קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מוסך ללא רישיון עסק: ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט ד"ר אוהד גורדון) מיום 5.5.2013 בת"פ 7098/10, לפיה נדחתה בקשת המערער לדחיית ביצועו של צו סגירה של עסק הנמצא בירושלים. הליכים קודמים בתיק: 1. ביום 12.9.2010 הוגש כתב אישום בת"פ 7098/10 נגד חברת קיטו מלך הצמיגים בע"מ ונגד אבו דוויח פתחי, בגין ניהול עסק של מוסך - תיקון תקרים, ללא רישיון, בירושלים. ביום 5.4.2011 נגזר דינם של הנאשמים, ובין היתר ניתן צו לסגירת העסק, שכניסתו לתוקף ביום 6.12.2011. כן נקבע כי אסור לנאשמים להעביר את הבעלות בעסק או את החזקה בו, אלא אם כן ההעברה מתבצעת לידי מי שמחזיק ברישיון כדין לניהול עסק במקום. 2. ביום 1.1.2013 הגיש המערער לבית המשפט לעניינים מקומיים "בקשה דחופה להורות למשיבה להימנע מביצוע הריסה וסגירה", להימנע מסגירת העסק של המערער. בבקשה נטען כי המערער שכר את המקרקעין וכי הוא מפעיל במקום עסק של החלפת צמיגים (פנצ'ריה), וזאת החל מיום 1.2.2012. לדבריו הוא שכר את המקום כאשר המקום היה פנוי מכל עסק אחר. לטענת המערער, הוגש נגדו כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון, ת"פ 6745/12, התיק מתנהל וטרם ניתנה תשובה לאישום, ואין נגדו צו סגירה בגין העסק שהוא מפעיל. לטענת המערער למקום הגיעו עובדי מחלקת רישוי עסקים בעירית ירושלים והודיעו לו כי הם מתכוונים לסגור את העסק מכח גזר הדין שניתן כאמור ביום 5.4.2011 בת"פ 7098/10. המערער טען כי העסק שנגדו ניתן צו סגירה היה עסק לשטיפת מכוניות, והוא כבר נסגר. לטענתו הוא שכר את המקרקעין ומבקש להפעיל במקום עסק אחר. 3. המשיבה בתגובתה טענה כי צו הסגירה ניתן נגד עסק מסוג מוסך - תיקון תקרים, עיסוק זהה לזה של המבקש, וכי הצו כולל את החצרים והמבנה שבו מצוי העסק, ולפיכך קיום הצו הינו בהתאם לחוק. לאור תגובת המשיבה ניתנה החלטה, על ידי כב' השופטת רות זוכוביצקי, לפיה "לאחר עיון בתיק, בבקשה ובתגובה הבקשה נדחית". 4. על החלטה זו הוגש ערעור (ע"פ 4538-01-13), ובדיון בערעור ביום 12.2.2013 הודיעה ב"כ המשיבה כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הערעור יימחק, כתב האישום שהוגש נגד המערער יימחק, והמשיבה לא תבצע את צו הסגירה תוך 60 יום. כן ציינה כי ב"כ המערער מסר שבכוונתו להגיש בקשה למתן אורכה לביצוע צו הסגירה במסגרת 60 הימים. הבקשה הנוכחית: 5. ביום 11.4.2013 הוגשה בקשה חדשה "להארכת המועד לביצוע צו סגירה והריסה", ולפיה התבקש בית המשפט ליתן אורכה של שנה לביצוע צו הסגירה, מאחר שהמערער מתקדם בהליכים להכשרת העסק. בבקשתו חזר המערער על טענתו כי שכר את העסק מיום 1.2.2012 כאשר המקום היה פנוי מכל עסק אחר, וכי לעסק שהוא מפעיל מעולם לא ניתן צו סגירה. לטענתו הוא לא ידע על צו הסגירה ועל קיומו של העסק הקודם שנסגר זה מכבר. 6. המשיבה טענה בתגובתה כי למערער אין מעמד בתיק, הוא אינו צד להליך ואין באפשרותו להגיש את הבקשה האמורה. לטענת המשיבה "צו הסגירה בתיק שבכותרת בתוקף וכאמור, כולל את החצרים ואת המבנה שבו מצוי העסק, ולפיכך, אין נפקות לטענה כי צו הסגירה לא ניתן כנגד העסק של המבקש שכן צו הסגירה ניתן למבנה הקיים בחצרים במקום. בנוסף צו הסגירה ניתן כנגד עסק מסוג מוסך - תיקון תקרים, עיסוק זהה לעסק המופעל במקום על ידי המבקש כך שמהות העסק לא השתנה...". 7. בית המשפט אפשר למערער להגיב לתגובה, ובתגובתו ציין ב"כ המערער כי צו הסגירה ניתן כנגד עסק אחר, וכי המערער שכר את המקום כשהוא פנוי, לא ידע על קיומו של העסק הקודם ואין זהות בין העסקים. נטען כי משפקעה חזקת הנאשמים באותו תיק בחצרים, אין הסמכה לגורמי האכיפה להיכנס ולסגור את עסקו של אדם אחר. כן טען ב"כ המערער כי בהתאם להסכמה שהושגה בין הצדדים במסגרת ע"פ 4538-01-13, מוגשת הבקשה למתן אורכה נוכח התקדמותו של המערער בהליכים להוצאת רישיון לעסק שהוא מנהל במקום. 8. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי דין הבקשה להידחות. צויין כי המערער אינו צד להליך שבכותרת, הצו ניתן כלפי הנאשמים בתיק ולא כלפיו וכלפי העסק מושא כתב האישום, כאשר המבקש עצמו טוען כי עסקו איננו העסק האמור שנסגר זה מכבר. לפיכך אין למערער מעמד או אפשרות לבקש את דחיית כניסתו של הצו לתוקף. בית המשפט ציין כי הוא ער למחלוקת בין הצדדים בשאלה אם מדובר באותו עסק בשינוי בעלים או בעסק חדש, וקבע כי ההליך של הבקשה לדחיית כניסתו של הצו לתוקף שהנאשמים כלפיהם הופנה הצו אינם צד לה, וזאת במסגרת הליך פלילי שהמבקש אינו צד לו, אינו הזירה המתאימה לבירורה של מחלוקת זו. כן דחה בית המשפט את הבקשה גם לגופו של עניין, מן הטעם שהמערער פתח במקום עסק חדש מבלי שיש בידיו רישיון להפעילו. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. טענות הצדדים בערעור: 9. בערעור חוזר ב"כ המערער על טענותיו, לפיהן המערער שכר את העסק כאשר המקום היה פנוי מכל עסק אחר, כי מעולם לא הוצא לעסק הקיים צו סגירה ולמערער לא היתה ידיעה על צו הסגירה או על קיומו של העסק הקודם שנסגר. ב"כ המערער טוען כי לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בערעור הקודם, המשיבה מנועה מלטעון שאין למערער מעמד להגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו הסגירה. לדבריו, אלמלא אותה הסכמה היה המערער מכלכל את צעדיו אחרת, ולא היה פונה לבית המשפט במסגרת אותו תיק. לטענתו, הוטעה המערער על ידי המשיבה. כן טען כי טעה בית המשפט שנימק את דחיית הבקשה בכך שאין למערער רישיון להפעיל את העסק, שכן, לדבריו, המערער לא קיבל את יומו בפני הערכאות. 10. המשיבה טוענת כי מדובר בהמשכו של אותו עסק, שלגביו ניתן צו הסגירה, ולא בעסק חדש. לטענתה מדובר בעסק בעל מהות זהה, ממוקם באותו מקום, נראה בדיוק אותו הדבר, וההבדל היחידי הוא בשלט במוצב במקום. לטענתה יש ניסיון לעשות שימוש לרעה בחילופי הבעלים בעסק כדי להתחמק מביצוע צו הסגירה. לטענתה לא היתה הפסקה בשימוש בעסק בין הבעלים הקודם לבין המערער. כן טענה כי אין יכולת להוציא רישיון לעסק, לאחר שבקשת המערער נדחתה על ידי שני גורמים מרכזיים, מכבי אש ותכנון ובניה. לטענתה, מדובר בעסק המסכן את הציבור, וכן צריך לעבור הליך של שימוש חורג. דיון והכרעה: 11. אין בין הצדדים על כך שבמקום בו פועל עסקו של המערער, פעל עסק אשר ניתן לגביו צו סגירה, במסגרת ת"פ 7098/10. אין גם מחלוקת על כך שהמשיבה מבקשת לסגור את העסק בו פועל המבקש, מכח צו הסגירה שניתן באותו תיק, ולא מכח צו חדש שניתן נגד המערער. 12. גזר הדין מיום 5.4.2011, אשר בנוסף למתן צו לנאשמים להפסיק את העיסוק במקום, נקבע בו כי "החצרים והמבנה שבהם מצוי העסק יסגרו, החל ממועד כניסתו לתוקף של הצו...", וכן נאסר בו להעביר את העסק לאדם אחר שאין בידיו רישיון לניהול עסק במקום - חל על המקום, ככל שמדובר באותו עסק. דהיינו, אם עסקו של המערער הוא המשך של אותו עסק שלגביו ניתן צו הסגירה, רשאית המשיבה לסגור את העסק מכח אותו גזר דין. 13. מנגד, המערער עצמו טוען כי מדובר בעסק חדש שאין ולא כלום בינו לבין העסק הקודם, כך שצו הסגירה שניתן בגזר הדין אינו חל עליו. ואכן, צו הסגירה, גם ככל שהוא נוגע למבנה ולחצרים, חל לגבי אותו עסק בלבד ולא לגבי כל עסק חדש שנפתח או ייפתח בעתיד במקום ללא קשר לעסק נשוא גזר הדין. 14. כאמור, במסגרת ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בערעור הקודם, הודיע ב"כ המערער כי יפנה בבקשה חדשה לדחיית ביצוע צו הסגירה. במסגרת הערעור המשיבה לא חלקה על זכותו לעשות כן ולא הודיעה כי תתנגד ותטען להעדר זכות של המערער בהליך כזה. נראה שמכאן נובעת הבעיה, שכן המערער הגיש בקשה חדשה כפי שהצהיר שיעשה, אך לאחר שהוגשה הבקשה החדשה, התנגדה לה המשיבה בטענה כי אין למערער מעמד בתיק. 15. בסופו של דבר, הפתרון לבעיה מצוי בשאלה אם מדובר בעסק חדש אם לאו: ככל שהעסק שמנהל המערער אינו אותו עסק שלגביו ניתן צו הסגירה, כפי שטוען המערער - ההליך במסגרת ת"פ 7098/10 אינו ההליך הנכון, שכן המערער אינו צד להליך וצו הסגירה אינו מופנה כלפיו ו/או כלפי העסק אותו הוא מנהל. ככל שמדובר באותו עסק, כפי שטוענת המשיבה - אף שהמערער לא היה נאשם בתיק, המערער, אשר קיבל לידיו את העסק, "נכנס בנעליהם" של הנאשמים לעניין ניהול העסק, ולפיכך פנייתו בבקשה למתן אורכה לביצוע צו הסגירה יכולה להיעשות במסגרת אותו תיק. ההכרעה בשאלה שבמחלוקת, אם מדובר באותו עסק, טעונה הבאת ראיות מטעם הצדדים. ראיות כאלה לא הובאו והחלטת בית המשפט קמא ניתנה על בסיס הטענות בכתב ותוך השארת המחלוקת ללא הכרעה. 16. בנסיבות אלה, יש מקום לאפשר למערער לפנות בהליך חדש, כפי שימצא לנכון, כאמור בסעיף 15 לעיל. אשר על כן, ניתנת בזה אורכה עד ליום 1.9.2013 לביצוע צו הסגירה שניתן ביום 5.4.2011 במסגרת גזר הדין בת"פ 7098/2010, במהלכה יוכל המערער לפנות בבקשה/בעתירה מתאימה, אם ירצה בכך. 17. אין בכך כדי למנוע מהמשיבה לנקוט בהליכים העומדים לרשותה על פי חוק, בכל הנוגע לעסק המתנהל כרגע ללא רישיון, ככל שהדבר אינו קשור לצו הסגירה שניתן בת"פ 7098/10. רישיון עסקעסק ללא רישיוןמוסך