קראו דוגמא מהפסיקה בנושא טעות בפסק בורר אינה מהווה עילת ביטול: בקשות לביטול פסק בורר ואישורו, שניתן על-ידי הבורר, עו"ד חיים ליפקין ביום 30.6.13. בקשת האישור הוגשה על-ידי חברת פאם (ראם) השקעות ובנין בע"מ (להלן - החברה) ומנהלה, פרץ ציון; בקשת הביטול הוגשה על-ידי אורית סלע , דן כהן ואח' (יקראו בצוותא להלן - כהן) אשר עותרים לחלופין לתקן את פסק הבורר ולהשלימו. הרקע העובדתי הצדדים חתמו על הסכם קומבינציה, לפיו התחייבה החברה לבנות בניין על מגרש השייך לכהן ולמסור להם 4 דירות. כהן מצדם התחייבו לשלם מע"מ ודמי היתר למנהל מקרקעי ישראל. בפועל שולם החיוב למע"מ על-ידי החברה, שאף נתנה לכהן הלוואה, שמקצתה נפרעה. לאחר סיום הבנייה ומסירת הדירות נתגלעה בין בעלי הדין מחלוקת: מחד גיסא - טענה החברה לאי השבת יתרת ההלוואה ותשלום המע"מ, ומאידך גיסא - טענות כהן בדבר איחור במסירת הדירות, ליקויי בנייה, ירידת ערך וכן נזקים בלתי ממוניים אחרים. פסק הבוררות הבוררות התנהלה כסדרה. בפסק הבוררות קיבל הבורר את טענות החברה בכל הנוגע להשבת יתרת ההלוואה ונושא המע"מ, וכפועל יוצא חייב את כהן לשלם לחברה את הסכומים המתבקשים בפריטים אלו. לצורך הכרעה בטענות כהן לעניין ליקויי בנייה, ירידת ערך וכו', מינה הבורר כמומחה מטעם הבוררות את המהנדס צבי רון (להלן - המומחה) אשר מסר לבורר חוות דעת מפורטת בנדון. הבורר פסק לזכות כהן סכומי פיצוי בגין: עלות התיקונים הנדרשים בארבע הדירות, עלות התיקונים הנדרשים ברכוש המשותף; פיצוי בגין ירידת ערך בדירות, וכן פיצוי בגין "חניות". כהן אינם משלימים עם פסק הבורר, משלשיטתם הוא מקפח אותם מחמת הטעויות שנפלו בו, ומכאן בקשת הביטול המונחת לפני. טענות כהן כהן טוענים כי נפלו בפסק הבוררות ארבעה כשלים מרכזיים: שתי טעויות בשני פריטים ואי הכרעה בשני פריטים נוספים, המצדיקים ביטול פסק הבורר, לחילופין תיקונו ע"י ביהמ"ש, ולחילופי חילופין - השבתו לבורר לצורך תיקונו והשלמתו. נטען כי הבורר אימץ את חוות דעתו של המומחה, אולם הגם שהמומחה העריך את ירידת הערך של החניות בסך של כ- 67,500 ₪, אישר הבורר בפריט זה מחצית מהסכום בלבד, קרי: 33,750 ש"ח. עוד נטען, כי הגם שהמומחה קבע כי ככל שעבודות התיקונים תתבצענה על-ידי כהן, יש להוסיף לאומדן 20%, הרי לא הוספה תוספת זו ע"י הבורר, ומשכך יש להוסיף לסכום שנפסק על ידו את הסך הנוסף של 27,098.7 ₪. כהן אף טוענים כי הבורר לא הכריע בטענתם לפיה הגם שבתוכניות ובהיתר הבניה מופיעות שלוש חניות חשמליות, הותקנו בפועל שתיים בלבד, הבורר אף לא דן בטענת כהן בעניין תשלום לאדריכל עבור התוכניות שהוגשו לאישור בעירייה. תגובת החברה וציון החברה מצדדת בפסק הבורר מנימוקיו, אף טוענת כי בקשת הביטול הינה למעשה ערעור על פסק הבורר, אף לא עונה על עילות הביטול שבחוק. הטעות לה טוענים המבקשים בעניין החניות או בעניין הוספת 20% לעלויות התיקונים - אף אינה נופלת בגדר הטעות שבסעיף 22(ד) לחוק, שכן אין הכוונה לתיקונים מהותיים של פסק הבוררות, אלא בעניינים טכניים באופיים. אף על פי כן מסכימה החברה כי נושא התשלום עבור תוכניות האדריכל יוחזר להכרעת הבורר שאכן לא הכריע בו. עם סיום הדיון הודיע ב"כ החברה, כי על מנת לסיים סוף סוף את הסכסוך, הוא מסמיך את ביהמ"ש לבצע תיקון בפריט זה לפי שיקול דעתו. דיון והכרעה 1. בקשת הביטול מתייחסת בראשונה, כאמור, לשתי טעויות שנפלו בפסק הבורר ואשר מצדיקות על פי הנטען את ביטולו. איני רואה צורך להכביר מילים על ההלכה לפיה טעות בפסק בורר אינה מהווה עילת ביטול, כמו גם על המגמה לצמצם ככל האפשר את ההתערבות בפסקי בוררות, על מנת לעודד פניה לאפיק הכרעה אלטרנטיבי זה, אשר יש בו להכריע בסכסוכים באופן מהיר ענייניני ויעיל, במיוחד עת המדובר בסכסוכים הנוגעים לעניינים מקצועיים. אין בפנינו טענה כי הבורר לא פסק על פי הדין עת הותנה כי יעשה כן, לפי סעיף 24(7) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (ואף כאן יש צורך להוכיח התעלמות מהדין, להבדיל מיישומו) והטענות שבפי כהן נושאות במובהק אופי ערעורי, להבדיל מטענות ביטול המוכרות על פי הדין. 2. נותר איפוא לבדוק אם הטעויות הנטענות באות בגדרו של סעיף 22(ד) לחוק הבוררות, המסמיך את ביהמ"ש לתקן את פסק הבורר אם נפלה בו טעות חשבונאית, שזו לשונו: "ליקויים כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2) רשאי ביהמ"ש לתקנם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו, אף אם לא היתה פנייה לבורר או שהיתה פנייה והבורר לא החליט בה". הטעות המוזכרת בסעיף קטן (א)(1) לעיל מתבטאת ב"...טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה". 3. הפסיקה מלמדת על נטייה לצמצם עד כמה שאפשר את ההתערבות בפסקי הבורר, וכאשר עסקינן בטעות חשבונאית, יוסמך ביהמ"ש לתקנה רק עת מדובר בחישוב גרידא, דהיינו בטעות בתוצאה החשבונאית, להבדיל מטעות הכרוכה בהפעלת שיקול דעת. ברע"א 2237/03 אפרים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד (פס"ד מיום 10.1.05) נקבע: "התנאי להפעלת סמכות התיקון המוקנית לבית המשפט על פי סעיף 22ד' לחוק הבוררות הוא כי מדובר בליקוי מסוג הליקויים המפורטים בסעיפים 22(א)(1) ו-(2). על כן מקום שבו מדובר אכן בטעות שהיא בשיקול דעת ולא בפליטת קולמוס או בטעות חישוב גרידא, נשללת סמכות התיקון בשל סוג הטעות שבה מדובר בשאלת סמכותו של ביהמ"ש להורות על התיקון אינה מתעוררת כלל" (פסקה 11). וכן: "הילוכו של בית המשפט בהפעילו את סמכות התיקון המסורה לו בסעיף 22 לחוק הבוררות, צריך, איפוא, שיהא זהיר, מצומצם ומוקפד, ועליו להמנע מהפעילה אם לא השתכנע כי אכן מדובר בליקוי מן הסוג הטכני כגון: טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה או טעות חישוב" (פסקה 12). וכן: "על ביהמ"ש להקפיד מאד בהפעילו את סמכות התיקון המסורה לו, כאמור בסעיף 22 לחוק הבוררות. עליו לצמצם עצמו אך ורק לתיקון של אותם ליקויים טכניים המנוים בסעיף ואל לו לגלוש לתיקון טעויות שבמהות..." (פסקה 13). כן ראו רע"א 8691/09 יורם בר נ' ליאת פרייז, שם נפסק "'טעות חישוב' כמשמעותה סעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות הינה גם 'טעות הנובעת מאי התאמה חשבונאית בגין סעיפיו השונים של הפסק, באופן שהסכומים אשר נקבעו בסעיף 1 אינם תואמים את קביעות הבורר המתייחסות לאותם סכומים בסעיף אחר". הנה כי כן, ביהמ"ש מוסמך לתקן טעות חשבונאית עת ברור לו כי מדובר בטעות בחישוב בלבד, כגון: תוצאה שגויה של חיבור מספרים, הכפלתם או חילוקם, טעות בחישוב הפרשי הצמדה, הצבת מספר שגוי במשוואה, העתקה של נתון בצורה שגויה, וכיוצ"ב. ביהמ"ש לא יוסמך להתערב עת לא קיימת בהירות כי אכן מדובר בשגגה המתייחסת לכימותם של נתונים מספריים בלתי שנויים במחלוקת, כי אם בשיקול דעת, גם עת לא לקח הבורר בחשבון נתונים נוספים. 4. לאחר עיון נוסף בחוות דעת המומחה, בפסק הבוררות ובטיעוני הצדדים, לא שוכנעתי כלל כי אכן מדובר בטעויות, ואם אומנם מדובר בטעויות, הרי שאין הן באות בגדר אותן טעויות שביהמ"ש מוסמך לתקן. ואבהיר: באת-כוח כהן יוצאת מנקודת הנחה לפיה אימץ הבורר בשלמותה את חוות דעתו של המומחה, ומשכך מאחר והמומחה העריך את הפיצוי בגין ירידת ערך החניות בסך של 67,500 ₪, ואת הפיצוי הכולל בגין ירידת ערך (דירות + חניה) בסכום כולל של 88,300 ₪, הרי שמאחר והבורר פסק בפריט זה סך של 54,550 ₪ בלבד, לפנינו טעות חשבונאית המשמיטה סך של 33,750 ₪, שיש לתקנה. אין לקבל טענה זו. ראשית, הבורר לא אימץ את חוות דעת המומחה ככתבה וכלשונה, ואף בפריטים אחרים פסק סכומים שונים מאלו שנקבעו ע"י המומחה, כגון: המומחה העריך את עלות התיקונים ברכוש המשותף בסך של 64,650 ₪, עת הבורר פסק בפריט זה סך של 38,143 ₪ בלבד; המומחה העריך את הפריט שהושאר לשיקול דעת הבורר בסך של 48,500 ₪, עת הבורר פסק בפריט זה סך של 7,080 ₪. מכאן, שאי קבלת הערכת המומחה בפריט ירידת הערך אין משמעותה בהכרח טעות חשבונאית. שנית, בסעיף ט.1.ו. קובע המומחה: "חניות 5%, כהן 67,500 ₪". הצדדים מסכימים כי בעניין זה אכן נפלה טעות קולמוס בציון האחוזים וכי הבורר נתכוון לרשום "חניות 50%". מכאן איפוא שניכרת כוונתו הברורה של הבורר להעניק לכהן בפריט ירידת ערך החניות רק מחצית הפיצוי מזה שהוערך על-ידי המומחה. הבורר אומנם לא מפרט מדוע ולמה הגיע למסקנה כי יש להקטין את הפיצוי לכדי מחצית בלבד, אולם מדובר, לכל היותר, בטעות בשיקול דעת, שאינה עניין לביטול או לתיקון. 5. הוא הדין בטעות הנטענת בכל הנוגע לאי הוספת 20% לסכום שנפסק בפריט ליקויי הבנייה, בניגוד לקביעה שבחוות הדעת, ולפיה במידה וכהן הם שיבצעו את התיקונים, הרי יש להוסיף לעלות התיקון 20%. כאמור לעיל, לו קיבל הבורר את חוות דעת המומחה ככתבה וכלשונה, ניתן היה לומר, אף לו בדוחק, כי אי הוספת 20% הנזכרים לעיל מהווה השמטה המאפשרת תיקון. אלא שהבורר לא קיבל בנושא ליקויי הבנייה את חוות דעתו של המומחה בשלמותה, ופסק סכומים שונים מאלו שנקבעו ע"י המומחה. בעוד שהמומחה העריך את ליקויי הבנייה בדירות בסכום מצטבר של 77,500 ₪ בתוספת מע"מ וכן בסכום נוסף של 9,000 ₪ בתוספת מע"מ לשיקול דעת הבורר (המצטברים יחדיו לכדי סך של 101,205 ₪ כולל מע"מ לפי שיעורו ביום 19.9.12) פסק הבורר בפריט זה סכום הכולל את רכיב המע"מ והמתבטא ב-90,270 ₪ בלבד. לא קיימת איפוא כל וודאות כי הבורר השמיט את תוספת ה-20%, שמא התוספת שוקללה בצורה כזו או אחרת בסכום שנפסק. אף כאן, לכל היותר מדובר בטעות שבשיקול דעת, שבית המשפט אינו מוסמך להתערב בה. 6. ובאשר לטענת כהן לפיה לא הכריע הבורר כלל וכלל בטענתם בדבר פיצוי בגין התקנת חניה חשמלית וגריעת גינה מהרכוש הציבורי, המשקפת לגישתם גריעה בסכום של 220,620 ₪ - אכן ממבט ראשון נראה שיש ממש בטענה זו, שהרי פסק הבורר שותק לחלוטין בסוגיה זו. אלא שעיון בחוות דעת המומחה מעלה שאף המומחה לא מצא לנכון לפסוק לטובת כהן פיצוי בגין פריט זה. כהן לא שלחו למומחה שאלות הבהרה בסוגיה זו, אף לא זימנו אותו לחקירה, ומשכך מושתקים הם מלבוא בטרוניה אל הבורר מחמת שלא הכריע בסוגיה זו. שהרי כאמור, גם המומחה לא מצא לנכון לפסוק פיצוי בגין פריט זה, וחוות דעתו כלל לא נסתרה. 7. נותר איפוא להתייחס לטענת כהן לפיה לא הכריע הבורר בטענתם לפיה יש לפצותם גם בגין התשלום ששילמו עבור תוכניות אדריכליות. משב"כ החברה התיר הסוגיה לשיקול דעת ביהמ"ש, אני מתקנת בזאת את פסק הבורר באופן שלסכום הנקוב בסעיף י"ב (2)(ו) לפסק הבורר, יתווסף סך נוסף של 9,702 ₪. יתר סעיפי פסק הבורר יוותרו על כנם. לא נותר אלא להצטער על דחיית הצעת בית המשפט, לה הסכימה החברה, להוסיף בנוסף לסכום לעיל, סכום נוסף לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בכפוף לתיקון זה אני מורה על אישורו של פסק הבורר. משבסופו של יום נעשה תיקון כלשהו בפסק הבוררות, הגם שמינורי, לא יעשה צו להוצאות. יישוב סכסוכיםבורר