קראו דוגמא מהפסיקה בנושא טעות בשער מכירה של קרן נאמנות: התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה על סך של 10,952 ₪, בגין הפסדים, אשר נגרמו לה, לטענתה, בשל פרסום מוטעה, אשר בוצע על ידי הנתבעת ביחס לשער המכירה בקרן הנאמנות של התובעת. הנתבעת היא קרן נאמנות בלתי מוגבלת בניירות ערך חוץ. לטענת התובעת היא ניהלה אצל הנתבעת קרן נאמנות בשם סימודין קומודטיס ללא מניות (להלן: "קרן הנאמנות"). לטענת התובעת ביום 13.5.11, יום חמישי בערב, פירסמה הנתבעת באתר האינטרנט של הבורסה את שער המכירה של יום 12.5.11. השער שפורסם היה 47.57 מחיר פדיון למכירה, קרי עלייה של 7.8% באותו היום, שהיא עלייה משמעותית ביותר. התובעת, אשר בדקה מידי יום את שערי המכירה, וראתה כי מדובר בעסקה כדאית כלכלית, נתנה הוראה, עוד ביום ראשון 16.5.11, למכור את יחידות הקרן כבר ליום המסחר הראשון האפשרי קרי ליום 17.5.11. ביום 18.5.11, יום שלישי, התפרסם שער המכירה של קרן הנאמנות ואז התברר לתובעת כי המכירה בוצעה בשער, שאינו תואם את השער שפורסם ביום חמישי 13.5.11. התובעת פנתה לבנק בו התנהל החשבון שלה וזה השיב לתובעת, כי השער שפורסם ביום חמישי היה שגוי והשער הנכון, שצריך להיות מפורסם הוא 44.8 ולא 47.57 כפי שפורסם. משמע הפסד של 7,255 ₪. לטענת התובעת כתוצאה מטעות פרסום שער המכירה השגוי משקיעים רבים כמו התובעת פנו למכור ולממש את הרווח מהמכירה וכתוצאה מכך נגרמה ירידה גבוהה בקרן של 2.13 אשר גרמה להפסדים נוספים. לטענת התובעת קרן הנאמנות הגיעה בסופו של דבר למקום שני מבחינת רווחיות של אותה שנה ואלמלא הייתה מוכרת לפי השער השגוי יכלה למכור בהמשך ברווחים גבוהים בשיעור של 11%-15%. לאור האמור עתרה התובעת לפיצוי בסך של 7,500 ₪ בגין הפרש המכירה בשער השגוי, הפסד עקב ירידת השער בגין המכירה המרובה בסך של 2,702 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 700 ₪. סה"כ סך של 10,952 ₪. לטענת הנתבעת מחירי היחידה והפדיון של קרן בלתי מוגבלת בניירות ערך חוץ נקבעים ומתפרסמים באיחור של יום. למשל מחירי היחידה והפדיון של יום ב' נקבעים ביום ג' ומתפרסמים ביום ג', בשעה 20:00 לערך. כל הוראה לרכישה או פדיון של יחידות מבוצעות על פי המחיר שייקבע למחרת היום בהתאם לשווי הנכסים לסוף יום מתן ההוראות. מחיר הפדיון של יחידות סימודן קומודיטיס עבור יום 12.5.11, אשר חל ביום חמישי, פורסם ביום ראשון 15.5.11 והיה 47.57 המחיר הנ"ל שודר למסלקת הבורסה על ידי הבנק המתפעל - בנק מזרחי ביום ראשון בשעה 18:00, והציבור רואה את השער ביום שני בבוקר. ביום שני ה- 16.5.11 התברר כי נפלה טעות בחישוב מחירי היחידה והפדיון וכי מחיר הפדיון הנכון הוא 44.8. מנהל הקרן פרסם ביום שני ה- 16.5.11 הודעת תיקון לפיה מחיר הפדיון הנכון הוא 44.8. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה עיון בלוח השנה ובכתב התביעה מראה כי התובעת מנסה "לנכס לעצמה הימנעות מהפסדים רטרואקטיבים". בחודש מאי 2011, יום חמישי היה ב- 12 בחודש, יום שישי היה ה- 13 בחודש ויום ראשון ה- 15 לחודש. מנהל הקרן דיווח באמצעות הבנק המתפעל - מזרחי על מחיר הקרן ליום חמישי - רק ביום ראשון בשעה 18:00. מכאן עולה המסקנה כי התובעת לכשנתנה את ההוראה ביום ראשון לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת את שער הפדיון. התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן בו ציינה כי בשל כך כי נעזרה במתמחה למשפטים לצורך ניסוח כתב התביעה, הואיל ולא זכרה היטב אם יום חמישי המסוים בו התפרסם השער השגוי היא סברה כי זה היה ה- 13.5.11 אך לא הייתה בטוחה וביקשה מהמתמחה שתבדוק אם זה התאריך הנכון או שאולי ה- 12.5.11 והיא הבטיחה שתבדוק, כאשר בפועל צוין התאריך השגוי. בכל מקרה מדובר ביום חמישי והמכירה נעשתה ביום שני ה- 16.5.11 ולא ה- 17.5.11. עוד ציינה התובעת כי נעשתה טעות גם בחישוב מחירי ההפסד והסכומים הנכונים הם: בגין הפרש המכירה בשער השגוי בסך של 7,255 ₪, הפסד עקב ירידת השער בגין המכירה המרובה בסך של 2,597 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 700 ₪. סה"כ סך של 10,552 ₪. בהתאם להסכמת הצדדים והחלטת כבוד הרשם הבכיר עדי סומך מיום 16.4.12, מונה בתיק מומחה אשר יבחן את טענות הצדדים ביחס לנהלי הצגת שערי קרנות הנאמנות ויבדוק האם היה ביכולתה של התובעת לבחון מהם מחירי היחידות של הקרן, כפי שטענה, עובר למועד קרות האירוע נשוא כתב התביעה. עוד נקבע כי קביעותיו של המומחה תחייבנה ותהיינה מכריעות. בהתאם להחלטה זאת מונה כמומחה בתיק רו"ח נחום אלמן (להלן: "המומחה"). המומחה הגיש חוות דעת מטעמו אשר בסיכומה ציין את הדברים הבאים : "..... הפרסום של מחיר הפדיון המוטעה של הקרן נעשה ביום חמישי (12/5/11) (ולא בגין יום רביעי), והוא שודר למחשב הבורסה ביום ראשון בערב (15/5/11) ומאז נהיה נגיש לציבור. סניף הבנק של התובעת נסגר ביום ראשון בשעה 14:00, כלומר טרם נעשה הפרסום המוטעה הנ"ל. לפיכך, אם כטענתה של סולומון בכתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן, היא נתנה לבנק את ההוראה למכירת יחידות הקרן ביום ראשון, אזי במועד מתן ההוראה לא היה ביכולתה לדעת את מחיר הפדיון המוטעה של הקרן בגין יום חמישי ולהסתמך עליו לצורך שיקוליה האם למכור או לא. נספח א' שצורף לכתב התביעה של סולומון (מצ"ב כנספח ב' לחוות דעתי זו) הינו מכתב שנשלח בתאריך 3/7/11 ע"י בנק אגוד לסולומון, לבקשתה, המאשר שביום 16/5/11 שעה 08.50 התקבלה בסניף הבנק הוראתה של סולומון למכירה של יחידות קרן הנאמנות נשוא תביעה זו, בין היתר, ושהוראת המכירה הועברה לביצוע בשעה 12.45 (להלן: "אישור בנק איגוד"). כאמור מבדיקתי עולה כי ה- 16/5/11 חל ביום שני, ולפיכך אם סולומון נתנה לבנק את הוראת המכירה במועד המצויין באישור הנ"ל מבנק איגוד, אזי במועד מתן ההוראה היה ביכולתה לדעת את מחיר הפדיון של הקרן בגין יום חמישי (על פי פרסומו המוטעה) ולהסתמך עליו לצורך שיקוליה האם למכור או לא. לפיכך, דרושה החלטה שיפוטית באשר למועד בו נתנה סולמון לבנק את הוראת המכירה, שכן נוצר מצב בו מצד אחד היא טענה בכתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן כי נתנה את ההוראה ביום ראשון, בעוד שמצד שני היא צירפה לכתב התביעה כנספח א' את אישור הבנק שלפיו היא נתנה את ההוראה ביום שני". לאחר חוות דעתו של המומחה נקבע דיון לשמיעת הצדדים. בפתח פרוטוקול הדיון הסכימו הצדדים כי מותב זה ימשיך בשמיעת התיק במקום בו הפסיק כבוד הרשם הבכיר עדי סומך. בדיון נשמעה עדותה של התובעת וכן עדות נציג הנתבעת. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת העדויות בתיק אני קובעת כי דין התביעה להתקבל. להלן אנמק החלטתי. השתכנעתי מעדותה של התובעת כי לא זכרה את התאריכים המדויקים בהם נתנה את ההוראות למכירת קרן הנאמנות, וכן כי הטעות אשר נפלה ביחס לתאריכים כמו גם ביחס למועד השיחות אשר נערכו עם הבנק נבעה בשל העובדה כי יש לה עוד קרנות נאמנות וכי כאשר התקשרה ביום ראשון לבנק התקשרה על מנת לברר האם ניתן למכור קרן נאמנות בהגבלת שער. השתכנעתי מעדותה כי במקרה הנדון השיחה לבנק למכירת הקרן נעשתה ביום שני בבוקר ה- 16.5.11, וזאת לאחר שכבר פורסם שער המכירה השגוי. יתרה מהאמור במקרה הנדון קיים המכתב של בנק אגוד, אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה המחזק את טענותיה של התובעת בו צויינו הדברים הבאים : "לבקשתך הרינו לאשר שביום 16/5/2011 שעה 08:50 התקבלה בסניפנו הוראותייך למכירה של ארבע קרנות נאמנות ביניהן קרן נאמנות סימודן קומודטיס מס' ני"ע 5105598. הוראת המכירה של קרן הנאמנות סימודן קומודטיס הועברה לביצוע בשעה 12:45. למען הסדר הטוב נציין שאין מסחר רציף בקרנות נאמנות". הנני סבורה כי מכתבו של הבנק בו הוא מציין את היום והשעה המדויקת בה נתנה התובעת את ההוראה, שהיו במועד בו כבר התפרסם שער הפדיון השגוי, מחזקים את טענתה של התובעת כי הסתמכה על הפרסום השגוי לצורך מכירת קרן הנאמנות שלה אצל הנתבעת. אציין כי עצם העובדה כי יש בפני בית המשפט אישור של גורם רשמי ניטראלי, שהוא הבנק, בו מצוין המועד לו טוענת התובעת מחזק את טענתה של התובעת לעניין האמור. באשר לטענת הנתבעת בדיון כי במקרה הנדון התובעת התקשרה לבנק ביום ראשון ומאחר ולא ניתן היה לעשות פעולות ביום זה העביר הבנק את ההוראה לביצוע רק ביום שני. הרי שטענה זאת היא טענה בעל פה, אשר אינה מתיישבת עם מכתבו של הבנק, אשר יכול היה לציין את הדברים אשר נטענים כעת על ידי הנתבעת ולא ציין זאת. עוד אציין כי הנתבעת יכלה לבקש לזמן את נציג הבנק על מנת לבחון את גרסתו בעניין זה, אך הנתבעת לא עשתה כן, דבר הפועל לחובתה. באשר לסכום התביעה אני מקבלת את טענתה של התובעת כי יש לפצותה בגין נזק הישיר אשר נגרם לה ואשר הוערך על ידה בסך של 7,255 ₪ . לא מצאתי כי הנתבעת העלתה טענה ביחס לחישוב סכום התביעה בגין רכיב זה. ביחד לרכיב התביעה של "הפסד עקב ירידת השער (בגין מוכרים רבים)", דהיינו טענתה לירידת השער בשל מכירת יתר אשר בוצעה בשל הפרסום השגוי, דין הטענה להדחות. הן משום טענת הנתבעת כי ירידת שער בקרן נאמנות אינה פונקציה של ביקוש והיצע, טענה אשר לא נסתרה על ידי התובעת, אך בעיקר בשל כך שהתובעת אינה יכולה לאחוז במקל משני קצוותיו. קבלת תביעתה של התובעת, בעניין זה, משמעה העמדתה במצב לו הפרסום השגוי היה אכן נכון ומפצים אותה בגין הפסד שלכאורה נגרם לה. משפוצתה על פי השער השגוי אינה יכולה להיות מפוצה שוב בגין פרסום השער הנכון. באשר לתביעת התובעת בגין רכיב שכר טרחת עורך דין, הרי שבשים לב כי המדובר בהליך של תביעות קטנות בו אין הצדדים מיוצגים על ידי עורכי דין, אין ביהמ"ש פוסק הוצאות בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 7,255 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את הסך של 1,450 ₪, הוצאות שכר טרחתו של המומחה אלמן. ובנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. שערנאמנות