קראו דוגמא מהפסיקה בנושא החזר תשלום לעורך דין ששולם לבת זוג / מימון עורך דין של גרושה על ידי בן זוג: עניינו של פסק דין זה הוא בכספים שהתובע הפקיד בחשבונה של הנתבעת ובכספים שהתובע שילם לעורך הדין של הנתבעת. בין הצדדים התקיימה מערכת רומנטית בת 6 חודשים, מחודש מאי עד חודש נובמבר 2011. התובע חי בתל אביב והנתבעת חיה בשדרות והם התראו בסופי שבוע. התשלום שהתובע שילם לעורך דינה של הנתבעת, עבור שכר טירחתו 3. לנתבעת 4 ילדים מנישואיה, והיא הגישה נגד אבי הילדים תביעת מזונות ילדים שבגינה אבי ילדיה חויב לשלם לה עבור מזונותיהם. הנתבעת היתה מיוצגת בתביעת המזונות על ידי עורך דין X. 4. התובע שילם לעו"ד X את שכר טירתו בסך 20,000 ₪ (ראה אישור עו"ד X), המגיע לו מהנתבעת. התובע טוען, כי הוא עשה זאת הואיל ולנתבעת לא היה כסף לשלם לו וכי הנתבעת הבטיחה להחזיר לתובע את הסכום שהוא שילם לעורך הדין עבורה ובמקומה מסכומי המזונות שהיא תקבל. התובע תובע השבה של הסכום הזה. 5. הנתבעת טוענת כי היא לא הכירה כלל את עו"ד X וכי לא רצתה כלל בייצוגו של עו"ד X הואיל ולא היה לה כסף לשלם לו את שכרו וכי התובע הוא שלחץ עליה להסכים לייצוג על ידי עו"ד X וכי התנגדה לכך. הנתבעת מודה כי היא חתמה על יפוי כוח, לפיו היא ייפתה את כוחו של עו"ד X לייצג אותה בתביעת המזונות שתוגש על ידו ועקב טיפולו של עו"ד X, אבי הילדים חוייב לשלם לה עבור מזונותיהם. דיון 6. אין ספק שהתובעת נהנתה מכך שעו"ד X טיפל בתביעת המזונות שהיא הגישה, בכך שאבי הילדים חוייב לשלם לה עבור מזונותיהם. 7. כאמור לעיל, שני הצדדים טוענים שהכספים שהתובע שילם לעו"ד X עבור הנתבעת, לא הוקנו במתנה. התובע טוען שזו היתה הלוואה ואילו הנתבעת טוענת כי היא התנגדה לתשלום הזה. על פי סעיף 2 לחוק המתנה, תשכ"ח - 1968 (להלן: חוק המתנה), כדי שהעברת סכום הכסף לעורך הדין תחשב למתנה, יש צורך בהסכמה של שני הצדדים, כי הכסף ניתן במתנה והואיל, וכאמור, שני הצדדים שוללים זאת, יש לקבוע כי אין מדובר במתנה. 8. בענין זה אף לא ניתן להתייחס לתשלום לעורך הדין כמתנה, גם לו היתה הסכמה בעל פה על כך בין הצדדים, מאחר ועל פי הוראות סעיף 2 לחוק המתנה: "מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על ידי הנותן למקבל", מכאן שתשלום של צד א' לצד ג' עבור צד ב', אינו בבחינת הקניית הכסף לצד ב'. 9. חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979 (להלן: חוק עשיית עושר ולא במשפט), עוסק בחובת השבה של מי שקיבל טובת הנאה מאדם אחר. סעיף 4 לחוק הנ"ל קובע: "מי שפרע חובו של אדם אחר בלי שהיה חייב לכך כלפיו, אינו זכאי להשבה אלא אם לא היתה לזוכה סיבה סבירה להתנגד לפרעון החוב, כולו או מקצתו, ואינו זכאי להשבה זו אלא כדי מה שנתן לפרעון החוב". המשמעות של האמור בסעיף 4 הנ"ל היא, שאם לנתבעת היתה סיבה לסבירה להתנגד לפרעון החוב שלה כלפי עורך הדין על ידי התובע, אין לחייב אותה בהשבתו. 10. גם אם הנתבעת לא רצתה מלכתחילה בייצוג של עורך הדין X, הרי בסופו של דבר איש לא אילץ אותה ולהסכים לייצוג על ידו. הנתבעת חתמה, כאמור על יפוי כוח לעו"ד X ומסרה לו את כל הנתונים העובדתיים לגבי תביעת המזונות בגין ילדיה ואף חתמה על תצהירים הנדרשים להגשת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה. הנתבעת אף נהנתה מהייצוג הזה, בכך שבית המשפט חייב את אבי הילדים לשלם לה מזונות. לכן, אני קובע, כי לנתבעת לא היתה כל סיבה סבירה להתנגד לכך שהתובע יפרע לעורך דינה את שכר טירחתו במקומה. 11. מכאן, שעל הנתבעת להשיב לתובע את הסך של 20,000 ₪ שהוא שילם לבא כוחה בגין שכר טירחתו עבור תביעת המזונות של הנתבעת. הפקדות שהתובע הפקיד בחשבון הבנק של הנתבעת 12. אין מחלוקת כי התובע הפקיד בחשבון הבנק של הנתבעת סך כולל של 10,500 ₪. התובע ביצע בין התאריכים 30.5.11 ועד 25.7.11 ארבע הפקדות בסך של 2,500 ₪ כל אחת וביום 29.6.11 הפקדה בסך של 1,000 ש"ח. 13. התובע טוען כי הוסכם בין הצדדים שמדובר בהלוואה שניתנה לנתבעת הואיל ואבי הילדים לא שילם את סכומי המזונות שנפסקו וכי הוסכם כי לאחר שהנתבעת תקבל את סכומי המזונות היא תחזיר לו את הכספים שהוא הפקיד בחשבונה. 14. הנתבעת טוענת כי הפקדת הכספים לחשבונה נעשו על דעתו של התובע בלבד ולמרות התנגדותה, אך מאידך היא טוענת כי הם הופקדו כסיוע בזמנים קשים הואיל ואבי הילדים לא שילם את סכומי המזונות שנפסקו. 15. טענותיה הנ"ל של הנתבעת, כי היא התנגדה לביצוע הפקדות הכספים על ידי התובע בחשבונה וטענת התובע כי הוא ראה בכספים שהפקיד הלוואה - שוללים את האפשרות לראות בכספים האלה מתנה, הואיל וכאמור, על פי סעיף 2 לחוק המתנה, דרושה הסכמה בין שני הצדדים - הנותן והמקבל - כי הכספים ניתנו במתנה. 16. לא קיימת בדין הישראלי, כל חזקה שאדם רוצה לתת מתנה ולכן, על הטוען להוכיח, כי מה שהוא קיבל ניתן לו במתנה. הנתבעת לא רק שלא הוכיחה שהכספים שהופקדו בחשבונה ניתנו לה במתנה, אלא אף טוענת שהיא התנגדה לכך. 16. מכאן, שיש לבחון את נושא ההפקדות על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט. כאמור, סעיף 1 לחוק הנ"ל, קובע את חובת ההשבה של טובות הנאה שאדם קיבל ממשנהו, שלא על פי זכות שבדין. הנתבעת קיבלה מהתובע סך של 10,500 ₪, שלא על פי זכות שבדין ולכן עליה להשיב אותו לתובע. פריסת תשלומים 17. התובע טוען כי הנתבעת הבטיחה לו להחזיר לו את הכספים הנ"ל מסכומי המזונות שהיא תקבל מאבי ילדיה. הואיל וסכומי המזונות הם תשלומים חודשיים, יש לקבוע כי החוב בסך כולל של 30,500 ₪ יפרע בתשלומים. הואיל ומדובר במזונות ילדים, אני סבור שיש להעמיד את התשלום החודשי על סך של 500 ₪. התוצאה 18. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 30,500 ₪ בתשלומים שווים ורצופים של 500 ₪ בחודש, החל ביום 10.1.14 ובכל 10 לכל חודש שלאחר מכן ועד פרעון כל החוב. במידה ושני תשלומים חודשיים רצופים לא ישולמו במועדם, תעמוד כל יתרת החוב לפרעון מיידי. 19. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור. עורך דיןמימון