טוטאל לוס פגיעה ברכב חונה בצד הכביש

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא טוטאל לוס פגיעה ברכב חונה בצד הכביש: 1. לפני תביעה כספית במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 14.8.11 שארעה בכביש החוף לכיוון דרום בסמוך לפני צומת גלילות בואך תל-אביבה. התובע הינו הבעלים של רכב מסוג פיאט פונטו שנת ייצור 2000 מ.ר. 86-822-24 (להלן:"רכב התובע"). הנתבעת 2 הייתה הנהגת בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מ.ר. 68-952-25 המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים"). 2. אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת שנאלץ לעצור בצד הכביש עקב תקר בשני גלגלים ושפשוף קל שקיבל בצד ימין בכנף ימין מעל הגלגל הקדמי רכב הנתבעים שנסע במהירות גבוהה פגע בצידו האחורי של רכבו והדפו לעבר מעקה הבטיחות מימין. לטענת התובע, מעוצמת המכה נגרמו ברכב שני מוקדי נזק, האחד בצידו האחורי של הרכב והשני בצידו הימני. לרכב נגרמו נזקים כבדים עד כי הוכרז על ידי שמאי רכב כ- "אובדן גמור". התובע קובל עוד על התנהלותה הלקויה של הנתבעת 2 במסגרת הטיפול בתביעה ואולם, טענות אלה דומני כי על התובע להפנות לגורמים המוסמכים לכך ואין בטענות אלה כדי להשפיע על עילת התביעה הנזיקית נשוא תאונת הדרכים. 3. אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, דין התביעה להידחות זאת הואיל ולרכב התובע נגרם נזק בגין אובדן מוחלט עובר למועד התאונה נשוא התביעה דנן. בנוסף, טוענים הנתבעים, כי התאונה ארעה נוכח העובדה כי התובע עצר את רכבו בנתיב נסיעה בכביש מהיר ללא שדאג להפעיל אורות איתות אזהרה וללא שהניח משולש אזהרה בהתאם למצוות הדין. 4. ביום 27/9/12 התקיים דיון בפני במעמד הצדדים בו שבו הצדדים על טענותיהם. 5. להשלמת התמונה יצויין, כי תביעה זו הוגשה לאחר שתביעה קודמת שהוגשה לבית משפט זה במסגרת ת"ק 9017-05-12 נמחקה בהסכמת הצדדים, זאת, לאחר שהצדדים קיבלו הצעת בית המשפט, כי דינה להימחק במתכונתה כפי שהוגשה. 6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בטענות ועדויות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקי: 6.1 לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי זמן קצר עובר לתאונה נשוא תיק זה רכב התובע היה מעורב בתאונה עצמית שהסבה לרכבו נזקים. המחלוקת, איפוא, בין הצדדים נעוצה בעיקרה סביב שאלה עובדתית ומתמצית בשאלה האם התאונה הראשונה היא זו שהסבה לרכב נזקים בהיקף של "אובדן גמור". ככל שהתשובה לכך, תימצא חיובית, הרי כפועל יוצא מכך, יש להגיע למסקנה, כי התאונה נשוא תיק זה לא הגדילה את הנזקים שכן, רכב הנתבעים פגע ברכב שיצא מכלל שימוש ושוויו לכל היות הינו ערך שרידים. 6.2 לתביעתו הראשונה צירף התובע חוות דעת שמאי רכב שקבע, כי הנזקים שנגרמו לרכב מגיעים להיקף של 266.97% מערך הרכב שהוערך ע"ס 7,409 ₪. חוות דעת השמאי חילקה את הנזקים לשני מוקדי נזק. המוקד בחזית ימין -שכלל אף את כל הדופן הימני של הרכב, נזקים במוקד זה הוערכו בכ- 14,572 ₪. מוקד האחורי (לו אחראיות הנתבעות), בו הנזקים הוערכו בכ- 7,981 ₪. סבורני, כי יש בממצאים אלה כדי לתמוך באופן מובהק בטענת הנתבעים, כי הנזקים במוקד החזית הימנית שנגרמו כתוצאה מהתאונה הראשונה הם אלה שגרמו לאובדנו המוחלט של הרכב. אף אם תמצי לומר, כי רכב הנתבעים הדף את רכב התובע לעבר המעקה הבטיחות הרי שלא הוצגה על ידי שמאי הרכב כל חלוקה במוקד הנזק הקדמי בין התאונה הראשונה לשנייה ומכאן שלא ניתן לקבוע ממצאים על בסיסה. 6.3 לתביעתו השנייה, צירף התובע עדכון של חוות דעת השמאי מיום 16/10/12 בו השמאי חילק את שיעור הנזקים בהתאם לטענות התובע באשר לנזקים בהם הודה התובע, כי נגרמו כתוצאה מהתאונה הראשונה ( הנזק העצמי). מעיון בחוות הדעת עולה, כי התובע הצהיר, כי החלקים שנפגעו בתוצאה מהתאונה העצמית היו מגן קדמי מכסה מנוע וכנף קדמית ימנית. יוער כבר עתה, כי הגם והתובע ידע, כי כל התביעה מבוססת על עדות מקצועית של שמאי רכב לא טרח זה לזמנו לעדות. הלכה פסוקה, כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. שנית ניתן להבחין בנקל, כי ההשלמה לחוות הדעת לא לקחה בחשבון רכיבים נוספים בחשבון כגון, פנס ימני קדמי ומתלה קדמי ימני מושלם כמו כן, לא לקחה בחשבון החלפת שני גלגלים. חוות הדעת סתמה ולא נתנה כל הסבר לכך. יש להניח, כי לו רכיבים אלה הי נלקחים בחשבון הרי שהיה בנזקים אלה כדי להכריז על הרכב כעל "אובדן גמור". שלישית, השמאי לא הביע דעתו להתכנות גירסת התובע לקרות שני האירועים והוא הסתמך על גירסת התובע מבלי שראה להביע עמדה מקצועית כלשהי להיתכנות גירסה זו. גירסת התובע כפי שבאה לידי ביטוי בחוות דעת השמאי ובעדותו בפני, כביכול, כי הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה העצמית מתייחסים לפגוש וכנף ימנית בלבד כפי שאלה באים לידי ביטוי בעיגול שסימן בתמונה העליונה בת/1 ויתר הנזקים בחזית ימין נגרמו כתוצאה מהדיפת רכב הנתבעים אינה מתיישבת עם תמונות הנזק. מעיון בנזק במוקד חזית וצד ימין ניתן לראות, כי הנזק לדלת הימנית בדמות מעיכה מאוזנת לאורך הדלת נמשכת לכנף ימין באותו גובה. נזק זה עלול להיגרם כאשר רכב נמצא בתנועה תוך כדי שנתקל במכשול כגון "השפיץ של מעקה הבטיחות". ממצא זה מתיישב יותר עם גירסת הנתבעים על כך שהנזקים בכנף ובדלת נגרמו מאותה תאונה היא התאונה העצמית. רביעית, אינני נותן אמון בעדותו של התובע אשר מראשית הדרך ניסה לגמד ולהקטין את הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה העצמית ומאידך להאדיר את הנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מהתאונה נשוא תיק זה. כך, בגירסה הראשונה שנתן לחברת הביטוח בהודעה על קרות תאונת דרכים שהוגשה וסומנה נ/1 התובע לא טרח כלל להזכיר את קרות התאונה העצמית וכל שציין שעצר את רכבו כתוצאה מתקר בגלגל. לאחר מכן, העיד בפני כי כתוצאה מהתאונה העצמית נגרם לרכב "שפשוף קל". עיון בעיגול שסימן התובע בת/1 אינו מתיישב עם המילים " שפשוף קל". חמישית, לדידי עצירת כלי הרכב בנתיב נסיעה בכביש מהיר ללא הצבת תמרור אזהרה באופן מידי היא הגורם המכריע לקרות התאונה. סעיף 69 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, קובע , כי הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על-ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה, אלא, עקב קלקולו, ובלבד שנוהג הרכב יעשה את כל הדרוש כדי להסיעו לשולי הדרך במידת האפשר ולהרחיקו מהדרך בכלל במהירות האפשרית. סעיף 70 לתקנות התעבורה קובע, כי רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד על פני הדרך, יציב נוהג הרכב משולש אזהרה כאמור בתקנה 367 שיהא נראה לעין נוהג רכב הבא מאחוריו ממרחק של 100 מטרים לפחות. לא שוכנעתי די הצורך, כי רכב התובע ניזוק באופן שלא ניתן היה להסיעו מספר מטרים נוספים לצורך הורדתו מנתיב הנסיעה. בנוסף, לא שוכנעתי, כי התובע הזדרז להציב משולש אזהרה מיד לאחר התאונה העצמית. כך העיד, כי ראשית התקשר לגרר ורק לאחר שהגרר ביקש, כי יוציא את חפציו מהרכב פנה להוצאת החפצים. העובדה, כי התובע בחר להתקשר תחילה לחברה לשירותי גרירת רכב מלמדת, כי התובע התמהמה בהצבת המשולש. 7. נוכח האמור- הנני דוחה את גרסת התובע ומקבל את גרסת הנתבעים וקובע, כי בעת שרכב הנתבעים פגע ברכב התובע, רכב התובע יצא כבר מכלל שימוש ומשכך, לא הייתה בפגיעה זו משום גרימת נזק רכוש לתובע. 8. סוף דבר- התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. כבישפגיעת רכברכברכב חונהאובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב