חתימה של עולה חדש על ערבות למשכנתא

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא חתימה של עולה חדש על ערבות למשכנתא: 1. בפני תביעה כספית על סך של 195,547 שהגיש בנק כנגד ערבים להלוואה שניתנה לה"ה X ביום 25/8/99 (נספח א' לכתב התביעה). ההלוואה ניתנה כאשר היא מובטחת בדירה. לאור פיגור בתשלום ההלוואה הגיש הבנק בקשה למימוש המשכון לאחר העמדת ההלוואה לפירעון מידי. נטען גם כי התברר לבנק כי הלווה ולדימיר X נפטר ואשתו עזבה את הארץ. אין בכתב התביעה פירוט למועדים בהם אירעו האירועים האמורים. 2. עד למועד כתיבת פסק הדין לא בוצעה מסירה לנתבע מס' 1. הנתבע מס' 2 הגיש בקשה לרשות להגן (בש"א 1328/07). ביום 26.2.08 התקבלה בקשתו באופן מוגבל. בית המשפט, כב' הרשמת איילת גרבי, קיבלה את בקשתו חלקית (סעיפים 20 ו - 27 להחלטה מיום 26.2.08). הנתבע מס' 2 לא הכחיש את חתימתו על כתב הערבות. בסעיף 20 להחלטה נקבע כי ניתנת רשות להגן בטענה של הערב כי בעת שחתם על כתב הערבות ועל ההודעה לערב הוא "לא ידע על מה חתם (בהיותו עולה חדש ששהה בארץ שישה חודשים נכון לאותו מועד), וכי לא ניתנו לו הסברים אודות חתימתו ולמעשה אף נאמר לו כי מדובר במסמך סטנדרטי עליו כולם חותמים ולכן נאות לחתום על המסמך". בסעיף 27 נקבע כי התקבלה חלקית טענת הערב לפי סעיף 26 לחוק הערבות, תשכ"ז -1967 בהתייחס לחיובי הריבית להפרשי ההצמדה בלבד המצטרפים לקרן החוב, אך לא בהתייחס לקרן החוב. 3. בהמשך הוגש כתב תשובה ובכך הוגדרה המחלוקת בטענות האמורות. נטען כי הערב אישר בכתב הערבות "שחתם לאחר שניתנה לו הזדמנות לעיין בהסכם " (סעיף 2). נטען כי חזקה שאדם יודע על מה הוא חותם ולכן לא תשמע טענה שהוא לא קרא ואינו יודע על מה הוא חותם, ואם הוא אינו מבין את השפה, הוא צריך להיעזר במי שמבין את השפה. מחדל לקבל הסברים עולה כדי חוסר תום לב. כן נטען שהנתבע מעלה טענות עובדתיות חלופיות שהן כי לא ניתנה לו הזדמנות לעיין במסמכים וכן כי הוא לא הבין את האמור במסמכים. לבסוף נטען כי הנתבע מחויב בחתימתו. בסיכומיה טענה באת כוח הנתבע כי כל אשר לא הושב עליו בכתב התביעה הוא בגדר מוסכם. טענה זו אני דוחה [יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, 281 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)]. הנתבע מוגבל להגנות שאופשרו לו בהחלטת בבר"ל לפיכך הטיעון המשפטי הרחב יותר נדחה. 4. הנתבע הסביר שהיה חדש בישראל וגם לא הכיר את דרכי הכלכלה והבנקאות המערביים אבל בחקירתו הנגדית הוא אישר שאחותו / בת דודתו הקדימה אותו בחמש שנים (עמ' 18 לפרוטוקול) וליוותה אותו פעם אחת (עמ' 18 לפרוטוקול). בתצהיר עדות ראשית טען הנתבע כי לא ניתנה לו הזדמנות לעיין במסמכים ובהסכמים לפני החתימה ולא הוסבר לו אם הוא ערב יחיד או מוגן, חלקו היחסי בחיוב, שיעור הריבית, לרבות בשל איחור בפירעון, כל חיוב שניתן להטיל על הלווה, ובתנאים אחרים. כי הם נרשמו בעברית משפטית שלא הובנה, בין במועד החתימה על התצהיר ובין בעת שחתם על הערבות למשכנתא (סעיף 11 לתצהירו). הנתבע תיאר תהליך לפיו הוא והלווים עושים חתימות טובה של ערבויות תוך שהמעורבים בתהליך הזה הוא מתווך ועו"ד (עמ' 23 לפרוטוקול). הוא תיאר זאת כתהליך סטנדרטי כי כך נאמר לו. כאשר עולה מעדותו שהתהליך הוא שקניית בית הוא סטנדרטי וכך גם לקיחת הלוואה וחתימה על ידי הערבים (עמ' 18 - 19 לפרוטוקול). כפי שהוא חתם ללווים בלי לפגוש אותם, גם עבורו חתמו ערבים בלי שהוא פגש אותם (עמ' 19 לפרוטוקול). במקרה של הנתבע כרוכש אחד הערבים היה לווה בתיק זה (עמ' 20 - 22 לפרוטוקול). הנתבע גם אישר שכל התהליך של ההסבר על חתימת "טובה" כולל שזה סטנדרטי, נעשה במשרד עו"ד (עמ' 23 לפרוטוקול מול שורה 11; עמ' 25 לפרוטוקול מול שירות 19-20 (עמ' 26). הנתבע אישר שבבנק עיין במסמך וראה את השם של הלווה ומספר הזהוי שלו (עמ' 26 לפרוטוקול); הוא ידע שחתימתו היא עבור משכנתא (עמ' 28 לפרוטוקול); הוא ידע שמדובר על ערבות (עמ' 27 לפרוטוקול מול שורה 27). על אף הסוגיה שהעלה המתורגמן באשר לזיהוי המילה "ערבות" עם המילה הרוסית המתאימה, הנתבע הסביר שלא ידע מה זה "ערב" אוGarant (עמ' 29 לפרוטוקול). 5. השתכנעתי מעדות הנתבע שהוא הסכים להיות חלק מתהליך שיאפשר ללווים ובהמשך גם לו, לרכוש דירה וכי הפרוצידורה נבנתה וקיבלה תמיכה משפטית ממתווך ועו"ד ולא מעובדי או פקידי הבנק. כמו כן, על פי גרסת הנתבע ניתנה לו הזדמנות לעיין במסמך עליו הוא חתם כערב, ולבדוק האם מדובר בלווה. באשר לטענה שלא ניתנו לו הסברים נאותים ע"י הבנק (סעיפים 22-23 לחוק הערבות) הפנתה ב"כ התובע לפסיקה של בית המשפט המחוזי בו קבע בית המשפט כי גם אם נפל פגם בתהליך החתמת הערב, די לאשרו בכך שבית המשפט השתכנע כי החותם הבין את מהות העסקה לגופה [ע"א (ב"ש) 50757-11-11 פטרי שצ'ב נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ( 12.5.13)]. פסק דין זה מנחה ערכאה זו ועל כן הוא חל (סעיף 20 (א) לחוק יסוד: השפיטה). העולה מהראיות הוא שהנתבע הבין שהוא נדרש לחתום ללווים ושגם הוא יקבל את אותו הסדר כדי שכל אחד יוכל לקבל הלוואה מהבנק לצורכי רכישת דירה. גם עולה מהראיות כי התהליך נעשה מחוץ לבנק כאשר בתהליך זה משתתפים, לפי עדותו, מתווך ועו"ד. בהתייחס לחובת הידוע של הבנק, הפסיקה לא פירשה זאת כתהליך של בחינת הבנת החותם ע"י הפקיד אלא הטילה על הערב שאינו מבין לשאול, גם כשיש לו קשיי שפה [רוי בר-קהן ערבות 598 (תשס"ו- 2006)]. התרשמתי מעדותו של הנתבע שהוא בא לבנק עם התובנה על פי מה שהוסבר במשרד עוה"ד / מתווך והוא עיין במסמך לוודא שמדובר בלווה הנכון וחתם. בנסיבות אלה השאלה האם הנתבע הבין מה המשמעות של ערבות לא עמדה לבחינה בבנק כי הנתבע לא בירר זאת. על כן אני דוחה את טענת ההגנה נשוא סעיף 20 להחלטת כב' הרשמת גרבי. 6. בכתב התביעה אין פירוט לסכום שסולק לפני העמדת יתרת ההלוואה לפרעון אך צוין שסכום התביעה מייצג את היתרה לאחר מימוש המשכנתא. ב"כ הנתבע בסיכומיה פירטה שהתברר שהפיגור של הלווים החל כבר ב - 1.11.99 ועל כן היא הפחיתה ריבית שנתית של 13.5% מאותו מועד וכן את הוצאות המימוש של הנכס. לפי חישוב זה היא הגיעה לתוצאה משוערת של החוב על סך של 90,000 ₪ , למועד תחילת הפיגור. החישוב מפורט בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע. ב"כ הנתבע חלקה על הרשומה הבנקאית המבססת את התביעה, וטענה שהבנק לא עמד בתנאים המכשירים הגשת רשומה מוסדית. בשלב שמיעת הראיות נחקר רק הנתבע על תצהירו מפני שלא הותר לתובע להגיש תצהירי עדות ראשית (החלטה מיום 27.6.11). על כך לא הוגש בר"ע. יצויין כי זו לא היתה התקלה היחידה של התובע בתיק. אין מחלוקת שההלוואה נלקחה בשנת 1999 להבטחת משכנתא, לאחר תיקון מס' 2 לחוק הערבות (תשנ"ח). על פי עותק מכתב ההלוואה שצורף לכתב התביעה עולה כי ההלוואה עמדה על סך של 278,000 ₪ ועל כן הנתבע הוא ערב מוגן והוא חב במחצית (סעיף 29 (א) לחוק הערבות). בכתב התביעה אין פירוט הסכום הקצוב המחושב כסכום של יתרת ההלוואה והתוספות המותרות על פי סעיף 25 לחוק הערבות. בכתב התביעה אין פירוט הסכום הקצוב המחושב כסכום של של יתרת ההלוואה והתוספות המותרות על פי סעיף 25 לחוק הערבות פחות הסכום שהופחת ממימוש המשכנתא, על אף שהתביעה הוגשה רק כנגד הערבים. לכתב התביעה צורפה אסמכתא המבססת את סכום התביעה נכון לאוגוסט 2006 המורכב מסכום הפיגוירם של 47,284.79 ₪, ועמלות. על פי חותמת האישור עולה שמדובר בדף חשבון אחרון של הלווים, ולא חישוב הנכון לערבים (נספח ג' לכתב התביעה). נספח ב' לכתב התביעה זו הבקשה שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע משכנתא לכאורה כבר בראשית שנת 2000. לבקשת המימוש שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל (נספח ב') לא צורפו הצרופות. 7. לאור שבקשת הביצוע של המשכנתא הוגשה בראשית שנת 2000, אני מקבלת את נקודת המוצא שהפיגורים החלו בסמוך לאחר מתן ההלוואה. הרשומה הבנקאית משנת 2005 אינה מאפשרת לחשב את החוב של הערב שכן היא כוללת לכאורה את הפיגורים של הלווים. הנתבע הפחית מהחוב ריבית שנתית של 13.5%. נתון זה נלקח מנספח ג' לכתב התביעה, שהוא הרשומה המוסדית עליו החלקה ב"כ הנתבע בסיכומיה (סעיף 27 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע). החישוב של הנתבע מתבסס על הנתון של החוב בנספח ג', דהיינו 195,547 ₪, לפיכך אני קובעת כי התובע הוכיח את הרשומה הבנקאית נספח ג' לכתב התביעה כנקודת מוצא. אבל בהיעדר נתון חלופי לסכום החוב הנכון לערב מוגן, אני מקבלת את חישוב הנתבע המעמיד את החוב, קרן , על סך של 90,602 ₪ קרן ליום 30.11.99. סכום זה יש לשערך לפי סעיף 25 (א) (9) לחוק הערבות, והוראות סעיף 27 להחלטת כב' הרשמת גרבי. כנגד, אינני מקבלת את הפחתת עלויות המימוש לאור הוראות סעיף 25 (א) (3) לחוק הערבות הקובע כי ניתן לחייב ערב יחיד בהוצאות שקבע בית המשפט או הוצאה לפועל. על כן, חישוב החוב של הערבים הוא 90,602 ₪ משוערך מיום 30.11.99 על פי סעיף 27 להחלטה בבר"ל. סכום זה עומד נכון ליום הגשת התביעה , 26.11.06, על סך של 132,624,82₪. חלקו של הנתבע הוא מחצית. סוף דבר 8. הנתבע ישלם לתובע סך של 66,312.41 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26.11.06 ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבע ישלם לתובע שליש האגרה שנשא בו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ כולל מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל, לאור אופן ניהול התיק. בהמשך להחלטה מיום 27.6.11, בהעדר המצאה של התביעה לנתבע מס' 1, התביעה נגדו נמחקת. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע מסמכיםמשכנתאמקרקעיןערבותעולים חדשים