הנתבעת טוענת כי מדובר בתביעה בגין תאונה מבוימת. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא טענת חברת הביטוח שהתאונה מבוימת: התובעת ביטחה את רכבה מסוג פיג'ו מס' רישוי 82-248-01 (להלן: "הרכב") אצל הנתבעת. לטענת התובעת, ביום 21.12.09 בחצות הלילה כאשר הרכב חנה ליד ביתה, היא שמעה עם בעלה קולות של פגיעת כלי רכב אחד בשני. היא ובעלה יצאו למרפסת וראו משאית שפגעה ברכב. מדובר בדירה הנמצאת בקומה 6. עד שהם ירדו למטה נהג המשאית נעלם מבלי להשאיר פרטים. הרכב נבדק על ידי שמאי מטעם הנתבעת שקבע כי הנזקים בו עולים על 50% מערכו ולפיכך הוכרז כאבדן להלכה. הרכב נגרר על ידי הנתבעת, או לפחות למקום שהנתבעת הורתה. מאוחר יותר הנתבעת סירבה לשלם את הנזקים בטענה שמדובר בביום תאונה. בפועל הרכב לא הוחזר לתובעת ולא שולמו לה הנזקים לפיכך הגישה התובעת תביעה זו בה היא תובעת סך של 65,000 ₪ בגין הפרטים כדלקמן: א. ערך הרכב 52,201 ₪ ב. הפרשי הצמדה וריבית 8,799 ₪ ג. ירידת ערך 5,000 ₪. הנתבעת טוענת כי מדובר בתביעה בגין תאונה מבוימת, שלא ארעה בפועל. לטענתה עלה בה החשד שמדובר בביום, מהנימוקים הבאים: א. מבירור שנעשה עם השמאי שבדק את הרכב עלה כי נסיבות התאונה לא מתיישבות עם גרסת התובעת והממצאים בשטח. כמו כן לדברי השמאי מדובר ברכב שלא היה בנסיעה זמן רב לפני בדיקתו. ב. הרכב מעוקל ומונה כונס נכסים לתפישתו. כונס הנכסים לא הצליח לתפוש את הרכב. ג. התאונה הנטענת אירעה -לפי טענת התובעת- יום לפני הצורך לחדש את רישיון הרכב. העידו בפני מטעם התובעת, התובעת, בעלה ואחיה. התובעת ובעלה העידו על הנסיבות של אירוע התאונה כפי שפורט לעיל. היינו, שמיעת קולות של כלי רכב הפוגעים אחד בשני, יציאה למרפסת קומה 6, ירידה לרחוב וגילוי שהרכב הפוגע נעלם ופניה לסוכן הביטוח. אחיה של התובעת, שהביטוח היה גם על שמו , העיד כי הרכב אכן משועבד אך ללא ידיעת התובעת הרשומה כבעלים יחיד של הרכב. כל העדים העידו שלא ידעו שנעשים ניסיונות לתפוש את הרכב. העדים גם העידו שהרכב נגרר למקום שהורתה הנתבעת ושהשמאות נעשתה על ידי שמאי מטעם הנתבעת. מטעם הנתבעת העיד חוקר אשר ביצע עבורה חקירה בעקבות החשדות שהיו לה על ביום התאונה. החוקר העיד כי החשד שמדובר בביום נבע מכך שהשמאי שבדק את הרכב אמר לו שמדובר ברכב שלא נעשה בו שימוש זמן רב וכן שהנזקים לא מתיישבים עם אירוע התאונה לפי הנטען. כמו כן, לדבריו, הוא ביקש לראות קבלות על רכישת דלק או תיקונים במועדים שקדמו לתאונה אך אלה לא הוצגו לו. החוקר לא הצליח להראות היכן נכתב, בדוח שהכין, שהוא ביקש חשבוניות על רכישת דלק או תיקונים. החוקר העיד עוד כי שוחח עם משרד עורכי הדין שמונה ככונס נכסים לצורך תפישת הרכב, אך בעדותו העיד כי לא ביקש מהם נתונים מתי ניסו לחפש את הרכב והיכן. החוקר העיד גם כי לא נראה לו סביר שהתובעת ואחיה לא ידעו שמנסים לתפוש את הרכב כאשר מדובר בחוב של 20,000 ₪ דבר המלמד שבמשך זמן רב לא ביצעו תשלומים בגין ההלוואה נשוא השעבוד. בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב ולאחר העיון בהם מצאתי כי יש לקבל את התביעה. כאמור, מצד התובעת העידו התובעת, בעלה ואחיה שעדויותיהם לענין אירוע התאונה היו דומות, ללא סתירות מהותיות ביניהם. יש בעדויותיהם, לפחות של התובעת ובעלה, שהיו נוכחים בזמן אירוע התאונה, כדי להוכיח את עצם קרות האירוע. כמו כן, הוצגה חוו"ד שמאי לענין הנזקים, שלפי טענתם, שלא נסתרה, נעשתה על ידי שמאי של הנתבעת, ומכל מקום לא הומצאה חוו"ד נגדית. התוצאה היא איפוא שיש בעדויותיהם כדי להוכיח את עצם קרות התאונה ואת הנזק שנגרם לרכב. מאידך, הנתבעת, שעליה הנטל להוכיח את טענתה למרמה, לא עמדה בנטל זה. ראשית, יש לציין כי לפי עדותו של החוקר, הגורם העיקרי לחשד שמדובר בביום, היה מה שנאמר לו על ידי השמאי שבדק את הרכב, שהרכב לא נסע זמן רב ושהנזקים לא תואמים את האירוע הנטען ואולם השמאי לא הובא לעדות על ידי הנתבעת. כידוע, צד שאינו מביא עד שיכול לתמוך בטענתו משמש הדבר כנגדו. כאן לא מדובר רק בעד שיכול לתמוך בטענת הנתבעת, אלא בעד שכמעט כל טענות הנתבעת נסמכות על בדיקה שהוא עשה. ברור שבאי הבאת השמאי יש פגיעה ממשית בטענות הנתבעת לענין הביום. שנית, יש לציין כי עדים נוספים, שעדותם הביאה לחשד הביום, ובין היתר משרד עוה"ד שמונה לפי הטענה ככונס נכסים וניסה לתפוש את הרכב ללא הצלחה, לא הובאו אף הם למתן עדות. בנוסף לאמור, החוקר לא הביא את קלטות החקירה שביצע לדבריו לתובעת ולבעלה. גם בכך יש כדי להחליש במידה רבה את עדותו. לכל האמור יש להוסיף, שהחוקר לא הצליח להראות שביקש מהתובעת או מאחיה קבלות על רכישת דלק או תיקונים והם סירבו לתת אותם. מדובר איפוא בהשערה של החוקר שמדובר בביום מבלי שהובא לה ביסוס כלשהו בראיות אובייקטיביות, שניתן היה להביאם בקלות. באשר לנזקים, התובעת זכאית לקבל את ערך הרכב עם הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה, ואולם תביעתה לקבל בנוסף לכך סכום של 5,000 ₪ בגין ירידת ערך אינה ברורה. אם התובעת מקבלת את כל ערך הרכב מדוע היא זכאית גם לירידת ערך? מה עוד שירידת הערך הנטענת אף לא הוכחה. גם הסכום שנקבה התובעת בתביעה בגין הפרשי הצמדה וריבית מוגזם ונראה שננקב הסכום שננקב רק כדי להביא את סכום התביעה לסכום עגול של 60,000 ₪ (ובנוסף ירידת הערך). לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 55,000 ₪ וכן את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. פוליסהתאונת דרכים במתכוון (החזקה הממעטת)תאונה מבוימתחברת ביטוח