מפאת ריבוי החומר המקצועי הסכימו הצדדים כבר בתחילת הדרך למינוי מומחה מטעם בית המשפט. המינוי נעשה לפי הסכמת הצדדים, ולפני תיקון תקנה 130(ג) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מינוי מהנדס מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים: תביעה ותביעה שכנגד שתבעו חברה קבלנית ("מגדליה") וחברה מזמינה ("אביליה") זו את זו. הנתבעים הנוספים בתביעת מגדליה ובתביעה שכנגד שהגישה אביליה הם בעלי המניות של החברות, שערבו באופן אישי לחובותיהן זו כלפי זו. מגדליה בנתה לפי הזמנת אביליה בנין למשרדים ולשמוש מסחרי, וכן תחנת דלק צמודה, בפארק ת.מ.ר ברחובות, על שטח שבבעלות אביליה. בין שתי החברות נחתמו שני הסכמים: ביום 2.3.1999 וביום 7.8.2001, אשר גילמו את הסכמות הצדדים. בצוע העבודה ארך מחודש מאי 1999 ועד ינואר 2002. התביעות הוגשו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשנת 2002, והועברו לדיון בבית משפט זה עם הקמתו, בחודש אוגוסט 2007. הצדדים מסכימים כי אביליה שלמה למגדליה סכום של 17,404,633 ₪ עד הגשת התביעה. מגדליה טוענת כי החשבונות שהגישה עמדו ע"ס 22,031,265 ₪. ביום 6.1.2002 הודיעה אביליה למגדליה כי היא מקזזת את המגיע למגדליה עבור חשבון אוקטובר 2001 מן הסכומים המגיעים לאביליה, שהעמידה אותם על 2,683,154 ₪. מאוחר יותר (21.2.2002) הודיעה אביליה כי הודעת הקיזוז תחול גם על חשבונות נובמבר 2001 ודצמבר 2001. תביעת מגדליה, שכללה גם פגיעה בשמה הטוב, לחישוב ריבית הפיגורים, ולייקור הוצאות המימון שלה, סוכמה ב - 10,232,384 ₪. אביליה טוענת כי מדובר בהסכם פאושלי בכל חלקיו, למעט שלב ב'1, שלכן אין לחשב את החשבונות לפי כמויות; וכי בדין שלחה את הודעות הקיזוז. בתביעה שכנגד שהגישה אביליה טענה כי חויבה בתשלומי יתר; כי מגדליה לא בצעה עבודות שהתחיבה להן; כי נאלצה לבצע בעצמה עבודות שהיה על מגדליה לבצע; כי נתגלו פגמים ולקויים בעבודות שבצעה מגדליה; כי נשאה בתשלומים שונים עבור מגדליה; כי מגדליה פיגרה בהשלמת העבודות; וכי בהתנהגותה פגעה במוניטין של אביליה והוציאה עליה לשון הרע. סכום התביעה שכנגד הגיע כדי 27,081,488 ₪, אך הועמד על 12,000,000 ₪. כמתואר לעיל, המחלוקת היא בעיקרה עובדתית מקצועית. מפאת ריבוי החומר המקצועי הסכימו הצדדים כבר בתחילת הדרך למינוי מומחה מטעם בית המשפט. ביום 27.6.2004 מינה כב' השופט א' שילה את מהנדס יצחק ברמן. המינוי נעשה לפי הסכמת הצדדים, ולפני תיקון תקנה 130(ג) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. המומחה הוחלף באחר, ושוב באחר, עד שלבסוף הסכים ד"ר יואב סרנה לשמש מומחה של בית המשפט. לאחר שמונה הגיעו הצדדים להסכמה (כתב המינוי מיום 26.4.2009), שלפיה יכריע המומחה בכל השאלות המקצועיות, אך יהיה עליו לנמק כל החלטה במסגרת חוות הדעת. הצדדים יהיו רשאים להוסיף ולטעון בשאלות שאינן שאלות מקצועיות ובשאלות משפטיות. הצדדים ויתרו על חקירת המומחה בבית המשפט. ישיבות הבירור בפני המומחה ארכו כשלוש שנים. בסופן ניתנה חוות דעתו, ולפיה חויבה אביליה לשלם למגדליה סכום של 2,430,000 ₪, בצרוף מע"מ, ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית על הסכום ממועד סיום הפרויקט ועד למועד התשלום בפועל. מסקנות חוות הדעת לא הניחו את דעת הצדדים, שהגישו שאלות הבהרה (לא לפני שאלו צומצמו בהחלטותיי מיום 30.4.12, ומיום 1.7.12). הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית: מטעם מגדליה הוגש תצהירו של מנהלה, מר נחום פרסר, וחוו"ד כלכלית של מר דוד אברון, בענין חישוב ריבית לפי הסכמת הצדדים. מטעם אביליה הוגשו תצהירי 17 עדים, בהם מר אביב מרכס, מנהלה, מר ירון ספקטור, שהיה המפקח באתר מטעם הבנק המלווה, ומר ירון רוקמן, שהגיש חוו"ד כלכלית נגדית. תצהירי העדים האחרים מתיחסים להליך הבניה עצמו. לאחר שהתביעות נקבעו לשמיעת הראיות, הסכימו הצדדים להעמיד את התיעוד הראייתי כולו בפניי, מבלי צורך בחקירת מי מן העדים (פרוטוקול מיום 15.12.2012). בסיכומיהם הדגישו הצדדים איש לפי טעמו את הדורש הדגשה. אדון להלן בטענות העיקריות של הצדדים, כפי שהן עולות מסיכומיהם. עיקרית בהן היא טענת אביליה כי נפלה "טעות קולוסאלית" חשבונית ומשפטית בחוות דעתו של ד"ר סרנה. חוות דעת ד"ר סרנה ככלל, מקום שמונה מומחה של בית המשפט, בהעדר טענות הנוגעות לשורש כהונתו, כגון בדבר מהימנות או נטיה לטובת אחד הצדדים, ובהעדר התרשמות מחוסר מקצועיות - תשמש חוות דעתו את בית המשפט כבסיס לפסיקתו (רע"א 4651/09 סלים חלבי חברה לעבודות עפר וסלילת כבישים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף דלית אל כרמל פסקה 6 (19.8.2009); ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' יוסף לוי ובניו בע"מ, פ"ד נב (4) 563, 568-570 (1998); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי פסקה 4 (31.12.1988)). וכבר הודגש לא אחת תפקידו המרכזי והחשוב של המומחה בתביעות הקשורות בפרויקטים לבניה: ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' אבנר פסקה 16 (1.12.2008); ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן (2.6.1996)). הצדדים רשאים כמובן לנסות ולהאיר פנים שונות בחוות הדעת, ולהדגיש את עמדותיהם. בין השאר ביקש ב"כ הנתבעים להורות למומחה להשיב על סדרה ארוכה של שאלות הבהרה (8 עמודים מודפסים של שאלות בלבד) או לדחות את חוות הדעת. בהחלטותי מיום 30.4.2012, שבה צומצמה הדרישה למשלוח 3 שאלות הבהרה, ומיום 1.7.2012 - הדגשתי את שמובן מקריאת חוות הדעת של המומחה ותשובותיו לשאלות הבהרה: "בעקבות החלטתי מיום 30.4.12, ובעקבות החלטה נוספת שניתנה לאחר שהנתבעת לא הסתפקה בהנחיות שבאותה החלטה - שלחה הנתבעת שאלות הבהרה למומחה. בתשובתו מיום 5.6.12 התייחס המומחה לכל שלוש השאלות בקצרה אך הבהיר מדוע חוות דעתו אינה מבוססת על ממצאים מדויקים. יתרה מזאת, המומחה הבהיר כי באופן שבו התנהלה בדיקת טענות הצדדים, ונמשכה מעל שנתיים, וסכסוך גדול וקשה ביניהם - לדעתו לא ניתן להגיע לתוצאה מושכלת יותר משהגיע אליה. התוצאה היתה שהשאלות קיבלו אמנם התייחסות, אך לא תשובות מפורטות, והמומחה אף הסביר כי איננו יכול לתת תשובות כאלה על סמך החומר שלפניו. בעקבות תשובות המומחה חזרה הנתבעת וביקשה לעיין מחדש בהחלטה לצמצם את מספר השאלות שהתרתי להציג למומחה. התובעת מתנגדת לבקשה. גם לאחר ששמעתי הסברו של ב"כ הנתבעת בעל פה, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשתו וזאת משני טעמים עיקריים: א. כאמור לעיל, המומחה הבהיר שלא ניתן יהיה להגיע לתוצאה מדויקת יותר על סמך החומר שהוצג לו על ידי הצדדים. ב. הבקשה לעיון חוזר הוגשה לאחר שניתנה התייחסות המומחה, ונודעה לצדדים, ואין בה אלא משום חזרה לנקודה קודמת, שכבר נדונה. לפי הסכמת הצדדים המומחה לא ייחקר. בכך בא לידי סיום הפרק המבוסס על בדיקת המומחה בלבד, וניתן לפנות לשמיעת הראיות האחרות בתביעה זו. לפי הסכמת הצדדים "יוכל כל צד שירצה בכך, לטעון ביחס לחוות הדעת טענות בפני בית המשפט, וזאת, אך ורק בנוגע לשאלות שאינן מקצועיות גרידא העולות ממנה, אם תהיינה כאלה (לרבות שאלות משפטיות)". ...". גם בסיכומיו טען ב"כ אביליה כי נפלה טעות חמורה בחוות הדעת, כפי שאתאר להלן. ואולם, רק בשפה רפה נטען כי המומחה לא מלא תפקידו באמונה. לאמיתו של דבר, רק בסיכומים נטען דבר כנגד התנהלות המומחה. כבר מסיבה זו, שאביליה לא מצאה לנכון לטעון כלפי אמינותו של המומחה בשלבים הקודמים שבהם ביקשה לבטל את חוות דעתו - יש לדחות את כל טענותיה בענין זה. נקודת המוצא היא שאין לצדדים טענות אמיתיות וכנות כלפי אמינותו של המומחה, או חלילה כי נטה לעבר אחד הצדדים. כאמור בהסכמת הצדדים, אין צורך לשוב ולבחון את הבסיס העובדתי לקביעותיו המקצועיות של המומחה. עם זאת, אדגיש את החלקים העיקריים שבחוות הדעת, שמלמדים על אופן הפעולה, על הבדיקה, ועל המסקנות שהסיק המומחה. כפי שאראה להלן, העיון בחוות הדעת מעלה שיש לקבל את מסקנות המומחה, ולהמשיך ולדון בשאלות המשפטיות שלא קבלו תשובה בחוות הדעת, ונותרו להכרעת בית המשפט. בחוות דעתו הבהיר המומחה כי ההתקשרות בחוזה בין הצדדים היתה על בסיס פאושלי, כלומר במחיר סופי וקבוע. עם זאת, כיוון שבפועל נהגו הצדדים אחרת, והתשלומים החלקיים שולמו על בסיס חישוב כתבי כמויות ומחירי יחידה לפי החוזה; וכיוון שהפרויקט לא הוגדר כולו מראש, אלא היו בו שינויים ותוספות - חישב המומחה את חישוביו לפי הבצוע בפועל. כדבריו: "פאושל אינו יכול להיות רק הגדרה בחוזה, כאשר הפרויקט עצמו והתנהלותו אינם מתאימים להגדרה זו". הצדדים "לא התלהבו" מהצעת המומחה לקבל חישוב מדויק ע"י חשב כמויות ניטרלי חיצוני, וממילא בדיקה כזו לא היתה יכולה להיות מדויקת, לאחר שהפרויקט הסתיים. החישוב שערך המומחה נסמך על חשב הכמויות של אביליה, שהמומחה הכיר והעריך את מקצועיותו. יש לזכור כי בשעה שהצדדים הגיעו למומחה ד"ר סרנה התנהלה התביעה בבית המשפט כבר שנים: ראשית 5 שנים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ואח"כ עוד שנתיים בבית משפט זה. הדיונים בפני המומחה ארכו גם הם זמן רב: לא פחות מ-3 שנים. בסיומן, משנתן את חוות דעתו, לא הצליח המומחה להשתחרר מן התחושה הקשה שהותירה בו ההתדיינות, ובתארו את אופן ההתנהלות הבהיר גם כי הצדדים הניחו בפניו כמויות חומר אדירות, כי בקשו לכאורה לברר כל טענה וכל עמדה, וכי הבין שאם יסכים לגישה זו לא יהיה לדברים סוף. על כן בקש לערוך רשימה של כ-20 נושאים (שגדלה לבסוף ל-23 נושאים) שבהם הפערים בין עמדות הצדדים היו הגדולים ביותר, ושם השקיע עיקר מרצו. גם בסיום בחינת החומר לא הצליח לרדת לחקר האמת לאמיתה, בין השאר משום ההגזמה בחשבונות הקבלן. כך החליט להפחית מדרישת מגדליה סכום של 3.4 מליון ₪, שהיוו "כ-60% מהפער שנתבע ע"י המזמין" (כנראה הכוונה לפער בין דרישות הצדדים - א"ש). בתשובות לשאלות אביליה הבהיר המומחה, כי בהסכמת הצדדים אומץ כלל של 80/20: בדיקת 20% מהסעיפים שבמחלוקת, שמרכיבים כ-80% מהפער הכספי שבין הצדדים. הכל על מנת לייעל את הדיון. המומחה סבר כי התנהלות אביליה, שלא היתה מקצועית בעסקי הבניה, לא תאמה את המקובל. לדוגמא: אביליה איבדה את האמון במפקח מטעמה, שבד"כ הוא דמות המפתח להצלחת הפרויקט. אף על פי כן המשיכה להעסיקו. בכך תרמה בעצמה לקשיים בניהול הפרויקט. המומחה דחה כבלתי סבירה את דרישת אביליה בסיום הפרויקט לקזז עלויות בגין נושאים שוטפים שלא בוצעו במהלך הפרויקט, אשר לא דרשה במהלך הפרויקט (נוכחות מהנדס, גידור, שמירה, משרדים למפקחים). בכלל, המומחה הסיק כי לא יתכן שהיו חילוקי דעות תהומיים בין הצדדים במהלך בצוע העבודה, או שאביליה לא היתה שבעת רצון מתפקודה של מגדליה, כפי שטענה: שהרי הוסיפה לתת למגדליה עבודות בשלבים חדשים, שלא היו כלולים בחוזה המקורי בין הצדדים. בנסיבות תביעה זו, בהתחשב בקשיים העצומים שליוו את הנסיון לערוך חישוב ממשי, בהתחשב בפרק הזמן הארוך שחלף, בחומר הרב שהונח לפתחו של המומחה, וגם בהסכמת הצדדים לדון בעיקרי ההבדלים ביניהם - אני מקבלת את אופן הפעולה של המומחה, ואיני רואה לקבל את בקורתה של אביליה, אלא בנושא אחד: לאחר שהבהיר את האמור לעיל נקט המומחה קיצור רב באופן החישוב. למעשה, לא ניתן לעקוב אחר אופן החישוב שערך. למרות זאת, לאחר עיון נוסף בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה, אני סבורה שבנסיבות עניננו יש לקבל גם זאת. כל דרך אחרת תביא להמשך ההתדיינות שהמומחה העריך שהיא חסרת מוצא, כיוון שאין דרך לחשב את פרטי הסכומים. השורה התחתונה בחוות הדעת היא, כי אביליה חייבת למגדליה סכום של 2,430,000 ₪, בצרוף מע"מ, ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית על הסכום ממועד סיום הפרויקט ועד למועד התשלום בפועל. אלו הנושאים הספציפיים שקבלו ביטוי בחוות הדעת: 14.1 פאושל - ב"כ אביליה סבור כי טעות נפלה בהחלטת המומחה שלא לבחון את החוזה באופן פאושלי, והוא מפנה גם לחוזים הבאים, המלמדים לדעתו על כך שהצדדים היו מודעים למידת הפאושליות והסכימו להוסיף ולעבוד לפיה, למעט בחוזה המתיחס לחלק ג1 בעבודה. לא אוכל לקבל את דעתו. כך קובע המומחה: "התנאים ההכרחיים בענף הבנייה להתקשרות פאושלית לא מולאו ע"י המזמין בפרויקט זה". והוא מסביר כי הכוונה היא תכנון סופי של הפרויקט, התנהגות הצדדים בפועל, הגשת חשבונות לפי כמויות ובדיקתם כך. אביליה אמנם טענה כי החשבונות שנערכו לפי כתבי כמויות ומחירים היו חשבונות ביניים בלבד, והיו כפופים לחישוב הסופי - אולם לא הצליחה לשכנע את המומחה בטיעון זה. לא מיותר לעיין בהסכם השני, מיום 7.8.2001, שבו נאמר מפורשות כי "הצדדים מסכימים כי בסיס להתחשבנות יהיה מחירי היחידה, הכלולים בחוזה מחודש 3/99, במכפלת הכמויות שיבוצעו בפועל, ובצירוף הפרשי הצמדה למדד הבניה". ואף נאמר מפורשות כי החוזה מחודש מרץ 1999 חל רק על העבודות עד שלב ב'2, וכולל אותו, אך לא יחול על שלב ג'. ממילא, אין לדחות את הכרעת המומחה לחשב את חישוביו על בסיס כמויות ומחירים. 14.2 פיקוח - המומחה טען כנגד אביליה גם כי איבדה אמון במפקח שמינתה, ולמרות זאת המשיכה להעסיק אותו, דבר שתרם למידת הקושי בארגון העבודות. 14.3 עבודות שבוצעו ע"י אביליה - תביעת אביליה בגין עבודות שבצעה בעצמה במקום מגדליה עלתה כדי 753,033 ₪. המומחה אישר מתוכם סכום של 230,000 ₪ בלבד, וציין כי דחה 17 מתוך 28 סעיפי תביעה שונים של התביעה שכנגד. 14.4 ליקויים - תביעת הליקויים של אביליה הסתמכה על חוות דעת של מהנדס אמנון אפרתי, מטעמה. המומחה בחן את חוות הדעת וגם את זו של מהנדס יגאל גוברין, מטעם מגדליה. כדבריו, בחן כל אחת מן הדרישות בחוו"ד אפרתי, והגיע למסקנה כי העלות הכוללת לתיקון הליקויים היא 700,000 ₪. בדומה לסעיפים האחרים בחוות הדעת לא ניתן לברר איזה סכום נקבע עבור כל אחד מסעיפי העזר שבתביעת הליקויים. 14.5 בנוסף, קבל המומחה טענת אביליה בנושא חיזוק 12 עמודי מרתף תחתון - וחייב את מגדליה בסכום שנתבע, 60,000 ₪. 14.6 לעומת זאת דחה המומחה את תביעת אביליה בענין תיקוני שנת בדק, משום שחלפו 10 שנים מסיום הבניה. 14.7 ירידת ערך - אביליה דרשה סכום של 400,000 ₪ בגין ירידת ערך שנגרמה בשל העבודה הלקויה של מגדליה. ירידת הערך הנטענת נבעה משינוי שיטת הבניה של 3 תקרות במבנה, והפחתת גובה הקומות כתוצאה מכך. לטענת אביליה, היא נדרשה לשנות את שיטת הבניה בשל פיגורים של מגדליה. המומחה דחה את שתי הטענות, גם בנושא הפיגורים (שבו שב על קביעתו כי במקום שלא היו לוחות זמנים אין לקבוע כי הקבלן פיגר במסירה, וגם אם פיגר - לא ניתן לכמת את האחור), גם בנושא שינוי שיטת בניית התקרות, שלדעתו אינו מלמד על בעייתיות שראתה אביליה בבצוע, שכן שבה ובקשה ממגדליה להגיש הצעות לבצוע חלקים נוספים בפרויקט, גם לאחר שינוי התקרות. 14.8 טענת אביליה כי דרישת מגדליה בגין החשבונות שהוגשו לאחר התביעה התקבלה במלואה, ללא בדיקה, מקורה בטעות, כנראה. באופן מפורש אומר המומחה בתשובה לשאלות הבהרה: "הבדיקה בבסיס חוות הדעת כללה את כל תביעות שני הצדדים. תביעת מגדליה היתה מחולקת לשישה סעיפים, ולפי חלוקה זו התנהלה הבדיקה. אין זה הזמן להציע חלוקה חדשה לעריכת הבדיקה". יתרה מזו, נסיון להתחקות אחר אופן החישוב כפי שמבקש ב"כ אביליה לעשות לא יעלה את התוצאה המקווה על ידו: אם כי אין בידיי החשבון שערך המומחה בעצמו, ניתן לבחון ממעוף הצפור את תוצאות החישוב: אם 60% מה"פער" בין דרישות הצדדים הוא 3.4 מליון ₪, אזי הפער המלא ביניהם עמד על כ-5.6 מליון ₪. בהתחשב בדרישות מגדליה (24,224 אש"ח), ובכך שאביליה שלמה במהלך הפרויקט 17,404 אש"ח, הפער הנומינלי עומד על 6.8 מליון ₪. ואולם אביליה טענה להחזרים המגיעים לה מאת מגדליה, ודרישותיה לתשלום עבודות שבצעה, ליקויים, ועבודות חיזוק אף התקבלו בחלקן כאמור לעיל (60,000 ₪ + 700,000 ₪ + 230,000 ₪) - כך שהפער האמיתי קרוב לזה שנקבע על ידי המומחה, גם אם לא פורט על ידו. 14.9 במסגרת התשובות לשאלות ההבהרה הוסיף המומחה, כי לא היה למגדליה סווג מתאים לעבודה הקבלנית האמורה. דבר זה מהווה עבירה של מגדליה, וגם חוסר התנהלות מקצועית של אביליה, וכדבריו "ככלל, בהתנהלות לא מקצועית של פרויקט בינוי, תרומתו של המזמין הינה רבה יותר, וכך קרה גם במקרה זה". איחורים 14.10 אביליה טענה כי מגדליה פיגרה בבצוע הפרויקט. המומחה קבע כי חוזי ההתקשרות לא כללו לו"ז מחייב לשלבים השונים, וכי אלו סוכמו על בסיס לוחות זמנים שהכינה מגדליה. אופן פעולה כזה אינו מקובל בענף הבניה. המומחה הניח שהיו עיכובים באשמת שני הצדדים, אך לא ניתן להוכיחם. המומחה הוסיף, כי אופי הפרויקט, שנבנה בחמישה שלבים נפרדים, לא קבל לווי פיננסי מספיק מהבנק, והיתרי הבניה לו ניתנו בשלבים - קשה יותר לאכיפה. אתיחס להלן בנפרד לטענות אביליה לאיחורים הנטענים. 14.11 טענה עקרית של אביליה היא שהמומחה לא שת לבו לאיחורים שאחרה מגדליה בבצוע העבודות ובמסירתן, ולנזקים שנגרמו לאביליה כתוצאה מכך. בתשובה לשאלות ההבהרה הבהיר ד"ר סרנה כי לכתחילה לא הוגדר משך זמן בצוע הפרויקט. לוח הזמנים היחיד שנעשה הוא מיום 14.7.2000, שנה לאחר תחילת הבצוע, וקרוב לסיום השלב השני של הפרויקט. במסגרת שאלות ההבהרה נבחן שוב לוח הזמנים של שלבים ב'1 ו-ב'2 שבלוח הנ"ל: בשלב ב'1 נמצא פיגור של כ-3 חדשים, "אך הצדדים חתמו בסיום שלב זה על מסמך העדר תביעות הדדי". להתארכות בביצוע שלב ב'2, בת 4 חדשים, לא היה הסבר מקצועי. לוח הזמנים לא היה מדויק, ולא כלל את כל העבודות שבוצעו בפועל. בנוסף, ההיקף הכספי של הפרויקט היה גבוה בהרבה משלבים אחרים שלו, כלומר שהעבודה הואצה באופן יחסי. לכן מצא המומחה שלא לקבוע פיגור לשלב זה. 14.12 בסיכומיו ניסה ב"כ אביליה להראות כי היו לוחות זמנים קבועים, וכי המומחה לא שת לבו אליהם, והפנה בעיקר לקביעת המומחה כי היה פיגור בן 3 חדשים במסירת שלב ב'1, אולם לדעתו מסמך העדר התביעות שנחתם בין הצדדים מלמד שויתרו על הטענות ההדדיות בענין זה. לא ראיתי מקום לסבור אחרת, לאור הצהרת העדר תביעות שנערכה בין הצדדים ביום 28.2.01 (על גבי חשבון חלקי מס' 6 (ריכוז) (נספח כ"א לכתב התביעה)). ב"כ אביליה ממשיך וטוען כי הפיגור בשלב ב'2 היה בן 4 חדשים, כאמור בחוות הדעת של המומחה מר סרנה, ומצביע על כך שבמקום אחר בחוות הדעת אמר המומחה כי לא היה כל אחור בשלב זה. אולם בדיקה מעלה כי המומחה קבע בתשובתו לשאלות ההבהרה מיום 29.1.2012, כי למרות הפיגור הנחזה, הואיל והיקף חלק זה של הפרויקט היה גדול בהרבה מאלו שקדמו לו, קצב הביצוע בפועל היה מואץ יחסית לזה של השלבים האחרים בפרויקט, ולכן לא ראה בכך משום פיגור בבצוע שלב ב'2. עוד נטען כי היה אחור גם בשלב א' ובשלב ג'1. 14.3 מר אביב מרכס התייחס בתצהירו באופן מפורש לטענה זו של לוח הזמנים. בסעיף 19.1 בתצהיר פרט את עמדת אביליה. בין היתר הדגיש כי היה על מגדליה להגיש לוח זמנים, ומשלא עשתה כן לא עמדה בהתחייבותה, והצדדים נאלצו לפעול לפי לוחות זמנים שהציב המפקח ספקטור מטעם הבנק המלווה. ענין זה עולה בקנה אחד עם מסקנת המומחה אשר הצביע לעבר אביליה כמי שאשמה בחוסר ארגון של העבודה, לרבות לוחות הזמנים. לא ניתן להפוך את הקערה על פיה, ולטעון כי התחייבותה של מגדליה היא שגרמה לאחורים. זאת ועוד, העיון בלוחות הזמנים הנטענים (שצורפו לתצהיר מר מרכס וסומנו סד'1 ואילך), בלא פרשנות של איש מקצוע, אינו מועיל להדיוט. לא ניתן ללמוד מלוחות הזמנים אם היה אחור, ובאשמתו של מי קרה. מר מרכס היה ער לכך, ולכן בקש לראות, למשל, במועד חשבון חלקי מס' 10 של שלב ב' 2 כמועד סיום שלב זה. אולם לא נאמר שם מתי בוצעו העבודות ומתי נסתיימו. תאריך המסמך, כשלעצמו, אינו יכול לבוא במקום תעוד מסודר. על כך בדיוק הלין גם המומחה, ובצדק. 14.4 מידה בולטת עוד יותר של חוסר מידע עולה מסעיפים 19.1.9 ו-19.1.10 בתצהיר מר מרכס, שם הוא מנסה ללמוד את תאריכי הבצוע מארועים חיצוניים. אשר לשלב ג'1, נטען בתצהיר מר מרכס כי מגדליה לא הכינה את לוח הזמנים שנדרשה להכין. אם כך - מנין הפיגור בן החדשיים שמר מרכס טוען לו בסעיף 19.1.12 בתצהירו? עינינו הרואות, אין מקום לקבל איזו מטענות אביליה כנגד חוות הדעת. משבחן המומחה את השאלות המקצועיות והגיע למסקנות שעולות בקנה אחד עם הראיות שהונחו לפניו, ולא הוכחה אף אחת מטענותיה העובדתיות השונות של אביליה - אין סיבה שלא לקבל את חוות הדעת ככתבה וכלשונה, למרות הקיצור הנמרץ שבמסקנות המחבר. שיעור הריבית בחוזה מיום 7.8.2001 נאמר בענין זה כך: "במידה והתשלום לא יתבצע במועדו [שהוגדר קודם לכן שוטף + 65 יום - א"ש], ישלם המזמין לקבלן ריבית חריגה המכסימלית הנהוגה בבנק הפועלים, וזאת לפיגור של עד 30 יום. במידה והפיגור יהיה מעבר ל-30 יום, תחול ריבית חריגה מכסימלית הנהוגה בבנק הפועלים, בתוספת ריבית חודשית של 0.75% לכל חודש, מהיום שהתשלום היה אמור להתבצע, ועד לתשלומו בפועל. האמור לעיל יחול גם לגבי כל חוב שבפיגור בגין עבודות קודמות." הצדדים הגישו חוות דעת מקצועיות לאופן חישוב הריבית על הסכום של 2,430,000 ₪: לדעת מר דוד אברון מטעם מגדליה, החישוב ייערך לתקופה שמיום 1.2.2002 ועד 2.3.2002 לפי ריבית חריגה מקסימאלית הנהוגה בבנק הפועלים, ולתקופה הבאה שעד 31.7.2002 לפי אותה ריבית בצרוף ריבית של 0.75% לכל חודש (9% לשנה). סה"כ עומד החישוב על 33,005,858.93 ₪ ליום 1.8.2012. מר ירון רוקמן מטעם אביליה סבר בחוות דעתו המקורית, כי אופן החישוב המוצע ע"י מר אברון מביא לחישוב כפול של ריבית הפריים, ועוד מרווח סיכון, ובכך יוצר כפל ריבית. מר אברון הגיש חוו"ד משלימה, והסביר בה כי הריבית המקסימלית מורכבת משיעור ריבית הפריים בצרוף ריבית הסיכון, כאמור בפרסומי בנק הפועלים. בחוות הדעת המשלימה מטעם אביליה הוסיף מר רוקמן כי הריבית בחשבונות עו"ש ללא מסגרת היא הגבוהה ביותר, ואין אינדיקציה בהסכמת הצדדים להשתמש דוקא באפשרות זו. לפי הצעתו יש להשתמש בריבית החריגה בחשבונות חח"ד שהם חשבונות לווי לפרויקטים בתחום הבניה. תוספת הריבית על חריגה בתאריכים הרלוונטיים היתה, לדעתו, 3.5%. מגדליה מבקשת שלא לתת לחוות דעתו של מר רוקמן משקל רב, משום שכדבריו ליווה את הפרויקט כיועץ מטעם אביליה, והוא חברו של מנהל אביליה. אכן, מר רוקמן מסר בתיק זה הן תצהיר הן חוות דעת מקצועית. לא ראיתי מקום להידרש לשאלה זו, משלא מצאתי בחוות דעתו של מר רוקמן שלילה של החישוב שהוצע ע"י מר אברון, או חישוב חלופי. הצדדים הסכימו רק ל"ריבית חריגה מקסימלית" ואין ללמוד מכך כטענת מר רוקמן כי התכוונו לריבית על חשבונות חח"ד ולא לריבית על חשבונות עו"ש. הסכום המקסימלי של ריבית חריגה הוא בחשבון עו"ש - ועל כן אני מקבלת את אופן החישוב שהוצע ע"י מר אברון. טענה אחרת שהועלתה בסכומי ב"כ אביליה בענין הריבית, יש לקבל: תחילת החישוב צריכה להיות ביום הגשת החשבונית. החשבונות הסופיים הוגשו לאחר הגשת התביעה, אך אין בתצהיר מר מרכס התיחסות מפורשת לתאריכם. זאת ועוד, לא ניתן להפריד בתוצאת חוות הדעת בין הסכומים לפי החשבונות הסופיים לבין הסכומים לפי החשבונות שקדמו להם. הפתרון הראוי יהיה, לדעתי, חישוב הסכום החל מיום הגשת התביעה, 20.6.2002. פגיעה בשם הטוב של מגדליה בגין הפגיעה בשם הטוב של מגדליה נדרש בכתב התביעה סכום של 850,000 ₪. להוכחת ראש נזק זה נטען בתצהיר מנהלה כי המצב הכלכלי המדרדר עקב אי תשלום הוביל את החברה לסף קריסה, ותוארו ההליכים המשפטיים שנקט הבנק, עד הסדר החוב עמו. לא נעשה ניסיון להבחין בין גורמים שונים לבעיות הכלכליות של מגדליה, ואין לקבל את דברי מנהלה בלבד, כי כל נזקיה נובעים מפרויקט זה. במסגרת זו הובאו גם טענות בדבר התדרדרות מצבו הבריאותי של מנהל מגדליה. עם כל הצער שבכך, אין הדבר מדבר בעד עצמו במסגרת הסעד המבוקש של פגיעה בשמה הטוב של החברה. ייקור הוצאות המימון גם פריט זה, שהוערך בכתב התביעה ב- 500,000 ₪, לא הוכח. אין די בטענות בסיכומים לצורך כך. ההשוואה בין הוצאות המימון של מגדליה לאורך השנים 2000 עד 2008 אינה מעידה, כשלעצמה, כי העליה בהן נובעת מהתנהלות אביליה. יתרה מזו, אופן החישוב והעמדת הסכום על 500,000 ₪ לא הובררו. עוללות: חריגה בסיכומי תשובה לאחר שנתקבלו סיכומי התשובה של מגדליה, בקשה אביליה להוציאם מתיק בית המשפט, משום שלא עמדו בתנאי ההחלטה הקובעת כי סיכומי תשובה יוגשו רק בקשר לתביעה שכנגד, תביעת אביליה, ואילו סיכומי התשובה עסקו, רובם ככולם, בתביעה המקורית, תביעת מגדליה. מגדליה טענה כלפי עצם הגשת בקשת המחיקה, שבאמצעותה נתאפשר לב"כ אביליה להשיב לטעוני סיכומי התשובה, גם מבלי שנטל רשות לשם כך. לגופו של ענין טענה מגדליה, שנושאי התביעות כרוכים אלו באלו. לנוכח הבקשה בחנתי את סיכומי התשובה, ולא התיחסתי לכל החלקים המתיחסים לתביעת מגדליה המקורית, אלא אם יש בהם כדי להאיר נושא כללי. סיכום התוצאה היא שאני מחייבת את אביליה לשלם למגדליה את הסכום שנקבע על ידי המומחה, 2,430,000 ₪, בצרוף מע"מ כחוק ובצרוף ריבית חריגה מקסימאלית הנהוגה בבנק הפועלים לפי עקרונות החישוב של מר דוד אברון, החל מיום 20.6.2002. בנוסף תישא אביליה בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד של מגדליה בסכום כולל של 600,000 ₪. הנתבעים 2-4 בתביעה העיקרית, שערבו לכל התחייבויות אביליה, ערבים כלפי מגדליה גם לתשלום כל אחד מן הסכומים שלעיל. מומחה מטעם בית המשפטהנדסה / מהנדס