דיני מיום 6.6.2013 בעניינה של מתמודדת אחרת באותו מכרז (עת"מ 4394-05-13), שנקטה בדרך דיונית דומה לזו של העותרת הנוכחית, לא ניתן להאריך באופן מלאכותי את המועד לתקיפת החלטה של ועדת מכרזים בדרך של פנייה לבעלת המכרז בבקשה לעיון חוזר. בסעיפים 6-7 לפסק-הדין כתבתי: "6. ..., אינני סבור שניתן לקבל את עמדת המבקשת. ההחלטה בדבר הזוכות במכרז ניתנה בראשית חודש פברואר 2013. תקנה 3(ב) לתקנות מורה, שעתירה המבקשת לתקוף החלטה זו, צריכה להיות מוגשת לבית-המשפט לכל המאוחר בתוך 45 יום. בידי המבקשת היה כל התיעוד הדרוש לתקיפת החלטת ועדת המכרזים, בטרם חלף המועד הנ"ל... . המבקשת בחרה לפנות אל המשיבה 1 במקום לעתור לבית-המשפט. אינני סבור, שבעל-דין יכול להאריך את המועד לפנייה לביתהמשפט בדרך של פנייה חלופית לבעל-הדין שכנגד. משמעות קבלת עמדתה של המבקשת היא, שכל פנייה של מתמודד במכרז לוועדת מכרזים, לאחר שניתנה החלטה של ועדה זו לגופו של עניין, תביא להארכת המועד להגשת עתירה המבקשת לתקוף את החלטתה המקורית של ועדת המכרזים. תוצאה זו אינה סבירה, ואף פוגעת במתמודדים אחרים במכרז. מתמודדים אלה זכאים לכך שבירור טענות כלפיהם בבית-המשפט יידון בתוך תקופה קצובה שנקבעה בתקנות. עמדת המבקשת משמעותה, שמתמודד אחר במכרז יהיה חשוף, כמעט ללא הגבלת זמן, לאפשרות של נקיטת הליך משפטי נגדו. מועד השיהוי הסטטוטורי הקבוע בתקנה 3(ב) לתקנות קובע רף עליון לפנייה לביתהמשפט. לא יתכן שניתן יהיה לשנות רף עליון זה, על-ידי פנייה חד-צדדית של מתמודד במכרז לוועדת המכרזים. ברור, שוועדת המכרזים אמורה לדון באופן ענייני בכל פנייה אליה. גם מצופה מוועדה זו, שתחליט בעניין על-בסיס טענות מעודכנות שתקבל מהנוגעים בדבר. עם זאת, בעל-דין הפונה לבעלת המכרז, במקום לפנות לבית-המשפט, אמור להיות ער לכך שהוא עשוי להחמיץ את המועד שנקבע בתקנה 3(ב) לתקנות. 7. ... המבקשת עותרת (ראו: סעד ב' לעתירתה), לביטול ההחלטה מיום 5.2.2013. זו העתירה העיקרית של המבקשת והיא לוקה בשיהוי סטטוטורי. אני חושב, שניתן ללמוד לענייננו מהכלל לפיו אין בפנייה מאוחרת לערכאה דיונית, כדי להאריך בדיעבד מועד להגשת ערעור על החלטה מוקדמת. ב-רע"א 9162/12 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' הקסטודיה די טרה סנטה (3.6.2013), ציטט כב' השופט נ' הנדל בסעיף 5 סיפא, את רע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' תורג'מן (6.2.2006), שם קבע הנשיא א' גרוניס כי "בעל דין אינו יכול להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת בקשת רשות ערעור באמצעות בקשה לעיון חוזר". מסקנה זו עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין עת"מ (מחוזי-י-ם) 1770/09 יתרב - חברה לשירות סיעוד ורווח בע"מ נ' המל"ל (1.11.2009), (שצוטט על-ידי ב"כ המש' 1), שם כתבה לענייננו הנשיאה מ' ארד, שם, סעיף 14: "העותרת טענה כי ההחלטה שאותה היא תוקפת בעתירתה היא ההחלטה מיום 31.8.09, שבה נדחתה בקשתה לתקן את הצעתה, ולא ההחלטה מיום 16.6.09, שבה נקבעו תוצאות המכרז. אין לקבל טענה זו. העותרת מבקשת בעתירתה להשיג על תוצאות המכרז, ולכן ההחלטה שאותה היא תוקפת - או שאותה עליה לתקוף - בעתירתה, היא ההחלטה מיום 16.6.09 שבה נקבעו תוצאות המכרז. העובדה כי העותרת פנתה למשיב בבקשה לשנות את תוצאות המכרז והמשיב סירב לכך אין בה כדי לשנות מהאמור לעיל. הטעם לכך הוא שמסקנה אחרת, שלפיה מירוץ המועדים לעניין תקנה 3(ב) יחל רק לאחר שתתקבל החלטה בבקשתו של עותר לשנות החלטה קודמת שנתקבלה בעניינו, יש בה כדי לסכל את מטרת התקנה האמורה בכלל, ובפרט בכל הנוגע לעתירות ענייני מכרזים, שבהן קיימת חשיבות מיוחדת למימד הזמן." (הדגשה הוּספה)." 5. אני מאמץ את ההנמקה שם גם לצורך ההליך הנוכחי. 6. לעניין ההלכות שהובאו בסעיף 4 לעיל ראו גם: עת"ם (י-ם) 1164/06 טקסי גשר אלנבי נ' משרד התחבורה ( 2.5.07) סעיף 13 שם צויין כי "בהמשך ההתכתבות עם משרד התחבורה לאחר שנודע לעותרת דבר החלטתו, ובהמתנה לתגובותיו למכתביה.. אין... כדי להצדיק את השיהוי בהגשת עתירה". עת"ם (י-ם) 277/10 רדיו עכשיו נ' מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו ( 25.4.10) סעיף 20 עמ' 15, "בניהול התכתבויות עם הרשות, והמתנה לתגובות, אין ככלל להאריך את המועד ולהצדיק שיהוי" בעקבות: בג"צ 410/78 מילס ישראל נ' שר האוצר פ"ד לג(1) 271 (1979). עת"ם (י-ם) 4801.04.10 ש.ה.ל. לוזון איתור וביצוע נ' מדינת ישראל רשות האכיפה והגביה ( 6.12.2010): "היה על העותרת להגיש את עתירתה כבר לאחר התשובה המפורטת והמנומקת שקיבלה בשם משיבות 1 ו-2 מעו"ד לנגה ביום 3.1.10 בדבר הסיבה לפסילת הצעתה במכרז. ... בפנייתה החוזרת של העותרת לוועדת המכרזים במכתב מיום 11.1.10 ... לאחר קבלת מכתבו האמור של עו"ד לנגה, אין כדי לרפא את פגם השיהוי הסטטוטורי (בג"ץ 410/78 מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד לג(1) 271, 272 (1979))." 7. העותרת הגיבה בהרחבה, בכתב, לבקשות של המשיבות 1 ו-2 לסילוק העתירה על הסף (המשיבה 3 תומכת בעמדת המשיבות 1 ו-2. המשיבה 8 תומכת בעמדת העותרת. המשיבה 5 סבורה, שלאור פסק-דיני הקודם אין מנוס אלא לדחות את העתירה הנוכחית על הסף). העותרת מציינת, כי לא היה באפשרותה לתקוף את החלטתה האחרונה של ועדת המכרזים לפני סוף חודש אפריל 2013, וכן היא מדגישה, כי היה באפשרותה של ועדת המכרזים לשנות את החלטתה הראשונה בדבר זכייה במכרז. במצב דברים זה, מדגישה העותרת, לא ראוי לשלול את זכותה לביקורת שיפוטית עניינית לגבי החלטתה האחרונה של ועדת המכרזים. 8. אינני סבור, שיש בטענות המעודכנות של העותרת משום תשובה להנמקה שבפסקדיני מיום 6.6.203. לא יתכן שהמועד לתקיפת החלטה בדבר תוצאות מכרז, וזה הנושא שעומד על הפרק גם בעתירה הנוכחית, יוארך כל אימת, שאחד המתמודדים במכרז יבקש מוועדת מכרזים לעיין מחדש בהחלטתה. השאלה איננה אם ועדת המכרזים רשאית לשנות את החלטתה הקודמת אם לאו. הנקודה המכרעת היא, שהמועד לתקיפת החלטת ועדת המכרזים הינו מוגבל, ואינו יכול להיות תלוי בפניות אפשריות לבעלת המכרז. למבקש לתקוף החלטה הנוגעת לתוצאות מכרז, דרך אחת בלבד: פנייה לבית-המשפט במסגרת המועד שקבע מחוקק המשנה. בעל-דין שאינו הולך בדרך זו, מסתכן בכך, שאם לא תשתנה, מכוח החלטה של ועדת המכרזים, ההחלטה הראשונה, לא יוכל לשוב למסלול של פנייה לבית-המשפט. 8. בשׂים-לב לשיקולים דלעיל ולאלה שפורטו בפסק-דיני הנ"ל, אני מוחק את העתירה כולה על הסף, בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, וּבשל השיהוי הסטטוטורי בהגשתה בו היא לוקה. אני מחייב את העותרת לשלם למשיבה 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 (עשרים אלף) ₪, להיום; וכן אני מחייב אותה לשלם לכל אחת מהמשיבות 2 ו-3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 (עשרת אלפים) ₪ להיום. מכרזכביש