קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מיקרוטראומה קרסול: 1. התובעת, אחות מוסמכת אשר עובדת במהלך 19 השנים האחרונות כאחות חדר ניתוח, הגישה תביעה שבה ביקשה להכיר במחלתה בקרסול רגל ימין כפגיעה בעבודה, על רקע דוקטרינת המיקרו-טראומה. 2. לאחר שנשמעו הוכחות בתיק, בהחלטה מיום 17.7.2012 קבענו: התובעת מבצעת מספר פעולות במסגרת עבודתה בחדר ניתוח, חלקן מגוונות, כגון כל הכרוך בהכנת החולה לניתוח והכנת חדר ניתוח עצמו, וכן פעולות לאחר הניתוח - במסגרת אותן עבודות התובעת הולכת, מתכופפת, מרימה, מסדרת וכו'. לא קיימים כאן אין ספור תנועות של האיבר הנפגע (רגל ימין) חוזרות ונשנות. אולם, המצב הוא שונה במהלך הניתוחים עצמם, בהם התובעת עומדת בעמדה די קבועה, בין שולחן הניתוחים לבין שולחן הכלים, ומעבירה את הכלים הנדרשים על ידי המנתח, ולאחר שימוש מחזירה אותם לארגז הכלים. לפעמים, תלוי בסוג הניתוח, ישנם שני שולחנות של כלים. במסגרת פעולות אלה, שבהן התובעת עומדת, היא מסובבת את הגוף, תוך סיבוב של הרגליים והעברת המשקל מרגל לרגל. תנועה זו מתבצעת אין ספור פעמים במהלך הניתוח. הניתוחים נערכים בפרקי זמן שונים, לפעמים משך מספר שעות, ובמצטבר הם מהווים לפחות מחצית מזמן המשמרת. יש להבחין בין העובדות במקרה של התובעת לבין אלה שהוזכרו על ידי ב"כ הנתבע בסיכומיו. אין עבודת התובעת כעבודה של אחות "רגילה" המבצעת מגוון פעולות במסגרת עבודתה. כך גם לגבי מצב של מטפלת סיעודית (במקרים אלה רוב התביעות שמוגשות הן על פגיעות בגב כתוצאה מהרמת חולים). כמו-כן, אין מדובר כאן ב"עמידה ממושכת" אשר לא מקימה תשתית עובדתית למיקרו טראומה, כפי שנקבע, בין היתר, בעב"ל 373/08 אדיבי נ' המוסד, שם נאמר: טענת המערערת הינה לעמידה רצופה וממושכת שגרמה למחלתה. אין למערערת טענה בדבר תנועות רצופות חוזרות ונשנות שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר עד שבהצטברותן נגרם לה הנזק ממנו היא סובלת בקרסוליה. בעניין דומה כבר קבע בית דין זה מפי חברי השופט יגאל פליטמן כי: "ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על איבר מסויים אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה" [עב"ל 630/03 יעל עמנואל אדרי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 23.8.05), וכן ראו: דב"ע נו/180-0 שושנה שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ט 360, דב"ע לו/75-0 המוסד לביטוח לאומי - טויאטו, פד"ע ט' 18]. במקרה של התובעת אין מדובר בעבודה (צריך להיות "עמידה") בלבד. ישנה תנועה של הרגליים והקרסוליים, תוך הפעלת לחץ הנובע מהעברת המשקל בין הרגליים וסיבוב תוך כדי נשיאת המכשירים. מדובר בתנועות זהות במהותן, אשר התובעת מבצעת אין ספור פעמים במהלך הניתוחים שבהם היא עובדת. בהתאם לכך, קבענו כי הונחה לפנינו תשתית עובדתית לבחינת הפגיעה לפי דוקטרינת המיקרו-טראומה ויש למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום האורתופדי. 3. מונה ד"ר אליהו סלטי כמומחה מטעם בית הדין. לאחר שהוגשה חוות דעתו של ד"ר סלטי, שבה סבר כי מדובר בתהליך תחלואי רגיל ללא מרכיב של פגיעות זעירות, והמומחה השיב לשאלות הבהרה, התברר לנו כי ד"ר סלטי מכהן כחבר בוועדות רפואיות לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1991. בעקבות זאת בהחלטה מיום 29.9.13 מינה בית הדין את ד"ר נחמיה בלומברג כמומחה רפואי אחר. 4. ד"ר בלומברג קבע בחוות דעתו: מהי המחלה ממנה סובלת התובעת? טנוססינוביטיס של הגיד ה TP. האם היתה כאן פגיעה INJURY לא. האם הפגיעה גרמה לנזק? לא. האם כל פגיעה ופגיעה כמפורט בהחלטה גרמה לתובעת פגיעה זעירה INJURY שלא ניתן להבחין בה ואפשר לייחס אותה לזמן מסוים. לא, כאמור בסקירה לעיל - בקרב אצנים - עומס משמעותי הרבה יותר הן מבחינת העוצמה והן מבחינת התדירות - בהשוואה לעומס המתואר בפרטי המקרה, תועד הליך דלקתי ב 6% - 0.6 בלבד. במקרה שכן היתה הפגיעה הנ"ל IRREVERSIBLE בעלת אופי בלתי הפיך, כך שבהצטרף אליה פגימות זעירות דומות נוצר המצב הקיים? במידה והמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגימות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה ובאיזה מידה? כאמור לעיל אני סבור כי המצב נגרם בגין תהליך תחלואתי שאינו קשור לאופי עבודתה כפי שתואר ע"י כבוד בית המשפט. 5. לא הוגשה בקשה להעביר שאלות הבהרה לד"ר בלומברג. ב"כ הנתבע הגיש סיכומים שבהם ביקש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר בלומברג ולדחות את התביעה. ב"כ התובעת הגיש סיכומים וטען כי המומחה חרג מן העובדות שנקבעו על ידי בית הדין כאשר יצא מנקודת הנחה כי עבודת התובעת מתבצעת בעמידה ו"לעיתים" מסובבת את הגוף, בניגוד לקביעה בהחלטה מיום 17.7.12 לפיה "התובעת עומדת, מסובבת את הגוף תוך סיבוב הרגליים והעברת המשקל מרגל לרגל ותנועה זו מתבצעת אין ספור פעמים". כן, קבע המומחה כי לצורך קיומה של מיקרו-טראומה יש צורך בהפעלה של כ-1,500-2,000 מחזורים לשעה (פעם לכ-3 שניות), דרישה שהיא קיצונית ולא עונה לקריטריונים שנקבעו בפסיקה. 6. דיון ומסקנות עת מדובר בפגיעה בעבודה לפי דוקטרינת המיקרו-טראומה, על התובע הנטל להוכיח כי קיימות פגיעות זעירות מצטברות וכן שקיים קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות האלה לבין התוצאה (המחלה הנטענת). מתפקידו של בית הדין לקבוע האם קיימת תשתית עובדתית - קרי קיום של תנועות חוזרות ונשנות בעבודת התובע. קביעה זו היא עובדתית-משפטית. לאחר מכן, נדרשת קביעה רפואית האם כל אחת מהפגיעות המתוארות גורמת לנזק זעיר שהצטברותן גרמה לנזק - פגיעה בעבודה. המומחה מפרט בחוות דעתו מהו העומס הנדרש (הן מבחינת העוצמה והן מבחינת התדירות) כדי שייגרם נזק לקרסול. זו מסקנה רפואית שמבוססת על הידע והניסיון של המומחה. בנוסף, סיכם ד"ר בלומברג כי הוא סבור "כי המצב נגרם בגין תהליך תחלואתי שאינו קשור לאופי עבודתה (של התובעת) כפי שתואר ע"י כבוד בית המשפט". אף זו קביעה בתחום מומחיותו של ד"ר בלומברג, באשר לגורם למחלת התובעת, המבוססת על מומחיותו. חוות דעתו של ד"ר בלומברג היא מנומקת, מבוססת על הספרות הרפואית וברורה גם למי שאינו רופא. לא קיימת סיבה לסטות מקביעותיו, כאשר בהתאם להלכה הפסוקה: ".... חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי ובכלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (עב"ל 145/06 המוסד - מרדכי בוארון לא פורסם, עב"ל 683/07 לוי מצליח - המוסד לא פורסם, עב"ל 797/06 וליד סוויטי - המוסד לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לא פורסם, עב"ל 615/07 עלי סלאמה נ' המוסד לא פורסם, עב"ל 250/05 יהודה לוין - המוסד לא פורסם, עב"ל 615/08 ישראל גרינהוים - המוסד לא פורסם, עב"ל 339/08 מירב רשאני - המוסד לא פורסם, עב"ל368/09 אליאס הנדל -המוסד לא פורסם, עב"ל 268/09 נחום רגב - המוסד לא פורסם, עב"ל 618-09 ג'נט גנגינה - המוסד לא פורסם, עב"ל 17318-05-11 נחום ברוך - המוסד ניתן ביום 19/2/12). 7. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובעת לדמי פגיעה. בהתחשב כי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. קרסולמיקרוטראומה