קראו דוגמא מהפסיקה בנושא כאבים בכתף של מורים עקב כתיבה על הלוח: בפנינו תביעה להכרה בפגיעה במיתרי הקול של התובעת ובכתפה השמאלית כבפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. עיקר העובדות וטענות הצדדים: התובעת, ילידת שנת 1953 עבדה במשרה מלאה כמורה במשך שנים רבות, בין השנים 1976-1987 עבדה כמורה לטבע בבית ספר יסודי (שישה ימים בשבוע), ובין השנים 1990-2010 עבדה כמורה באולפן ללימוד עברית (חמישה ימים בשבוע, חמש שעות ביום). התובעת טוענת כי במהלך עבודתה היא השתמשה בקולה באופן אינטנסיבי וכתוצאה מכך נגרמה לה פגיעה במיתרי הקול (צרידות). עוד טוענת התובעת כי עשתה שימוש בלוח הכיתה תוך שנדרשה להרים את זרועה השמאלית (ידה הדומיננטית) במשך שעות רבות, על מנת לכתוב על גבי הלוח, באופן שגרם לפגיעה בכתפה. עיקר עדותה של התובעת התרכז בתקופת עבודתה כמורה באולפן שנמשכה כעשרים שנה. מעדותה למדנו כי קורס באולפן נמשך כחמישה חודשים. יום לימודים נמשך מהשעה 08:00 עד השעה 13:00 וכולל שתי הפסקות (כחצי שעה כל אחת). בסיום הקורס יש למורה תקופת חופשה שנעה בין חודש לחודש וחצי לכל היותר עד לגיבוש קבוצה חדשה. עיון בתיקה הרפואי של התובעת מעלה כי בשנת 2002 התובעת החלה להתלונן על כאבים בכתף שמאל, ובשנת 2003 החלה להתלונן על כאבים בשתי הכתפיים. מעדותה של התובעת עולה כי המשיכה לעבוד תוך שנטלה כדורים לשיכוך הכאבים. נציין כי מהתיק הרפואי עולה כי בשנת 2003 התובעת התלוננה על שעברה תאונת דרכים (התאונה אירעה לפי הנטען כשבועיים לפני שהתובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי בעקבות תלונות על כאבי גב וכתפיים). עיון בתעוד הרפאי מעלה לכאורה כי התובעת קשרה את הכאב בכתף שמאל לתאונת הדרכים, שכן בעקבות תלונתה בוצע צילום של כתף שמאל. לאחר כחודשיים התלוננה על כאבים בשתי הכתפיים וקיבלה טיפול בזריקות בכתף ימין. גם בשנת 2004 התובעת התלוננה על כאבים בשתי הכתפיים. בשנים 2005-2007 עיקר התלונות היו בגין כאבים בכתף ימין. בחודש יולי 2008 שבה התובעת והתלוננה על כאבים בכתף שמאל. מעדותה של התובעת עולה כי במשך שנים סבלה מכאבים בכתפיים וטופלה בכדורים ואולם ב 2008 הפכו הכאבים לבלתי נסבלים. התובעת עברה בדיקת אולטרסאונד שאיבחנה קרעים בגידים בשתי הכתפיים. החל משנת 2007 החלה להתלונן על תחושה של גוש בגרון ועל צרידות, הצרידות החלה ככל הנראה במהלך שנת 2007 (בתעוד מיום 2/3/06 נרשם כי אין צרידות). בהמשך ביום 4/2/10 התובעת הגישה תביעה בגין פגיעה בעבודה, על רקע הליקויים במיתרי הקול ובכתף שמאל. כאמור, לטענת התובעת, כתוצאה מהתנועות החוזרות ונשנות של זרועה השמאלית נגרמה פגיעה בכתפה, לטענתה הצרידות ממנה היא סובלת היא תוצאה של השימוש האינטנסיבי בקולה בתקופת עבודתה. ביום 5/5/10 הודיעה פקידת תביעות לתובעת כי נדחתה תביעה בגין צרידות מן הטעם שמחלתה נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו היתה כזו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. התביעה בגין כתף שמאל נדחתה מן הטעם שלא הוכח אירוע תאונתי או שורה של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה שהובילו לפגיעה. ב"כ הנתבע הודיעה בסיכומיה כי איננה מתנגדת להעברת נושא הצרידות לבדיקת מומחה על יסוד התשתית העובדתית שפורטה בסיכומיה. בסיכומי התשובה ביקש ב"כ התובעת כי לרשימת העובדות שפורטה על ידי הנתבע תתווסף הערה בעניין טענתה של התובעת כי מאחר ומדובר היה בתלמידים מבוגרים שחלקם מטבע הדברים כבדי שמיעה הרי שנאלצה לבצע עבודתה בהרמת קול. האם יש תשתית עובדתית להכרה בפגיעה בכתף שמאל כתאונת עבודה בעדותה בפנינו התובעת נשאלה לגבי השימוש בלוח בתקופה בה עבדה כמורה בבית ספר יסודי ונמנעה מלתאר את כמות הכתיבה על הלוח באותה תקופה, בטענה כי איננה זוכרת (עמ' 7 שורה 3). בנסיבות העניין אין כל תשתית לפיה בתקופת עבודתה כמורה בבית ספר יסודי נגרמו לתובעת רצף של אירועים תאונתיים שפגעו בכתף. כאשר התייחסה לכתיבה על הלוח בתקופת עבודתה באולפן השיבה התובעת : "ת. הרבה מתוך היחידה של השעה וחצי 90 דקות, לפחות 60 דקות עמדתי על הלוח והשתמשתי בקול שלי, גם אם עמדתי עם הגב לתלמידים. ש. מתוך ה- 60 דקות האלה תאשרי שהכתיבה על הלוח היתה לסירוגין ולא באופן רצוף? ת. אבל הסיבוב הוא לשתי דקות ש. כמה מתוך ה- 60 דקות את כותבת ביד מעל גובה הכתף? ת. אני חושבת שאת הרוב אני כותבת מעל גובה הכתף ש. בתצהירך את טוענת שאת עובדת רוב הזמן מתחת לכתף, רוב העבודה שלך מתבצעת בגובה הכתף ואפילו נמוך יותר? ת. לא, רוב העבודה היתה מעל גובה הכתף, העדפתי למחוק ולכתוב בגובה, בגלל הקושי שלי להתכופף. יש מגבלה כמה אני יכולה לכתוב בגובה שלי שתי שורות." נציין כי התובעת בעלת גובה ממוצע (165 ס"מ). מטבע הדברים, השימוש שעשתה בלוח היה בחלקו מעל לגובה הכתף ובחלקו כשהזרוע מתחת לגובה הכתף, שכן כתיבה בגובה 160-170 ס"מ, ואף מעט מתחתיו באופן שאיננו מצריך הרמה של הזרוע, הוא מיקום כתיבה מקובל, הניתן לצפייה על ידי התלמידים היושבים, ומכל מקום לא הובאה בפנינו ראיה אובייקטיבית כדי לסתור את הידיעה הכללית הקיימת בעניין זה. מהראיות שבפנינו עולה כי התובעת השתמשה בלוח בעיקר על מנת להדגים את כתיבת אותיות השפה העברית לתלמידים מבוגרים. גם אם נניח שההדגמה של כתיבת כל אות שנלמדה נעשתה יותר מאשר פעם אחת, אין להניח כי התובעת עמדה דקות ארוכות בגבה לתלמידיה תוך שהיא חוזרת מאות פעמים על אותה הדגמה של אות פלונית או של מילה, ומעדותה לא עולה כי מילאה את הלוח בסיפורים ארוכים או בפתרון משוואות מתמטיות מורכבות. התובעת אף אישרה בעדותה כי בחלק השני של היום היא נהגה לעבור יותר בין שולחנות הלימוד ופחות לבצע הוראה פרונטלית (לפי עדותה, בחודש הראשון ללימודים אין ספרים ומחברות ועיקר ההוראה נעשית באופן פרונטלי באמצעות הלוח, ואילו בארבעת החודשים האחרים, התלמידים נעזרים בספרים ובחוברות עבודה). על רקע האמור, גם אלמלא הוצגו בפנינו מסמכים רפואיים מהם עולה כי התובעת החלה לסבול כמעט במקביל, מכאבים בשתי כתפיה, לא ניתן להסיק מהעובדות שבפנינו כי נגרמה לתובעת פגיעה מסוג מיקרוטראומה. כידוע, על מנת שליקוי מסויים יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, על המבוטח להוכיח כי במהלך עבודתו היומיומית נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן גרמה לו נזק זעיר בלתי הדיר והנזקים הללו במצטבר זה על גבי זה גרמו לו לנזק שפגע בכושר עבודתו. "...תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מיקרוטראומטית הינו קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן אליה הן ניתכות .... יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה, כשמדובר בפגיעה בכתף וביד ימין כבמקרה שלפנינו, בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו - האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזו. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה. עב"ל (ארצי) אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם; 28.7.2002). התובעת עסקה בפעילות מגוונת, בהוראה פרונטלית, במעבר בין שולחנות התלמידים לשם הדרכה אישית, בעזרה לתלמידים מתקשים וכד'. הכתיבה על הלוח הוותה חלק מעבודתה ואולם היא נעשתה לסירוגין, בגבהים שונים של הלוח, והיתה בעלת אופי נקודתי מינורי ולא מתמשך. יישום ההלכה במקרה הנדון מביא למסקנה כי בענייננו לא מתקיימת תשתית עובדתית להכרה בפגיעה בכתפה של התובעת על דרך המיקרוטראומה. לנוכח האמור לעיל התביעה להכרה בפגיעה בכתף כתאונת עבודה נדחית. ביחס לפגיעה במיתרי הקול, בהתאם להסכמת הצדדים, תנתן החלטה נפרדת בדבר מינוי מומחה. דיני חינוךכתפייםמורים