מצוות המחוקק הינה כי דינו של נאשם בגין נהיגה בזמן פסילה "... מאסר שלוש שנים או קנס מאה אלף לירות, או שני הענשים כאחד." מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם : ע"פ 3248/13 X נ' מדינת ישראל - בית המשפט העלין קבע כי סיכויי הערעור לעניין הרשעתו של נאשם בנהיגה בזמן פסילה, אשר צבר לחובתו 49 הרשעות קודמות, אינם טובים. על הנאשם הושת עונש של 30 חודשי מאסר. רע"פ 3292/13 X נ' מדינת ישראל - על הנאשם בנהיגה בזמן פסילה בעל עבר תעבורתי שכלל מספר אירועים של נהיגה בזמן פסילה, הושת עונש של 6 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון קבע כי עונש זה אינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור על רקע עברו התעבורתי המכביד. רע"פ 665/11 X עמאר נ' מדינת ישראל - במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם בעבירות המיוחסות לו. לנאשם 83 הרשעות קודמות ושש עבירות של נהיגה בזמן פסילה. בית המשפט העליון קבע כי עונש המאסר בפועל למשך שנה, אשר הושת על הנאשם הולם את חומרת העבירות. רע"פ 2221/11 X .נ. מדינת ישראל - בית המשפט העליון קבע כי העונש שהושת על נאשם, של מאסר לתקופה של 16 חודשים, תוך הפעלה במצטבר של עונשי מאסר מותנים, הולם את חומרת העבירות בהן הורשע, וזאת על רקע עבר תעבורתי הכולל 46 הרשעות קודמות. רע"פ 225/09 X נ' מדינת ישראל - נדחתה בקשת רשות ערעור על קביעת בית המשפט המחוזי, אשר גזר על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל והפעיל מאסר על תנאי שהיה תלוי כנגד המבקש חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שסך הכל ירצה 24 חודשי מאסר בפועל. העקרונות בקביעת הענישה: על פי סעיף 40ב' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, העיקרון המנחה בענישה הוא הלימה בין חומרת מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בצד העבירה של נהיגה בזמן פסילה קבע המחוקק עונש מאסר למשך שלוש שנים. ההלכה היא כי בנהיגה בזמן פסילה מסכן הנהג את שלום הציבור ומבטא זלזול בצווים של בית המשפט, ועל מנת להרתיע נהגים מביצועם, יש לשגר מסר עונשי חד וברור. רע"פ 665/11 עאלה אבו עמאר נ' מדינת ישראל, שם פסק כב' השופט א' רובינשטיין: "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור". רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לבן, שם פסק כב' השופט א' א' לוי: "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב .... שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם הרצון להתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה, שעל חומרתה הרבה כבר עמדתי, והצורך לשגר מסר ענשי חד וברור כדי להרתיע את ציבור הנהגים. נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי אף הן מהוות נתונים מן העניין. אין דינו של נאשם שלחובתו שורה ארוכה של עבירות תעבורה, ועבירות של נהיגה בזמן פסילה בפרט, כדין מי שנוהג לציית בדרך כלל להוראות החוק." רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל, שם פסקה כב' השופטת א' פרוקצ'יה: "נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רשיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רשיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור." ע"פ (ת"א) 70857/08 בנימין ברכה נ' מדינת ישראל, פסקה כב' השופטת יהודית אמסטרדם: "ברם, כאשר נהג אינו מציית להוראות ביהמ"ש וממשיך לנהוג על אף שנאסר עליו לנהוג, הוא מביא לסיכול אמצעי ההגנה על בטחון הציבור. עפ"י ההלכה הפסוקה, מי שמזלזל בפסק דינו של בית המשפט ומפר את הוראות החוק - ראוי שימצא מקומו מאחורי סורג ובריח... עינינו הרואות כי בתי המשפט הטילו עונשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי בנוסף לפסילה בפועל, וקנס לנהגים שהורשעו עפ"י הודאתם בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה." משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהנהיגה בשלילהשאלות משפטיות