קראו דוגמא מהפסיקה בנושא טעות בתאריך התאונה בכתב התביעה: תמצית העובדות וטענות הצדדים עניינה של התביעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.11.12 (בעניין זה נפלה טעות סופר בכתב התביעה שם נרשם תאריך שונה. התאריך נלמד מתוך הודעת הנתבע למבטחת על התאונה נ/1 ומתיישב עם מועד בדיקת רכב התובע על ידי השמאי מטעמו). לטענת התובע, הוא נכנס עם רכבו לחנייה ברחוב א.ס. לוי ברמלה, והנתבע 1 (להלן: "הנתבע") פגע ברכבו עם המונית בה נהג, וכן פגע ברכב נוסף שחנה במקום (להלן: "הג'יפ"). התובע דרש פיצוי בגין הנזק לרכב בסך 6,950 ₪, בגין שכ"ט שמאי בסך 650 ₪ ופיצוי נוסף עבור שכ"ט עו"ד והוצאות ההליך. לטענת הנתבעים, התובע סטה לפתע מנתיב נסיעתו בעת שנסע בנתיב השמאלי בכביש, ופנה לחנייה מימין, כאשר במהלך הפנייה פגע רכבו של התובע במונית בצידה השמאלי והדף אותה לעבר הגי'פ שחנה מימין. לטענת הנתבעים אין מחלוקת כי התובע רצה להיכנס לחנייה מימין ולכן אין מחלוקת כי סטה מנתיב נסיעתו על מנת לעשות כן. במעמד הדיון העידו הצדדים וכן בעל הג'יפ מר דניאל עמוס לוי (להלן: "העד"). התובע הוסיף כי לנתבע היה ריח של אלכוהול מהפה - לטענתו "הבן אדם לא יכל לעמוד על הרגליים, היה שתוי", והמשטרה לא רצתה להגיע הואיל ולא היו נפגעים באירוע. לטענת העד, לא ראה את התאונה, והוא עצמו הגיש תביעה נגד הנתבע, אשר טרם התבררה. לטענתו כאשר החליפו הצדדים פרטים, הבחין באופן חד משמעי בכך שלנתבע הייתה בעיית שכרות. דיון והכרעה 6. אני מקבלת את עדותו של העד, שהוא בבחינת עד אובייקטיבי, שאין לו עניין בתוצאות המשפט. רכבו נפגע בעת שחנה, וחלוקת האחריות לנזקיו בין הצדדים לתובענה זו אינה מהותית עבורו. אין חולק כי העד לא ראה את התאונה עצמה, אך יש בדבריו כדי לסייע בקביעתי באשר לנסיבות אירוע התאונה. 7. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, שמעתי עת העד ועיינתי בתמונות הנזק, אני קובעת כי התאונה אירעה כך: התובע שנסע לפני המונית, ביקש לפנות ימינה לחניה בצד הדרך, וסטה מעט שמאלה כדי לפנות בקשת רחבה, באופן שיוכל לחנות בניצב למדרכה. הנתבע 1 הבחין בסטיית התובע שמאלה, ובחר להאיץ מעט את נסיעתו כדי לעקוף את התובע מימין למרות שהנתיב הימני לא התפנה כולו - אז פגעה המונית ברכב התובע שפנה ימינה, המונית נהדפה לכיוון הג'יפ החונה, והמשיכה לנסוע עוד מעט קדימה עד שנעצרה. התובע עצר את רכבו לפני שהשלים את החניה, ובמרחק העולה על מטר משפת המדרכה. 8. לדעתי, מירב האחריות מוטלת על הנתבע, בשל אלה: הוא לא המתין על שהנתיב הימני התפנה בטרם החל בעקיפה מימין; הוא לא שקל את האפשרות שהתובע - שסטה מעט לנתיב השמאלי - אינו מבקש לעבור נתיב אלא לפנות ימינה בקשת רחבה; תשומת לבו לא היתה ממוקדמת בנעשה בכביש; הוא נסע במהירות גבוהה יחסית, עובדה הנלמדת מכך שנהדף לכיוון הגי'פ (נוצרה בשל כך פגיעת מעיכה בכנף הקדמית ימנית במונית) ולאחר מכן עוד המשיך להתקדם מעט. אני מקבלת את עדות העד, שהיא אובייקטיבית בעיני, כי הבחין שהנתבע נהג בעודו תחת השפעת אלכוהול, ויש בכך כדי להסביר את חוסר העירונות ותשומת הלב מצד הנתבע. 9. אבהיר כי אינני מקבלת את גרסת התובע, לעניין טענתו כי בעת התאונה היה כבר בחניה לאחר שכיבה את המנוע ברכבו. טענה זו אינה מתיישבת עם מיקום ואופי הנזקים שנגרמו למונית, המעידים על כך שהמונית נהדפה לעבר הג'יפ, ואף אינה סבירה לנוכח מיקום רכב התובע במרחק ממשי (מעל מטר) מהמדרכה, ועל כן יש ללמוד מכך שהתאונה אירעה בעת שהתובע היה עדיין בנסיעה. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שההדגמה שביצע התובע במהלך הדיון, עם מכוניות הצעצוע, לא עלתה בקנה אחד עם מיקום הנזקים ברכב הנתבע. 10. עפ"י עדות העד, שהיא כאמור מהימנה עלי, "יש במקום שני נתיבים בנוסף לנתיב החניה". מכאן, שהתובע בסטייה שמאלה עבר באופן חלקי לנתיב השמאלי, לפני שהחל בפניה ימינה - ובכך איפשר לנתבע שנסע מאחוריו, להתקדם בנתיב הימני ולהתקרב לרכב התובע. התובע ביצע פנייה ימינה חרף היותה של המונית קרובה אליו מאחור ומעט מימין וכלל לא הבחין בה, כפי שהעיד: "לא ראיתי את המונית מאחוריי". 11. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, ועל בסיס מידת האשמה של כל אחד מהנהגים, אני קובעת את אחריות הנתבע בשיעור של 80%, ואת האחריות התורמת של התובע בשיעור של 20%. הנזקים 12. התובע הוכיח סכום נזק בסך 7,600 ₪ (עלות תיקון הנזקים ושכ"ט שמאי). אינני מקבלת את העתירה לפיצוי בגין שכ"ט עו"ד, שכן בהליך זה יכולים הצדדים לנסח בעצמם את כתבי טענותיהם, ואין להטיל על הנתבע את ההוצאות הנובעות מבחירתו של התובע לשלם עבור עזרה בתשלום בהכנת כתב התביעה. סוף דבר 13. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 6,080 ₪ (המהווה 80% מסכום הנזק הישיר בצירוף שכרו של השמאי). 14. לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את חלוקת האחריות, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת כלל נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 6,500 ₪. סכום זה ישולם על ידי הנתבעים, יחד ולחוד, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע 1 ו/או הנתבעת 2, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. כתב תביעהמסמכים