ירידה בשמיעה ב 20 דציבל בשתי האוזניים

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ירידה בשמיעה ב 20 דציבל: 1. התובע הוא מסגר אשר תביעתו של התובע להכיר בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה, נדחתה על ידי הנתבע. 2. אחת מטענות הנתבע היא שיש לדחות את התביעה על הסף מאחר שעל פי בדיקות השמיעה שהתובע הציג, הוא אינו עומד בתנאי הסף של ירידה בשמיעה של 20 דציבלים בשתי האוזניים (סעיף 84א'(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן החוק)). מאחר שהנתבע טען בנוסף כי התובע לא נחשף לרעש מזיק, ואף עובדה זו היתה שנויה במחלוקת, מעסיקו של התובע הוזמן להעיד מטעם הנתבע והוא נחקר בחקירה נגדית. בתום עדותו, הנתבע חזר על בקשתו לסלק את התביעה על הסף. 3. לטענת התובע, על פי הפסיקה, כאשר לא נעשו במקום העבודה בדיקות מפלסי רעש, יש למנות מומחה רפואי. עוד נטען כי את התנאי של ירידה בשמיעה ב - 20 דציבל, יש לבחון לאחר מינוי המומחה. 4. לטענת הנתבע, בתיק קיימות שלוש בדיקות שמיעה, כאשר אף אחת מהן אינה מראה על ירידה בשמיעה של 20 דציבלים בתדירויות הדיבור. במקרה כזה, כאשר ברור שהתובע אינו עומד בתנאי הסף, אין טעם במינוי מומחה. הנתבע הפנה לפסיקת בית הדין הארצי בעניין עמיר (עב"ל (ארצי) 10957-08-10 המוסד לביטוח לאומי - עמיר, 1.3.11; להלן - עניין עמיר). 6. בטרם מתן פסק הדין ניתנה לתובע ארכה להשלים את טיעוניו ביחס לטענה כי על פי בדיקות השמיעה, אינו סובל מירידה של למעלה מ - 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים. התובע לא השלים את טיעוניו למרות הארכה שניתנה לו (החלטות מיום 29.7.13 ומיום 11.9.13). 7. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין טענות הנתבע להתקבל ודין התביעה להידחות. על פי הנפסק בעניין עמיר, "מאחר ואין חולק על כך שעל פי בדיקות שמיעה אלה כושר שמיעתו של המשיב לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בשתי האוזניים, הרי שלא עולה שאלה רפואית המצדיקה מינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו בעניינו של המשיב ויש לקבוע שלא מתקיים בו תנאי הסף של 20 דציבל בתדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים." בית הדין הארצי חזר על הלכה זו רק לאחרונה בעניין פנקר (בר"ע (ארצי) 23404-03-13 המוסד לביטוח לאומי - פנקר, 20.5.13). השאלה המשפטית שהוגדרה על ידי בית הדין הארצי בעניין פנקר היתה כדלקמן: "(ה)אם ... שעה שבפני בית הדין מונחות בדיקות שמיעה סותרות, צדק בית הדין קמא בהחלטתו למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו בעניינו של המשיב, אם לאו. תנאי קודם למינוי מומחה רפואי הוא קיומה של תשתית עובדתית המקימה עילת תביעה. בענייננו, התשתית העובדתית הנדרשת קבועה בסעיף 84א' (א)(2) לחוק, והיא ירידה בשמיעה של 20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים (עב"ל 188/08 המוסד - אלון, ניתן ביום 12.1008..." לאחר בחינת בדיקות השמיעה שהיו בפני בית הדין באותו עניין, הגיע בית הדין הארצי למסקנה לפיה "ישנן בדיקות שמיעה שאותן יש להעדיף על פני הבדיקה שבמחלוקת. אין חולק כי על פי אותן בדיקות, המשיב אינו עומד בתנאי הסף ולפיכך לא מתעורר כל צורך במינוי מומחה." 8. משזוהי ההלכה הפסוקה, אין לקבל את טיעוני התובע, לפיהם יש ראשית למנות מומחה רפואי, רק משום שאין תוצאות בדיקת מפלסי רעש (במאמר מוסגר אציין כי טיעון זה אינו מדוייק, שהרי הוצגה בדיקה מתאריך 28.10.10 (נ/1)). 9. ככל שהתובע מסתמך על הנפסק בעב"ל (ארצי) 717/08 פאנוס נאסר - המוסד לביטוח לאומי, 10.12.09, אציין כי באותו עניין לא היתה מחלוקת כי המערערת עומדת בתנאי הסף של ירידה בשמיעה של 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים (סעיף 18 לפסק הדין). לפיכך הנפסק שם אינו רלוונטי למחלוקת העובדתית המתעוררת בתובענה זו. במיוחד מאחר שתנאי הסף שנקבעו בסעיף 84א' הם תנאים מצטברים. 10. בתובענה זו הוצגו שלוש בדיקות שמיעה: (1) בדיקה מיום 20.5.10 מבי"ח מאיר, לפיה לתובע ירידה בשמיעה באוזן ימין בהולכת עצם, של 15 דציבל; (2) בדיקת שמיעה מיום 4.10.10 ממכון "דיבור ושמע", שם צויין כי בתדירות של 250 הרץ נרשמה ירידה בשמיעה של 0 דציבל בשתי האוזניים ועוד נרשם בהערה מילולית "הגבלות מיסוך מסיבית overmasking ב - 25 db דו צדדי". (3) בדיקה מיום 6.1.13 (ת/1) שנערכה בבית חולים מאיר, בה לא מצויינת ירידה בשמיעה של יותר מ - 20 דציבל בשתי האוזניים. ביחס לבדיקה האחרונה יש לציין כי בסיכום ביקור מאותו תאריך (6.1.13) שצורף לבדיקה נרשם כי לתובע "ליקוי מעורב בכל התדרים של 55/25 משמאל ו 55/15 מימין". מעיון באודיוגרמה, נראה כי המספר 55 מתייחס לבדיקתSRT ואילו המספרים 15 ו - 25 מתייחסים לירידה בדציבלים. כלומר, גם על פי סיכום הביקור, אין לתובע ירידה של 20 דציבלים בכל אחת מהאוזניים, בתדירויות הדיבור (500, 1000 ו- 2000 הרץ). כלומר, אין אף בדיקה המצביעה על ירידה בשמיעה של 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים. לאור העולה מבדיקות השמיעה ונוכח פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אין מקום למינוי מומחה רפואי, שכן התובע אינו עומד בתנאי הסף שנקבע בסעיף 84א'(א)(2) לחוק. 11. מעבר לאמור לעיל ולמעלה מהצריך אוסיף כי לא הוכח שהתובע נחשף לרעש מזיק. התובע עבד במסגריה. אין חולק שיום העבודה של התובע היה שמונה שעות (כעולה מרישומי יומן עבודה שצורפו לתצהירו ואף על פי עדות מעסיקו, בעמוד 5 לפרוטוקול, שורות 14-15). יחד עם זאת, אף התובע לא טען בתצהירו שבמשך כל יום העבודה הוא נחשף לרעש מזיק. טיעונו של התובע התרכז בתקיפת ממצאי בדיקת מפלסי רעש מיום 27.10.10 (נ/1), בטענה שלא היה נוכח בעת הבדיקה והפרטים שהמעסיק מסר אינם נכונים. 12. אציין כי מנ/1 עולה כי רק בעבודה בדיסק השחזה מפלס הרעש עולה על 85 דציבל והוא עומד על 96 דציבל. באותו מסמך מצויין כי משך העבודה עם דיסק השחזה הוא 15 דקות. התובע לא טען שכל עבודתו היא עם דיסק ההשחזה. גם מעדות מעסיקו של התובע, מר סרודי, עולה כי עבודתו של התובע היא מגוונת וכי אינו מבצע את אותה פעולה במשך כל היום (עמוד 5, שורות 18-22). כאשר המעסיק נדרש להעריך את משך הזמן עם דיסק ההשחזה, השיב שבממוצע יומי מדובר בלא יותר מרבע שעה, כאשר ייתכנו מצבים בהם במשך שבוע וחצי או שבועיים ואולי אף תקופה ממושכת יותר, התובע לא יעבוד כלל עם הדיסק (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 1-5 ובעמוד 7, שורות 4-7). עוד הבהיר כי עיקר העבודה אינה מתבצעת עם דיסק השחזה, אלא רוב העבודה היא בריתוך. תשובה זו שמסר המעסיק זהה לנרשם בנ/1 ובכך מהווה חיזוק לתוכנו של מסמך זה. מעבר לכך אציין שעדות זו היתה מהימנה, ניכר היה שהמעסיק מוסר פרטים המוכרים לו מהיום יום במקום העבודה ואינו מנסה להתאים את תשובותיו לנתון מסויים. בנסיבות אלה, לא הוכח שהתובע עבד בחשיפה לרעש מזיק, כהגדרתו בדין (תקנות בטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד - 1984). 13. סוף דבר - התביעה נדחית. התובע לא עמד בתנאי הסף הקבועים בסעיף 84א' (א)(ב) לחוק ואף לא הוכח שהיה חשוף לרעש מזיק. אוזנייםשמיעה