טיפולי כירופרקטיקה ביטוח לאומי

האם ביטוח לאומי משלם על טיפולי כירופרקטיקה ? קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מימון טיפולי כירופרקטיקה ע''י ביטוח לאומי: בפני בית הדין תביעת התובעת להכרה בפגיעה בעבודה בצוואר בגין תאונת עבודה מיום 14/6/09, שהוכרה כתאונת עבודה לפגימה אחרת בכף הרגל באצבע הרביעית. כמו כן עתרה לקבלת תשלום מהנתבע בגין טיפולי כירופרקטיקה בצוואר. הנתבע טען כי התביעה התיישנה וכי עניין הצוואר נבדק ונדחה בזמנו ע"י פקיד התביעות בהחלטה שהגיעה לתובעת והיא לא ערערה עליה במועד. העובדות התובעת נפלה ביום 14/6/09 בדרך לעבודה, ונפגעה. תביעתה הוכרה ביום 7/12//09כלהלן: "הריני להודיעך כי הכרתי בפגיעה מתאריך 14/6/2009 כתאונת עבודה. הפגימה אשר הוכרה כתוצאה מהתאונה: כף רגל שמאל שבר באצבע 4 בלבד. לאחר התייעצות רפואית הפער בדיווח על כאבי כתף וצוואר אינו סביר ועל כן לא יוכרו כפגימות כתוצאה מתאונה זו. " במכתב זה שנשלח אליה נאמר כי היא רשאית לערער תוך ששה חודשים על החלטה זו. התובעת קיבלה דמי פגיעה לשבעה ימים בגין תביעתה זו. התובעת מקבלת קצבת נכות מלאה מהנתבע. המחלוקת האם החלטת הנתבע מיום 7.12.09 ולפיה הוכרה רק פגיעה באצבע כף הרגל התיישנה. האם המידע שמסר הנתבע לתובעת אודות טיפולים אלטרנטיבים משליך על טענת ההתיישנות. ככל שלא התיישנה האם הליקוים הנוספים עליהם מתלוננת התובעת הינם תולדה של תאונת העבודה מיום 14.6.09. הכרעת הדין אין מחלוקת כי התובעת קיבלה את מכתב מהמוסד לביטוח לאומי, בדבר דחיית התביעה בעניין הפגיעה בצוואר וגם אין מחלוקת כי אושרו לה שבעה ימי דמי פגיעה בגין הפגיעה בכף הרגל באצבע הרביעית. התובעת נשאלה בחקירה נגדית ביחס למועד הערעור על החלטת פקיד התביעות : "ש. ראית שרשום על המכתב שאת צריכה להגיש תביעה במשך 12 חודשים. ת. היה כתוב חצי שנה." (עמ' 5 שו' 29-30). על כן התובעת ידעה מהו לוח הזמנים העומד לרשותה לצורך הגשת ערעור על דחיית תביעתה בגין צוואר. חרף זאת לא עשתה דבר להגשת ערעור. עוד עולה מדברי התובעת כי מועד הגשת התביעה עתה נובע מכך שלדבריה " שנה שעברה התחלתי לעבוד בינואר בעבודה מסודרת. פתאם נזכרתי מאיפה זה התחיל הכאבים בצוואר". דהיינו בלי כל קשר לתאונת העבודה. נוכח הדברים לעיל עולה כי אכן חלה התיישנות על תביעתה של התובעת משלא ערערה בחלוף חצי שנה למרות שהמכתב דחייה מציין זאת מפורשות. תקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי, מועדים להגשת תובענות, תש"ל -1969, מחייבת הגשת תובענה, באותה עת תוך ששה חודשים. ובית הדין אינו מוסמך להאריך את המועד להגשת תביעה (דבע נו /0-56 זילברמן נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), דבע נו / 0-118, כוכבה לנקרי נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). התובעת לא הציגה בפנינו כל צידוק מהצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות שיקימו לתובעת סעד (דבע לח / 0-95 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק בר פדע י' 247). עוד נקבע כי "מקום בו מבוטח ביודעין לא הגיש תביעה למוסד, ויהא הטעם לכך אשר יהא, אז לא יתערב בית הדין בשיקול הדעת שהפעיל המוסד". (עבל 541/99 תרז סויסה נ' המוסד לביטוח לאומי ודב"ע נג /0-26 יחיא ממן נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם). נוכח הפסיקה דלעיל והתקנות המפורשות יש לדחות את תביעת התובעת אשר התיישנה זה מכבר. מכתב הדחייה של המוסד נשלח ביום 7.12.09, והתביעה לבית הדין הוגשה ביום 1.7.12. כשלוש שנים לאחר מכן. יחד עם זאת, נתייחס גם לטענותיה האחרות של התובעת. התובעת טענה כי חלף זמן מנפילתה ועד להגשת המסמכים מאחר ולא ידעה שעליה ללכת לרופא או שמדובר בתאונת עבודה. עוד ציינה כי בתחילה פנתה בעניין הרגל ולא הצוואר "כי לפני 26 שנה הייתה לי תאונת צליפת שוט, לא מצאתי לזה שום פתרון לכאבים במשך 17 שנה, הגעתי לכירופרקטית שהצליחה לפתור את הבעיה, היא האורים ותומים בשבילי, הרגל הייתה נפוחה ולא דווחתי על הצוואר כי אוטומטית הלכתי אליה חמש פעמים...". גם מדברי התובעת עולה כי סברה שהכאב צוואר מקורו לכתחילה בתאונה שעברה שנים קודם לכן ואשר אף טופלה על ידי כירופרקטורית. משכך, במילא הרקע לכאבי הצוואר אינו בלעדי לתאונה מיום 14.6.09 אם בכלל, ולכן גם לגופו של עניין ספק של ממש אם יש בסיס לתביעה זו. התובעת הלינה על הנימוק שבמכתב הדחייה של הנתבע הקובע "לאחר התייעצות רפואית הפער בדיווח על כאבי כתף וצוואר אינו סביר ועל כן לא יוכרו כפגימות כתוצאה מתאונה זו." אולם גם בעניין זה נקבע בפסיקה כי יש משמעות רפואית לפער זמן בין פגיעה לבין הפנייה לטיפול רפואי לעניין הקשר הסיבתי, ועניין זה בהחלט נלקח בחשבון בשיקולים הרפואיים של מומחים רפואיים ואף מהווה חלק משאלות שנשאלים מומחים רפואיים בפגיעות בעבודה. על כן לא נפל פגם בהנמקת הנתבע במכתב הדחייה, אשר מציין מפורשות "לאחר התייעצות רפואית". עוד יש לומר כי התובעת עצמה לא זכרה איך בדיוק נפלה ואיך בדיוק נפגעה בצוואר ובעניין זה נפסק כי בשיהוי בהגשת תביעה יש כדי להטיל קושי ממשי על בירור פרטי המקרה ועובדותיו גם מטעם זה דין תביעתה להידחות (עב 2235/05 בש"א 3052/05 ביטוח לאומי נ' בן צבי זיידנר יוסף ומנועי בית שמש וכן דבע לא /0-73 המוסד לביטוח לאומי נ' יהושע פרגר פדע ג' 100). התובעת עצמה אכן לא זכרה בדיוק : "לא יודעת מה קרה הרגל התעקמה לי נפלתי לגמרי, לצד הזה. רכב לא היה מעורב. עמדתי ומעדתי. בצומת איפה שעומדים לקחת טרמפים, בזכרון שלי עכשיו יש שם מדרכה, אני לא זוכרת הייתה מדרכה. הנפילה הייתה מאד חזקה, הכניסה אותי לשוק גדול, בהלה גדולה, בקושי הגעתי לעבודה, כשהגעתי לא יכולתי לעבוד, וחזרתי הביתה. קמתי. הרגשתי נורא.... בטח בטרמפ. כמה שאני זוכרת חזרתי לעבודה. .. עד כמה שאני זוכרת זה היה לצד, הרגל התעקמה...". (דגש שלי ש.ש.). התובעת ניסתה לשחזר את הדברים אולם לא את הכל זכרה. כך גם הסבירה מדוע לא פנתה לרופא, ולאחר מכן נשאלה : "ש. כמה זמן אחר כך פנית לרופא. ת. לא זוכרת. לא זוכרת בדיוק. את הקטע הזה אני לא זוכרת. ..". (עמ' 5 שו' 3,4). ובהמשך: ש. כמה זמן לא עבדת בגלל התאונה. ת. אני לא זו כרת ולא בקשתי. זה היה אולי שבוע, אולי עשרה ימים". (שם שו' 8,9). (דגשים שלי ש.ש.). אשר על כן, גם לו היה מקום לפתוח את סוגית הפגימה בצוואר, מה שאין כן לדעתנו, במילא לא יכול היה להתקבל מידע מדויק מספיק ממה שאירע באותה עת מפי התובעת. כמו כן בדקנו את המסמכים הרפואיים אותם צרפה התובעת לתביעתה. כך גם במסמך מיום 2.7.09 נרשם בכלליות "סבלה מחבלות שונות בגוף". אולם ההתייחסות בגוף המסמך היא אך ורק לכף הרגל. מסמך מיום 13.8.09 בו נאמר "יש כאבים חזקים בצוואר, כאבי ראש, כתף ימין, חולשה" אולם זו היא הפנייה לאורתופד ולא דיאגנוזה, בביקור מיום 20.8.09 יש התייחסות לתלונות על כאבי צוואר, כתף ימין, ובבדיקה גופנית נקבע "צוואר עם רגישות במימוש והגבלה בתנועות הקרנת כאבים לכתף" אולם ההנחיה הייתה לפיזיותרפיה. לא למותר לציין כי כאב כשלעצמו אינו פגימה המזכה בנכות. במסמך מיום 24.6.10, נכתב בבדיקה הגופנית "צוואר עם רגישות במימוש ללא הגבלה בתנועות. ללא חוסר עצבי". במסמך מיום 15.7.10 נכתב "סיבת הפנייה לפני שלושה שבועות נפילה במדרגות חבלה בצוואר". לעניין מסמכים אלה אכן אשרה התובעת בחקירתה הנגדית כי מדובר באירוע אחר לחלוטין "זו הייתה עוד נפילה לא קשורה לזה. זה לא קשור לדבר ההוא", (עמ' 6 שו' 5-7). הטומוגרפיה הממוחשבת שצורפה מתייחסת לתאריך 23.5.12 ואינה רלבנטית לתביעה. לאור האמור גם מהמסמכים הרפואיים לא מצביעים על פגימה בצוואר, ההיפך, מצביעים לכל היותר על רגישות בסמוך לאירוע. אולם ב 2010, כבר ללא הגבלה בתנועות. דהיינו לא נותרה מהפגיעה ככל שהייתה ב-09', בבדיקה מ-2010 כל שארית. מעבר לדרוש יאמר כי כאב כשלעצמו או רגישות, אינם מקימים זכות לנכות באשר אינם עולים כדי פגימה המזכה ככזו, על כן גם לגופו של עניין לפי המסמכים הרפואיים לא הייתה קמה זכות. גם בעניין הטפולים ברפואה משלימה אין לקבל את טענת התובעת להטעיה על ידי המוסד. התובעת במפורש ציינה כי מי שהפנה אותה לעניין זה שאין הכרה בטיפולים ברפואה משלימה היא מישהי הנמצאת בקופ"ח. התובעת סברה כי מדובר בנציגת המוסד לביטוח לאומי, אולם מטבע הדברים בקופ"ח כללית יושבת פקידה של הקופה ולא של המוסד. גם לו היה נמסר לתובעת המידע מפקיד המוסד והיה מידע זה מידע מוטעה, נפסק בפסק דין בעניין ע"ע 20105/96 אורלי יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי כי "מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על פי חוק, משכך החוק בלבד הוא המכתיב את המערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי, לפיכך לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד בכתב הגנתו זכויות או מניעות וכעת איננו יכול לטעון כי אינו זכאי לביטוח אבטלה". קל וחומר יפים הדברים משהתובעת כלל לא זכרה מי זה שאמר לה בדבר הזכאות או חוסר הזכאות. על כן גם טענת ההטעיה אותה טענה התובעת נדחית. זאת ועוד, התובעת נשאלה בקשר למועדים בהם קבלה טיפולים של הכירופרקט והיא ציינה 14.7.09, 28.7.09, ו-19.7.09. תאריכים אלה הינם אמנם בסמוך לנפילה, אולם התובעת ציינה כי גם אחרי תאונת הדרכים הלכה לכירופרקטית בעניין הצוואר. (עמ' 6 שו' 14,15-18), כך שאין לקשור בין הטיפולים ברפואה המשלימה לבין האירוע. מכל מקום, התביעה של התובעת לא הוכרה מהטעם שהתובעת כלל לא הגישה תביעה לנפגע בעבודה, פרט לתביעה לדמי פגיעה. וכך היא נשאלת ועונה "ש. האם הגשת תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. ת. לא. בשביל מה אגיש? אני נכה. אין כפל גמלאות. ש. יש כפל. האם פנית לביטוח לאומי בבקשה לאשר לך טפולים של כירופרקטור. ת. לא. כי הם אמרו לי, הם זה אני לא בטוחה, אני חושבת שזה הפקידה של הביטוח לאומי, נציגה של ביטוח לאומי בקופ"ח, כי הייתי המון בקופ"ח במקור ברוך באורתופדיה. היא נתנה לי טפסים, היא אמרה לא מכירים ברפואה משלימה. ש. את החלטת שכירופרקטיקה זה רפואה משלימה. ת. כן. כי זה לא בקופ"ח. זה רפואה משלימה (עמ' 5 שו' 14-21). כאמור לדבריה, התובעת כלל לא הגישה תביעה לפגיעה בעבודה. בנסיבות אלה, שהתובעת לא הגישה תביעה, לא הייתה זכאית במילא לטיפולים ברפואה משלימה. בפסק דין עבל 31/98 אליהו סולן נ' הביטוח לאומי (עבודה ארצי) לב (ד), 227 נכתב (תוך ציטוט מדבע מט / 0-170 בעניין אוריאל פרת : "ביטוח סוציאלי מעצם טיבו ומהותו מחייב שזכות של מבוטח תמומש מהר ככל האפשר, וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה, למתן הגמלה כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו". עוד טענה התובעת כי פנתה למנכל המוסד אסתר דומיניסיני ולא קבלה מענה, על כך יאמר כי נכתב באין ספור פסקי דין של בית דין כי אי מתן מענה מצד המוסד למכתבים או פניות אין כדי להצדיק אי הגשת תביעה במועד. סיכום בנסיבות העובדתיות של תיק זה ובחלוף כפול מהזמן שהוקצב על פי התקנות, נראה כי יש מקום ליישם את תקנות הביטוח הלאומי כלשונן. בלוח זמנים זה תביעתה של התובעת התיישנה זה מכבר. למעלה מן הצורך בדקנו את תביעותיה וטענותיה של התובעת גם לגופו של עניין על סמך המסמכים שהגישה, וטענותיה בפנינו. גם לגופו של עניין, לא מצאנו כי היה בסיס לתביעה או עילת תביעה בהליך, וגם מטעם זה דין התביעה כולה להידחות. לא למותר לציין כי התובעת מקבלת גמלת נכות מלאה מהמוסד ולכן נדחית התביעה ללא צו להוצאות. פרקטסוגי אריחים (רצפה)כירופרקטיקהביטוח לאומיריצוף / פרקט / חימום תת רצפתי (תביעות)