כאב צוואר עם הקרנה לידיים

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא כאב צוואר עם הקרנה לידיים: 1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 11/4/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה את נכותו של המערער בשיעור 0% מיום 1/12/11 ("ההחלטה"). 2. עניינו של המערער הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין מיום 27/1/13 (ב"ל 12- 06- 39056), שניתן בהסכמת הצדדים ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתפעל כדלקמן: א. בסעיף 22 לפרוטוקול הועדה מיום 19.1.12, נרשמה האבחנה של הועדה "רגישות בצוואר עם הקרנה לשתי הידיים." מאידך כאשר מעיינים בבדיקה הקלינית שביצעה הועדה למערער כל הממצאים של הבדיקה היו תקינים. אין זה מובן כיצד יוצא שמחד הבדיקה הקלינית היתה תקינה ומאידך אבחנת הועדה היא רגישות בצוואר עם הקרנה לשתי הידיים. ב. ככל שהמערער סובל מרגישות בצוואר עם הקרנה לשתי הידיים, תנמק הועדה מדוע אין לקבוע למערער נכות בגין ממצא זה תוך התייחסות גם לתוצאות בדיקת ה- C.T. 3. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה שינתה את האבחנה בדבר "רגישות בצוואר עם הקרנה לשתי הידיים", באופן רטרואקטיבי, ללא מתן זכות טיעון ובניגוד להוראות פסק הדין. 4. לטענת המשיב, הוועדה קיימה את הנחיות פסק הדין ולא נפל בהחלטתה כל פגם משפטי. נטען כי הוועדה נימקה החלטתה כנדרש, ולא ניתן להתערב בקביעות רפואיות. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. ביום 11/4/13 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לנפרולוגיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולדברי בא כוחו שהתלווה אליו ועיינה בפסק הדין. לאחר שהסבירה הוועדה את האבחנה שנקבעה בהחלטתה נשוא פסק הדין, ולאור ממצאי הבדיקה הגופנית ובדיקות ההדמיה, השוללות פגיעה טראומטית, הותירה הוועדה את קביעתה על כנה, לפיה נקבעה למערער נכות בשיעור 0%. 6. בהחלטתה התייחסה הוועדה לממצאים ולמסקנות בהחלטתה נשוא פסק הדין. הוועדה הסבירה את הרישום הפרוטוקול הדיון מיום 19/1/12 בדבר "רגישות בצוואר עם הקרנה לשתי הידיים". אבחנה שהופיעה גם בפרוטוקול מיום 16/2/12. הוועדה הסבירה כי מדובר בתלונה ולא באבחנה. הוועדה הוסיפה, כי כדי לוודא פשר תלונה זו, ביקשה לקבל לעיונה צילומי רנטגן ובדיקת EMG עצבי גפיים עליונות. הוועדה הוסיפה, כי לאחר ששבה והתכנסה ביום 31/5/12, עיינה בבדיקת CT צוואר מיום 17/4/12, בצילום רנטגן מיום 2/2/12 ובבדיקת EMG מיום 11/3/12. לאור הממצאים של בדיקות ההדמיה, תיקנה הוועדה את האבחנה וקבעה "מצב לאחר חבלת גב וצוואר". הוועדה הסבירה כי החלטתה נשוא פסק הדין מבוססת הן על ממצאי הבדיקות, אשר שללו פגיעה טראומטית ונמצאו הולכות תקינות, והן על ממצאי הבדיקה הקלינית, בה לא נמצאה נוקשות של שרירי צוואר, טווחי תנועות נמדדו תקינים, כוח גפיים שמור, ללא דלדול שרירים. 7. הנה כי כן, הוועדה התייחסה לקביעתה בדבר "רגישות בצוואר עם הקרנה לשתי הידיים"; הסבירה כי נרשמה כתלונה, ולאור ממצאי בדיקות ההדמיה והבדיקה הגופנית שנערכה למערער, נקבעה אבחנה בדבר "מצב לאחר חבלת גב וצוואר". הוועדה הבהירה, אפוא, שכלל לא מדובר בשינוי אבחנה, כי אם בתיקון האבחנה שנקבעה בעניינו של המערער. בעניין זה, ההלכה קובעת כי הוועדה רשאית לתקן החלטה שאת ניסוחה טרם סיימה, ובלבד שהתיקון ברור ועולה מהפרוטוקול. 8. צדק המשיב משטען כי האבחנה בדבר חבלה בגב ובצוואר מופיעה כבר בהחלטת הוועדה נשוא פסק הדין. כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 31/5/12, נקבעה בסעיף 22 לפרוטוקול אבחנה בדבר "מצב לאחר חבלה בגב ובצוואר". מכאן, שנדחית טענת המערער לפיה הוועדה נשוא ערעור זה שינתה אבחנה רפואית, בניגוד להנחיות פסק הדין ולבלי לאפשר למערער להעלות טענותיו בעניין זה. 9. משהתייחסה הוועדה לממצאי בדיקות ההדמיה, לרבות בדיקת ה- CT צוואר מיום 17/4/12, אשר הדגימה בקע אחורי קטן עם היפרטרופיה של פסט, הרי שמילאה הוועדה אחר כל הוראות פסק הדין, שכן לדעת הוועדה נשללו הגבלות בתנועת הצוואר ולא נמצאו חסרים נוירולוגיים, כך שאין לקבוע למערער נכות בגין תלונותיו האמורות. 10. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה פעלה בדיוק על פי הנדרש ממנה בפסק הדין. קביעת הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי מנומקת ומפורטת, ולא מצאתי שנפלה בהחלטתה טעות משפטית. 11. לאור כל האמור לעיל - הערעור נדחה בזאת. 12. אין צו להוצאות. 13. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. צוואר