קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מחלת fmf ביטוח לאומי: 1. הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) בהחלטתה מיום 11.4.13 קבעה כי המערערת לא מוגבלת בניידות ומצבה לא נכלל ברשימת הנייידות. 2. לטענת המערערת לצורך בדיקות רפואיות וטיפולים היא נזקקת בדרך קבע לנסיעות לבתי חולים והיא מתקשה בעמידה לזמן רב ועל כן לטענתה היא זכאית לקבל גמלת ניידות. 3. הדיון בערעור נקבע ליום 1.7.13 בפני הרשמת גרוס, בפתח הדיון ביקשה המערערת שהטענות יישמעו בפני הרשמת והתיק יועבר לאחר מכן לשופט למתן פסק דין. המערערת טענה כי אמנם מחלתה לא תואמת את רשימת הליקויים שנקבעה לפני זמן רב, אך לטענתה למרות זאת יש להעניק לה גמלת ניידות לאור מצבה הרפואי הכללי. 4. ב"כ המשיב טען כי התיעוד שהוצג ע"י המערערת בפני הוועדה נוגע לשלושה עניינים: סיעוד, אוסטיאופורוזיס, ו-FMF. לטענת ב"כ המשיב המערערת נבדקה ע"י הוועדה ונמצאה בבדיקת הוועדה- הליכה חופשית ללא צליעה, נמצאו טווחי תנועה תקינים במפרקי הגפיים התחתונות ולאור קביעת הוועדה טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות. 5. לאחר דברי ב"כ המשיב בדיון ביקשה המערערת שהתיק ייקבע לדיון בפני שופט, למרות בקשתה בתחילת הדיון שהטיעונים יישמעו בפני הרשמת. 6. הדיון נקבע בפני ליום 3.9.13, ביום 2.9.13 הודיע ב"כ המבקשת, כי הוא מונה באותו יום ע"י הלשכה לסיוע משפטי לייצוג בתיק ומאחר שיש לו דיון אחר ביום 3.9.13 ביקשו הצדדים בהסכמה לדחיית הדיון. ביום 9.9.13 קבעתי שהדיון יתקיים על דרך של סיכומים בכתב כאשר המערערת תגיש סיכומים עד ליום 9.10.13. מאחר שלא הוגשו הסיכומים ביום 28.10.13 נתתי פסק דין לאור הטיעונים בפני הרשמת והחומר המצוי בתיק, בפסק הדין דחיתי את הערעור. לאחר מתן פסק הדין הסכימו הצדדים לביטולו, מהסיבה שהיו נסיבות חריגות ונימוקים כבדי משקל בגינם לא הוגשו סיכומי המערערת ולכן הסכימו לבטל את פסק הדין. קבעתי שהצדדים יגישו סיכומיהם בכתב. 7. ב"כ המערערת טען בסיכומיו כי מצבה של המערערת ייחודי לאור העובדה שהיא חולה במחלות רבות, מושתלת כליה, לוקה במחלת MFM, תת משקל קיצוני, אוסטופורוזיס קיצוני, סובלת מקשיי הליכה ועמידה, ליקוי בגב המקרין לרגליים ועוד. המערערת מקבלת גמלת נכות כללית משנת 2006 ונכותה הרפואית עומדת על 82% ואי כושר 75%. התקפי ה-MFM משביתים באופן מוחלט את המערערת במשך 12 ימים לחודש. ב"כ המערערת טוען כי הוועדה לא התייחסה למסמכים רפואיים ובכלל זה למכתב מיום 2.8.12 ממרפאת השתלות בבלינסון ולפיו למערערת קושי ללכת ולעמוד על הרגליים. לאור זאת, טוען ב"כ המערערת כי היה מקום לבצע התאמה לסעיף ליקוי וכן לטענתו הוועדה טעתה שלא התייחסה לכל המסמכים. 8. ב"כ המשיב טען שמאחר שהמערערת לא טוענת לפגימה בגפיים התחתונות אשר בשל אותה מפגימה ניתן להפעיל סעיף דומה או מותאם לסעיף ליקוי ספציפי המופיע בהסכם הניידות ולכן די בך כדי לדחות את הערעור. 9. הוועדה הרפואית התכנסה ביום 11.4.13 וכתבה בפרק ממצאי הבדיקה הרפואית: א.כללי: מתלוננת על עייפות לאחר הליכה עקב מחלת FMF ומגוון הכדורים שהיא מקבלת, הליכה חופשית ללא צליעה. ימין מפרקי הירכיים שמאל 130 כיפוף 130 מלא יישור מלא 30 סיבוב פנימי 30 40 סיבוב חיצוני 40 40 אבדוקציה 40 30 אדדוקציה 30 ללא קשיון ללא ללא כוויצה כיפופית ללא ימין מפרקי ברכיים שמאל 130 כיפוף 130 מלא יישור מלא תקין אי יציבות: תקין תקין קדמית תקין תקין אחורית תקין תקין צדדית חיצונית תקין תקין צדדית פנימית תקין תקין סימן מגירה תקין תקין קשיון בזווית תקין תקין קשיון בישור תקין ימין מפרקי הקרסוליים שמאל תקין כיפוף פלנטרי תקין תקין כיפוף דורזלי תקין תקין אינברסיה (וארוס) תקין תקין אברסיה (ואלגוס) תקין תקין קשיון בתנועה תקין הוועדה סיכמה בפרק ו' לפרוטוקול : ו1: מדובר בסובלת ממחלת FMF אולם טווחי התנועה בכל מפרקי הגפיים התחתונים תקינות. הוועדה מודעת לסבלה של החולה אולם בעיותיה לא ניתנות ליישום לפי רשימת הליקויים. ו.3: נכלל ברשימה: לא ו.4: כסא גלגלים ומכשירים אורתופדיים: א. המוגבל בניידות זקוק לכסא גלגים / עגלת ילדים ומשתמש בו: לא. ב. המוגבל בניידות מרותק לצמיתות לכסא גלגלים/ עגלת ילדים / מיטה: לא. ג. המוגבל בניידות מסוגלת ללכת רק בעזרת מכשירים ארוכים על שתי גפיו התחתונות: לא. 10. המערערת טענה שהוועדה לא התייחסה למסמך רפואי ממרפאת ההשתלות בבית החולים בלינסון בו נכתב שלמערערת קושי ללכת ולעמוד על הרגליים. אמנם אין התייחסות לאותו מסמך בהחלטת הוועדה, אולם לא מדובר בחוות דעת רפואית אלא במכתב שבו יש אישור אודות ניתוח שעברה המערערת ותיאור של בעיות רפואיות נוספות. אולם משקבעה הוועדה שטווחי התנועה בכל מפרקי הגפיים התחתונות תקינות והליכה חופשית ללא צליעה, לא נפל פגם בכך שהוועדה לא התייחסה לאותו מסמך. 11. בסיכומיו טוען ב"כ המערערת כי היה מקום לקבוע סעיף מותאם והפנה לעובדה שהמוסד לביטוח לאומי אינו מערער בדרך כלל על החלטת הוועדה כאשר היא קובעת דרגת מוגבלות תוך תיאום. לא מצאתי שבהליך הזה נפל פגם בכך שהוועדה לא מצאה סעיף מותאם מאחר שכדי לקבוע סעיף מותאם יש להצביע על פגיעה אשר יכולה להיות דומה לליקוי של המבוטח. במקרה שלפנינו המערערת לא מצביעה על פגימה בגפיים התחתונות אלא טוענת שלאור מצבה הרפואי הכללי היא סובלת מקושי ללכת ולעמוד. לכן, בנסיבות הללו אין מקום לבחון את השאלה האם נכון היה להתאים סעיף ליקוי. 12. סופו של דבר - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאור הקביעה של הוועדה לעררים לפיה מצבה של המערערת לא נכלל כמוגבל בניידות, ומשהוועדה קבעה שטווח התנועה של המערערת בכל מפרקי הגפיים התחתונות תקינים והמערערת הולכת חופשי ללא צליחה, דין הערעור להידחות. לא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק את התערבות בית הדין. יש לזכור שגמלה הניתנה מכח הסכם הניידות אינה בגדר פיצוי המוגבל בשל מצבו הרפואי- הביולוגי, אלא מטרת הפיצוי לסייע במימון "תחליף רגליים" שאינן מתפקדות כראוי ולהקל על ניידות המוגבל. עם כל ההבנה למצבה הרפואי של המערערת, לא ניתן להעניק גמלת ניידות, כאשר מצבה הרפואי לא נכלל ברשימה הליקויים. 13. כאמור, הערעור נדחה אין צו להוצאות. 14. ניתן להגיש בקשות רשות ערעור תוך 30 יום לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגניתו או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיא. רפואהביטוח לאומי