##מהי "תביעת שיבוב" ?## תביעת שיבוב היא תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת ל"נעלי" המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבע המזיק עבר אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית נגד המזיק. מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. גם המוסד לביטוח לאומי יכול "להיכנס לנעליו" של המבוטח: ##תביעת שיבוב של ביטוח לאומי## הפסיקה קבעה, כי מבחינה מהותית ביטוח לאומי הוא " חליפו" של הנפגע הניזוק, מכוח סוברוגציה, ועל כן ביטוח "נכנס לנעליו" ועומד במבחן " זהות הצדדים" בין ההליכים שהתקיימו שם, לבין ההליך המתקיים בפניי. עוד נקבע, כי המל"ל יכול לתבוע בשיבוב רק תגמולים ששולמו כתוצאה מהנכות בלבד, והוא לא יכול לתבוע מעבר למה שחב המזיק לנפגע. זכות התביעה של המוסד לביטוח לאומי נגזרת מעקרונות התחלוף (הסוברוגציה), לפיכך גודרת זכותו של הניזוק כלפי המזיק את זכותו של המוסד לביטוח לאומי להשבה. המוסד לביטוח לאומי אינו יכול להיפרע מן המזיק מעבר לחבותו של המזיק כלפי הניזוק בתביעת שיבוב. ##קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעת שיבוב:## בפניי תביעת כספית מיום 27/08/12 ע"ס 2,233 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 03/06/12. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת יונדאי (להלן: "הפרטית"). רכב הנתבע - משאית מתוצרת (להלן: "המשאית"). מקום התרחשות התאונה: צומת גן רווה. שעת התרחשות התאונה: 01:00 (לילה/לפנות בוקר). המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבע בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבע גם לא הציג חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. אין חולק כי התאונה התרחשה בנתיב הימני מבין שני נתיבים, כאשר מהנתיב הימני ניתן לנסוע ישר בלבד ומהשמאלי ניתן לנסוע ישר או לפנות שמאלה. מספר מטרים לפני הצומת המרומזר ישנו נתיב לפניה ימינה. אין מחלוקת גם לעניין מיקומי הפגיעה. המחלוקת העיקרית בענייננו היא בשאלה האם התאונה נגרמה עקב נסיעה לאחור של המשאית או עקב נסיעה קדימה של הפרטית. גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה הפרטית עמדה מאחורי המשאית, לפני רמזור שבו הופיע אור אדום. נהג הפרטית שמע צפצופים מהמשאית המעידים על נסיעה ברוורס וכן ראה אורות המעידים על נסיעה ברוורס ולכן צפר למשאית ולפני שהספיק נהג הפרטית לבצע מהלך נסיעה כלשהו, פגעה המשאית בחזית הפרטית. גרסת הנתבע באשר לנסיבות התרחשות התאונה המשאית עמדה לפני רמזור שבו הופיע אור אדום. לפתע הרגיש נהג המשאית רעד במשאית וכשיצא מהמשאית ראה שהפרטית פגעה בוו הקשירה של המשאית, מאחור. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. טופס הודעה על תאונה מטעם התובעת (מוצג ת/1). תמונות שחור לבן של נזקי הפרטית (מוצג ת/2). תמונות שחור לבן של זירת התאונה ומפת שבה מסומן מקום התאונה (מוצג ת/3). תעודת משלוח של המוצרים שהוביל הנתבע במועד התאונה (מוצג נ/1). עדויות הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבע לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את גרסת נהג הפרטית מהימנה ומשכנעת יותר מאשר גרסת נהג המשאית. ראשית יצוין כי נהג המשאית אמר בעדותו כי במשאית בה נסע יש טכוגרף אך לא טרח להציגו והדבר פועל לחובתו משמדובר בראיה חשובה שיכולה הייתה לשפוך אור על נסיבות התרחשות התאונה ולתת מענה לשאלה האם המשאית נסעה לאחור בזמן התאונה, אם לאו. נהג המשאית אמר בעדותו כי מקום מגוריו הוא בצפון ולכן לא יודע את שם הצומת שבו ארעה התאונה. מכך ניתן ללמוד כי נהג המשאית לא מכיר היטב את אזור התאונה והדבר מחזק את האפשרות כי טעה בכיוון הנסיעה ולכן היה צריך לנסוע רוורס ולהגיע לנתיב המתיר פניה ימינה. נהג המשאית אמר בעדותו כי הפרטית הגיעה באיטיות ואולי הידרדרה. לא סביר שהפרטית שהגיעה באיטיות, לפי דברי נהג המשאית, תפגע במשאית מאחור. ייתכן היה שאילו הייתה נוסעת במהירות גבוהה, הייתה לה בעיה לעצור בזמן ואז הייתה פוגעת במשאית אך הדבר לא סביר כשמדובר בנסיעה איטית. כמו כן, אין סיבה ולא סביר שהפרטית תידרדר קדימה, לעבר המשאית כפי שאמר נהג המשאית בעדותו. גם לא נטען ולא הוכח שקטע הכביש בו התרחשה התאונה לא היה מישורי אלא משופע, ולכן לא סביר שתנאיי הדרך גרמו להידרדרות. נהג המשאית אמר בעדותו כי היה נתיב נוסף משמאל למשאית. מתמונות הזירה, ניתן לראות שמהנתיב שמשאל למשאית ניתן גם כן להמשיך בנסיעה ישר. סביר להניח שאם נהג הפרטית היה צופה שאין באפשרותו לעצור מאחורי המשאית מבלי לפגוע בה, היה סוטה לנתיב שמשמאל כדי להימנע מפגיעה, שכן לדברי שני הנהגים, הכביש היה פנוי באותו מקום ולא היו במקום התאונה באותו זמן רכבים נוספים. לפי עדותו של נהג המשאית, מיד לאחר קרות התאונה, נהג הפרטית שאל את נהג המשאית מדוע נסע רוורס. נהג הפרטית עמד על הגרסה לפיה נהג המשאית נסע ברוורס בטופס ההודעה ובעדותו ואף תיאר כי שמע צפצופים המעידים על נסיעה ברוורס וראה אורות רוורס במשאית. במהלך הדיון, התבקש נהג המשאית לסמן על תמונות מזירת התאונה את המיקום המדויק שבו התרחשה התאונה. נהג המשאית סימן את מקום התאונה במרחק של רב יחסית מהצומת המרומזר המורה על נסיעה ישר או שמאלה, על הנתיב הימני המאפשר נסיעה ישר, אך בצמוד לסימון ההפרדה מהנתיב המתיר פניה ימינה. הדבר יכול ללמד על כך שנהג המשאית לא היה בטוח לאן עליו לנסוע ומחזק את השערת נהג הפרטית לפיה המשאית נסעה לאחור על מנת לפנות ימינה במקום. התאונה התרחשה במקום שממנו נהג המשאית יכול לנסוע ישר או במקרה הצורך לסטות לנתיב המאפשר פניה ימינה (בנסיעה על גבי הסימון המפריד), שכן במקום בו סימן נהג המשאית שהתרחשה התאונה, הנתיבים אינם מופרדים על ידי שטח מוגבה. כמו כן, לפי סימון נהג המשאית, התאונה התרחשה יחסית רחוק מהרמזור, כאשר סביר להניח שאם נהג המשאית היה בטוח שעליו להמשיך ישר, היה מתקרב יותר לרמזור וממתין שם להתחלפות אור הרמזור לירוק, גם בשים לב לכך שלא היו רכבים נוספים לפניו. ##סיכום## התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 2,233 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 28/08/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 28/08/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 350 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. ##זכות השיבוב בתביעות ביטוח:## זכות תחלוף (שיבוב) לפי חוק חוזה הביטוח הינה כדלקמן : "62. (א) היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם. (ב) המבטח אינו רשאי להשתמש בזכות שעברה אליו לפי סעיף זה באופן שיפגע בזכותו של המבוטח לגבות מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי מעל לתגמולים שקיבל מהמבטח. (ג) קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך. " (ד) הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם. בעניין ע"א 9311/99 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' נרות ירושלים אילום (1987) בע"מ, נאמר כי עיקרון כללי בדיני הביטוח ובכלל הוא, שהרשלן שגרם לנזק חייב לפצות את הניזוק על הנזק שגרם באשמתו. לעתים לניזוק יש פוליסת ביטוח המכסה את הנזק שנגרם. העובדה שהניזוק מבוטח, ושהמבטח שילם לו, איננה משחררת בדרך-כלל את המזיק מהצורך לשאת בתוצאות עוולתו. סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח מקנה למבטח ששילם למבוטח זכות תחלוף והוא זכאי לתבוע את המזיק. מקובל לומר שבמקרה של תחלוף, הנושה החדש "עומד בנעלי קודמו" . כך, במקום שהמבוטח אינו יכול לתבוע את המזיק על-פי הסכם ביניהם, גם המבטח אינו יכול לתבוע אותו. "זכות התחלוף של המבטח עשויה לסגת גם כאשר הצד השלישי הוא 'מוטב סמוי', דהינו האדם שלטובתו נעשה הביטוח. כך לדוגמה, במקרה שנדון באנגליה קבע בית המשפט כי מתוך בחינת היחסים החוזיים בין המבוטח (בעלים) לבין הצד השלישי (חוכר) עולה כי הביטוח נעשה גם לטובת הצד השלישי, ולפיכך אין המבטח רשאי להיפרע מהצד השלישי בגין נזקי שריפה שנגרמו לנכס המבוטח כתוצאה מרשלנותו של האחרון" ( ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שנייה, עמ' 1132-1131). שאלות משפטיותתביעת שיבוב