יחסי עובד מעביד גנן

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא יחסי עובד מעביד גנן: 1. האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין מר X, הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע")? זו השאלה הראשונית והבסיסית בה עלינו להכריע לעניין התביעה שבפנינו. שכן - הנתבע מכחיש קיומם של יחסי עובד ומעביד עם התובע בתקופה מושא התביעה, וככל שלא יוכח בפנינו שיחסים כאלה התקיימו בניהם - לא יהא מקום לדון בתביעותיו הכספיות של התובע לגופן. 2. אין חולק באשר לעובדות שדלקמן - א. הנתבע הינו בעלים של חברה בע"מ לשירותי גינון. התובע עבד בשירות החברה האמורה תקופה מסוימת עד לשנת 2005. ב. החל מחודש 01/04/07 החל התובע לעבוד בשירות חברת גינון X (2003) בע"מ (הנתבעת מס' 1, להלן: "החברה"), והיא זו שהפיקה בגינו תלושי שכר, וזאת עד לחודש 03/11, בו טוען התובע שהתפטר משום שלא קיבל את שכרו ואת זכויותיו הנלוות. הבעלים של החברה היה מר אדם X, שהינו בנו של הנתבע. אין חולק שהנתבע איננו ולא היה מעולם בעל מניות בחברה, ולא כיהן בה בתפקיד פורמלי כלשהו. ג. לתובע נמסרו שני שיקים מחשבונו הפרטי של הנתבע, שניהם מחודש פברואר 2011. ד. כנגד החברה וכן כנגד אדם X ניתן בתיק זה פסק דין בהיעדר הגנה. 3. בהינתן העובדות שפורטו לעיל, ובעיקר העובדה שבגין התובע הופקו תלושי שכר ע"י החברה ואילו לנתבע לא הייתה כל זיקה פורמלית, מכל סוג שהוא - לחברה, מוטל על התובע הנטל להוכיח כי בכל זאת נקשרו והתקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבע בתקופה מושא תביעתו, דהיינו בין החודשים אפריל 2007 עד מרס 2011. 4. נקדים את המאוחר ונאמר שלאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות שהוצגו בפנינו, אין בידינו לקבוע כי נטל ההוכחה המוטל על התובע - הורם. זאת, לאור הנימוקים המצטברים שדלקמן - א. ראשית ובעיקר, גרסתו של התובע לא הייתה עקבית דיה, בין בכל הנוגע למעורבותו של הנתבע בעבודה, בין בנוגע למעורבותו של אדם, בנו של הנתבע, שלטענת הנתבע הוא שהיה הבעלים של החברה - מעסיקתו הנכונה של התובע, ובין בכלל. וכך - טען התובע לעיתים שתמיד היה מקבל משכורתו מהנתבע, ובמקום אחר אמר שלפעמים הוא זה שהיה משלם שכרו. וכן - לעיתים אמר שלא ראה את אדם בכלל בשלושת שנות עבודתו האחרונות, והיה בא והולך ולא יודע אם בכלל עבד, ובמקביל אמר שראה אותו פעם בשבוע ואולי פעם בחודש, בעוד שלגבי הנתבע אמר גם כן שהיה רואה אותו פעם בשבועיים שלושה. ב. אמנם, מטעם התובע העיד עד, מר X, שעל פי הנטען עבד כמנהל עבודה בשירות הנתבעת, וגם הוא העיד שהמוציא והמביא בכל דבר ועניין היה הנתבע. ברם - העד הודה שיחסיו עם הנתבע, עימו עבד שנים רבות, הסתיימו בסכסוך שכן הכספים שהיו מגיעים לו לא שולמו, ושבכוונתו להגיש נגדו תביעה. כך או כך - מעבר לדברים הכלליים שאמר גם עד זה, לפיהם המעביד הפעיל היה הנתבע, הרי שהדברים שאמר לא תמכו לגמרי בגרסת התובע ואף סתרו אותה, לפחות ככל שהדבר נוגע למעורבותו של אדם בהעסקה, וכך, בעוד שלטענת התובע אדם לא עבד כלל וספק אם נראה בעבודה מעת לעת, הרי שלגרסת העד אדם גם היה נותן הוראות מדי פעם וגם עבד בפועל, הגם שלא באופן סדיר וקבוע. ג. הנתבע, מצדו, טען כי בתקופה בת כשנה, בין החודשים אפריל 2010 ומאי 2011 עבד והתגורר באילת, ולא נכח באזור הצפון כמעט, ודאי שלא כטענת התובע. עוד טען כי הצ'קים שניתנו מחשבונו האישי - ניתנו לתמיכה בבנו שהחברה שבבעלותו נקלעה לקשיים, ולא משום סיבה אחרת. גרסתו בהקשרים אלה לא נסתרה, והגם שיש לומר שהרושם שעלה מעדותו, לעיתים, היה כי דבריו מתחכמים, וכי אמר אותם דברים שסבר שיתמכו בדחיית התביעה. יחד עם זאת, לא היה בהתרשמותנו ממכלול העדויות שבפנינו כדי לקבוע שעדות התובע הייתה מהימנה יותר מזו של הנתבע. 5. לאור האמור לעיל, במצטבר, ומשקבענו שלא הוכח בפנינו שהנתבע היה מעבידו של התובע, לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבע. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪. 6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. יחסי עובד מעביד