קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מכירת רישיון דייג: מונח בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום באשדוד (כב' הרשמת הבכירה עופרה גיא), בתא"מ 37777-02-11, מיום 09.10.12, בו נקבע כי המערער חתם על ההסכם נשוא המחלוקת וכי אין מדובר בהסכם מזויף. בהתאם, נקבע כי משלא עמד המערער בחיוביו על פי ההסכם עליו לפצות את המשיב בסך כולל של 18,000 ₪ וכן לשאת בשכר טרחת ב"כ המשיב, בסך של 3,500 ₪, ובהוצאותיו בסך של 2,000 ₪. עניינו של פסק הדין נסב סביב הסכם מיום 07.11.07 לפיו, התחייב, לכאורה, המערער למכור למשיב סירת דייג, מחסן בנוי בנמל אשדוד וכן רישיון עוסק בדייג, לרבות רישיונות הסירה והעברת בעלות בה וכן מספר נמל ואישורי עגינה. על פי הסכם זה מכר המערער למשיב את המפורט לעיל כאשר בתחתית ההסכם מאשר המערער כי קיבל מהמשיב את התשלום אשר סוכם ביניהם, מבלי שננקב הסכום לתשלום. טען המשיב בכתב תביעתו, כי שילם תמורה מוסכמת בסך של 2,500 ₪. אולם, בפועל למעט קבלת הסירה לידיו, לא קיבל את הפריטים הנוספים להם התחייב המערער כלפיו. לכן, טען כי מגיע לו פיצוי בסדר גודל של כ - 30,000 ₪ המשקף להערכתו את שווי רישיון הדיג בשוק החופשי, לרבות הפריטים הנוספים. המערער, אדם קשיש בגיל, הכחיש בכתב הגנתו, כי חתם על ההסכם האמור וטען כי מדובר במסמך מזוייף. לטענתו, מכר למשיב רק את הסירה ולא דברים נוספים להם הוא טוען, וכי את רישיון הדייג מעולם לא מכר למשיב כי אם מכר לאדם אחר, בשם יוסף ווקנין, בתמורה לשותפות בשיעור של - 10% בספינת דיג גדולה, ששוויה מגיע ל - 180,000 ₪. המחלוקת, אשר התבררה בפני בית המשפט קמא, נסובה סביב טענת המערער כי חתימתו זוייפה ולחילופין, כי כל המסמך הינו מסמך מזויף, אשר נוצר על ידי המשיב ללא ידיעתו וללא הסכמתו. בית המשפט קמא, אשר נדרש לשאלת הזיוף בכללותה, הסתמך על חוות דעת בתחום כתב היד שהגישו הצדדים. שני המומחים קבעו בחוות דעתם, כי ברמת וודאות גבוהה החתימה המופיעה על ההסכם, הינה חתימת ידו של המערער. בהתאם, אימץ בית המשפט קמא מסקנה זו וקבע כי החתימה המופיעה על ההסכם הינה חתימת המערער. לכשנדרש בית המשפט קמא לבחון, האם בוצעה מניפולציה על ההסכם, במובן זה שמדובר בהסכם "מפוברק", קבע בית המשפט קמא כי מדובר בהרחבת חזית ולא ניתן להדרש לטענה. יחד עם זאת, נדרש לטענה וקבע כי לאחר שחזר ובחן את ההסכם המקורי שבא בפניו, לרבות שני מסמכים נוספים שהוצגו בפניו במהלך שמיעת הראיות, שוכנע הוא כי לא נעשתה כל מניפולציה במסמך. בלשון בית המשפט קמא: "עיון במסמך המקורי שהוצג בפני ומצוי בתיק מלמד, שאכן יש פגם בחלק התחתון של הדף. התובע נחקר לענין זה והשיב, שככל הנראה נשפך קפה על המסמך עליו חתום ההסכם ואף צירף שני מסמכים מקוריים לגירסתו אשר ככל הנראה היו דבוקים למסמך עליו נרשם ההסכם... מסמכים אלו יחד עם המסמך נשוא המחלוקת, נחזים כמסמכים שהודבקו ביניהם ונשפך עליהם, ככל הנראה, קפה וזאת לאור הכתמים שמופיעים על גבי המסמכים המקוריים. אף עיון בצד הקדמי של המסמך נשוא המחלוקת בצמידות לעיון בצד האחורי של אחד המסמכים שצורפו כעת... מצביע על כך שככל הנראה, החלק האחורי של המסמך היה דבוק לחלקו הקדמי של המסמך נשוא המחלוקת ואין מדובר במסמך שנעשתה בו מניפולציה ודין הטענה בענין, להידחות אף מטעם זה". משקבע בית המשפט קמא כי הוכח שהמערער חתם על הסכם המכר האמור, נידרש הוא לשאלת ההפרה הנטענת ולאחר שקבע כי מעדיף הוא את גירסת המשיב על פני גירסת המערער, ומשלא נמצא חולק כי פרט לסירה לא קיבל המשיב דבר מהמערער, על פי האמור בהסכם, קבע כי המערער הפר את ההסכם עם המשיב. בהתאם, לכשנדרש לשאלת הסעד, פיצוי או אכיפה, דחה הוא את מתן סעד האכיפה וקבע סעד של פיצוי. בקביעת גובה הפיצוי הראוי, בהעדר כל ראיה מטעם המשיב, הסתמך בית המשפט קמא על הודאת המערער לפיה, מכר לצד שלישי (מר וועקנין) את רישיון הדיג בתמורה ל - 10% שותפות בספינת דיג, השווה ל - 180,000 ₪, ומכאן הסיק כי התמורה הראויה הינה 18,000 ₪. בהתאם קבע כי יש לפצות את המשיב בסכום האמור. בערעור שבפני טען המערער כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי אין מדובר במסמך מזויף או מסמך שנערכה עליו מניפולציה, במובן זה שהמערער לא חתם על מסמך זה ולא היה מודע לקיומו. לטענתו, טענת המניפולציה במסמך לא היתה בבחינת הרחבת חזית כי אם טענה אשר נטענה בכתב ההגנה וכי היה על בית המשפט לבחון טענות בדבר מניפולציה במסמך על דרך של הצגת הדברים בפני מומחים מתאימים ולא להכריע בסוגיה שהינה כולה עניינים טכניים, על פי ראות עיניו. לטענתו, משלא נחקרה המומחית מטעם המערער לגבי אמיתות המסמך ו/או המניפולציה שנערכה בו, הרי שהיה על בית המשפט קמא, לקבל את חוות הדעת של הגרפולוג מטעם המערער לפיה, מדובר במסמך מזויף במובן זה שנעשתה עליו מניפולציה ובהתאם, לדחות את תביעת המשיב. לחילופין, ולמען הזהירות, טען המערער כנגד גובה הפיצוי שנפסק וטען כי טעה בית המשפט בפוסקו למשיב פיצוי בסך 18,000 ₪, כסכום המשקף שווי רישיון דייג בשוק חופשי. טען המערער כי המשיב לא הוכיח בכל דרך מהו שווי רישיון הדייג ובוודאי לא יכול להיות כי שווי רישיון הדיג יגיע לסכום שנפסק, כאשר המשיב בעצמו הודה כי התמורה החוזית הכוללת עמדה על סך של 2,500₪ ולפיכך, נכון היה, לכל היותר, לפסוק למשיב פיצוי בסכום הסיכון אותו לקח על עצמו והוא 2,500 ₪. המשיב תמך בקביעותיו של בית המשפט קמא וטען כי זירת המחלוקת בין הצדדים הצטמצמה לטענת זיוף חתימתו וכי צדק בית המשפט קמא כאשר קבע שחתימת המערער על המסמך הינה אותנטית. אשר לטענה של מניפולציה במסמך, טען המשיב כי המדובר בהרחבת חזית שלא הותרה על ידי בית המשפט קמא ובכל מקרה, צדק בית המשפט קמא אשר קבע קביעה עובדתית על בסיס החומרים האמיתיים שהונחו בפניו, כי לא נערכה מניפולציה במסמך. אשר לקביעת גובה הפיצוי טען המשיב, כי צדק בית המשפט קמא עת אימץ את הודאת המערער, כעולה מכתב הגנתו, לפיה, שווי רישיון הדייג הינו עשרות אלפי שקלים ונכון עשה כאשר גזר את שווי רישיון הדייג, מן התמורה שקיבל המערער בגין מכירת רישיון הדייג לצג שלישי. דין הערעור להתקבל. לציין כי ההליך הנדון התברר בבית המשפט קמא כתובענה בהליך מהיר ולכן היה על הצדדים להגיש ראיותיהם, ככל שמדובר במסמכים, כחלק בלתי נפרד מן התצהירים שהגישו. לעניין טענת זיוף החתימה וזיוף המסמך קבע בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 24.9.12, כי גדר המחלוקת בין הצדדים הינה באם מדובר בזיוף חתימה או שמא מדובר בחתימה שנגזרה מדף אחר והועברה למסמך נשוא המחלוקת. משמע קבע הוא כי שאלת מניפולציה שנעשתה במסמך במובן של שעתוק חתימת המערער למסמך הינה בהחלט שאלה העומדת לדיון. אין חולק כי הן מומחה המערער והן מומחה המשיב סברו כי החתימה המופיעה על ההסכם הינה חתימתו של המערער ועל כן לא מצאתי כל בסיס להתערב בקביעת בית המשפט קמא אשר אימץ מסקנה זו. כאשר נדרש בית המשפט קמא לטענת המניפולציה שבוצעה במסמך קבע הוא, בניגוד להחלטתו מיום 24.9.12, כי מדובר בהרחבת חזית ובהערת אגב קבע כי לא נעשתה כל מניפולציה במסמך וזאת בהסתמך על מראה עיניים, כשהוא מתייחס למסמך ההסכם המקורי שבא בפניו וכן לעוד שני מסמכים שהוצגו בפניו במהלך שמיעת הראיות מבלי שהוגשו קודם לכן כחלק מראיות המשיב, והכול בהתעלם מחוות דעת המומחה מטעם המערער, אשר קבע בחוות דעתו כי בסבירות גבוהה ( של 90%) נעשתה מניפולציה במסמך. סבורה אני כי כאן שגה בית המשפט קמא. נושא מניפולציה במסמך היתה בהחלטה שאלה שעמדה לדיון לנוכח טענת המערער כי חתימתו שועתקה ממסמך אחר למסמך ההסכם. מקום שמומחה המערער התיחס לכך בחוות דעתו וקבע כי הוכחה מניפולציה במסמך בסבירות גבוהה, מבלי שנחקר על כך על ידי הצד שכנגד, היה על בית המשפט קמא ליתן הסבר מדוע הוא מעדיף מראה עיניו על פני חוות דעת המומחה. אמנם, לא חייב בית המשפט להזדקק לשירותיו של מומחה לכתב יד כדי לקבוע ממצא בדבר אמיתות של חתימה אך בנסיבות דנן בהן הוצגו בפניו שני מסמכים נוספים שלא באו בגדר ראיות המשיב, כי אם לראשונה במהלך שמיעת הראיות, ואך נהיר היה כי מסמכים אלו לא באו לעיונם של המומחים, היה עליו או להתעלם מן המסמכים החדשים שהוצגו או לכל היותר לאפשר הצגתם בפני מומחה המערער ולקבל התיחסותו בנדון. גם בהנתן כי ניתן היה להציג את המסמכים הנוספים, על אף שלא היו חלק מראיות המשיב, מקום שהונחה בפני בית המשפט קמא חוות דעת בנדון ומקום שמצא הוא לנכון לקבוע אחרת מן המומחה היה עליו להתכבד ולנמק מדוע אין הוא מקבל את עמדת המומחה, בפרט כאשר המשיב ויתר על חקירתו בנקודה זו ובנסיבות בהן לא ניתנה למערער האפשרות להציג מסמכים אלו בפני המומחה מטעמו על מנת שיוכל להתיחס אליהם. בהנתן האמור אני סבורה כי נכון היה לאמץ את קביעת מומחה המערער לעניין המניפולציה אשר בוצעה במסמך. גם במישור העובדתי נמצא כי נסיבות "היווצרותו" של ההסכם לוט בערפל ויש בהן אלא לתמוך במסקנה של מניפולציה במסמך. כך, מקום שהסירה נשוא ההסכם ניזוקה בתחילת שנת 2008 לא נמצא כל הסבר לכך הכיצד הסכם המכר נשוא המחלוקת נושא תאריך מיום 7.11.07 והבעלות בסירה עוברת לידי המשיב בחודש ינואר 2009. כך גם באשר לתמורה החוזית. בעוד שהמשיב טען כי שילם תמורה כוללת, בסך של 2,500₪, בתמורה לכל רשימת הממכר בהסכם, ובהנתן כי אין חולק שהסירה הועברה לידיו, לא נמצא הסבר מניח את הדעת הכיצד דרש בתביעתו, סך של 30,000 ₪ רק בגין רישיון הדיג. טענתו כי המחירים עלו וכי המערער בהגנתו אישר כי שווי רישיון הדיג מגיע לאלפי שקלים, אין בה כדי להושיע לו כי אם אך לחזק את המסקנה כי נעשתה מניפולציה במסמך, מאחר ואין כל קורלציה בין סכום העסקה בכללותה (2,500 ₪) לבין הפיצוי הנטען בגין אי מסירת רישיון הדיג, בהעדר כל ראיה על עליית המחירים הנטענת. כלל הראיות והנסיבות מלמדות כי התמורה ששולמה על ידי המשיב לידי המערער שיקפה אך את שווי הסירה ולא מעבר לכך. ראיות שתומכות במסקנה כי נעשתה מניפולציה במסמך בנסיבות בהן ביקש המשיב לגזול מידי המערער, קשיש בן 80, רכושו במרמה. לא נעלם מעיני העקרון המשפטי לפיו, ערכאת הערעור תמנע מלהתערב בממצאים עובדתיים שקובעת הערכאה הדיונית אלא רק בנסיבות בהן נמצא כשל לוגי בדרך הסקת המסקנות. סבורה אני כי זה המקרה כאן. בהינתן כל האמור, לא נותר לי אלא לקבל הערעור. פסק דינו של בית המשפט קמא לא יעמוד בתוקפו. ההסכם נשוא הערעור נגוע בזיוף ועל כן דין תביעת המשיב להדחות. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך של 10,000 ₪. הערבון שהפקיד המערער יוחזר לו באמצעות בא כוחו. בעלי חיים (דיג)