בית המשפט ציין כי אין לנו אלא לתהות מדוע החליט התמ"ת להגיש כתבי אישום כנגד נאשמת אשר מעסיקה עובדים זרים כדין, מבקשת הארכת האשרות, ובעת שהתמ"ת מתעכב בתשובתו נשלחים מפקחים ולבסוף אף מוגש כתב אישום כנגד הנאשמים. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הגשת כתב אישום למרות הארכת אשרות לעובדים זרים: כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 הריני להורות על זיכוי הנאשמת מהמיוחס לה בכתב האישום. בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשמת ומר אברהם X נטען כי ביום 23/12/04 במהלך ביקורת שנעשתה ע"י מפקחי התמ"ת נמצאו במפעל הנאשמת 16 עובדים זרים שהועסקו ע"י הנאשמת בעבודות אלומיניום שונות. העובדים הועסקו שלא על פי היתר כדין. כנגד מר אברהם X נטען כי לא פעל על מנת למנוע את ביצוע העבירה. המאשימה התלתה את ההליכים כנגד מר X מאחר שעזב את הארץ לפני כ-6 שנים. עדויות מטעם המאשימה נשמעה עדותו של מר עמיאל יהודה, מפקח בתמ"ת ומר ציון טובי, מפקח בתמ"ת. מטעם הנאשמת העיד מר עמית X, מנכ"ל הנאשמת. מהראיות התברר כי ביום 10/10/04 פנתה הנאשמת לתמ"ת וביקשה להאריך את אשרותיהם של 15 עובדים זרים שפורטו במכתבה, וזאת עד ליום 31/12/04 (מ/8). 9 עובדים זרים מתוך רשימה זו מופיעים בכתב האישום. כמו כן התברר כי התמ"ת האריך את אשרתם של 9 עובדים מתוך חמישה-עשר העובדים שנתבקשה הארכת אשרתם. כמו כן הודיעה הנאשמת לתמ"ת כי 7 עובדים זרים שהועסקו אצלה מסיימים את העסקתם (נ/2). 6 עובדים זרים מתוך רשימה זו מופיעים בכתב האישום. זאת ועוד, תוקף אשרותיהם של העובדים נסתיים אומנם ביום 30/9/04, אך בשל חג הסוכות משרדי התמ"ת היו סגורים מיום 29/9/04 ועד 10/10/04. ביום הראשון לאחר שנסתיימה הפגרה הוגשה הבקשה להארכת תוקף האשרות על-ידי הנאשמת. אין מחלוקת כי עוד טרם הביקורת שולמה האגרה להארכת אשרותיהם של העובדים (ראו לעניין זה חקירתו של מר X, שורות 8-6 למ/5) ואין מחלוקת כי האשרות לעובדים אלה הוארכו מיום 1/1/05. במפתיע, ביום 23/12/04 הגיעו מפקחי התמ"ת לביקורת. ברי כי התמ"ת ידע כי הנאשמת ביקשה להאריך את אשרתם בתקופת הביקורת ואומנם התמ"ת אישר את הארכת האשרות, מספר ימים בודדים לאחר הגשת הבקשה להארכת אשרות העובדים הזרים. אין לנו אלא לתהות מדוע החליט התמ"ת להגיש כתבי אישום כנגד נאשמת אשר מעסיקה עובדים זרים כדין, מבקשת הארכת האשרות, ובעת שהתמ"ת מתעכב בתשובתו נשלחים מפקחים ולבסוף אף מוגש כתב אישום כנגד הנאשמים. בכך לא תמה תהייתי באשר לדרך ניהול כתב אישום זה ואסביר. בדו"ח הביקורת של מר עמיאל כתב כי נמצאו 5 עובדים, ללא ציון שמותיהם (שורות 4-3 למ/1). לפיכך למרות שנצפו על ידי הפקחים 5 עובדים זרים, בכתב האישום מופיעים 16 עובדים זרים. לפיכך אין כל ראיה הקושרת בין הנאשמת ל- 11 עובדים זרים המופיעים בכתב האישום, שהרי אולי אלה לא עבדו כלל באותה תקופה. על פי כלל הראיה הטובה, על המאשימה היה להציג בפני בית הדין את הראיה הטובה ביותר להוכחת אשמת הנאשמת. המאשימה לא הביאה את העובדים הזרים לעדות מוקדמת בפני ביה"ד על מנת לקשור בין הנאשמת אליהם ולמצער לחקור אותם בעצמה. זאת ועוד, למרות דבריו של X, המופיעים בתיאור המקרה, כי 5 עובדים זרים הועסקו בכלל ע"י קבלן משנה (שורות 6-5 למ/1) לא טרחה המאשימה לבדוק עובדות אלה. לא זו אף זו, בעדותו לא זכר הפקח יהודה עמיאל את שמותיהם של העובדים: "ש. אתה יכול למנות את שמם של העובדים שנמצאו במפעל? ת. היו 5, או משהו כזה, אני לא זוכר את שמם. בכל מקרה כתוב שהיו שם 5 עובדים." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 24-22 לעדות עמיאל) "ש. כאשר המנהל הלוגיסטי ציין בפניך שהעובדים במפעל וגם מעבר לעובדים במפעל מועסקים ע"י קבלני משנה, למה לא מצאת לנכון לציין לעצמך אילו מהעובדים עבדו אצל הנאשמת? ת. אני לא זוכר." (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 4-1 לעדות עמיאל) בעדותו במשרד התמ"ת ציין מר X כי 9 עובדים מועסקים אצל קבלן משנה בשם אוחנה אופיר מחברת ג.ר הרכבות מתכת בע"מ ושאר העובדים הועסקו אצל חברת א.ד מעוף פיגומים (שורות 12-9 למ/5). מר אופיר אוחנה, מנהל חברת ג.ר. הרכבות מתכת בע"מ, העיד כי אומנם 9 עובדים זרים הועסקו על ידו וקיים הסכם בינו לבין חברת כ"א מעוז יוסף אשר מנפיקה את המשכורות לעובדים והחברה, ג.ר הרכבות מתכת בע"מ, משלמת לחברת כוח האדם את שכר העובדים (עמ' 1 למ/1 שורות 11-9; וכן נ/3 עמ' 1 שורות 4-2, 20-19, 25-23). מר אוחנה אישר בעדותו כי הוא זה שמפקח על העובדים ועל שעות עבודתם והוא נותן להם הוראות (נ/3 שורה 18). יתר על כן, מתלושי השכר עולה כי חלק גדול מן העובדים המופיעים בכתב האישום, הנאשמת אינם מופיעה כמעסיקתם של העובדים אלא קבלני המשנה העסיקו אותם באמצעות חברת כ"א. מעדותו של מנכ"ל הנאשמת בפניי התברר כי על פי צורת העבודה של הנאשמת העבודה נעשית בחצריה על ידי קבלני משנה אשר מעסיקים עובדים (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 21-17 וכן עמ' 13 שורות 27-25), הא ותו לא. מאחר שהמדינה מקצה עובדים זרים על פי הענפים השונים, הרי שבאופן פורמלי ההיתרים מוצאים על ידי הנאשמת. אין לי אלא לתהות מדוע המאשימה לא מצאה מקום להגיש כתב אישום כנגד חברת כוח האדם או קבלן המשנה שהודה בהעסקת העובדים. אולם בכך לא נסתיימו תהיותיי, כלל לא ברור מדוע הוגש כתב אישום כנגד מר X שאיננו בעל מניות או מנהל הנאשמת אלא עובד שכיר ומנהל לוגיסטי בלבד ואף בשל ההתמהמהות בהגשת כתב האישום, לא ניתן היה להעיד את מר X בפנינו. כשנשאל הפקח מר עמיאל האם יתכן שמתוך רשימת העובדים שהגיש לו מר X חלק מן העובדים כלל לא עבדו אצל הנאשמת, השיב הפקח: "יכול להיות" (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 15-13 לעדות עמיאל). אין לי אלא להצטער כי המאשימה בוחרת להגיש כתבי אישום במקרים בהם עובדים זרים עובדים על פי היתר העסקה כדין, ואף מתבקשת הארכה לאשרות אלו ובטרם מתן ההארכה, שולחת היא את מפקחיה והכול על מנת לשים ידיה על עובדים זרים שלא על פי היתר ולנסות ללכוד את הנאשמת, ולכך לא יתן בית הדין את ידו. ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק-דין זה. משפט פליליאשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםעובדים זרים