באשר לתנאי בדבר פנייה לקבלת טיפול רפואי בתוך 72 שעות - בפסיקה נקבע במפורש כי יש לקחת בחשבון, במניין 72 השעות, גם ימי שבת וחג (דב"ע נו/123-0 יחזקאל סעד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.7.96; להלן - עניין סעד; דב"ע מח/0-145 המוסד לביטוח לאומי - יעקב טוויג, פד"ע כ' 82 (1988); עניין טולדנו). בהתאם לפסיקה, "אם היה המחוקק מעוניין לקבוע כי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981 לא חל הוא היה מציין זאת במפורש, כפי שעשה בתנאי המופיע בפסקה (3)" (עניין טולדנו). הטעם להבחנה לעניין זה בין סעיף 84(2), העוסק בפנייה לטיפול רפואי, לבין סעיף 84(3), העוסק בעדכון המעסיק - נובע מנקודת המוצא כי גם בימי חג ושבת, במהלכם קופות החולים אינן פעילות, ניתן לפנות לרופאים תורנים לצורך קבלת טיפול רפואי (עניין סעד). קראו דוגמא מהפסיקה בנושא טיפול רפואי תוך 72 שעות: 1. התביעה שלפניי הוגשה כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר בבקע מפשעתי בו לקה התובע כפגיעה בעבודה. 2. להלן העובדות המוסכמות: א. התובע עובד בחברת צמנטכל, שהיא חברת בנייה. ב. ביום 15.6.11 בשעות הצהרים הרים התובע משא כבד במהלך עבודתו (להלן - האירוע). ג. התובע פנה לטיפול רפואי לראשונה ביום 19.6.11 בשעות הצהרים. ד. ביום 15.6.11 לאחר האירוע, התובע הפסיק את עבודתו, אך חזר למחרת ליומיים במהלכם עבד. ה. התובע אובחן כמי שלקה בבקע מפשעתי מימין. ו. ביום 19.4.12 הודיע הנתבע על דחיית התביעה להכרה באירוע כפגיעה בעבודה, בנימוק כי "לדבריך, הבקע הופיע בתאריך 15.6.11, ומעיון במסמכים הרפואיים שבידינו עולה, כי פנית לטיפול רפואי רק ביום 19.6.11, היינו לאחר 72 השעות שנקבעו בסעיף 84(2) לחוק. מסיבה זו לא ניתן להכיר בבקע המפשעתי כפגיעה בעבודה". ז. לבקשת הצדדים, ובהעדר מחלוקות עובדתיות, ניתן פסק הדין על סמך התשתית העובדתית המוסכמת וסיכומי הצדדים כפי שהוגשו בכתב. 3. התובע טוען כי הוא עומד בתנאי סעיף 84(2) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). התובע הדגיש כי האירוע התרחש בצמידות לסוף שבוע (ביום ה') והוא פנה לטיפול רפואי ביום א'; התובע מודע לפסיקה אשר קבעה כי אין לנכות את יום השבת לעניין סעיף 84(2) לחוק, אך סבור כי "במקרה שלנו השבת היא היום האחרון לפני תום 72 שעות ולכן במקרה שלנו יש להחיל את חוק הפרשנות (סעיף 10(ג) לו - ס.ד.מ) גם על המונח 'תוך 72 שעות'". לחלופין ובנוסף, סבור התובע כי יש לבחון מחדש את ההלכה הפסוקה בעניין זה. עוד טוען התובע בסיכומיו כי הפסיק את העבודה בה עסק בעת שנפגע וחזר לאחר מכן לבצע עבודה אחרת וקלה יותר, אך טענות אלו מתבססות על תשתית עובדתית שלא הוסכמה ולפיכך לא ניתן להתייחס אליהן. 4. הנתבע טוען כי חלפו למעלה מ - 72 שעות ממועד קרות האירוע ועד לפניית התובע לקבלת טיפול רפואי; כי בין מועד האירוע למועד הפנייה לקבלת טיפול רפואי - התובע עבד; וכי אין לנכות את יום השבת מן הספירה. עוד נטען בסיכומים כי התובע סבל בעבר מבקע מפשעתי באותו צד, וכי הופעת הבקע לא באה כתוצאה ממאמץ לא רגיל בעבודתו, אך נושאים אלו מהווים חריגה מהתשתית העובדתית המוסכמת ומהסכמת הצדדים כי התיק ייבחן ביחס לסעיף 84(2) לחוק בלבד. דיון והכרעה 5. סעיף 84 לחוק קובע כדלקמן: "אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן - (1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן; (2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע; (3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור". בית הדין הארצי, אשר דן בפסיקתו בתכלית הסעיף הנ"ל, הבהיר כי הוא "נועד לצמצם את מספר המקרים בהם בקע מפשעתי יוכר כפגיעה בעבודה על ידי קביעת תנאים המצביעים על הזיקה בין מאמץ לא רגיל או פגיעה בקיר הבטן במהלך העבודה לקרות הבקע" (עב"ל 53/08 ליאוניד ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.10.08; להלן - עניין ברלכיס). הטעם לכך הינו כי בקע מפשעתי נוטה להתפתח במשך זמן רב ועשוי להיגרם על ידי גורמים שונים, שאינם בהכרח קשורים לעבודה (שם). עוד הובהר כי התנאים המנויים בסעיף הינם מצטברים (עב"ל 2036-02-11 משה יחזקאל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.6.11; להלן - עניין יחזקאל). 6. במקרה זה, הצדדים חלוקים לעניין התקיימות סעיף 84(2) לחוק על שני תנאי המשנה הקבועים בו - הפסקת עבודה עקב הופעת הבקע, ופנייה לקבלת טיפול רפואי בתוך 72 שעות מקרות האירוע (כאשר המועד הרלוונטי הינו האירוע הפיזיולוגי של הופעת הבקע, ולא אבחונו - ראו בעניין יחזקאל והפסיקה המוזכרת שם). 7. אשר להפסקת עבודה - לפי התשתית העובדתית המוסכמת, התובע הפסיק את עבודתו לאחר האירוע "אך חזר למחרת ליומיים במהלכם עבד" (הן ביום ו' 16.6.11 והן ביום א' 19.6.11, בו עבד עד לשעות הצהרים). בסיכומיו הוסיף התובע, כאמור, כי ביצע עבודות קלות בלבד השונות מעבודתו הרגילה, אך מדובר בעובדה החורגת מהתשתית העובדתית המוסכמת וממילא לא ניתן לקחתה בחשבון. התובע לא ניסה לטעון כי די בכך שהפסיק עבודתו ביום האירוע (הגם שעבד לאחר מכן וטרם הפנייה לטיפול רפואי) כדי לעמוד בתנאי הסעיף, וממילא עולה - מהתשתית העובדתית המוסכמת כשלעצמה - כי אינו עומד בתנאי זה (וראו גם את עב"ל 55943-05-12 יוסף טולדנו - המוסד לביטוח לאומי, מיום 1.5.13; להלן - עניין טולדנו; עב"ל 9937-09-10 אהרון הרצל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.6.11). במאמר מוסגר אציין כי ככל שהמחלוקת הייתה מתמצית בתנאי זה בלבד - שוקלת הייתי להחזיר את הצדדים, על אף הסכמתם, לדיון הוכחות לצורך בירור התשתית העובדתית המלאה והמדויקת, אך נוכח האמור להלן - לא מצאתי לנכון לעשות כן. 8. באשר לתנאי בדבר פנייה לקבלת טיפול רפואי בתוך 72 שעות - בפסיקה נקבע במפורש כי יש לקחת בחשבון, במניין 72 השעות, גם ימי שבת וחג (דב"ע נו/123-0 יחזקאל סעד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.7.96; להלן - עניין סעד; דב"ע מח/0-145 המוסד לביטוח לאומי - יעקב טוויג, פד"ע כ' 82 (1988); עניין טולדנו). בהתאם לפסיקה, "אם היה המחוקק מעוניין לקבוע כי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981 לא חל הוא היה מציין זאת במפורש, כפי שעשה בתנאי המופיע בפסקה (3)" (עניין טולדנו). הטעם להבחנה לעניין זה בין סעיף 84(2), העוסק בפנייה לטיפול רפואי, לבין סעיף 84(3), העוסק בעדכון המעסיק - נובע מנקודת המוצא כי גם בימי חג ושבת, במהלכם קופות החולים אינן פעילות, ניתן לפנות לרופאים תורנים לצורך קבלת טיפול רפואי (עניין סעד). התובע אמנם טען באופן כוללני כי יש לשנות את הפסיקה בהקשר זה, אך לא הצביע על טעמים המצדיקים זאת. עוד טען כי עניינו שונה בהתחשב בכך שמניין 72 השעות הסתיים ביום שבת, אך טענה זהה כבר נדחתה על ידי בית הדין הארצי בעניין טולדנו. לאור האמור, לא התקיימה בתובע דרישת הסעיף לעניין פנייה לקבלת טיפול רפואי בתוך 72 שעות. 9. סוף דבר - משלא התקיימו תנאיו המפורשים של סעיף 84(2) לחוק, דין התביעה להידחות. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. רפואההכרה בתאונת עבודהבקע מפשעתיבקע