כאבי גב במילואים

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא כאבי גב במילואים: 1. בפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 1.8.2011, אשר בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר סורין רואי הד, קבע כי כאבי הגב התחתון מהם סובל המערער, אינם קשורים לארוע מיום 17.7.2002. 2. המערער, יליד 1965, התגייס לשירות צבאי בשנת 1982 ושרת כלוחם ונהג ציוד מכאני כבד בהנדסה קרבית. בשנת 2001 התגייס המערער לשירות בתי הסוהר בתפקיד של סוהר ולאחר מכן, שמש כקצין כליאה. 3. המערער טען כי ביום 17.7.2002, במהלך שירות מילואים, הוא נדרש לפריקת משאית לאספקת מזון. תוך כדי הרמת קרטון ביצים במשקל ניכר, חש לפתע בכאב חד בגב התחתון, שלווה בהקרנה לרגל שמאל. למחרת, עם התגברות כאביו, נבדק המערער במרפאת היחידה ובתעודה הרפואית נרשם כי הוא סובל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל מאתמול, לאחר שהרים משא כבד. בבדיקתו נמצאה רגישות מעל עמ"ש מתני ומבחן לסג חיובי ב - 70 מעלות משמאל. המערער הופנה לחדר המיון. בפועל, פנה המערער לחדר המיון בבית החולים "הדסה" בירושלים ביום 19.7.2002. המערער נבדק ונמצאה אצלו ירידה בתחושה לפי פיזור של L4, החזרים מוחלשים, סימן SLR בספק חיובי משמאל (ב - 70 מעלות), רגישות קלה מעל עצב סכיאטי וספזם בשרירי הגב התחתון יותר משמאל. הומלץ בפניו על מנוחה מפעילות גופנית קשה, הימנעות מהרמת משקלים מעל 5 ק"ג ו - 3 ימי מנוחה. בהמשך, נבדק המערער מספר פעמים בקופת החולים, עקב תלונות על כאבי גב והופנה לצילום עמ"ש מותני ומעקב אורטופדי. בסופו של דבר, הופנה לבדיקת CT שבוצעה ביום 12.6.2003 ואשר הדגימה בלט דיסקאלי בגובה L4-L5 ו - L5-S1, עם לחץ על השק הטקאלי ושינויים ניווניים בדיסקים L4-S1, עם התפתחות גז בתוכו. בנוסף, נמצאה התיישרות הלורוזיה המותנית. המערער טען, כי מאחר והרופאים המטפלים הבהירו לו כי אין פיתרון של ממש לכאבים מהם הוא סובל ומתוך רצון להמשיך ולשרת בשב"ס מבלי שיגרע מהשירות עקב המגבלות, המשיך לתפקד תוך נטילת משככי כאבים ומנוחה בעת התקפים טיפולי פיזיוטרפיה עצמית. ביום 7.12.2007 שב המערער והתלונן על כאבי גב תחתון. בבדיקתו נמצאה "רגישות לכיפוף ויישור עמ"ש מתני". ביום 4.7.2008 התלונן המערער פעם נוספת על כאבי גב תחתון בבדיקתו נמצאה רגישות מעל עמ"ש מתני. ביום 27.1.2010 התלונן המערער פעם נוספת על כאב גב וניתנה לו תעודת מחלה לשלושה ימים. ביום 6.2.2010 פנה המערער פעם נוספת לרופא המשפחה והתלונן על כאב גב המקרין לרגל שמאל, הרגשת נימול ברגל שמאל וחולשה באותה רגל. בבדיקה נמצאה רגישות בגב בגובה L4-L5. ביום 1.3.2010 נבדק המערער בקופת החולים על ידי אורטופד, עקב תלונה על כאבים מעל גב תחתון, המקרינים לרגל שמאל. 4. אין חולק, כי עובר לשירות המילואים בו נפגע לטענתו, לא סבל המערער מכאבי גב ובחמר הרפואי שהוצג בפנינו לא הוצגו מסמכים המעידים על תלונות שלו טרם הארוע. 5. המערער תמך ערעורו בחוות דעתו של ד"ר דוד קרת מיום 19.3.2012, אשר תאר את השתלשלות העניינים על פי המסמכים הרפואיים וקבע, כי הפגיעה בגבו התחתון של המערער, אשר באה לידי ביטוי בכאבים, המלווים בהקרנה לרגל שמאל והגבלה בתנועות, נגרמה עקב הארוע התאונתי מיום 17.7.2002. המערער ביקש להכיר בקשר של גרימה בין הארוע התאונתי הנ"ל לבין הפגימה בגב התחתון, בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר קרת. 6. המשיב טען, כי ההחלטה מיום 21.2.2010 ניתנה כדין והיא מבוססת על התיעוד המצוי בתיקו הרפואי של המערער ועל חוות הדעת הרפואית של ד"ר סורין רואי הד מיום 17.4.2011. בחוות דעתו מיום 17.4.2011 קבע ד"ר סורין רואי הד כי לא קיים קשר סיבתי בין ההגבלה בתנועות הגב של המערער לבין הארוע התאונתי מיום 17.7.2002. בפרק הדיון של חוות דעתו, הבהיר ד"ר רואי הד, כי כאב גב בעמ"ש תחתון הוא תהליך שכיח, התלוי בגורמים גנטיים וגורמים פוטנציאליים שונים אחרים. לטענתו, ישנו תהליך התדרדרות דיסקאלית טבעי בעשור השני והשלישי של חיי האדם, המובילה לבלטי דיסק ושינויים ניווניים, הפוגעים במבנה הרקמתי גרמי ובחיבורי עמה"ש. ד"ר רואי הד הדגיש את התדירות הנמוכה של תלונותיו של המערער, כאשר מאז שנת 2003 ועד לשנת 2007, לא נמצאו בתיקו הרפואי תלונות על כאבי גב ולאחר מכן, נמצאה תלונה אחת בשנת 2008 ומספר תלונות בשנת 2010. ד"ר רואי הד טען, כי הרמת משקל של כ - 20 ק"ג, כמו במקרה שלפנינו, יכולה לגרום, בנסיבות מיוחדות ל - STRAIN/SPRAIN של עמה"ש (ברקמות הרכות), מצב המתרפא בתוך מספר ימים או שבועות אולם, לא גורם לבלט דיסק אקוטי. לגבי הממצאים הניווניים, הרי שמדובר בתהליך ארוך שניתן לראות אותו בממצאי הדמיה רק לאחר דרגה מסוימת של נזק. לכן, השינויים הניווניים שהודגמו ב CT משנת 2003, הינם חלק מתהליך שהחל שנים לפני כן. מסקנתו של ד"ר רואי הד היתה כי הממצאים האובייקטיביים והתלונות של המערער מהווים חלק ממחלה דגנרטיבית - ניוונית של עמה"ש המותני שלו ומאפיינים את חתך האוכלוסיה בגילו. לפיכך, קבע ד"ר רואי הד כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבו של המערער לבין הארוע מיום 17.7.2002. 7. המשיב צרף לתשובתו חוות דעת משלימה של ד"ר רואי הד מיום 4.6.2012, אשר התייחס לחוות דעתו של ד"ר קרת. ד"ר רואי הד חזר על ממצאיו ומסקנותיו וקבע, כי לא קיים קשר סיבתי בין הארוע התאונתי לבין מצב עמה"ש המותני של המערער. בחוות דעתו, שב והדגיש ד"ר רואי הד, כי לא קיים רצף תלונות או טיפולים וכי בין השנים 2003 עד 2006 לא נמצאה תלונה כלשהי בתיקו הרפואי של המערער בגין כאבי גב. לשיטתו, הדבר מעיד על ארוע חולף של כאב גב, שלאחריו לא נמצאו תלונות או ממצאים במשך מספר שנים וכי העדר תלונות במשך תקופה ארוכה זו שולל את הקשר הסיבתי. עוד הצביע המומחה על ריבוי מסמכים בשנת 2010 ולאחר מכן, העדר מעקב, דבר המעיד לטענתו על "הכנת תיק" לקראת תביעה. ד"ר רואי הד הגדיר את הבדיקה הקלינית במסגרתה נמצאה הגבלה בתנועה, כ"יחסית אובייקטיבית", מאחר והיא תלויה בשיתוף פעולה של המטופל. עוד הבהיר הנ"ל, כי שינויים ניווניים משפיעים על יציבות החוליות וטווחי התנועה של עמה"ש. השינויים הניווניים אצל המערער היו קיימים עוד קודם לתאונה וההגבלה הופיעה בשלב מתקדם של המחלה, ללא קשר לארוע התאונתי. לטענתו, מדובר בארוע חולף, שלכל היותר השפיע על שרירי עמ"ש וגרם לכווץ יתר זמני וכאב. נטען, כי הרמת משא במשקל של 20 ק"ג, גם אם תוך כדי כפיפה, אין בה כדי לגרום לנזק כלשהו. 8. בחוות דעתו המשלימה, הסתייג ד"ר קרת מהקביעה של ד"ר רואי הד לפיה, מדובר בארוע חולף וטען, כי קיימים רישומים למכביר מיד לאחר התאונה ולאחריה. הנ"ל חזר והדגיש, כי המערער לא סבל מכאבי גב לפני כן. עוד הצביע ד"ר קרת על ממצאים אובייקטיביים, אשר באו לידי ביטוי בבדיקות שנערכו למערער בסמוך לאחר הארוע ובבדיקות ההדמיה. ד"ר קרת לא כפר בכך שמקור הממצאים הניווניים טרם הארוע התאונתי אולם הדגיש, כי קיומם אינו שולל דבר, מאחר והמערער לא סבל מכאבים והגבלות בתנועות הגב קודם לכן. עוד חלק ד"ר קרת על טענותיו של ד"ר רואי הד בדבר הקשר בין שינויים ניווניים לבין הגבלות בתנועה. 9. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו נחקר המערער על תצהירו. הצדדים ויתרו על חקירת המומחים והם סיכמו את טענותיהם בעל פה. דיון והכרעה 10. המערער טען כי ביום 17.7.2002, במהלך שירות מילואים, הוא נדרש לפריקת משאית לאספקת מזון. תוך כדי הרמת קרטון ביצים במשקל ניכר, חש לפתע בכאב חד בגב התחתון, שלווה בהקרנה לרגל שמאל. דו"ח הפציעה מיום 18.7.20102, יום לאחר הארוע, חוזר על אותם דברים בדיוק. למרות שהמשיב הכחיש בכתב תשובתו את נסיבות הארוע באופן כללי, לא נחקר המערער בדבר עצם הארוע ונסיבותיו בחקירתו הנגדית וב"כ המשיב לא העלתה טענה כלשהי בעניין זה בסיכומיה. גרסתו של המערער בדבר הארוע התאונתי לא נסתרה והיא נתמכת היטב הן במסמכים הרפואיים והן בדו"ח הפציעה שנרשם בסמוך לאחר מכן. 11. לאחר שעיינו בחוות הדעת מטעם הצדדים ובמסמכים בתיקו הרפואי של המערער, הגענו לידי מסקנה, כי יש להעדיף את עמדתו של המערער, המבוססת על חוות דעתו של ד"ר קרת ולקבוע כי קיים קשר סיבתי של גרימה בין הארוע התאונתי לבין מצבו הרפואי של המערער בעמ"ש המתני. 12. כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים, המערער פנה לבדיקה במרפאת היחידה למחרת הארוע. בתעודה הרפואית נרשם כי הוא סובל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל מאתמול, לאחר שהרים משא כבד. בבדיקתו נמצאה רגישות מעל עמ"ש מתני ומבחן לסג חיובי ב - 70 מעלות משמאל. המערער הופנה לחדר המיון. בפועל, פנה המערער לחדר המיון בבית החולים "הדסה" בירושלים ביום 19.7.2002. המערער נבדק ונמצאה אצלו ירידה בתחושה לפי פיזור של L4, החזרים מוחלשים, סימן SLR בספק חיובי משמאל (ב - 70 מעלות), רגישות קלה מעל עצב סכיאטי וספזם בשרירי הגב התחתון יותר משמאל. הומלץ בפניו על מנוחה מפעילות גופנית קשה, הימנעות מהרמת משקלים מעל 5 ק"ג ו - 3 ימי מנוחה. בהמשך, נבדק המערער ביום 18.9.2002 בקופת החולים, עקב תלונות על כאבי גב והופנה לצילום עמ"ש מותני ומעקב אורטופדי. ביום 15.11.2002 נרשם בתיקו הרפואי כי המערער סובל מכאבי גב תחתון וכי מטופל ע"י פיזיוטראפיה. על פי רישום מיום 25.9.2003 נערכה למערער בדיקת CT ביום 12.6.2003 אשר הראתה בלט דיסקאלי בגובה L4-L5 ו - L5-S1, עם לחץ על השק הטקאלי ושינויים ניווניים בדיסקים L4-S1, עם התפתחות גז בתוכו. בנוסף, נמצאה התיישרות הלורוזיה המותנית (הקימור הטבעי בגב התחתון - א.ר.). ביום 7.12.2007 שב המערער והתלונן על כאבי גב תחתון. בבדיקתו נמצאה "רגישות לכיפוף ויישור עמ"ש מתני". ביום 4.7.2008 התלונן המערער פעם נוספת על כאבי גב תחתון בבדיקתו נמצאה רגישות מעל ע"ש מתני. המערער הופנה לצילום רנטגן אולם, לא מצאנו בחמר הרפואי עדות לכך שאכן בצע את הצילום. מעיון בחוות דעת המומחים, עולה כי אף בפניהם לא הוצגו צילומי רנטגן או פענוחים שלהם. ביום 27.1.2010 התלונן המערער פעם נוספת על כאב גב וניתנה לו תעודת מחלה לשלושה ימים. ביום 6.2.2010 פנה המערער פעם נוספת לרופא המשפחה והתלונן על כאב גב המקרין לרגל שמאל, הרגשת נימול ברגל שמאל וחולשה באותה רגל. בבדיקה נמצאה רגישות בגב בגובה L4-L5. המערער הופנה פעם נוספת לצילום עמ"ש מתני. לא מצאנו בחמר הרפואי עדות לכך שהמערער בצע בסופו של דבר את צילום הרנטגן, בהתאם להפניה. ביום 1.3.2010 נבדק המערער בקופת החולים על ידי אורטופד, עקב תלונה על כאבים מעל גב תחתון, המקרינים לרגל שמאל. בבדיקה נמצאה רגישות מעל גב תחתון, הגבלה בתנועות עקב כאבים ו - SLR חיובי משמאל. 13. בע"א 472/89 קצין התגמולים נגד רוט, פ"ד מה(5) 203 ודנ"א 5343/00 קצין התגמולים נגד אורית אביאן, פ"ד נו(5) 732 קבע בית המשפט העליון, כי מקום בו מחלת התובע פרצה לראשונה בעת שירותו הצבאי והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי למרות קיומה של נטיה קונסטיטציונאלית אצל התובע ללקות במחלה בטרם השירות, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות ולא רק הוחמרה על ידיו. בענייננו, אין חולק, כי עובר לשירות המילואים בו נפגע, לא סבל המערער מכאבי גב ובחמר הרפואי שהוצג בפנינו לא נמצאו מסמכים המעידים על תלונות שלו טרם הארוע. המערער נפגע בארוע תאונתי ומיד לאחריו החל סובל מכאבי גב. בדיקת CT שנערכה למערער ביום 12.6.2003, הראתה, מעבר לבלט דיסקאלי בגובה L4-L5 ו - L5-S1, גם שינויים ניווניים בדיסקים L4-S1. בנוסף, נמצאה התיישרות הלורוזיה המותנית (הקימור הטבעי בגב התחתון - א.ר.). המומחים מטעם הצדדים תמימי דעים, כי שינויים ניווניים אלו, מקורם בתהליך תחלואתי שהחל זמן רב טרם הארוע התאונתי והם אינם קשורים אליו. אלא, שאותם שינויים ניווניים, המהווים ללא ספק תהליך תחלואתי, לא באו לידי ביטוי טרם הארוע התאונתי והנטייה התחלואתית של המערער בגבו, לא יצאה מן הכוח אל הפועל, טרם הארוע. 14. אמנם, בעת הארוע התאונתי היה המערער כבן 37 שנים, גיל בו מופיעים בלטים באוכלוסיה הכללית, הנובעים משינויים ניווניים של חוליות הגב והדיסקים שביניהן. עם זאת, המערער לא סבל מעולם מכאבי גב טרם הארוע ובלטי הדיסק בגבו נתגלו רק לאחר רצף של תלונות על כאבי גב והגבלות, אשר החלו מיד לאחר הארוע. העובדה שהמערער התלונן על כאבי גב במשך חדשים ארוכים לאחר התאונה, עד שנשלח לבדיקת CT, מתיישבת עם המסקנה כי בלט הדיסק ארע בתאונה ולא לפני כן. אנו מקבלים בעניין זה את הטיעון בחוות דעתו של ד"ר קרת לפיה, בנסיבות העניין מנגנון הרמת המשא הכבד בן 20 ק"ג - 25 ק"ג על ידי המערער, עלול היה בהחלט לגרום לבלט דיסק, גם אם על רקע המצב התחלואתי הקיים אצל המערער. 15. התלבטנו בהתייחסותנו לעובדה, שהחל מיום 25.9.2003 ועד ליום 7.12.2007, במשך למעלה מ - 4 שנים, לא נמצאו בתיקו הרפואי של המערער תלונות בדבר כאבים בגבו או בדיקות כלשהן שנערכו לו בעניין זה. המערער טען, כי המשיך לסבול מכאבים בגבו אולם, מאחר והרופאים הבהירו לו כי אין פיתרון של ממש לכאבים ולמגבלות מהם הוא סובל בגבו התחתון ומתוך רצון להמשיך ולשרת בשב"ס מבלי שיגרע מהשירות עקב מגבלותיו, המשיך לתפקד במגבלותיו, תוך נטילת משככי כאבים ומנוחה בעת התקפים. בחקירתו הנגדית, הבהיר, כי הכאבים הינם בתדירות עולה ויורדת וכי ישנן שנים טובות ושנים פחות טובות (עמ' 7, שורה 13 לפרוטוקול). 16. אינני מקבלים את טענתו של המערער לפיה, מיעוט המסמכים בתיק נובע מניסיונו לשמור על מקום עבודתו. בחקירתו הנגדית, הרחיב המערער וטען, כי "היום בעבודה ציבורית מקפידים לא לקחת ימי מחלה, בוחנים את זה בעין חזקה. זה מאד קריטי היום... הרבה סוהרים פוטרו מעבודתם בגלל ימי מחלה, בגלל שהתלוננו הרבה תלונות...." (עמ' 6 שורות 16-21 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו הנגדית, התברר כי המערער לא מכיר ספציפית ולו מקרה אחד של פיטורים על רקע של תלונות וימי מחלה. טענות מעין אלה טעונות הוכחה והמערער לא הניח תשתית ראייתית מינימאלית בעניין זה. 17. מנגד, כאבי הגב על רקע בלטי דיסק מתאפיינים בתקופה ראשונה של כאבים חזקים, שלאחריה התייצבות, כאשר כאבי הגב מופיעים לאחר מכן לסירוגין. מהלך זה מתיישב עם העובדה שלאחר השנה הראשונה, בה התלונן המערער על כאבי גב וקבל טיפולים, התייצב מצבו, הוא למד לחיות עם כאבי הגב ולתפקד עימם ולא המשיך להתייצב לביקורים תכופים אצל רופאיו, אלא לאחר שגברו הכאבים. מסקנה זו מתיישבת גם עם העובדה שבלטי הדיסק התגלו רק לאחר התאונה ולאחר תקופה בת מספר חדשים בה התלונן המערער על כאבים בגבו התחתון ועבר טיפולים. ניתן לומר אומנם, כי במדה ובלטי הדיסק היו מתגלים רק לאחר שנת 2007, סביר להניח כי לא ניתן היה לקבוע קשר סיבתי בין הפגימה הנטענת לבין התאונה מיום 17.7.2002. אלא, שמצב דברים זה אינו מתקיים בענייננו. עוד ראוי להדגיש, כי בניגוד למתואר בחוות דעתו של ד"ר רואי הד, סביר להניח כי לא מדובר במתיחה סתם של שרירי הגב שכן, אף לשיטתו של ד"ר רואי הד, מצב זה מתרפא בתוך מספר ימים או שבועות, בעוד שבענייננו, המערער המשיך להתלונן על כאבי גב במשך חדשים ארוכים, ובעקבות זאת אף נשלח לביצוע בדיקת ה - CT במהלך חדש יוני 2003. במדה ובאותה עת לא היה המערער סובל מכאבי גב, סביר להניח כי לא היה מופנה לביצוע הבדיקה כאמור. 18. סיכומו של דבר, אני מקבלים את הערעור וקובעים כי קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המערער בעמה"ש המותני, בעת הגשת הערעור, לבין הארוע התאונתי מיום 17.2.2002. 19. המשיב ישלם לתובע את הוצאות המומחה מטעמו (כנגד קבלות) וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. עמוד השדרהצבאמילואיםכאבי גב / בעיות גב